א. בתוך שנים מעטות קרוב לודאי שבשר מתורבת יהיה שווה לכל נפש. יצא לי לנהל מספר רב של דיונים עם אוכלי בשר בשאלה האם הם ירצו להמשיך לאכול בשר שהושג באמצעות שחיטה (בשר טבח) כאשר יהיה בשר מתורבת כשר וזמין לכל. לשמחתי, הרוב המוחלט אמרו שבמצב כזה הם יאכלו רק בשר מתורבת. אבל היה מספר אנשים קטן שאמר שגם במצב כזה הם ימשיכו לאכול גם בשר טבח, וכמה מהם אפילו אמרו שיאכלו דווקא רק בשר טבח.
נזכרתי באנשים אלו כשקראתי על האספסוף בסיפור קברות התאווה בפרשת בהעלותך.
כידוע על פי המדרש (שמות רבה, כה, ג) בני ישראל במדבר טעמו במן כל טעם שרצו, כולל טעמו של בשר. ואף על פי כן "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא ד).
קשה להתעלם מהדמיון בין אותו אספסוף לאותם אנשים בימינו שמתגאים ברצונם להמשיך לשחוט בעלי חיים גם בעידן עתידי של בשר מתורבת. בשני המקרים מדובר באנשים שיש להם תאווה בלתי מובנת למותם של בעלי חיים לצורך אכילה גם במצב שבו כל צרכיהם התזונתיים הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הקולינרי יכולים לקבל מענה ללא גרימת כל צער בעלי חיים. כפי שניתן לקרוא בתורה בסופו של דבר הבקשה הזו הביאה לעונש קשה מידי האל.
ב. מאחר שאנו דנים בענייני צמחונות וטבעונות בהקשר של סיפור קברות התאווה, מן הראוי להזכיר כאן את הספר הייחודי "קברות התאווה - תורת הצמחוני". ספר זה נכתב ב1929 בפולין על ידי תלמיד חכם חסידי בשם יצחק הבנשטרייט (שחיבר מספר מאמרים תורניים אחרים "שגרתיים" יותר). הספר מציג גישה צמחונית (ואף טבעונית) מובהקת, הנסמכת על פרשנותו את המקורות -הוא קורא שלא לאכול בשר, לא ללבוש שטריימל ובגדי עור ומאמין שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כלל. ייתכן שזהו הספר הראשון בשפה העברית המוקדש כולו להטפה בעד צמחונות וטבעונות בפועל בזמן הזה על רקע אידאולוגי של מניעת צער בעלי חיים, ובניגוד לדעה הקדומה המקובלת הוא נכתב דווקא על ידי תלמיד חכם חרדי בפולין. המחבר ככל הנראה נספה בשואה. הספר הוצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה על ידי משה נחמני.
הנה מקצת דבריו של הרב הבנשטרייט על פרשתנו:
נזכרתי באנשים אלו כשקראתי על האספסוף בסיפור קברות התאווה בפרשת בהעלותך.
כידוע על פי המדרש (שמות רבה, כה, ג) בני ישראל במדבר טעמו במן כל טעם שרצו, כולל טעמו של בשר. ואף על פי כן "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא ד).
קשה להתעלם מהדמיון בין אותו אספסוף לאותם אנשים בימינו שמתגאים ברצונם להמשיך לשחוט בעלי חיים גם בעידן עתידי של בשר מתורבת. בשני המקרים מדובר באנשים שיש להם תאווה בלתי מובנת למותם של בעלי חיים לצורך אכילה גם במצב שבו כל צרכיהם התזונתיים הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הקולינרי יכולים לקבל מענה ללא גרימת כל צער בעלי חיים. כפי שניתן לקרוא בתורה בסופו של דבר הבקשה הזו הביאה לעונש קשה מידי האל.
 |
| בני ישראל ניגפים בעת אכילת השליו בקברות התאווה (התמונה באדיבות ויקפדיה) |
ב. מאחר שאנו דנים בענייני צמחונות וטבעונות בהקשר של סיפור קברות התאווה, מן הראוי להזכיר כאן את הספר הייחודי "קברות התאווה - תורת הצמחוני". ספר זה נכתב ב1929 בפולין על ידי תלמיד חכם חסידי בשם יצחק הבנשטרייט (שחיבר מספר מאמרים תורניים אחרים "שגרתיים" יותר). הספר מציג גישה צמחונית (ואף טבעונית) מובהקת, הנסמכת על פרשנותו את המקורות -הוא קורא שלא לאכול בשר, לא ללבוש שטריימל ובגדי עור ומאמין שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כלל. ייתכן שזהו הספר הראשון בשפה העברית המוקדש כולו להטפה בעד צמחונות וטבעונות בפועל בזמן הזה על רקע אידאולוגי של מניעת צער בעלי חיים, ובניגוד לדעה הקדומה המקובלת הוא נכתב דווקא על ידי תלמיד חכם חרדי בפולין. המחבר ככל הנראה נספה בשואה. הספר הוצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה על ידי משה נחמני.
הנה מקצת דבריו של הרב הבנשטרייט על פרשתנו:
המן שהיה כמין צומח לחם מן השמיים, שלא מצד התאווה שאלו, כי אי אפשר לחיות בלא לחם. שפיר שאלו לחם כהוגן, וניתן להם כהוגן, ביום, בפנים מאירות. אבל את השליו שהוא בשר ואי אפשר בבשר בלא שפיכות דמים, ומצד התאווה שאלו הבשר, כי אפשר לחיות בלחם לבד בלא בשר, על כן שאלו הבשר שלא כהוגן וניתן להם שלא כהוגן, בערב, בפנים חשוכות. (קברות התאווה, עמ' 14)ויהי רצון שבקרוב נזכה כולנו לאכול בשר שליו מתורבת כהוגן ללא שפיכות דמים ובפנים מאירות ולא בפנים חשוכות.
