על השוואת טבח בעלי חיים לשואה

מעת לעת יש טבעונים שעושים השוואה בין הטבח התעשייתי של בעלי חיים התעשיית המזון ובין שואת יהודי אירופה, השוואה שמקוממת אנשים רבים.
הדוגמא המפורסמת ביותר היא כנראה המשפט הבא ששם הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר, זוכה פרס נובל, בפי אחד מגיבורי ספריו: "מבחינתם [של בעלי החיים], כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה". זינגר עצמו היה צמחוני, וגם איבד חלק גדול ממשפחתו בשואה (כולל אמו בת-שבע שעל שמה כינה עצמו בשביס).
בדומה לזינגר אף חלק ממשפחתי נרצח בשואה, ואני טבעוני. עם זאת בהתאם להשקפתי הטבעונית - אנתרופוצנטרית, שלפיה יש ערך גדול יותר לחיי אדם מלחיי חיות אחרות, אני מסתייג מהשימוש במונחים המיוחדים לשואה כדי לתאר את טבח בעלי החיים. אף על פי שאני חושב שההתעללות בבעלי החיים והטבח שלהם, שהם חלק מובנה בתעשיית המזון, הם פשע, הרי שאין להשתמש ביחס אליהם בטרמינולוגיה "שואתית".
למעשה אני חושב שאף ביחס למעשי רצח של בני אדם אין להשתמש בטרמינולוגיה מיוחדת לשואה, אלא אם כן מדובר במעשים של רצח עם המוני בסדר גודל דומה לשואה, כמו שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה, או שואת בני הטוטסי ברואנדה ב1994. כל שימוש אחר יכול בהחלט להחשב לזילות השואה.

עם זאת, אחרי שאמרתי כל זאת, עדיין ראוי להצביע על מספר נקודות מעניינות:

א. המילה האנגלית holocaust שהפכה לכינוי הבינלאומי המוכר והנפוץ ביותר לשואה בעצמה לקוחה מתחום טבח בעלי החיים. המשמעות המקורית של המילה הזו באנגלית היא "קרבן עולה", כלומר קרבן של בעל חיים מהסוג שהיה נשרף כולו על המזבח. המקור הקדום של המילה הוא במילה היוונית ὁλόκαυστος שפירושה המילולי הוא "נשרף כולו", והיוונים בעת העתיקה השתמשו בו כדי לתאר את הקרבנות מהסוג הזה בדת שלהם. הוא מופיע כתרגום של הביטוי התנכ"י "קרבן עולה" כבר בתרגום השבעים, ומאוחר יותר חדר במשמעות זו גם ללטינית ואחר כך במאה ה12 לצרפתית ואנגלית. השימוש בו לתאור רצח המוני של בני אדם החל רק במאה ה17. 

מודעה שפרסם ארגון זכויות בעלי החיים PETA בשנת 2003. מאוחר יותר התנצל יו"ר הארגון על מודעות מעין אלו.

ב. בשיח הישראלי היה מקובל מאד בעבר לתאר את האופן שבו הלכו היהודים אל מותם בשואה בביטוי "כצאן לטבח". וברגע שעושים השוואה כזו בכיוון אחד אי אפשר להתקומם כנגד השימוש בה מהכיוון השני. [מן הראוי לציין שבשנים האחרונות ביטוי הזה נעשה פחות פופולרי, אבל לא מטעמים של התנגדות להשוואה לטבח בעלי חיים, אלא בגלל שיש בו זלזול כלפי הגבורה שהיתה בשואה בעצם הנסיון לשרוד בתנאים בלתי אפשריים. כך שהטענה שלי כאן עומדת בעינה גם היום].

ג. השימוש בטרמינולוגיה "שואתית" עבור דברים אחרים אינו מיוחד כמובן לטבעונים. למעשה אין כיום כמעט קבוצה או מגזר בישראל (ובעולם), מימין ועד שמאל, מחרדים ועד חילונים, שאינה עושה מדי פעם שימוש מוזיל בשואה בתעמולה שלה. נביא פה מספר דוגמאות.

• אנשים רבים, בעיקר (אך לא רק) מחוגים דתיים וחרדיים, מכנים את ההתבוללות בגולה בשם "השואה השקטה" או "שואת ההתבוללות" או "השואה השניה". דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. בעבר הרחוק השתמשו בביטויים אלו גם אנשים כמו גולדה מאיר ובנימין נתניהו.
• פעילים נגד הפלות מכנים את התופעה הנרחבת של הפלת תינוקות בשם "השואה השקטה" או "שואת התינוקות". למען הסר ספק: אני אמנם מתנגד להפלות (לפחות משלב שבו ניתן לומר שיש לעובר מוח מתפקד ומודעות בסיסית) מאותם טעמים שאני מתנגד לטבח בעלי חיים. אבל ברור לי שזו זילות שואה להשוות את שני הדברים (הפלות וטבח בעלי חיים) לשואת יהודי אירופה.
• חרדים רבים לעתים קרובות משווים את כל מי שמתנגד להם באופן כלשהו לנאצים. בהפגנות של חרדים קיצוניים קריאות נאצים לעבר השוטרים הפכו לדבר שבשגרה, ואיש כמעט כבר לא מתרגש מהן. אבל לעתים ההשוואות הללו חודרות גם לתוך המיינסטרים החרדי. כך למשל הסופר החרדי הידוע חיים ולדר השווה ב2013 את לפיד להיטלר. וביתד נאמן פורסמה ב2011 קריקטורה שמציגה את סמל מדינת ישראל משולב בצלב קרס.
• אנשי ימין מסויימים השוו את ההתנתקות, ומקרים אחרים של פינוי התנחלויות, לשואה. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. כמו כן הימין הישראלי מכנה לעתים קרובות את גבולות 67 בשם גבולות אושוויץ. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. אגב, האמירה הזו מיוחסת לאבא אבן ב1969, אבל למעשה הייחוס הזה אינו מדויק. 
• כמובן שגם בקרב אנשי השמאל אפשר למצוא לא מעט השוואות של אנשי ימין (ולפעמים גם של מדינת ישראל ויחסה לפלשטינים) לנאצים. מפורסמת במיוחד אמירתו של ישעיהו לייבוביץ' על יודונאצים, ולאחרונה דבריו של יאיר גולן על "זיהוי תהליכים". כמו כן אפשר למצוא למשל אנשי שמאל שמשווים את יחסה של ישראל למהגרים לא חוקיים ליחס הנאצים ליהודים. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן. 
• יש מתנגדים לפמיניזם שמכנים לעתים פמינסטיות בכינוי "פמינאציות". מזרחים שונאי אשכנזים משתמשים לעתים בביטוי "אשכנאצי". אנשים שמתקנים את הטעויות הלשוניות של אחרים באופן אובססיבי מכונים Grammar Nazis. וכמובן שגם כנגד טבעונים משתמשים בביטוי "טבעונאצים". ואיך אפשר לשכוח את הSoup Nazi של סיינפלד. כמובן שכולנו צחקנו כשראינו את הפרק הזה, אבל יש לציין שהאדם ששימש השראה לדמותו של הSoup Nazi נפגע קשות מהכינוי הזה. 

ד. עם כל הביקורת שמתחתי לעיל ביחס לשימוש בטרמינולוגיה "שואתית" ביחס לטבח בעלי חיים (בגלל ההבדל בערך חיי אדם מול חיי חיות אחרות, ובגלל שטבח בעלי החיים בניגוד לשואה נעשה מתוך קהות מוסרית ולא מתוך שנאה) עדיין אי אפשר להתעלם מקווי דמיון מסויימים שיש בין הטבח המתועש של בעלי חיים ובין השואה. מעבר לדמיון הכללי שבין שתי הסיטואציות של הרג המוני מכוון, היתה אצל הנאצים בשואה שאילה של דימויים ופרקטיקות מתחום טבח בעלי החיים.
בגרמניה הנאצית, הכינוי הנפוץ ביותר ליהודים היה "חזירים", ובסרטי תעמולה נאציים הם הוצגו כעכברושים. באמצעות השימוש בדימויים של בעלי חיים ביצעו הנאצים דה-הומניזציה של היהודים כדי להקל על השמדתם. אבל הדה-הומניזציה הזו יכולה לעבוד רק כאשר בעלי החיים נחשבים כאובייקט לגיטימי להשמדה מלכתחילה. וההקבלה בין בעלי חיים ליהודים במישור הדימויים היתה רק ההתחלה. גם במימוש המעשי של ההשמדה עשו הנאצים שימוש בפרקטיקות מתעשיית טבח בעלי החיים, כמו למשל הובלה בצפיפות ברכבות ששימשו להובלת בקר, או קעקוע מספרים על העור לצורך זיהוי. אפשר לומר שהנאצים הרחיבו את שיטות פס הייצור המתועש שיושמו על בעלי חיים, גם ליהודים. אין כאן המקום להאריך בנושא, אבל מי שמעוניין לקרוא ביתר הרחבה יכול לעיין כאן וכאן. 

ה. השוואות בין טבח בעלי חיים לשואה נעשו לא רק ע"י לצמחונים שקרוביהם נספו בשואה, כמו יצחק בשביס זינגר ועוד טבעונים יהודים רבים אחרים בימינו, אלא גם על ידי מספר ניצולי שואה, כמו למשל אלכס הרשאפט, זביגניי ז'ורז' מטנומסקי, מארק ברקוביץ' (מתאומי מנגלה) ועוד כפי שניתן לראות בלינק כאן.

האם הטבעונות היא שמאלנית?

דעה קדומה מקובלת מאד בארץ מזהה טבעונות עם שמאלנות, אבל לקביעה זו אין כל בסיס,לא עובדתי ולא רעיוני.

ראשית לגבי העובדות. יש טבעונים רבים גם בשמאל וגם בימין. למיטב ידיעתי לא נערך בארץ סקר מדעי שבחן את הקשר בין טבעונות לעמדות פוליטיות. אבל אם נתבונן בהרכב הכנסת הנוכחי (הכנסת ה21) נראה שהתפלגות הח"כים הטבעוניים מבחינה פוליטית היא די אחידה. יש שני ח"כים טבעוניים במפלגות ימניות (שרן השכל מהליכוד ואלי אבידר מישראל ביתנו), ושני ח"כים טבעוניים במפלגות שמאל-מרכז (מיקי חיימוביץ' בכחול-לבן ותמר זנדברג במרצ). פעילה טבעונית מובילה כמו טל גלבוע התפקדה לליכוד והיא משמשת היום כיועצת האישית של ראש הממשלה נתניהו לקידום זכויות בעלי חיים. ואחת המגישות הותיקות בערוץ 20 הימני, ליטל שמש, היא טבעונית.
בני משפחת נתניהו אף הם "מפלרטטים" (באופן פומבי לפחות) עם הרעיון הטבעוני. ובפרט יאיר נתניהו מגדיר עצמו כצמחוני או טבעוני, אם כי מידת המחוייבות שלו לכך לא ברורה, והאופן שבו הוא מגדיר טבעונות אינו ממש מקובל.

מתוך דף הפייסבוק של ביבי

אפשר למצוא טבעונים גם במפלגות יותר ימניות, ואני באופן אישי נתקלתי באקראי אפילו בשני טבעונים שמצביעים ופעילים למען מפלגת עוצמה יהודית (כאן וכאן).

ומן הצד השני ניתן למצוא הרבה שמאלנים, ואף שמאלנים קיצוניים, שהם אנטי טבעונים במוצהר. יש גם הרבה שמאלנים שמתלוננים על מה שהם מכנים ההתעלמות של רבים מהטבעונים מעוולות הכיבוש. ואת התנהלותו הפרו-טבעונית של ביבי שהזכרנו לעיל הם מכנים למשל vegan washing או green washing.
את עמדתם של אנשי שמאל אלו היטיב לתאר הסופר אייל מגד (ידידו של ביבי וטבעוני אקטיביסטי בעצמו):

גם במובן הרעיוני קשה להבין מדוע אנשים מקשרים טבעונות לשמאלנות. ננסה לעשות רשימה של מה שנחשב בדרך כלל למאפיינים מקובלים של "שמאלנות" בתחום החברתי, כלכלי ומדיני ונבחן את הרלבנטיות שלהם בהקשר הטבעוני:
1. פייסנות כלפי אויבים.

2. תמיכה בכלכלה ריכוזית ומתוכננת.
3. רדיקליות.
4. מיסיונריות.
5. חמלה על חסרי ישע.

מאפיין 1 ודאי אינו רלבנטי לטבעונות. החיות שאנו אוכלים אינן אויבות שלנו בשום צורה. הכבשים אינן שואפות להרוג יהודים, הדגים לא שואפים להשליך אותנו לים, הפרות אינן שואפות להקים את מדינת פריסטן, התרנגולים אינם שואפים להקים פה את מדינת כל אפרוחיה ואווזים אינם נושאים חגורות נפץ.

מאפיין 2 גם הוא לא רלבנטי לטבעונות. בארץ דווקא הבסיס החומרי של אכילת בשר וחלב, כלומר תחום משק החי בישראל, הוא ריכוזי ומתוכנן ביותר. ולמעשה הוא די נשלט היום על ידי אנשי ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים) שהם בעלי נטייה ברורה לצד השמאלי של המפה.

מאפיין 3 אכן רלבנטי לטבעונות, שאכן שואפת לשנות את יחס החברה האנושית לבעלי חיים באופן רדיקלי. אלא שרדיקליות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. גם בימין יש תנועות רדיקליות למדי, ששואפות לחולל שינויים יסודיים במדינה ובחברה בארץ, כמו הליברטראינים וכמו חסידי ארץ ישראל השלמה.

מאפיין 4 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב מיסיונריות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. היא קיימת ברמה כזו או אחרת כמעט בכל תנועה אידאולוגית - דתית או פוליטית, כולל בימין. ודי להזכיר בהקשר זה את משה פייגלין ותנועתו...

מאפיין 5 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב הוא אינו מאפיין של השמאל בלבד. מאחר שזו תכונה חיובית, אפשר להבין מדוע יש אנשי שמאל (טבעונים ולא-טבעונים) שמבקשים לנכס את תכונת "החמלה על חסרי ישע" לשמאל בלבד, אבל קשה להבין מדוע יש אנשי ימין מסויימים שגם חושבים כך. אני חושב שלא ניתן לנכס תכונה זו לאנשי השמאל בלבד.

למה השר אורי אריאל וארגוני הטבעונים היהודים לא מוחים כנגד חג הקרבן כמו נגד הכפרות?

בכל ערב יום כיפור כאשר פעילים טבעונים יהודים מוחים כנגד מנהג הכפרות, אחת התגובות המתריסות הנפוצות כנגדם היא "למה אתם לא מוחים נגד שחיטת הכבשים בחג הקרבן"? לאחרונה נמצא גם מי שהעלה טענה דומה כנגד השר אורי אריאל (שהוא רחוק כמובן מלהיות טבעוני), בגלל שהוא יזם קמפיין ממשלתי נגד כפרות עם תרנגולים, אבל לא כנגד חג הקרבן. אין צורך לומר שלאנשים שמתריסים זאת אין כל עניין אמיתי בגורלם של הכבשים בחג הקרבן, והם עושים זאת רק כדי לדחות את הטבעונים בקש, אבל בכל זאת נבחן את הנושא בפוסט זה.

מתוך אתר מידה

תמונה מתוך הפגנה נגד כפרות בירושלים. שימו לב לשלט "צער בעלי חיים מצווה מן התורה". האם זה שלט אנטי-דתי?
מתוך אתר ארגון שב"י

ראשית, צריך להיות ברור שהתפישה הטבעונית היא שיש לאסור בחוק שחיטת בעלי חיים בכלל, גם למטרות אכילת בשר יום-יומית וגם למטרת טקסים דתיים כמו חג הקרבן או כפרות, כשם שהחוק היום אוסר למשל ציד של חיות בר מוגנות. אבל ברור שדבר כזה יוכל לקרות אך ורק כאשר יהיה לטבעונים רוב מוחלט ועצום באוכלוסיה. בעקבות מהפכת הבשר זה יקרה בסופו של דבר, אבל זה ייקח כנראה כמה עשרות שנים. בינתיים כל מה שהטבעונים יכולים לעשות זה למחות באופן סמלי ולנסות לשכנע אנשים להפוך לטבעונים.

שנית, הטענה כלפי הטבעונים היהודים הישראלים כאילו אינם מוחים כלל נגד חג הקרבן אינה נכונה. יש מחאות טבעוניות של יהודים ישראלים כנגד חג הקרבן. הנה לדוגמא פוסט בקורתי מאד שמגנה את מנהג השחיטה בחג הקרבן, שפירסמה הפעילה הטבעונית המפורסמת טל גלבוע לרגל חג הקרבן האחרון (2018). וכאן דוגמא נוספת של כתבה בקורתית מן השנה הזו על חג הקרבן באתר חדשות טבעוני ישראלי.

עם זאת, מבחינה כמותית ההתעסקות של הקהילה הטבעונית היהודית בישראל בחג הקרבן היא אכן קטנה משמעותית מהתעסקותה במנהג הכפרות, והיא גם מתבטאת באופן מילולי ולא בהפגנות פיזיות מול המקומות בהם מתבצעת השחיטה. אבל לכך יש כמה סיבות הגיוניות ביותר:

א. הסיכוי לשכנע

כאשר אתה מבקש לשכנע אנשים לשנות ממנהגם כדי להציל חיים ההגיון התועלתני אומר שכדאי לך לרכז את מרבית המאמצים שלך במקום שבו יש סיכוי גבוה יותר להצלחה בשכנוע. (במאמר מוסגר נעיר שגם ההלכה היהודית מכירה בהגיון הזה באופן כללי באומרה: "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע").
ואין ספק שהסיכוי של מחאה יהודית כנגד כפרות להצליח לשכנע אנשים גדול בהרבה מהסיכוי של מחאה יהודית נגד חג הקרבן.

הסיבה לכך היא שלמחאה כפרות ניתן למצוא סיוע רב בדבריהם של רבנים שמתנגדים למנהג הכפרות, גם מטעמי צער בעלי חיים, וגם בלא כל קשר לנושא של צער בעלי חיים, אם בגלל חשש שזה נראה כדומה במקצת למנהגי עבודה זרה (דרכי האמורי), כפי שאמר לא פחות מאשר מחבר השולחן ערוך שזהו מנהג של שטות שיש למנוע אותו, או בגלל חששות לכשרות השחיטה כשהיא נעשית בצורה סיטונית ברחובה של עיר. עוד על כך בהרחבה כאן.
אמנם רבים מבין הנוהגים במנהג הכפרות בתרנגולים מכירים מקורות אלו ואף על פי כן ממשיכים במנהגם בהסתמך על מקורות רבניים אחרים, ואותם כנראה לא ניתן יהיה לשכנע גם כך. אבל יש גם לא מעט מהם שאינם מכירים את המקורות הללו והחשיפה שלהם אליהם יכולה לפעמים להביא לשינוי בהחלטתם.

מתוך מהדורה ראשונה עם הגהות הרמ"א (אתר HebrewBooks)

מאתר כיכר השבת

מאתר כיכר השבת

משום כך המחאה נגד הכפרות אינה מחאה נגד הדת היהודית אלא הצטרפות לזרם חזק בדת היהודית האורתודוקסית שמתנגד לכפרות באמצעות תרנגולים. כך למשל בשנתיים האחרונות הושק קמפיין פרסום ממשלתי כנגד מנהג הכפרותי דווקא על ידי שר החקלאות אורי אריאל שהוא יהודי דתי אורתודקסי מאד וימני מאד, וגם אדם שלא תמיד בעד זכויות בעלי חיים בנושאים אחרים (כמו למשל בנושא משלוחים חיים).

קמפיין נגד כפרות על תרנגולים ביוזמת השר האנטי-דתי הידוע אורי אריאל מ"הבית היהודי". למה הסמולני צבוע לא עשה גם קמפיין נגד חג הקרבן?

ואכן בהפגנות טבעוניות נגד כפרות תמיד תמצא שלטים ובהם ציטטות של רבנים חשובים (מבעל השולחן ערוך ועד ימינו) שמביעים התנגדות למנהג הכפרות בתרנגולים, ואמירות חיוביות בדבר יחס היהדות לבעלי חיים. 

חומר תעמולה שמחולק בהפכנה נגד כפרות. זה בעצם דף מקורות לשעור תורני... מתוך אתר ארגון שב"י

לעומת זאת אי אפשר למצוא התנגדות כלשהי בקרב חכמי הדת המוסלמית למנהג שחיטת הכבשים בחג הקרבן. אמנם רוב האסכולות בהלכה המוסלמית רואה בשחיטה הזו רק מצווה רצויה אבל לא חובה של ממש, ולכן טבעונים מוסלמים רבים יכולים להמנע משחיטת הכבש ואכילת בשרו בלא לחוש שהם עוברים עבירה דתית. אבל מצד שני לא ניתן למצוא שום סמכות דתית מוסלמית בעלת משקל כלשהו מכל אסכולה שהיא שמתנגדת למנהג וקוראת לבטל אותו. לכן יציאה כנגד המנהג נתפשת כיציאה כנגד דת האיסלם עצמה, וממילא הסיכוי שהיא תצליח לשכנע מאמינים לבטל את המנהג הוא אפסי. מאותה סיבה גם השר אורי אריאל שאינו חשוד באהדת האיסלם גם כן לא יזם קמפיין ממשלתי נגד שחיטת כבשים בחג הקרבן.

ב. החשש מאלימות

הסיכוי לכך שמחאה של יהודים כנגד מוסלמים תתקל באלימות קשה, במיוחד מחאה כזו שנתפשת כמחאה כנגד דת האיסלם עצמה, הוא גבוה יותר מאשר במקרה של מחאה של יהודים כנגד יהודים. למעשה אפילו במקרה של מחאות כנגד כפרות היו מספר פעמים שבהן המפגינים נתקלו באלימות מן הצד השני (ראו למשל כאן וכאן). אבל ברור שבהפגנות כנגד מוסלמים הסכנה לאלימות קשה גדולה הרבה יותר. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל אם יהודי יתעמת עם מוסלמים שמחזיקים סכין ביד כדי לשחוט כבש, יש סיכוי מסויים (קטן אמנם, אבל לא זניח) שהוא עתיד לסיים את חייו כמו אותו הכבש. וטבעונים אמנם מוכנים להקריב הרבה למען בעלי חיים אבל הם לא בעלי נטיות אובדניות...

ג. קשוט עצמך תחילה

גם בלי קשר לחשש המוגבר מפני אלימות מוסלמית, הטבעונים היהודים רוצים לתקן את העם שלהם לפני שהם מתקנים עמים אחרים. הסדר ההגיוני של הדברים הוא שתיקון העם שלך קודם לתיקון שאר העולם (זה הרי כל הרעיון של "עם סגולה" ו"אור לגויים"). כמו כן אם תבוא לבני עם אחר בדרישות מוסריות לפני שתיקנת את בני עמך אז הם יגיבו כלפיך ב"טול קורה מבין עיניך".

ד. לוגיסטיקה של ריכוז מול פיזור

השחיטה של תרנגולים לכפרות נעשית היום ברובה בצורה מרוכזת במספר קטן של מתחמים קבועים במקומות ציבוריים לאורך כל השבוע שלפני יום כיפור, שאליהם מגיעים אלפי אנשים לעשות כפרות לאורך כל שעות היום. דבר זה הופך את ההפגנה מול אותם מתחמים לעניין פשוט מבחינה לוגיסטית - מארגני ההפגנה יכולים לדעת מראש בדיוק לאן להגיע ויכולים להגיע לשם מתי שנוח להם. לעומת זאת השחיטה של הכבשים והפרות לחג הקרבן נעשית בצורה הרבה יותר מבוזרת. כל משפחה או חמולה שוחטת את הבהמה שלה בחצר שלה או ברחוב הסמוך לביתה, והשחיטה בכל מקום נמשכת זמן קצר יחסית. זה הופך את ההפגנה מול המקומות הללו לבעייתית מבחינה לוגיסטית.

הערת אגב לסיום: חלק מהמתריסים שעניתי להם כאן גם יוצאים מתוך הנחה סמויה או מפורשת שמה שקורה בחג הקרבן גרוע יותר מאשר מה שקורה במנהג הכפרות. אבל גם זה לא מדוייק.

1. מבחינה כמותית מספר החיות הנשחטות במנהג הכפרות במדינת ישראל כנראה גדול ממספר החיות הנשחטות במדינה לרגל חג הקרבן.

לא הצלחתי אמנם למצוא נתונים מדוייקים ואמינים לא על זה ולא על זה. אבל אפשר להעריך שמספר התרנגולות שנשחטים לכפרות גדול יותר ממספר הכבשים שנשחטות בחג הקרבן, מן הטעם הפשוט שמנהג המוסלמי הוא לשחוט בחג הקרבן כבשה אחת למשפחה או חמולה שלמה. נראה שהמספר המדוייק של אנשים שמתקבצים לשחיטת בהמה אחת תלוי ברמת עושרה של כל מדינה. כך למשל באינדונזיה שבה יש 220 מיליון מוסלמים, נשחטו ב2016 שש מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל360 אנשים. בירדן שבה יש כ9 מיליון מוסלמים נשחטים כשלוש מאות חמישים אלף כבשים בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל30 איש. באיחוד האמירויות הערביות יש כ7 מיליון מוסלמים, ושם נשחטים כשבע מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל10 איש.

לעומת זאת במנהג הכפרות מקובל לשחוט תרנגולת אחת עבור כל אדם בנפרד, כולל נשים וילדים ואפילו עוברים ברחם אימם (למרות שלא ברור למה הם זקוקים לכפרה). למעשה כאשר אשה נמצאת בהריון ולא ידוע מין העובר, אז יש הנוהגים לשחוט עבורה 3 עופות - תרנגולת עבור האם ותרנגול ותרנגולת עבור העובר:

"נוהגים לעשות כפרות עם תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית גדולים וקטנים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית. ולאשה מעוברת לוקחים תרנגולת אחת בשבילה, ועוד תרנגול ותרנגולת לעובר כשאין ידוע אם הוא זכר או נקבה (עיין רמ"א תרה. כה"ח שם ס"ק ה)" (הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר)

מה הסיבה להבדל במנהגים? יש להניח שזה נובע בחלקו מכך שבכבשה ממוצעת יש הרבה יותר בשר מאשר בתרנגולת ממוצעת, כמו גם מכך שמנהג הכפרות נועד לכפר ולכן יש צורך בכפרה נפרדת לכל אדם, ואילו מנהג חג הקרבן נעדר מימד של כפרה.

בכל אופן, גם אם נניח שרק 20% מהחרדים והדתיים והמסורתיים-דתיים (שמספרם יחד מגיע לכ2 מיליון, כולל ילדים ותינוקות) מקיימים את מנהג הכפרות באמצעות תרנגולות ביחס של חיה אחת לאדם אחד, בעוד ש99% מהמוסלמים במדינה (שמספרם מגיע לכ1.5 מיליון) מקיימים את מנהג שחיטת הקרבן ביחס של עשר בני אדם לחיה אחת (כמו באיחוד האמירויות הערביות), עדיין מספר התרנגולות הנשחטות יהיה גדול במידה ניכרת ממספר הכבשים הנשחטים ׁ(400 אלף לעומת 150 אלף).

2. מבחינת הסבל לחיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, יש יתרון לשחיטה בכפרות בכך שהיא נעשית על ידי אנשי מקצוע בעלי נסיון, וכמו כן מדובר על חיות קטנות יותר ולכן השחיטה שלהם קלה יותר, ומשתי סיבות אלו המוות שלהן מהיר יותר וכרוך בפחות סבל. לעומת זאת בחג הקרבן מקובל לרוב שהכבש נשחט על ידי המשפחה שאוכלת אותו, שהיא מן הסתם פחות מנוסה ומיומנת משוחט מקצועי. מצד שני, התנאים בהם מוחזקות כיום התרנגולות בימים ובשעות שלפני השחיטה בכפרות הם כנראה פחות טובים בדרך כלל מהתנאים שבהם מוחזקים הכבשים בימים ובשעות שלפני השחיטה שלהם בחג הקרבן. התרנגולות מוחזקות ברחוב כלואות בהמוניהן בארגזים בתנאי חום ובצפיפות ולא תמיד דואגים בצורה מסודרת להשקייתן והאכלתן.

3. מבחינה חינוכית יש המציינים את האכזריות הרבה אצל המוסלמים ששוחטים את החיות בעצמם, ובמיוחד את המסר החינוכי השלילי שנוצר אצל הילדים שרואים את השחיטה ולפעמים גם משתתפים בה, וזאת לעומת השחיטה בכפרות שנעשית בדרך כלל על ידי בעלי מקצוע מאחורי הקלעים. זה כמובן נכון מאד, אלא שיש לציין שגם במנהג הכפרות לעתים קורה שילדים צופים בשחיטה ואף מסייעים בפרוק ומריטת התרנגולת לאחר שחיטתה. כפי שניתן למשל לראות בתמונה כאן ובסרטונים כאן וכאן.