יום ראשון, 12 ביולי 2020

חג הקורבן המוסלמי ועתידו בעולם טבעוני

מדי שנה חוגגים יותר ממיליארד מוסלמים בעולם את חג הקורבן, שאחד ממנהגיו העיקריים הוא שחיטת בהמות (פרות, כבשים, עזים או גמלים) ואכילתן. מובן מאליו שמנקודת מבט טבעונית זהו מנהג פסול ומגונה בתכלית (כמו כל שחיטה של בעלי חיים לצורך מאכל). גם מנקודת מבט לא טבעונית אפשר להצביע על חסרונות מבחינת גרימת צער לבעלי החיים, שיש באופן שבו המנהג הזה מקויים בדרך כלל, לעומת השחיטה המוסלמית הרגילה. ועם זאת רוב העולם שאינו טבעוני ועדיין אוכל בשר טבח בעצמו אינו ממש נמצא בעמדה המוסרית לאסור את המנהג הזה מכל וכל (בדומה למנהג הכפרות בתרנגולים). אלא שבעתיד יש סיכוי שהמצב הזה ישתנה. את הנושאים הללו נבחן במאמר הזה.
חג הקרבן, באדיבות Lucyin

א. חג הקורבן (עיד אל אדחא) חל מדי שנה בחודש האחרון בשנה המוסלמית (ב2020 החל מ30 ביולי), באותם הימים בהם מתקיימת העלייה לרגל למכה (החאג'). אחד ממנהגיו העיקריים של החג הוא שחיטת בהמות (פרות, כבשים, עזים או גמלים) ואכילתן. מנהג זה מקויים הן על ידי עולי הרגל למכה, והן על ידי הנותרים בביתם (שהם הרוב המכריע של המוסלמים). בשני המקרים משתתפת חבורה של מספר אנשים (לרוב בני משפחה אחת או חבורת שכנים) ברכישת בהמה אחת, והם ממנים אחד מהם (או שוחט מקצועי) כשליח שישחט את הבהמה עבור כולם. הבשר נאכל חלקו על ידי בני החבורה וחלקו נתרם לצדקה עבור מי שאין ידו משגת להשתתף ברכישת בהמה בעצמו. יש לציין שבניגוד לקורבנות ביהדות אף חלק מן הבהמה אינו נשרף ומוקטר לאל.

ב. יש לומר שהשחיטה בחג הקורבן אכן גורמת כנראה יותר צער לחיות הנשחטות מאשר השחיטה המוסלמית היומיומית (מה שמכונה "בשר חלאל"), וזאת משתי סיבות:
1. השחיטה המוסלמית היומיומית נעשית בדרך כלל על ידי שוחטים מקצועיים ומנוסים בבתי מטבחיים. לעומת זאת השחיטה בחג הקורבן נעשית בדרך כלל על ידי רוכשי הבהמה בעצמם, והם לרוב אינם שוחטים מקצועיים ומנוסים (למעשה כיום רובם קרוב לודאי שוחטים בהמה רק פעם אחת בשנה בחג הקורבן). וכמובן ככל שהשוחט מקצועי ומנוסה יותר כך הוא יכול לבצע את השחיטה מהר יותר וחלק יותר, ובכך להקטין את סבלה של הבהמה.
2. בארצות המערב רוב הבהמות שנשחטות בשחיטה מוסלמית יומיומית בבתי מטבחיים עוברות הימום חשמלי לפני השחיטה, מה שכנראה מפחית את סבלן של הבהמות בעת השחיטה. בבריטניה למשל מעל 80% מבשר החלאל עובר הימום לפני השחיטה. לעומת זאת בשחיטה בחג הקרבן שנעשית ברובה בתנאים ביתיים כמובן שאין לשוחטים את הציוד והידע הדרוש כדי להמם את הבהמה לפני השחיטה.

ג. למרות זאת רוב העולם שעדיין אוכל בשר טבח בעצמו אינו ממש נמצא בעמדה המוסרית לאסור את המנהג הזה מכל וכל (בדומה למנהג הכפרות בתרנגולים). אבל הערכה שהולכת ונעשית מקובלת יותר בעולם כעת היא שבטווח של 100 שנים מהיום כל העולם המערבי לפחות יעבור לצריכת בשר מתורבת במקום שחיטת בעלי חיים (על כך בהרחבה ראו במאמר כאן). ואם זה אכן יקרה נשאלת השאלה כיצד ישפיע הדבר על מנהג שחיטת הבהמות בחג הקורבן. כדי לענות על השאלה הזו יש תחילה לברר מהו הסטטוס ההלכתי של המנהג באיסלם. האם זו חובה או רק מנהג?

ד. בעניין זה יש מחלוקת בין ארבע האסכולות העיקריות בהלכה המוסלמית הסונית. שלוש מתוך ארבע האסכולות (מאלכית, חנבאלית ושאפעית) שעליהן נמנים כ70% מהמוסלמים בעולם סוברות שהמנעות משחיטה בחג הקרבן היא בגדר דבר לא רצוי בלבד (مكروه), אבל לא איסור של ממש (حَرَام). רק האסכולה החנפית (שעליה נמנים כ30% מהמוסלמים הסונים) גורסת שהשחיטה בחג הקורבן היא חובה גמורה על כל מוסלמי שיש לו את האמצעים הכספיים לקניית בהמה (واجب). (מקורות:כאןכאןכאן וכאן)

ה. נראה אם כן שעבור רוב המוסלמים קיימת האפשרות ההלכתית להמנע משחיטה בחג הקורבן (כמובן זה לא אומר שזה יהיה פשוט לשכנע את כולם לעשות זאת, אבל לפחות כבר היום קיימת האפשרות ההלכתית הטכנית לכך). אבל לגבי אותם 30% שמחזיקים בעמדה שהשחיטה היא חובה הלכתית ההמנעות משחיטה נראית לכאורה בלתי אפשרית. נראה שלגבי האחרונים רק רפורמה הלכתית משמעותית באיסלם תוכל לשנות את עמדתם. מה הסיכוי לכך? האיסלם כיום הוא דת שמרנית מאד ולכן על פניו הסיכוי לכך נראה די קלוש, אבל קשה לדעת מה יקרה בעוד 100 שנים. אם אכן יווצר מצב שבו כל שאר העולם יעבור לצריכת בשר מתורבת בלבד, וכן המוסלמים יעשו אותו הדבר בכל שאר ימות השנה, אז אולי יחול שינוי גם בעמדה ההלכתית המחמירה יותר לגבי חג הקורבן.

ו. תקווה מסויימת בכיוון הזה נותנת העובדה שכבר היום, עוד בטרם שאר העולם עבר לצריכת בשר מתורבת בלבד, אפשר כבר לראות ניצנים של קולות בעולם המוסלמי כנגד מנהג השחיטה בחג הקורבן. הקולות הללו הם עדיין מעטים ושוליים יחסית, אבל עצם קיומם של קולות גלויים כאלו בתוך חברה שככלל אינה מגלה סובלנות כלפי דעות שונות היא התפתחות חיובית. חלק מהקולות הללו באים מאנשים שחיים במדינות מערביות, כולל בישראל, וחלקם במדינות ערביות. חלקם באים ממוסלמים שאינם אדוקים בדתם (כמו הנשים הללו באיחוד האמירויות) ולכן אינם מלמדים הרבה על החברה המוסלמית האדוקה יותר. אבל חלקם מגיעים גם מאנשים שנראים אדוקים יותר. חלקם מציעים פרשנויות שנועדו לצמצם את היקף השחיטה (למשל שהחובה לשחוט בהמה היא רק פעם בחייו של אדם, כמו החובה לעלות לרגל למכה הקשורה אליה, ולא פעם בשנה). וחלקם סוברים שיש לבטל אותה לגמרי או לכל הפחות שמותר למי שרוצה להמנע מכך לגמרי לעשות זאת.

ז. אם נתפרע בדמיוננו נוכל אולי להעלות על הדעת גם פתרון טכנולוגי לבעיה בדמות יצירת בהמות ללא כל מוח ומערכת עצבים מרכזית. ייתכן שהלכות טריפה באיסלם לא יפסלו בהמה כזו מאכילה (פחות ברור אם זה יהיה נכון גם לגבי ההלכה היהודית). ואם לא תהיה לבהמה כזו כל מודעות והיא לא תחוש כאב (או כל דבר אחר) אז הדבר עשוי  להיות גם קביל מנקודת מבט טבעונית. אבל בניגוד לבשר מתורבת שהוא מוצר שכבר קיים היום (ורק נותר להוזיל את מחירו ולשפר את טעמו), הרי שיצירת בהמות חיות ללא כל מוח ומערכת עצבים מרכזית, באמת נראית כרגע כמדע בדיוני רחוק מאד.

ח. בכל מקרה נראה שאם לא יחול שינוי משמעותי בעמדה של רוב המוסלמים בנושא זה ב100 השנים הקרובות, אז אז יש סיכוי סביר שהנושא עשוי להפוך למוקד מתיחות נוסף בין העולם המערבי והעולם המוסלמי.
נ.ב. יש לסייג את הדברים שנאמרו כאן בכך שהם מסתמכים אך ורק על מקורות משניים באנגלית ובעברית וזאת עקב השליטה המאד מוגבלת שלי בערבית. אמנם הצלבתי ובדקתי מקורות משניים רבים (רק חלקם צויינו כאן) ולכן לדעתי הדברים הללו מבוססים דיים, אבל אשמח לקבל הערות ותיקונים ממומחים באיסלם אם יש כאלו בין הקוראים.

יום חמישי, 2 ביולי 2020

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ה' - אכילת בעלי חיים תיקון גלגול נשמות או קלקול?

א. במאמרים הקודמים הראינו שרבנים ומקובלים רבים לא קיבלו את רעיון הגלגול בבעלי חיים. כאן נראה שגם אם מקבלים את רעיון הגלגול בבעלי חיים לא נובע מכאן בהכרח רעיון התיקון על ידי אכילת בע"ח. למעשה רוב המאמינים באפשרות גלגול נשמות בחיות לאורך ההיסטוריה ובימינו הסיקו ומסיקים מכך את המסקנה ההפוכה, כלומר שאין לאכול חיות.
ההגיון בכך הוא כמובן פשוט. אם אסור לנו להרוג בני אדם בגלל שיש בהם נשמה אנושית, אז אמור להיות אסור לנו להרוג גם בעלי חיים שיש בהם נשמה אנושית. כך למשל תיאר את ההגיון הזה רבי מנשה בן ישראל במאה ה17: 
וכן נאמר על פיתאגורס שבעבור זה אסר אכילת הבעלי חיים והיה זן ומפרנס את עצמו מכל עשב זורע זרע ומכל עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לאכלה. וזה בהיותו חושב עצמו כרוצח אם היה הורג נפש אשר בה נפש חי מדבר [=אדם]. ועוד היום כמשפטו עושים ההודיים אשר בין הנהר גיחון וההינדו מאמיני הגלגול, והם רחמנים גדולים לבעלי חיים. מהם הולכים לרחובי העיר וקונים העופות מיד הצדים אותם וחפשי ישלחום [...] ובמלכות גוזאראטי [=גוג'ארט שבהודו] האנשים הנקראים אצלם באניאניס אינם אוכלים שום בעל חי. ויש מהם חסידים ואנשי מעשה שנותנים מסוה על פניהם כי יראים להמית בהבל פיהם העופות הקטנים אשר לקוטנם אינם נראים לעין [=חרקים מעופפים, כאן הוא מדבר על מאמיני הדת הג'יינית בהודו]. וכך מאמינים כמעט כל אנשי הודו בגלגול הבהמות. (נשמת חיים, מאמר ד' פרק כב')
איש דת ג'איני לובש מסכה על פיו. לא בגלל הקורונה. אלא כדי לא לבלוע חרקים מעופפים שבהם מגולגלים נשמות אדם. נחלת הכלל באדיבות ויקימדיה.
ר' מנשה בן ישראל מתאר כאן בצורה נכונה את עמדת הפילוסופים הפיתגוראים (כמו למשל פיתגורס, ואמפדוקלס) שהיו צמחונים בגלל אמונתם בגלגול נשמות, וכן את עמדת הדתות ההודיות השונות שנוטות לצמחונות בצורה חלקית (כמו הינדואיזם) או מלאה (כמו ג'ייניזם) מאותה הסיבה.

ב. כפי שמציין ר' מנשה בן ישראל בהמשך דבריו שם תפישת המקובלים ביהדות היא שונה, אבל בכל זאת ניתן למצוא ניצוצות מתפישה זו גם בדברי כמה מקובלים. יש להדגיש שכל המקובלים שנביא להלן לא היו צמחונים ולא דגלו בצמחונות, ואף על פי כן נראה שהם חשבו לעתים שקיום נפש אנושית בגוף של בהמה אמור להפריע לנו לאכול או לשחוט אותה.
כך למשל אומר ר' מנחם רקאנטי: 
אם נאמין סוד גלגול הבהמות האוכל אבר מן החי כאילו אוכל אבר אחד מאיברי חבירו (פירוש על התורה פרשת נח אות טז')
דברים אלו מזכירים את הדברים ששם המשורר הרומאי אובידיוס שחי במאה הראשונה בפי פיתאגורס, בספרו מטמורפוזות (כרך שני, ספר חמישה-עשר), שבהם הוא קורא לצמחונות בגלל האמונה בגלגול נשמות בבע"ח:
משוטטת הנפש אנה ואנה. צורות חדשות כרצונה היא לובשת. פעם מגוף החיה תכנס לגופו של בן-אשת, פעם ממנו-לגוף החיה, אך איננה גוועת. [...] ולפיכך אל נא תיגבר הקֵבה על מוסר דרך-ארץ. חוסו, נִבאתי, על דם קרוביכם. אל תחרידו ברצח נפש חיה מִשִכְנָה, ודמים בדמים אל תזינו. (תרגום: שלמה דיקמן)
ג. עוד אומר הרקאנטי במקום אחר:
ולפי דבריהם לא יבוא לעולם בגלגול חיה [=חיית בר כמו צבי או יעל] ועל כן אין מקריבים מהם ועל כן חלבם מותר. ואמנם חֵלֶב הבהמה [=חיית בית כמו פרה או כבש] על דרך זה אסור כי בדם ובחלב מושב הנשמה ולפיכך קרומי המוח אסורין כי שם משכן הנשמה. (רקאנטי, צו, יז) (וכן מביא דבריו הרדב"ז במצודת דוד מצוה קצב).
כלומר לפי דבריו לשיטת מאמיני הגלגול בבהמה הסיבה לאיסור דם וחלב של בהמה היא ששם משכנה של נפש האדם המגולגלת בבהמה. מכאן שקיומה של נפש אנושית בעצם מסויים היא דווקא סיבה לא לאכול אותו.

ד. ועוד אומר הרדב"ז במקום אחר:

שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כי אם חטאו איש ואשתו אב ובנו יתגלגלו שמה ולכן חס עליהם הכתוב שלא לעקרו ביום אחד, שאף אם הם בגוף הבהמה עדיין יש ניצוצות שכל בהם. מכאן תבין טעם צער בעלי חיים (מצודת דוד, מצווה שמד
כלומר קיומן האפשרי של נפשות בני אדם בבהמות היא סיבה לעכב את השחיטה של אחד מהם. 

ה. ועל ר' נחמן מברסלב מסופר הסיפור הבא:
ר' שמעון ז"ל רצה ללמד את עצמו שחיטות ושאל את אדמו"ר ז"ל, השיב לו רבנו הקדוש שילמד את עצמו דאקטרייא [=רפואה]. אמר לו ר' שמעון אתם רוצים שאהיה רוצח? השיב אדמו"ר ז"ל: וכי אין זה רציחה שלוקחין את התרנגול מגלגול של איש זקן, והוא תופס אותו בזקנו ושוחטו? ומאז בטל מללמד להיות שוחט ובודק (ספר כוכבי אור לר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, מכתב יד ר' נתן מטרוויצע ז"ל, סימן סה)
ו. התשובה של המקובלים לקושיה הזו שהצגנו היא לטעון שרצח של אדם הוא פשע משום שעל ידי כך אנחנו שוללים ממנו את הבחירה החופשית ומונעים ממנו אפשרות לתקן את עצמו על ידי קיום מצוות. לעומת זאת לנפש של אדם שמגולגלת בבעל חיים אין למעשה בחירה חופשית כי אין לה כל שליטה על הגוף של החיה, ולכן גם אין לה אפשרות לתקן את עצמה על ידי קיום מצוות. משום כך עלינו לסייע לה לתקן את עצמה על ידי כך שנקיים מצוות הקשורות לאכילת גופו של בע"ח שבו היא מגולגלת, כמו שחיטה, אכילה בסעודת מצווה, שבת וחג, ברכות הנהנין וברכת המזון. אלא שטענה זו מעוררת הרבה קושיות ותהיות, גם אם מקבלים את ההנחה היסודית של גלגול בבע"ח. ועל כך נרחיב את הדיבור במאמר הבא.