האם מפרידים עגלים מאמותיהם בעיקר כדי להגן עליהם מפניהן? לא. זהו שקר גס.

כל טבעוני שמנהל דיונים עם קרניסטים נתקל בלא מעט שקרים וסילופים מצידם, אבל השקר שנדון בו כעת הוא אולי האידיוטי הבוטה והחצוף ביותר שנתקלתי בו עד עתה, ונראה שהתאווה לחלב העבירה את מי שהגה אותו על דעתו.

דוגמא נוספת לאדם לא חכם במיוחד שלהוט אחרי החלב

ישנו בעל דף קרניסטי שמרבה לפרסם שקרים וחצאי אמיתות כנגד הטבעונות ובעד אכילת בשר. אבל השקר הבא שפירסם לאחרונה שובר כמדומני את השיאים. הוא טוען שהסיבה להפרדת עגלים של פרות חולבות מאמותיהם זמן קצר מאד לאחר הלידה לא נועדה למקסם את רווחי הרפת ולהקל על ניהולה, אלא כדי להגן על העגלים מפני אמותיהם שיש להן כביכול רפלקס שגורם להן מדי פעם לבעוט ללא הבחנה בכל הסובבים אותם. כך הוא כותב:

בקטע קצר זה הוא מצליח לדחוס מספר שקרים בוטים שאותם נפריך כעת אחד לאחד:
1. ה"הוכחה" המרכזית שמביא הקרניסט לדבריו היא שכביכול ברפתות שמגדלות בקר לבשר, גם כן מבצעים את הפרדה בין עגלים לאמותיהם בדיוק כמו ברפתות שמגדלות פרות לחלב. כדי להיות בטוח שאכן הבנתי אותו נכון, שאלתי אותו על כך בפירוש:

אלא שזהו שקר גמור. כפי שניתן לראות במקורות הבאים (שאף אחד מהם אינו טבעוני או פרו טבעוני, בלשון המעטה) הפרקטיקה המקובלת בחוות ורפתות שבהם מגדלים בקר לבשר היא לתת לעגל לינוק מאימו עד גיל שבין 5 ל 8 חדשים. אגב, גם גיל זה הוא מוקדם יחסית לגיל הגמילה הטבעי של עגלים שנע בין 7 ל14 חדשים, אבל הוא גבוה הרבה יותר מגיל הגמילה המקובל במשק החלב שנע בין מייד אחרי הלידה ועד לכל היותר (במקרים נדירים) חדש אחד. למותר לציין שאילו היה חשש אמיתי ששהות במחיצת האם מסכנת את העגל אז גם בחוות לגידול בקר לבשר היו גומלים את העגלים בגיל פחות מחודש.

כאן יש תיאור של הפרקטיקה המקובלת בגדול בקר לבשר בדרום אפריקה:

מתוך אתר משרד החקלאות של דרום אפריקה

גם בארצות הברית המצב דומה:

מתוך רבעון ארגון מגדלי הבקר בישראל, חורף 2010, עמ' 28

וגם בארץ אנו מוצאים את המידע הבא באתר התאחדות מגדלי הבקר בישראל:

עגלים בני שנה שנגמלו בגיל 6 – 8 חודשים ועברו תקופת מרעה של כמה חדשים נמצאו מאד יעילים במפטמה, משום שמערכת העיכול שלהם מפותחת והם צורכים מזון רב, ועם זאת הם צעירים וגדלים במהירות. בגיל גבוה יותר קטנה נצילות המזון ולכן ככל שגיל התחלת הפיטום גבוה יותר חשוב להאיץ את תהליך פיטום העגל. 

מן המקור הזה אנו למדים אגב שהסיבה לכך שבתעשיית הבשר גם מפרידים בסופו של דבר (אם כי הרבה אחרי המקובל בתעשיית החלב) את העגל מאמו לפני זמן הגמילה הטבעית, היא כמובן לא דאגה לעגל, אלא שגמילה בגיל 6-8 חדשים מייעלת יותר את תהליך הפיטום של העגל לאחר הגמילה בהשוואה לגמילה הטבעית (שכאמור יכולה להתעכב לפעמים עד גיל 14 חדשים). בנוסף לכך סביר להניח שהרצון שהפרה תכנס להריון חדש מוקדם ככל הניתן, כדי להביא לעולם עוד עגל לשחיטה, גם תורמת לגמילה המוקדמת.

העובדה שבתעשיית הבקר לבשר לא חוששים להשאיר את העגלים עם אמותיהם עד גיל 5 עד 8 חודשים די בה לבדה כדי להפריך את  טענתו של הקרניסט כאילו השארת העגלים עם אמותיהם מסוכנת להם. אבל כדי להסיר כל ספק נתבונן בנקודה נוספת.

2. הקרניסט טוען שהעניין הכלכלי אינו המניע (או לפחות לא המניע העיקרי) שעומד מאחרי הפרדת העגלים בתעשיית החלב. יש אכן בעלי משקים לחלב שטוענים שישנם מניעים נוספים להפרדה, כמו חשש מפני התפתחות דלקות בעטיני הפרה עקב היניקה של העגל, או החשש מפני תאונות שבהן הפרה עלולה לדרוך מבלי משים על העגל בשעה שהוא רובץ ברפת. כאשר בעלי הרפתות עוסקים באפולוגטיקה, ומנסים להגן על הפרדת העגלים מפני הבקורת הציבורית על הסבל הנפשי שפרקטיקה זו גורמת לעתים קרובות לפרה ולעגל, הם עשויים אפילו לטעון שאלו המניעים העיקריים להפרדה, למשל באתר כאן. נראה שזה גם מה שמבקש לעשות מיודענו הקרניסט. 

אבל למעשה גם אם נניח שאכן חלק מהמניעים הללו קיימים בחלק מהמקרים, הרי שהם מניעים משניים בלבד. כאשר מגדלי הפרות החולבות מדברים בינם לבין עצמם בגלוי, הם אינם מסתירים כי המניע העיקרי להפרדה המוקדמת מאד בתעשיית החלב הוא כלכלי פשוט - פרות מניקות מפיקות פחות חלב שאפשר למכור.

כך למשל נמצא במדריך למגדלי פרות חולבות שפורסם ע"י ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (ארגון ממש לא טבעוני):

והנה דוגמא ממקור נוסף, מדריך אחר למגדלי פרות חולבות שהופק ע"י חברה פרטית שמתמחה בהדרכת מגדלי חיות משק שונות (עוד גוף לא-טבעוני בעליל):

והסבר מפורט יותר לירידה בכמות החלב שניתן למכור מפרות מיניקות ניתן למצוא במחקר שפורסם בכתב עת מדעי בתחום התנהגות בעלי חיים, המספר על השפעת הנקת העגל על כמות החלב הניתן למכירה בסוג הפרות שמגדלים במערב (וגם בארץ):

כדי להבין את משמעות המספרים הללו צריך לזכור שתנובת החלב של הפרה הישראלית, שהיא כנראה הגבוהה בעולם, היא כ32 ק"ג ליום. מהמאמר המדעי הזה ניתן אם כן להסיק שפרה מיניקה יכולה למכור רק בין 38% ל78% מכמות החלב שיכולה למכור פרה שהופרדה מהעגל. המוטיבציה הכלכלית של ההפרדה היא איפוא חזקה ביותר.

לסיכום נקודה זו, טענתו של הקרניסט כאילו המניע הכלכלי אינו המניע המרכזי להפרדת העגלים מאמותיהם במשק החלב מתגלה כשקרית בעליל.

3. נסיים בהערה צדדית (שאינה מהותית לטענה המרכזית שהעלנו כאן).
נראה שגם שהרעיון של בעל הדף הקרניסט כאילו יש לפרות רפלקס בעיטה שגורם להן לבעוט ללא כל סיבה הוא כנראה לגמרי פרי דמיונו. אני לא נתקלתי בטענה הזו בשום מקור אחר, גם מבין המקורות האפולוגטיים של בעלי רפתות ומשקי חלב המבקשים לגונן על הנוהג של הפרדת העגלים (אם למישהו יש בכל זאת מקור מוסמך כזה אשמח אם יפנה אלי). פרות אמנם עשויות לבעוט לעתים במטפלים בהן, אבל זוהי תגובה הגנתית שקורית רק במצבי לחץ כאשר הפרות נדרשות להתמודד עם סיטואציה מפחידה או מכאיבה או סיטואציה חדשה שאינה טבעית להן. 

עבור אנשים הבקיאים במקורות היהדות נציין גם שאותו בעל דף קרניסט, המתהדר לרוב בידיעותיו במקורות, אינו יודע אפילו להבין פשט במשנה. שכן המשנה אומרת (בבא קמא פרק א משנה ד): "חמישה תמין [...]: הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט". כלומר לפי המשנה בעיטה היא התנהגות לא שכיחה אצל פרה, ולכן אינה מחייבת את הבעלים שלה לנקוט אמצעי זהירות חריגים.
ופירש הרמב"ם על משנה זו "תם נקרא הדבר המזיק בלא הרגל ואין דרכו שיבוא ממנו אותו ההיזק, אלא שאירע בדרך מקרה". רפלקס היא כידוע התנהגות אוטומטית שמתרחשת בכל פעם שמופיע הגרוי המתאים, ולכן רפלקס כמובן אינו "דרך מקרה". ואם כך אנו רואים שגם המשנה והרמב"ם חולקים על דעתו של מיודענו הקרניסט.