בהמשך למאמר הקודם, אביא פה פרושים נוספים לפסוק. מוקד המחלוקת העיקרי בין המפרשים הללו הוא האם יש לפרש את הביטוי "זובחי אדם" כפשוטו או לא. אבל כולם מבינים שהעגלים המוזכרים בפסוק הם פסלים בצורת עגלים שנעבדו כעבודה זרה, ולא עגלים חיים, ואף אחד מהם לא מעלה על דעתו שהביטוי "עגלים ישקון" מרמז על חיבת בעלי חיים.
 |
| עגל הזהב, באדיבות free bible images |
- "וכען מוסיפין למחטי ועבדו להון מתכא מכספהון כדמותהון צלמנין עובד אומנין כולהון להון אינון מטען נביי שקרא דבחין לעובד ידי אנשא תוריא לעגליא נכסין:"
כלומר נביאי השקר זובחים לפסלים מעשה ידי
אדם (ולא זובחים בני אדם), ושוורים לעגלים (=עגלי הזהב) ישחטו.
2. האמורא
רבא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג ע"ב:
- "אמר רבא כל הזובח את בנו לעבודה זרה אמר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו".
כלומר כהני העגלים אמרו לזובחי האדם
(=בניהם) שבזכות ההקרבה שלהם הם זכאים לכבוד הגדול של נשיקה לעגל הזהב.
וכן פרשו רש"י ורד"ק על הושע
פרק יג פסוק ב.
3. פרוש
הפוך במידה מסויימת מהקודם מביא מצודות דוד על הושע פרק יג פסוק ב (המאה ה17):
- ועתה - בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ"א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעם. [...] להם וגו' - על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות:
כלומר כהני העגלים אמרו לבאים אליהם
שמי שיישק לעגל הזהב יחשב כאילו זבח אדם (את בנו או את עצמו) שהיא מעלה גדולה של מסירות על פי תפישתם. וכך פירש עוד לפני כן גם האברבנאל שם.
4. ר' חיים ויטל (תלמידו החשוב של האר"י), ספר
לקוטי תורה על הושע פרק יג' (המאה ה16):
לפי פרוש זה יש כאן רמז לעגל הזהב שעשו בני ישראל במדבר (ספר שמות
פרק לב): " (ג) ויתפרקו כל העם את
נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן: (ד) ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל
מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". והאדם שנזבח כביכול הוא חור שלפי אגדת חז"ל נהרג בידי עובדי העגל בגלל שניסה לעצור בעדם.- "זבחי אדם עגלים ישקון, פסוק זה מדבר בענין עגל שהרגו את חור וזהו זבחי אדם כמארז"ל על ויבן מזבח לפניו מזבוח לפניו, עגלים ישקון כי כשהיו נושקים את העגל היו שפתותיהן מזהירות והי' משה יודע ומכיר בהם שנשקו העגל והרגם"
5. יהודה קיל בפרושו להושע בסדרת דעת מקרא בהוצאת מוסד הרב קוק (נכתב במחצית השניה של המאה ה20) (ודברים דומים לזה כבר אמר ר' יוסף כספי במאה ה14 בפרושו לפסוק):
- זובחי אדם - הזובחים שבבני האדם (כמו: "ואביוני אדם" - האביונים שבבני האדם) חייבים לנשק את העגל [עגל הזהב].
6. אלעזר בן יהודה מגרמייזא, פרוש ההפטרות (המאה ה12):
- זובחי אדם עגלים ישקון - שהיו זובחים אדם לעגל ירבעם, שהיו אומרים שיאכלום העגלים. ישקון - לשון אכילה ופרנסה [כלומר השקיה או שתייה], כמו "ועל פיך ישק כל עמי".
7. תאור גרפי מצמרר של קרבנות אדם למולך מופיע בילקוט שמעוני (נכתב בימי הביניים) על ירמיהו - פרק ז - רמז רעז (כמובן שספק גדול האם לתיאור הזה יש בסיס היסטורי):
- "ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנם. אמרו רבותינו ז"ל אע"פ שהיו כל בתי אלילים בירושלים המולך היה חוץ לירושלים במקום מופלג, וכיצד היה עשוי היה צלם והיה לו שבע קנקלין והוא לפנים מהם והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחברו, והיו מסיקין אותו מבפנים שהיה חלול וכל אדם ואדם לפי קרבנו נכנס, כיצד כל מי שהיה לו עוף היה נכנס לקנקל ראשון ומקריב, צאן לשני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לששי, ומי שהיה מקריב בנו היו מכניסין אותו לשביעי והוא נושקו, ועל זה נאמר זובחי אדם עגלים ישקון. והיו נותנין את הבן לפני המולך והיה מסיק מבפנים עד שהיו ידיו עעשות כאור ונוטלין את התינוק ונותנים אותו לתוך ידיו והיו מביאים תופים ומקישים בהם בקול גבוה כדי שלא יהא קולו של נער יוצא ואביו שומע ומעיו הומים עליו, ולמה נקרא שמו בן הנם שקולו של תינוק היה נוהם מכח האש. דבר אחר שהיו העומדים נוהמים ואומרים יערב לך יבסם לך, לכך נקרא בן הנם".
8. המלבי"ם בפרושו על הפסוק בהושע (נכתב המאה ה19):
- "זובחי אדם עגלים ישקון"? - אלה שזבחו אדם, היינו שרצחו את המלך על שעבד את העגלים, איך הם עצמם ישקון את העגלים? הלא אחר שבאתם לישק את העגלים מבואר כי זבחתם אדם ורצחתם בחנם?
