אתר קרניסטי (=דוגל אידאולוגית באכילת בשר) מסויים העלה את הטענה שלפי התורה אכילת בשר היא ברכה. בהמשך הפוסט הזה נראה כיצד פסוק אחד בפרשתנו מעמיד אותו במקומו. אבל תחילה נעסוק בסיפור אחר הקשור לצער בעלי חיים שמופיע בפרשת חיי שרה.
גנדי (ההודי) אמר פעם: "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה". בפרשת חיי שרה אנו מוצאים רעיון דומה.
בפרשה זו אברהם שולח את עבדו לחפש אשה ליצחק בארם נהריים. העבד מגיע למקום ויושב על הבאר, ומבקש למצוא דרך לבחון מיהי הנערה הראויה להשיא ליצחק. וכך הוא אומר (בראשית פרק כד' יג'):
כלומר אליעזר אומר שהוא יבחן את הנערות באופן הזה - הוא יבקש מהן שיתנו לו לשתות, והנערה שלא רק תתן לו לשתות אלא תציע להשקות גם את גמליו היא הראויה ליצחק. או בפרפרזה על דבריו של גנדי: ""גדולתה של אשה ורמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים".
ואמנם רבקה לא רק שמציעה להשקות את גמליו של אליעזר, אלא גם עושה מעשה ומשקה את כל הגמלים עד לרוויה:
(יט) ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות:
(כ) ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרוץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו:
גם בהמשך כאשר אליעזר שואל את רבקה "היש בית אביך מקום לנו ללין?" היא שמה תחילה את הדאגה למזונם של הגמלים בראש מעיניה, אף שכלל לא נשאלה על כך, ועונה: "גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון".
והמבקשים ללכת בדרכי האבות והאמהות ישימו אל לב.
וכעת נחזור למה שהתחלנו בו. כפי שאמרנו יש מי שניסה לטעון שלפי התורה אכילת בשר היא ברכה. והנה דבריו:
והנה בפרשת חיי שרה אנו מוצאים את אליעזר עבד אברהם מספר למשפחת של רבקה ש:
"וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים" (בראשית כד' לה').
כלומר לפי הגיונו של בעל האתר הקרניסט עלינו להסיק ש: ריבוי עבדים ושפחות= ברכת ה'.
ואמנם במובן מסויים זה נכון. בעבר, כאשר העבדות היתה מקובלת, ריבוי עבדים ושפחות היה סימן לעושר ורווחה, וכך גם אכילת בשר, ובמובן זה זו היתה ברכה. אבל בימינו כאשר עבדות נתפשת על ידי הכל כעוול מוסרי חמור, איש לא יטען שזוהי ברכה בכל מובן שהוא. וכך כבר מתחיל לקרות, ויקרה עוד ביתר שאת, בנוגע לאכילת בשר, במהרה בימינו אמן.
גנדי (ההודי) אמר פעם: "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה". בפרשת חיי שרה אנו מוצאים רעיון דומה.
בפרשה זו אברהם שולח את עבדו לחפש אשה ליצחק בארם נהריים. העבד מגיע למקום ויושב על הבאר, ומבקש למצוא דרך לבחון מיהי הנערה הראויה להשיא ליצחק. וכך הוא אומר (בראשית פרק כד' יג'):
(יג) הנה אנוכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים:
(יד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני:
 |
| רבקה משקה את הגמלים, מאת אלכסנדר קבנל. באדיבות ויקימדיה |
ואמנם רבקה לא רק שמציעה להשקות את גמליו של אליעזר, אלא גם עושה מעשה ומשקה את כל הגמלים עד לרוויה:
(יט) ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות:
(כ) ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרוץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו:
גם בהמשך כאשר אליעזר שואל את רבקה "היש בית אביך מקום לנו ללין?" היא שמה תחילה את הדאגה למזונם של הגמלים בראש מעיניה, אף שכלל לא נשאלה על כך, ועונה: "גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון".
והמבקשים ללכת בדרכי האבות והאמהות ישימו אל לב.
וכעת נחזור למה שהתחלנו בו. כפי שאמרנו יש מי שניסה לטעון שלפי התורה אכילת בשר היא ברכה. והנה דבריו:
 |
| צילום מסך מתאריך 21/11/2016 |
"וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים" (בראשית כד' לה').
כלומר לפי הגיונו של בעל האתר הקרניסט עלינו להסיק ש: ריבוי עבדים ושפחות= ברכת ה'.
ואמנם במובן מסויים זה נכון. בעבר, כאשר העבדות היתה מקובלת, ריבוי עבדים ושפחות היה סימן לעושר ורווחה, וכך גם אכילת בשר, ובמובן זה זו היתה ברכה. אבל בימינו כאשר עבדות נתפשת על ידי הכל כעוול מוסרי חמור, איש לא יטען שזוהי ברכה בכל מובן שהוא. וכך כבר מתחיל לקרות, ויקרה עוד ביתר שאת, בנוגע לאכילת בשר, במהרה בימינו אמן.
