האם פרעה והמצרים הקדמונים, ששיעבדו את בני ישראל, היו צמחונים? ממש לא.

יש אוכלי בשר שמבקשים לגייס לצורך תעמולה אנטי-טבעונית גם את שעבוד בני ישראל במצרים העתיקה, בשיטת הguilt by association. טקטיקה זו מבוססת על הלוגיקה השגויה הבאה: אם אדם רע עשה דבר X, אז X הוא בהכרח מעשה לא טוב. מלבד העובדה שזהו כשל לוגי ידוע, במקרה שלנו נראה שגם ה"עובדות" שעליהן מתבססים אותם קרניסטים הן שגויות, הן לפי המדע והן לפי המקרא והמדרש.

שחיטת בהמות במצרים העתיקה. ציור ממקדש המלכה חתשפסות באדיבות ויקימדיה

בפרשות "מקץ", "ויגש" ו"וארא" מופיעים הפסוקים הבאים:

·       "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים" (בראשית מג, לב)

·       "כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (בראשית מו, לד)

·       "כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם" (שמות ח, כב)

הפרוש המקובל כיום לשני הפסוקים הראשונים הוא שהם מבטאים את שנאת הזרים המצרית, וגם את האיבה הנפוצה שהתקיימה במקומות רבים ובדורות שונים בין עובדי אדמה (כפי שהיו כמעט כל המצרים) ובין רועי צאן (כפי שהיו בני ישראל), למשל עקב כך שרועי צאן פולשים לעתים לאזורים מעובדים. 

הפסוק השני והשלישי אולי קשורים גם לעובדה שהיו בעלי חיים מסויימים שהיו מקודשים למצרים, הדוגמא המפורסמת ביותר לכך היא זו של שור אפיס, ואפשר שבמקומות מסויימים וזמנים מסויימים היו גם כבשים שנמנו בין בעלי חיים אלו. ידוע למשל מכתבי הרודוטוס שבעיר מנדס שבדלתא של הנילוס היו העיזים מקודשות ונאסר להקריבן, אבל כנגד זה הקריבו שם כבשים. ואילו בעיר יב (אלפנטינה) שליד סכר אסואן של היום, היה מקדש לאל חנום שראשו היה ראש איל, ושם כנראה היו בוחרים מעת לעת באיל (כבש זכר) מקודש שייצג את האל.

ויש להדגיש ולהבהיר שוב - הכוונה היא שהיו מינים בודדים של בעלי חיים (או אפילו רק פרטים בודדים ממינים בודדים) שהיו מקודשים ואסורים למאכל ו/או לקרבן במקומות מסויימים וזמנים מסויימים, אבל בפירוש לא שכל בעלי החיים היו כאלו. ברור גם שאין כל קשר בין פולחנים אליליים אלו לבין רחמים על בעלי חיים, כפי שנראה בהרחבה בהמשך.

אבל יש אנשים שהחליטו לנצל פסוקים אלו לצורך תעמולה קרניסטית כוזבת כאילו המצרים היו צמחונים מטעמי מוסר ונמנעו כליל מאכילת בעלי חיים בגלל רחמים עליהם.

כך למשל בקטע הבא מאתר הידברות:

הנה,יש לאדם טבע מוזר ומרושע: על בהמות הוא חס, שאינו רוצה לראות בהריגתן ובדמן, אבל על אדם אינו חס. ומשום כך לא אכלו המצרים בשר, ואדרבה, העברים שאכלו בשר היום להם לתועבה, ובזו להם, והסתכלו עליהם כברברים, בתחושה שהמצרים עם יותר עליון ויותר תרבותי. וזאת כוונת הפסוק (בראשית מו´, פס´ לד´): "כי תועבת מצרים כל רעה צאן", וכן: "כי תועבת מצרים נזבח לה´ אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם"! (שמות ח´, פס´ כב´). כי אכילת בשר הייתה תועבה בעיניהם בגלל ה"מוסר" שלהם, והגזימו עד כדי כך, עד שלא יכלו לגור יחד עם העברים ואפילו לא לאכול איתם, כמו שכתוב (בראשית מג´, פס´ לב´): "כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים". אבל אותם מצרים שחסו כל כך על בהמות, בעלי חיים, רצחו באכזריות בני אדם.

וכך נמצא גם בספר "חכמה ודעת" מאת הרב משה שטרנבוך המכהן כיום כאב בית דין של העדה החרדית בירושלים (חלק ב עמ' נב):

וגם בחיבור רציני יותר כמו האנציקלופדיה ההלכתית רפואית, אנו מוצאים את הקטע הבא בערך "צער בעלי חיים":

אדרבה, יש כאלו שהחמלה לבעלי חיים העבירה אותם לאכזריות לבני אדם [...] וכבר מצינו במקרא דוגמאות לכך, כגון המצרים, שנאמר עליהם 'כי תועבת מצרים כל רעה צאן', ובכל זאת לא נמנעו המצרים מלהרוג רבבות מבני ישראל באכזריות רבה. 

את הרעיון שלפיו המצרים היו צמחונים מטעמי מוסר שאבו כנראה מקורות אלו מפרוש האבן עזרא לתורה, אם כי ראוי להדגיש שהאבן עזרא (בניגוד למקורות לעיל) אינו דורש זאת לגנאי. בפרושו על בראשית פרק מו פסוק לד הוא אומר:

כי תועבת מצרים כל רועה צאן - לאות כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר. ולא יעזבו אדם שיזבח צאן כאשר יעשו היום אנשי הודו. ומי שהוא רועה צאן תועבה היא שהוא שותה החלב. ואנשי הודו לא יאכלו ולא ישתו כל אשר יצא מחי מרגיש עד היום הזה.

כפי שאנו רואים האבן עזרא העלה את הרעיון הזה רק כהשערה. הוא חי 1000 שנה אחרי שתרבות מצרים העתיקה גוועה ונעלמה מן העולם, ובתקופתו הידע על חיי היום יום במצרים העתיקה היה קלוש ביותר, כך שלא היה יכול אלא לשער השערות בלתי מבוססות. אבל למעשה דבריו סותרים את המשתמע מפסוקים אחרים במקרא וגם דברים מפורשים של חז"ל.

כבר מן המקרא עצמו ניתן ללמוד שהמצרים אכלו בשר ודגים. בני ישראל במדבר הביעו לפחות פעמיים געגועים לבשר ודגים שאכלו במצרים בעת שהיו עבדים:

• ספר שמות פרק טז פסוק ג: "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר".
• ספר במדבר פרק יא  פסוק ד-ה: " וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם". 

אילו האדונים המצרים חסו על חיות יותר מאשר על בני אדם ואכילת בשר היתה אסורה בעיניהם מבחינה מוסרית, כלום יעלה על הדעת שהיו מרשים לעבדים שלהם (יהודים או אחרים) לאכול בשר ודגים ?

יתר על כן, מדרש רבה אומר במפורש שהמצרים עצמם אכלו בשר (מדרש רבה שמות פרשה טז פסקה ד):

במצרים היו משועבדים ישראל פ' שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר (שמות טז) "בשבתנו על סירר הבשר באכלנו לחם לשובע". לא כתיב "באכלנו מסיר הבשר" אלא "בשבתנו", שהיו אוכלין לחמם בלא בשר.

והמכילתא אומרת במפורש שבשר ודגים נמכרו בגלוי בשווקי מצרים, דבר בלתי מתקבל על הדעת אילו המצרים היו סבורים שאכילת בשר פסולה מוסרית (מכילתא פרשת ויסע פרשה א):

בשבתנו על סיר הבשר. [...] רבי אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם.

גם בספר ישעיהו אנו מוצאים אזכור לכך שאכילת דגים היתה נפוצה במצרים (ספר ישעיה פרק יט פסוק ח): 

"וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ".

גם המחקר ההיסטורי והארכאולוגי מוכיח בודאות שהמצרים הקדמונים ברובם אכן מיעטו לאכול בשר בהשוואה למקובל בימינו, אבל הם ודאי לא היו צמחונים מטעמי מוסר.

הסיבה לכך שהמצרים מיעטו יחסית לאכול בשר בהמות נעוצה במציאות הגאוגרפית והכלכלית של מצרים. כידוע מצרים היא רובה ככולה מדבר צחיח, ויש רק רצועה פוריה צרה מסביב לנילוס. כאשר השטח הפורה הוא כה מצומצם יחסית לגודל האוכלוסיה, גידול מקנה נעשה בגדר מותרות. הסיבה לכך היא שגידול מקנה הוא בזבזני במשאבים. הפקת כמות מסויימת של קלוריות מן החי דורשת שטח גידול נרחב בהרבה מאשר הפקת אותה כמות קלוריות של מזון מן הצומח.

אי לכך קרוב לודאי שרק העשירים והמיוחסים יכלו להרשות לעצמם לאכול בשר בהמות לעתים קרובות. אבל האליטות הללו בהחלט אכלו בהמות, וגם הקריבו אותם בטקסים פולחניים שונים. כמו כן הם צדו ואכלו עופות שונים, והמוני העם אכלו דגים מעת לעת.

על עובדות אלו מעידים הן מקורות היסטוריים (כמו כתבי הרודוטוס), והן ממצאים ארכאולוגיים רבים (כתובות מצריות עתיקות, פפירוסים עתיקים, ציורי קיר ורכוזים של עצמות של דגים, עופות וחיות בתוך מבנים). אוסף של מקורות כתובים כאלו ניתן למצוא למשל כאן וכאן.
כמו כן, בשנת 2014 גם נערך מחקר על שרידי מומיות מצריות עתיקות שבו נטען, על סמך השוואת איזוטופים של יסודות שונים, שבין 20% ל 50% מהחלבון שצרכו מצריים מהמעמד הבינוני מקורו היה מן החי.

צילום מעמ' 121 במחקר

ומאחר שתמונה אחת שווה אלף מילים נביא פה מספר תמונות שנשתמרו ממצרים העתיקה וממחישות את כל האמור כאן. המצרים תיעדו בפרוט את חיי היום יום במצרים במאות ציורי קיר שהשתמרו באתרים רבים במצרים, ויש תמונות רבות מאלו שמתארות כיצד המצרים צדים, דגים ושוחטים בעלי חיים מסוגים שונים.

שחיטת בהמות במצרים העתיקה ע"י אנשים בעלי חזות מצרית טיפוסית:

תגליף של שחיטת פרה מקבר קגמני (2340 לפני הספירה). באדיבות ויקימידיה

תמונות נוספות אחרות של שחיטת פרות במצרים העתיקה ניתן למצוא כאן וכאן וכאן וכאן וכאן וכאן למשל.

ציד של עופות במצרים העתיקה ע"י אנשים בעלי חזות מצרית טיפוסית:

ציור של ציד עופות מקבר נבמון (1350 לפני הספירה). באדיבות ויקימדיה

דיג במצרים העתיקה ע"י אנשים בעלי חזות מצרית טיפוסית:

תגליף של דיג בנילוס מקבר מררוקה (כ2200 לפני הספירה). באדיבות ויקימדיה

ציור של דיג באמצעות צלצל מקבר אנחתיפי. באדיבות ויקימידיה