ציידים נאצים, שווייצרים ונורווגים צבועים מנשקים כלבים, או: כיצד נולד הפרוש הקרניסטי השגוי ל"זובחי אדם עגלים ישקון"?

כפי שתארתי בפוסט הקודם בנושא זה (ומי שטרם קרא אותו מומלץ מאד שיעשה זאת), הפסוק זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן (הושע יג' ב') אינו מדבר כלל וכלל על צמחונים ו/או חובבי חיות, ועד לסוף המאה ה19 איש גם לא העלה על דעתו לפרש אותו כך. אבל בימינו פרוש שגוי זה הפך למקובל מאד. כיצד קרה הדבר?

בציבור החרדי מפורסם מאד הסיפור הבא (נלקח אקראית מכאן אבל ניתן למוצאו בעוד מקומות)

מעשה ברבי משה מרדכי אפשטיין זצוק"ל [נפטר ב1934] ראש ישיבת סלובודקה שביקר בגרמניה לפני השואה וראה אישה [בגרסאות אחרות מדובר באיש] מנשקת את כלבה, אמר הראש ישיבה: במקום בו מנשקים כלבים עוד ירצחו אנשים, וקרא עליהם את הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון", מי שמנשק עגלים עוד יהיה מזובחי האדם. ודבר מדבריו לא נפל ארצה.

המקור לסיפור זה הוא כנראה הספר "לב שלום" מאתר הדרשן הידוע ר' שלום שבדרון, שטוען שהמקור שלו הוא ר' אהרן קוטלר. קשה עם זאת לדעת בודאות אם הסיפור הזה הוא אמיתי או לא. אני לא הצלחתי למצוא מקור כתוב לסיפור הזה מלפני מלחמת העולם השניה (אם למי מהקוראים יש מקור כזה אשמח אם יפנה אלי). נוסף לכך מקורות אחרים מספרים את אותו הסיפור על מספר רבנים אחרים. כך למשל הרב משה שטרנבוך בספרו "חכמה ודעת" (חלק ב' עמ' נב') מספר סיפור זה על ר' ירוחם ממיר (שנפטר ב1936). מקורות אחרים מספרים זאת על ר' נתן צבי פינקל (הסבא מסלובודקה, נפטר ב1927), או על ר' אלחנן וסרמן (נרצח ע"י הנאצים ב1941) או על הסבא מקלם (נפטר ב1898).

בכל אופן השאלה אם הסיפור אמיתי או לא אינה חשובה כלל. משום גם אם הסיפור הזה הוא אכן אמיתי, יש לשים לב לכך שאין כמובן כל הוכחה לכך שאותו איש או אשה שנישקו את כלבם היו צמחונים או חובבי חיות באופן כללי. כולנו מכירים את הטיפוס של הבריון שמגדל כלב תקיפה אכזרי ואוהב ומטפח אותו כמו את בנו, אבל אין לו כל בעיה לאכול בשר ולהתעלל בחיות אחרות שאינו קשור אליהן רגשית. והנה סרטון שממחיש זאת (בסרטון רואים כלב שמעתלל בחתול בעידוד בעליו, ואני מודה ללזרי וורקל שהביא סרטון זה לידיעתי).

על כל פנים גם אם מידת האותנטיות של הסיפור על הגרמני/ת מנשק/ת הכלב לא ברורה, ישנם מקורות מוצקים אחרים שמראים שהפירוש שאנו עוסקים בו החל את דרכו באירופה בסוף המאה ה19, אבל לא כתוצאה מראיית אדם מנשק כלב, אלא כתוצאה מהפולמוס סביב השחיטה הכשרה. 

החל משנות ה60 של המאה ה19 התנהל בשוויץ מאבק ציבורי כנגד השחיטה היהודית הכשרה. ב1893 התקיים שם משאל עם שבו נאסרה השחיטה, ואיסור השחיטה נותר על כנו בשוויץ עד ימינו. לעומת זאת הציד לא נאסר מעולם בשוויץ והוא ממשיך להתקיים שם עד היום.

גם בנורווגיה התנהל מאבק כנגד השחיטה היהודית החל משנות ה90 של המאה ה19, שהביא בסופו של דבר ב1929 לחקיקת חוק האוסר על השחיטה היהודית בנורווגיה עד היום. ובאופן לא מפתיע מתברר שגם בנורווגיה, כמו בשוויץ, בעוד שהשחיטה אסורה הרי שהציד מותר עד היום. לא זו בלבד שהציד בנורווגיה מותר, אלא שהיום ממשלת נורווגיה היא אחת הממשלות הבודדות בעולם שמנהלת מאבק כנגד האיסור הבינלאומי על ציד לוויתנים.

מאבקים דומים כנגד השחיטה היהודית התנהלו החל משנות ה60 של המאה ה19 גם בארצות אחרות, כמו גרמניה ורוסיה, אבל במדינות אלו לא הצליחו המתנגדים להביא לחקיקת חוקים נגד השחיטה שהחזיקו מעמד לאורך זמן. רק בתקופה הנאצית הוטל בגרמניה איסור גורף על השחיטה היהודית שהחזיק מעמד 12 שנים עד נפילת השלטון הנאצי ב1945. וגם בגרמניה הנאצית (כמו בשוויץ ובנורווגיה) בעוד שהשחיטה היהודית היתה אסורה, הציד היה מותר (במגבלות מינוריות). לא זו בלבד, אלא שכמה מבכירי השלטון הנאצי היו ציידים נלהבים (על כך ארחיב בפוסט אחר בעתיד).

המאבק הזה נגד השחיטה היהודית נבע בחלקו מצד אגודות צער בעלי חיים שחשבו באמת (אך בטעות, ועל כך ארחיב בפוסט אחר) שהשחיטה היהודית היא בהכרח אכזרית יותר משיטות טבח אחרות. אך בחלקו הגדול יותר המאבק הזה נבע ממניעים אנטישמיים מובהקים, מצד אנשים שזכויות בעלי החיים (וגם זכויות האדם) לא עמדו כלל לנגד עיניהם בעניינים אחרים. כך למשל ראינו שבעוד שהשחיטה היהודית נאסרה בשוויץ ובנורווגיה ובגרמניה הנאצית, הציד לא נאסר שם, למרות שהוא לכל הדעות אכזרי יותר מן השחיטה. כתוצאה מכך היהודים לא יכלו שלא לראות במאבק זה אלא ביטוי של צביעות ושנאת ישראל. עובדה זו הולידה את השימוש המליצי הסאטירי-פרודי בפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" כנגד מתנגדי השחיטה היהודית.

המקור הקדום ביותר שמצאתי עד כה לשימוש כזה (אם מי מהקוראים מכיר מקור קדום יותר אשמח אם יפנה אלי) הוא משנת 1888. זהו מכתב הסכמה רבני המובא בתחילת ספר בשם "הבלעת הדם" שיצא לאור בפרנקפורט ועוסק במאבק סביב השחיטה היהודית.

יש עוד מקורות רבים מעין זה. אסתפק כאן בהבאת בדוגמא אחת נוספת מאוחרת יותר, שהיא גם המקור בעל הסמכות התורנית הבכירה ביותר שמצאתי אצלו את השימוש הסאטירי הזה, וזו תשובה מאת הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שנחשב למנהיג היהדות החרדית בליטא לפני מלחמת העולם השניה. כך אנו מוצאים בתשובה שהוא נתן ב1927 בקשר לפולמוס השחיטה:

וד' יהיה איתם להפר עצת אויבנו בנפש אשר כל מגמתם להצר אותנו תחת מסוה צער בעלי חיים להכרית אוכל מפינו או להעביר על דת, ועליהם מליצת הכתוב הושע י"ג כ' "זובחי אדם עגלים ישקון" (שו"ת אחיעזר - חלק ד - סימן י"ב)

לסיכומו של דבר, במאמר הקודם הראיתי שהפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" אינו מדבר כלל על צמחונים או חובבי חיות, ומי שטוען שזו כוונת הנביא טועה. 
במאמר הנוכחי הראיתי שהשימוש בפסוק בהקשר של הגנה על בעלי חיים נולד רק בסוף המאה ה19 כתגובה כנגד הנסיונות, ממניעים אנטישמיים בעיקר, לאסור את השחיטה היהודית (אבל לא למשל את הציד האכזרי הרבה יותר) בטענה של צער בעלי חיים. 
כלומר גם בהקשר הזה, השימוש בפסוק הופנה במקור כנגד אומות צבועות שאסרו שחיטה אבל לא אסרו ציד, ולא כנגד צמחונים או חובבי חיות אמיתיים שמתנגדים לכל המתת בעלי חיים לצורך אכילתם (בין אם באמצעות ציד או באמצעות שחיטה יהודית או בכל אמצעי "הומני" אחר). כך שמי שטוען כיום שהנביא דיבר כנגד צמחונים או חובבי חיות אמיתיים טועה טעות כפולה ומכופלת.