יום חמישי, 1 ביוני 2017

האם בכירי הנאצים היו חובבי חיות? המקרה של הרמן גרינג, סגנו של היטלר

הפובליציסט, איש השמאל, רוגל אלפר כתב ב2014 בעתון הארץ מאמר אנטי טבעוני בשם "גם טבעונים אפשר להשוות לנאצים", שבו הוא אמר בין השאר את המשפט הבא:
גרינג הודיע, כי "יישלחו למחנות ריכוז כל אלה שעדיין סבורים שהם יכולים להתייחס לחיות כאל רכוש". 
שנה לפני כן כתב הפובליציסט, איש הימין, אראל סג"ל דברים דומים במאמר שלו שעסק בטבעונות:
בשידור ברדיו הציבורי בשנת 1933 קרא הרמן גרינג להפסיק ניסויים בחיות "כדי להפסיק את עינוי בעלי החיים... אשלח למחנות ריכוז את מי שעדיין חושבים שהם יכולים להתייחס לחיות כאל רכוש דומם". 
זה כל מה שהיה לשני האדונים הנכבדים הללו לספר לנו על יחסו של גרינג לבעלי חיים. הקורא התמים מסיים אם כן את קריאת המאמרים הללו של אלפר וסג"ל תחת הרושם שגרינג היה חסיד מושבע של זכויות בעלי החיים, ומן הסתם גם צמחוני קיצוני במיוחד שמעוניין לשלוח למחנות ריכוז את כל מי שמתייחס לחיות כאל רכוש דומם. 

אבל האמת שונה לגמרי. גרינג היה רחוק מלהיות צמחוני. יתר כל כן הוא היה כל חייו צייד נלהב, והמשיך להיות צייד נלהב גם הרבה שנים אחרי שנשא את הנאום שמזכירים אלפר וסג"ל, ועד נפילתו בשבי בעלות הברית. 


מדליון שיצא ב1935 לכבוד מינויו של גרינג לממונה על הציד בגרמניה. באדיבות אתר Teutonia

כך למשל, אמי זונמן, אשתו של גרינג, מתארת כיצד היא ובעלה הזמינו סטייק בקר בעת שהתארחו לארוחה אצל היטלר ב1933:
צילום מהספר My Life with Goering עמ' 62 

וב12 ינואר 1945, כאשר כבר היה ברור לחלוטין שגרמניה עומדת להיות מובסת במלחמה, גרינג ערך באחוזת הציד שלו קארינהאל משתה שחיתות ברוח "אכול ושתה כי מחר נמות". משתה זה כלל בין השאר קוויאר, בשר ציד, דגי סלמון וכבד אווז (The Reich Marshal: A Biography of Hermann Goering מאת לאונרד מוזלי, עמ' 307).

יתר על כן, כפי שציינתי גרינג היה צייד נלהב כל חייו. כאן למשל ניתן לראות תמונות ממסע ציד שערך גרינג ב1934 באחד מיערות גרמניה.

גרינג סוקר חזירי בר שצד ב1934. באדיבות ויקימדיה


גרינג בעת ציד ב1934. באדיבות ויקימדיה

וכאן ניתן לראות סרט מהטלוויזיה הפולנית שמתאר ומציג מסע ציד שערך גרינג ביער בפולין בשנת 1936. את צילומי מסע הציד ניתן לראות החל בדקה 1:03.




וכאן ניתן לראות סרטון שמתאר ציד שערך גרינג ב1938 סמוך לבקתת הציד שלו בגרמניה.



כמעט בכל ביוגרפיה של גרינג ניתן לקרוא תאורים נוספים כיצד נהג גרינג לבלות חלק ניכר מזמנו בציד ממש עד סוף מלחמת העולם השניה. בארבעת הביזונים האחרונים שנותרו באחוזת הציד שלו קרינהל הוא ירה בסוף פברואר 1945, ממש לפני שנאלץ לנטוש את המקום עקב התקרבות הרוסים לאזור
(Eagles of the Third Reich: Men of the Luftwaffe in World War II מאת סמואל מיצ'ם, עמ' 262).

בנוסף להיותו צייד נלהב בעצמו, גרינג גם מונה ב1933 ע"י היטלר לתפקיד "ייגרמאסטר" - הממונה על הציד בגרמניה ( Reich Master of the Hunt, Reichs Jägermeister). במסגרת תפקיד זה גרינג הטיל הגבלות מסויימות על הציד, למשל כדי למנוע הכחדה של בעלי חיים נדירים, אך מאידך גם עודד את תרבות הציד, למשל על ידי ארגון פסטיבל שנתי לכל ציידי גרמניה (Jaegermeister Party) ב3 בנובמבר (ביום הוברטוס - פטרונם של הציידים). אגב, בשל העובדה שגרינג החזיק בתפקיד זה, המשקה האלכוהולי הידוע ייגרמאסטר שהומצא בגרמניה ב1934 כונה על ידי הגרמנים באותה תקופה בשם "השנאפס של גרינג".

כמו כן אירגן גרינג תערוכת ציד בינלאומית בברלין ב1937. בסרטון הבא ניתן לראות את ביקורו של המדינאי הבריטי הבכיר לורד הליפקס בתערוכה זו. אגב, לורד הליפקס, מאבות מדיניות הפייסנות כלפי הנאצים ושר החוץ הבריטי בזמן חתימת הסכם מינכן), היה צייד נלהב בעצמו...



מה אם כך המסקנה?
גרינג אמנם נשא כנראה את הנאום שמתארים אלפר וסג"ל בנושא ניסויים בבעלי חיים, אבל כיצד ניתן ליישב נאום זה עם עובדת היותו צייד נלהב גם לפני הנאום וגם הרבה אחריו? יש שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שהוא כלל לא האמין במה שאמר בנאום, ודבריו (וגם ההגבלות החלקיות שהטיל על ניסויים בבעלי חיים) לא היו אלא בגדר אקטים תעמולתיים שנועדו לייפות את דמותו של המשטר הנאצי, בבחינת "דמעות תנין". אפשרות שניה היא שבשל צורת מחשבה מעוותת הוא הגיע למסקנה שבעוד שניסויים בבעלי חיים למטרת הצלת חיים הם דבר רע ופסול, הרי שציד של בעלי חיים למטרת ספורט ושעשוע הוא דבר טוב ורצוי . 
כך או כך, ברור שבשום אופן לא ניתן לתאר את עמדתו של גרינג בנושא בעלי חיים כטבעונות או צמחונות או אהבת חיות או תמיכה בזכויות בעלי חיים. 

נ.ב. גם ביחס לתיאור החקיקה הנאצית בנושא הניסויים בבעלי חיים יש מידה רבה של הגזמה, אבל על כך ארחיב בפעם אחרת.

הערה לסיום: הבדיקה הראשונית שערכתי לגבי יחסו האמיתי של גרינג לבעלי חיים ארכה 5 דקות בגוגל. העובדה שרוגל אלפר ואראל סג"ל לא טרחו כנראה לעשות בדיקה כה פשוטה וקלה מעידה לכל הפחות על תחקיר רשלני מצידם. אני לא מעז להעלות על דעתי את האפשרות האחרת - שהם ידעו את העובדות שהבאתי כאן אבל בחרו להסתיר אותם מהקורא כי העובדות הללו לא תאמו את האג'נדה שלהם.