טעון שמושמע לעתים
קרובות ע"י קרניסטים הוא שאם לא נאכל פרות (או כבשים או תרנגולות) אז לא תהיה
כדאיות כלכלית לגדל אותם ולכן הם יכחדו, וזה אמור להיות דבר רע מנקודת מבט טבעונית
או "ירוקה", ומכאן שהטבעונות כביכול סותרת את עצמה. דוגמא אופיינית לטענה זו אפשר למצוא באתר בשם "פינת חי" מאת הקרניסט עמיחי אלינסון:
כפיית טבעונות על העולם והפסקת גידול החיות יביא
להכחדתן או ל"השמדת עם", אם נשתמש במושגים שלהם ונניח שיש שוויון בין
אדם לחיה.
מה יש לומר על טענה
זו?
ובכן אפשר לדון בשאלה האם המשך קיומם של כל המינים הביולוגיים הוא אכן ערך טבעוני, ובמיוחד כאשר מדובר במינים מלאכותיים של חיות מבויתות שנוצרו על ידי האדם. אבל בעצם אין כל צורך להכנס לדיון כזה, משום שההנחה היסודית שאם נפסיק לגדל תרנגולות לא ישארו כלל תרנגולות בעולם וכו' היא פשוט מופרכת לגמרי, וזאת משני טעמים:
1.
עבור רבות מחיות המשק
עדיין קיימים בטבע מיני הבר שלהן והם אינם מצויים בסכנת הכחדה. כך למשל חזיר
הבר, תרנגול
הבר, תרנגול
ההודו, כבש
הבר, עז
הבר. (לדעתי מבין חיות המשק הנפוצות רק מין הבר של הפרה נכחד).
2.
חשוב יותר – זה ברור
לחלוטין שגם הגזעים המבוייתים של אותם מינים לא יכחדו. אפשר להניח בודאות שעשרות
אלפי פרטים (ואולי מאות אלפים) מכל מין של חיית משק ימשיכו להתקיים כל עוד המין
האנושי יחיה כאן, מפוזרים בכל העולם במאות ואלפי גני חיות (הומניים), פינות ליטוף,
חוות חופש וכיוצא בזה, כך שלא תשקף להם כל סכנת הכחדה. הדבר היחיד שיקרה הוא
שאוכלוסיית חיות המשק תצטמצם בגודלה ממאות מיליונים או מיליארדים לכמה עשרות או
מאות אלפים.
יש קרניסטים מתוחכמים
יותר שמבינים שחיות המשק לא יכחדו גם כאשר כל העולם יהפוך לטבעוני, אלא רק מספרם
יצטמצם משמעותית, והם מנסים למצוא דרך לטעון שגם זהו דבר רע. אלא שהדרך היחידה
לטעון שזהו דבר רע היא להאניש את חיות המשק ולייחס להן רגשות, יכולות קוגניטיביות
ועולם של ערכים שאפילו הטבעוני המטורלל ביותר לא היה חולם לייחס להן. דוגמא לכך
אפשר למצוא בפוסט "מיומנו של טלה" (אם מדברים על
האנשה!) מאת הרב איתי אליצור. בפוסט זה איתי מתאר שיחה(!) בין טלה (מחבר היומן) לאמו בעולם
פוסט-קרניסטי שבו נותרו בכל העולם כולו רק 10 כבשים כדי לשמר את המין. הכבשה האם
מקבלת גלולות למניעת הריון, והטלה שואל אותה על כך והיא עונה לו שכיום בני האדם
אינם רוצים שהכבשים תתרבנה יותר מדי כי אין זה כלכלי לגדל אותן, אבל בעבר מספרן
היה גדול בהרבה. ובתגובה מתנהל הדו-שיח הבא:
"לא הבנתי",
אמרתי לה, "כששחטו אותנו היינו עשרות אלפים וכשהפסיקו לשחוט אותנו אנחנו רק
עשרה?"
"גם אני לא בדיוק
מבינה את זה", ענתה אמי. "זה קשור משהו להומניזם. בני האדם רוצים להיות
עוד יותר בני אדם. מאז שהם רוצים להיות בני אדם הם כבר לא לוקחים אותנו להרים ולא
נותנים לנו לגדול".
"לא יפה", עניתי
לה. "להם מותר להיות בני אדם ולנו אסור להיות כבשים?"
"ככה זה בני",
אמרה אמא. "פלורליזם, חופש, דמוקרטיה, חירות. אתה חייב לצעוד עם הזמן, אסור
לך להשאר מאחור".
למותר לציין את הגיחוך שבדברים אלו של איתי אליצור, ובכל זאת נאמר זאת בפרוש: לחיות לא אכפת כלל אם יש בעולם עשרה מבני מינן הזואולוגי או עשרת אלפים.
וביתר פירוט: לחיה חשוב בדרך כלל רק קיום
צרכיה וחווית חיים נטולת סבל. יש חיות, בעיקר עופות ויונקים, שבנוסף לכך חשוב להן
לדאוג לצאצאיהן. אבל לעופות וליונקים חשוב בדרך כלל לדאוג לקיומם ורווחתם של
הצאצאים המידיים שלהם רק מהרגע שנולדו ועד שהם מתבגרים. רק לחיות מועטות (כמו למשל
פילים) יש יחס מיוחד כלשהו לצאצאיהן לאחר התבגרם, וחיות המשק כנראה אינן נמנות עם
חיות אלו. ובכל מקרה נדגיש שוב - אין אף חיה מלבד האדם שמבינה את מושג המין
הביולוגי או שאכפת לה כלל אם מספרם של בני מינה בעולם הוא עשרת אלפים או מיליארד.
יש הרבה אירוניה בכך שקרניסטים מאשימים את
הטבעונים בהאנשה (אנתרופומורפיזם) לא ריאלית של בעלי חיים, אבל בשעה שהם מבקשים
להצדיק אכילת בשר הם לא מהססים לנקוט בהאנשה דמיונית כפולה ומכופלת!
פרה מדברת המבקשת להאכל (מתוך הסרט מדריך הטרמפיסט לגלקסיה)
לסיום, נעיר שבנושא גורל חיות המשק כאשר
העולם כולו יהפוך לטבעוני, ובעיקר במהלך התהליך של הפיכתו לטבעוני, יש כמה נקודות
שכן ראויות לדיון רציני. אבל בכך נעסוק בפוסטים אחרים בעתיד.
פרסומת
