השקפת היהדות על ציד (ושחיטה בעתיד הלא רחוק?), או: דבר תורה קצר לפרשת תולדות

יש אנשים שטוענים שהעובדה שהיהדות מתירה לאכול בשר בתנאים מסויימים מעידה על כך שיש לה יחס חיובי לאכילת בשר. אלא שזה כמובן לא חייב להיות נכון. כדי להמחיש זאת נתבונן למשל בנושא הציד. ספר בראשית עוסק בתקופה שבה עדיין הקב"ה לא אסר ציד כלל, ואף לא אסר אכילת בשר ציד על איש. אף על פי כן יש לציין שיש רק שתי דמויות בספר בראשית שמוזכרות כעוסקות בציד:

• נמרוד: "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה', עַל כֵּן יֵאָמַר: כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'". 
• עשו (בפרשתנו): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". (בראשית כה, כז).

ושתי דמויות אלו נתפשות במקרא ו/או בספרות חז"ל כדמויות שליליות מאד, וכנראה שאין זה מקרה.

עשו חוזר מן הציד. באדיבות free bible images

הפרשנים ייחסו לעשו תכונות שליליות הנקשרות למלאכת הציד. כך למשל על הפסוק שנאמר לגבי עשו " ויהי עשו איש ידע ציד" (בראשית כה' כז'), אומר האבן עזרא:

יודע ציד - לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו.

וביחס לציד באופן כללי, נאמר בתלמוד:

ובדרך חטאים לא עמד - זה שלא עמד בקנגיון (עבודה זרה יח:)

ופירש רש"י שם: "קנגיון. צידת חיה על ידי כלבים". (המילה גזורה מהמילה הלטינית "קאניס", שפרושה כלב).

גם בהלכה קיימת הסתייגות מציד לשם ספורט, ועשו מוזכר גם בהקשר זה. ר' שמשון מורפורגו שדן גם הוא בעניין זה במאה ה17, אוסר גם הוא את הדבר:

ומשום תפיסת אומנותו של עשו הרשע וקניית מדת אכזריות להמית בריותיו של הקדוש ברוך הוא על לא דבר.

ועוד הוא אומר שאף כשאין איסור צער בעלי חיים מדאורייתא בהריגת בעלי חיים, מכל מקום:

נראה לעניות דעתי דאם איסור תורה ליכא, איסורא מיהא איכא, שהרי לא הותרה מיתת הבעלי חיים אלא לצורך המין האנושי ולתועלתו, ולא להקנותינו מידת אכזריות שפיכת דמים והריגה. (שו"ת שמש צדקה, חלק יורה דעה, סימן נז.)

דברים חריפים בעניין כתב גם הרב יחזקאל לנדא. בניגוד לפוסקים הקודמים הוא אמנם מתיר ציד מעיקר הדין, וכותב שאין בדבר משום צער בעלי חיים, מכיוון שלדעתו ציד הוא בכלל צורכו של בן אדם, אך גם הוא מסתייג מאוד מציד ספורטיבי:

ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר: ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב [...] ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי חיים בלי שום צורך?! (שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - יו"ד סימן י)

עוד חומר על הנושא ניתן למצוא כאן.

ומה לגבי העתיד? ברגע שיהיה בשר מתורבת במחיר שווה לכל נפש, וזה עשוי לקרות עוד בימי חיינו, יהיה בעצם תחליף זהה לבשר טבח שלא יהיה כרוך בהריגת בעלי חיים. אז ניתן יהיה להגדיר גם שחיטת בעלי חיים לצורך מאכל כ"המתה בידיים של בעלי חיים בלי שום צורך" (כלשונו של הנודע ביהודה), או כ"להמית בריותיו של הקדוש ברוך הוא על לא דבר" (כלשונו של ר' שמשון מורפרגו).

לדעתי, ניתן להסיק ממקורות אלו שהבאנו כאן שלכל הפחות אז, כאשר יהיה בשר מתורבת, ודאי יהיה מקום לאסור הלכתית אכילת בשר מן החי גם מטעם זה (כלומר גם אם נניח בצד את בעיית צער בעלי חיים באופן שבו מגדלים בעלי חיים בתעשיית הבשר המודרנית).

הערה: אחד מקוראי מאמר זה שאל אותי מדוע בעצם המסורת היהודית מתייחסת בשלילה להיותו של עשיו צייד ולא מתייחסת בשלילה להיותו של יעקב רועה צאן? אחרי הכל גם רועי צאן גידלו פעמים רבות צאן למטרות שחיטה ואכילה.
ובכן, אפשר להעלות כמה השערות בנושא:
1. גידול צאן לא תמיד חייב להסתיים בשחיטת הצאן. יש אנשים שמגדלים צאן לצורך הצמר או החלב שלו. ואף על פי שהפרקטיקות של הגז ושל החליבה עשויות גם כן להיות כרוכות באי נעימות רבה עבור הכבשים, הרי עדיין אין להשוותן לטבח הבהמה.
2. מן הצד השני טביחת בעלי חיים בשעת הציד לעתים קרובות לא נעשית כלל לצורך מאכל. הרבה פעמים היא נעשית למטרות ספורט ושעשוע או רכישת יוקרה וכבוד וכיו"ב. ואין כל סיבה להניח שעשיו היה שונה בזאת. וכפי שניתן לראות בציטוטים שהבאתי למעלה, במסורת היהודית הריגת בעלי חיים לצורך מאכל נתפשת כמילוי צורך ממשי, בעוד שהריגה למטרות שעשוע אינה נחשבת כמילוי צורך, אלא אדרבא כקניית מידת האכזריות.
3. גם כאשר משווים שחיטת צאן למטרת מאכל עם ציד למטרת מאכל, עדיין ברור ששחיטת הצאן גרועה פחות, מבחינה זאת שהמתת החיה בציד אכזרית הרבה יותר מאשר שחיטה יהודית כשרה (בתנאי שהיא נעשית בצורה שמפחיתה את הצער של הבהמה). יש לזכור שבימי עשיו לא היו רובים בעלי קליבר גבוה שיכולים להרוג חיה גדולה בתוך שניה (וגם זה קורה רק בחלק מהמקרים). הציד נעשה אז באמצעות חיצים, מלכודות, אבנים, כלבים או שריפות. וכל אלו בדרך כלל אינם ממיתים את החיה מייד, אלא גורמים לה לגסוס זמן ממושך תוך כדי סבל וכאבים קשים.