האם היטלר האמין בשוויון מהותי בין בני אדם ובעלי חיים? לא.

ישנם הטוענים שהיטלר האמין שאין הבדל מהותי בין בני אדם ובעלי חיים ולכן הוא נהג בבעלי חיים מסויימים ביתר חמלה מאשר בבני אדם מסויימים.
אלא שעיון מעמיק בדבריו מראה שלמעשה הוא האמין ביתרון האדם על הבהמה. מבחינה זאת אין הבדל בין השקפתו להשקפת כמעט כל בני האדם (כולל רוב הטבעונים, כפי שאני מסביר במאמר בלינק הזה).
ההבדל בין השקפתו של היטלר לבין דעת רוב בני האדם האחרים, ובמיוחד בינו לבין הטבעונים, היא במסקנה שהוא מסיק מיתרון האדם על הבהמה. בעוד שהטבעונים דוגלים בכך שעל החזק ובעל הכוח (כלומר האדם) לרחם ולחמול על החלשים (כלומר בעלי החיים), היטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. על כך הרחבתי את הדיבור במאמר אחר בלינק הזה.
במאמר הנוכחי אני רוצה להביא כמה ציטטות שמוכיחות את הטענה שטענתי הרגע, ולפיה היטלר האמין שהאדם נעלה בהרבה על חיות אחרות.

מאחורי הקלעים של הסרט "כוכב הקופים". (נחלת הכלל)

הנה ציטוט משיחה של היטלר מהתאריך 25 בינואר 1942 (מתוך ספר שיחות השולחן של היטלר):

The study of nature teaches us that, in the animal kingdom just as much as in the vegetable kingdom, variations have occurred. They've occurred within the species, but none of these variations has an importance comparable with that which separates man from the monkey - assuming that this transformation really took place.

[כהערת אגב, אפשר גם לראות מהמשפט האחרון שהיטלר לא היה בטוח בנכונות תורת האבולוציה ובמוצא האדם מן הקוף].

והנה ציטוט ממיין קאמפף (עמ' 331): 

 Man completed his first discovery by making a second. Among other things he learned how to master other living beings and make them serve him in his struggle for existence. [...]. And all these inventions help man to raise himself higher and higher above the animal world and to separate himself from that world in an absolutely definite way. Hence they serve to elevate the human species and continually to promote its progress. And what the most primitive artifice once did for man in his struggle for existence, as he went hunting through the primeval forest, that same sort of assistance is rendered him to-day in the form of marvelous scientific inventions which help him in the present day struggle for life and to forge weapons for future struggles. [...]. Everything contributes to raise man higher and higher above the level of all the other creatures that surround him, thereby strengthening and consolidating his position; so that he develops more and more in every direction as the ruling being on this earth.

והנה ציטוט מנאום של היטלר מה23 בנובמבר 1937 (מתוך The Essential Hitler: Speeches and Commentary מאת מקס דומרוס, עמ' 315):

For the space of many millenniums, a uniform concept of God did not exist. Yet it is the most brilliant and most sublime notion of mankind, that which distinguishes him most from animals, that he not only views a phenomenon from without, but always poses the question of why and how.

יחסו של היטלר לציד למטרת שעשוע

הטענה שהיטלר סלד מציד היא נכונה אבל מוגזמת ולא מדוייקת. צמחונים על רקע מוסרי מתנגדים כידוע באופן מוחלט לכל סוגי הציד (למעט מקרים קיצונייים ונדירים שהם בגדר פיקוח נפש, כמו ציד של חיות שמסכנות חיי אדם, או אדם ששוהה באי בודד ללא כל מזון והדרך היחידה שלו שלא למות ברעב היא לצוד חיות). לעומת זאת כפי שנראה למטה היטלר התנגד רק לסוגים מסויימים של ציד, אבל לסוגים אחרים של ציד הוא לא התנגד, והיו אף סוגים מסויימים של ציד שהוא עודד.

התמונה "הבזיירית" מאת הצייר האוסטרי מקרט, ניתנה כמתנה מהיטלר לגרינג (נחלת הכלל)

אחד המקורות שמובאים בתור הוכחה להתנגדותו של היטלר לציד היא הציטוט הבא מספר זכרונותיו של אלברט שפאר "בתוככי הרייך השלישי". כאן היטלר מדבר על חיבתו של גרינג השמן לציד:

How can a person be excited about such a thing. Killing animals, if it must be done, is the butcher's business. But to spend a great deal of money on it in addition. ... I understand, of course, that there must be professional hunters to shoot sick animals. If only there were still some danger connected with hunting, as in the days when men used spears for killing game. But today, when anybody with a fat belly can safely shoot the animal down from a distance. . . . Hunting and horse racing are the last remnants of a dead feudal world.

אך כבר בציטוט זה אפשר לראות שההתנגדות של היטלר לציד לא היתה גורפת, אלא מכוונת בעיקר כנגד ציד נטול סיכונים  שנעשה למטרת שעשוע בלבד. ציד כזה נתפש על ידו כציד בתנאים "בלתי הוגנים" שכן לצייד האנושי יש בו יתרון טכנולוגי עצום שאינו תלוי כלל ביכולותיו האישיות, ובו הצייד יורה בחיה ממרחק בטוח ואינו לוקח על עצמו שום סיכון במאבקו מול בעל החיים. לעומת זאת נראה שלא היתה לו התנגדות לציד בתנאים "שוויוניים" שבהם גם האדם לוקח על עצמו סיכון, כפי שהיה בימים קדמונים בהם צדו עם חניתות. כמו כן נראה שהוא לא התנגד לציד שנעשה למטרות שאינן שעשוע, כגון ציד למטרת אספקת מזון.

הבנה זו מתאשרת גם על ידי הדברים הבאים שסיפר הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר בספר זכרונותיו. הוא מתאר כאן כיצד היטלר חש הערכה דווקא לציידים הלא חוקיים (poachers) משום שהללו לקחו על עצמם במהלך הציד סיכון מסויים של הסתבכות עם החוק:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

[אגב, היחידה הצבאית שהוקמה על בסיס גרעין של ציידים לא חוקיים היא חטיבת דירלווגנר, שיועדה בעיקר ללחימה נגד פרטיזנים ונחשבת לאחת היחידות האכזריות והידועות ביותר לשמצה בצבא הנאצי.]

דברים דומים מספר היינריך הופמן שהיה הצלם וידיד קרוב של היטלר. הוא מביא בספרו את הדברים הבאים שאמר היטלר לגרינג:

צילום מהספר Hitler Was My Friend עמ' 205

ודברים דומים אפשר למצוא מצוטטים מפיו של היטלר גם בספר שיחות השולחן שלו:

צילום מעמ' 93-94 בספר שיחות השולחן של היטלר

מעבר לכך מסתבר שלמרות דבריו של היטלר בגנות הצייד הספורטיבי הבלתי הוגן, בפועל הוא לא ניסה למנוע ממקורביו לעסוק בציד כזה, ופעמים שאף עודד אותם לכך ישירות או עקיפות.

כך למשל בספר זכרונותיו של פליקס קרסטן, הפיזיותרפיסט של הימלר, עמ' 112-113, יש ציטוט של הימלר מספר שהיטלר הוא זה ששלח אותו להשתתף בארוע הציד המתואר שם בניגוד לרצונו (עוד על יחסו הצבוע של הימלר לציד ראה כאן):

ועם כל הבקורת שראינו מצד היטלר על תאוות הציד של גרינג, הוא בכל זאת בחר להעניק לו במתנה את התמונה "הבזיירית" שהבאנו למעלה, כפי שניתן לראות בתמונה כאן. וזאת למרות שבזיירות היא כמובן סוג מובהק של ציד למטרות שעשוע, שהוא נטול כל סיכון לצייד האנושי. כמו כן היטלר תמך בהחלטתו של גרינג לארגן תערוכת ציד בינלאומית בברלין בנובמבר 1937, ואף ביקר בה בעצמו ב6 בנובמבר 1937 (Hitler: Speeches and Proclamations מאת מקס דומרוס, כרך ב' עמ' 974). וכאן ניתן לראות את היטלר מצטלם בחברת ציידים בוואריים בתלבושת ציד מסורתית.

במאמרים הבאים נראה שמעבר לכך שיש סוגי ציד שהיטלר לא התנגד להם (ציד מסוכן), היטלר גם תמך ועודד סוגי ציד אחרים (ציד למטרת אספקת מזון).

היטלר עסק בציד בעצמו

במאמרים קודמים ראינו שהיטלר התנגד לסוגי ציד מסויימים אבל היה אדיש כלפי סוגי ציד אחרים, ואף עודד חלק מהם. כאן נראה שהיטלר בעצמו עסק בציד מסוגים מסויימים בצעירותו.

ראשית, היטלר סיפר שבהיותו ילד ירה פעם ברובה ציד לעבר תרנגולות של שכן שחדרו לגינה שהיתה שייכת למשפחתו. אמנם מטרתו כאן לא היתה להרוג את התרנגולות אלא להבריח אותן אבל נראה שלא היה אכפת לו אם הן ייפגעו תוך כדי כך.

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר

כמו כן, בשנת 1904, בהיותו בגיל 15, היטלר נהג לשעשע את עצמו בירי מהחלון (ככל הנראה מרובה אוויר) בחולדות ששרצו בחצר של הבית שבו התגורר באותה עת בעיירה האוסטרית שטייר. כך סיפר שנים רבות לאחר מכן בשיחה שניהל ב8 לינואר 1942. כפי שניתן לראות גם ב1942 הוא לא הביע שום הסתייגות או חרטה על ציד החולדות שבו עסק כנער.

צילום מעמ' 193 בספר שיחות השולחן של היטלר

גם בזמן שרותו בצבא במלחמת העולם הראשונה הוא נהג לצוד חולדות בשוחות, וחיילים ששירתו איתו באותה העת סיפרו שהוא הצטיין במיוחד בציד חולדות באמצעות שיפודן בכידון הרובה שלו.

צילום מהספר HITLER'S MENTOR: DIETRICH ECKART, His Life, Times, & Milieu

היטלר שנא חולדות שנאה עזה, והדבר לידי ביטוי גם בתעמולה האנטישמית שיזם. התעמולה הנאצית הציגה פעמים רבות את היהודים בדמות חולדות המתפשטות בעולם מיבשת ליבשת. והנה דוגמאות לכמה כרזות וקריקטורות אנטישמיות מהתקופה הנאצית.

מסתבר, שחולדות לא היו החיות היחידות השנואות על היטלר, ועל נושא זה נרחיב במאמר הבא.

האם היטלר אהב חיות?

אנשים רבים טוענים שהיטלר אהב חיות. אבל זה לא מדוייק כלל וכלל. היטלר אהב רק חיות מצייתות ונאמנות לו, כשם שהוא אהב רק בני אדם צייתנים ונאמנים לו. לכן הוא אהב כלבים וגידל כמה מהם במהלך חייו. אבל מיותר לומר שעצם העובדה שהיטלר גידל בחיבה רבה כלבים, לא מעידה על כך שהוא גילה אהבה לכל החיות. כולנו מכירים אנשים רבים שאוהבים מאד כלבים אבל הם רחוקים מלאהוב פרות למשל שכן הם אינם צמחונים. מעבר לכך, היטלר גם גילה חיבה לילדים גרמנים טהורי גזע והתייחס יפה לאנשי צוותו, האם זה אומר שהוא אהב את כל בני האדם?

פרשי הSS. הצבא הנאצי השתמש בסוסים ואחר כך השמיד אותם. התמונה מאת פטר אלנדורף

כאמור, היטלר אכן אהב כלבים, אבל רק כשהם היו ממושמעים ונאמנים לו. כאשר הם גילו חוסר משמעת או נאמנות הוא לא היסס להכות אותם באכזריות ואף לאיים בהריגתם כפי שהראיתי במאמר כאן. לכן הוא כנראה גם הורה להמית את כלביהם של היהודים, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר כאן.

מסתבר שהיטלר גם לא אהב סוסים כי הם לא היו ממשומעים מספיק בעיניו, ולא צעדו בצורה מספיק מסודרת במצעדים צבאיים. כך העיד הדיפלומט הנאצי גוסטב פון הלם במהלך שהותו בכלא האמריקאי, כפי שניתן לראות בקטע הבא מהעתון שיקגו טריביון מתאריך 16 למאי 1946(עמ' 8):

ייתכן שיש כאן גם ביטוי של סלידה מצד חייל חי"ר פשוט כלפי החיה המסמלת את חיל הפרשים האריסטוקרטי. ואולי ביחסו של היטלר לסוסים יש גם תוספת הסבר להשמדת הסוסים הסיטונית שבצעו הנאצים בעת נסיגתם מחצי האי קרים ב4 במאי 1944. באותו היום במפרץ סברניה שבקרים, החיילים הנאצים הנסוגים הרגו 30000 מסוסיהם בירי ובהדהרתם משפת צוקים (ראו כאן וכאן), ובלבד שלא יפלו חיים בידי הרוסים.

צילום מהספר Blood Horses עמ' 171

חיה נוספת המפורסמת ב"חוסר המשמעת" שלה היא החתול. ובאופן לא מפתיע מסתבר שהיטלר שנא גם חתולים. הם גרמו לו להיות עצבני והוא היה נראה מבועת כשראה חתול. כך העידה מזכירתו כריסטה שרודר בספרה He Was My Chief, שתקציר שלו ניתן למצוא כאן.

חיה נוספת שהיתה שנואה מאד על היטלר היא החולדה. חיה זאת הוא גם צד בעצמו, ואף השתמש בה רבות בתעמולה האנטישמית שלו. על כך הרחבתי במאמר כאן.

לסיכום נראה אם כן ש"אהבת החיות" של היטלר לא היתה מבוססת על שיקולים אתיים של רחמים ואמפתיה לסבל של יצורים בעלי תודעה, אלא על תאוות שליטה ושיקולים אסתטיים. בהתאם לכך בעלי חיים שהיו צייתניים ויפים בעיניו הוא אהב וטיפח ובעלי חיים אחרים שלא היו ממושמעים או שהיו מכוערים בעיניו הוא שנא ולא היתה לו בעיה לפגוע בהם, בלי קשר לרמת התודעה שלהם.

השקפתו הכללית של היטלר על המאבק בטבע ועל יחסי אדם ובעלי חיים

אנשים מסויימים מנסים לטעון שתפישת העולם של היטלר דגלה ברחמים וחמלה כלפי בעלי חיים. אבל האמת שתפישת העולם הבסיסית שלו היתה הפוכה לחלוטין. הוא האמין שהחוק השולט בעולם כולו הוא המאבק. לפי תפישתו האידאולוגית העולם הוא זירת מאבק בין החזקים והחלשים, ולחלשים אין זכות קיום. ודבר זה היה נכון לדידו בכל הרמות ובכל סוגי מערכות היחסים: בין בני אדם ועמים וגזעים שונים, בין בעלי חיים ממינים שונים, וגם בין בני אדם לבעלי חיים. ברור שתפישה זו מנוגדת לגמרי לתפישה הצמחונית והטבעונית המבוססת על חמלה.

השקפתו האמיתית של היטלר: דגים גדולים אוכלים דגים קטנים. ציור משנת 1556 מאת פיטר ברויגל האב. נחלת הכלל באדיבות ויקימידיה

נביא כאן כעת כמה ציטוטים של היטלר שבהם הוא שוטח את השקפתו נטולת הרחמים על המאבק והמלחמה כעקרון השולט בעולם, על כך שהחלש והמפסיד מאבד את זכותו לחיות, ועל הצורך של בני האדם לשלוט בבעלי החיים בדי חזקה, כי לולי כן בעלי החיים ישלטו עלינו.

נאום מ5 לפברואר 1928 (לקוח מכאן): 

Struggle is the father of all things. Only through struggle has man raised himself above the animal world. Even today it is not by the principles of humanity that man lives or is able to preserve himself above the animal world, but solely by means of the most brutal struggle.

נאום מ1927 (Hitler's Ethic: The Nazi Pursuit of Evolutionary Progress מאת ריצ'רד וייקרט, עמ' 48):

מתוך הספר השני של היטלר, ההמשך של מיין קאמפף שהיטלר הוציא לאור במהדורה מצומצמת למקורבים בלבד (עמ' 9)

And only very late did man finally become visible to himself [...]. This development is characterized by the never-ending battle of humans against animals and also against humans themselves.

נאום מ23 בנובמבר 1939:

Documents on German Foreign Policy סדרה D כרך 8 עמ' 440

שיחה עם משרתו היינץ לינגה ב1939 בעת סיום משבר ממל (מתוך הספר The Hitler Book עמ' 41)

נאום מ1 באפריל 1939 בעת חנוכת האניה טירפיץ (עפ"י Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו, הביוגרף המפורסם של היטלר):

He who does not possess power loses the right to life.

ההשלכה של דברים אלו בהקשר של היחס לבעלי חיים היא ברורה, מאחר שלחיות המשק אין כוח והם נתונות תחת שליטתנו אז לשיטת היטלר הן איבדו את הזכות לחיים.

נאום מ20 לאוגוסט 1941 (הצילום מתוך Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו)

ושוב אין צורך לומר שמנקודת מבט צמחונית מוסרית יש כמובן הבדל עצום בין בעל חיים שמת ממחלה וכזה שנהרג בידי אדם, וזאת כמובן דעה מנוגדת לחלוטין לדעתו של היטלר כאן.

שיחה מ23 בספטמבר 1941 (מספר שיחות השולחן של היטלר):

Men dispossess one another, and one perceives that, at the end of it all, it is always the stronger who triumphs. Is that not the most reasonable order of things? If it were otherwise, nothing good would ever have existed. If we did not respect the laws of nature, imposing our will by the right of the stronger, a day would come when the wild animals would once again devour us — then the insects would eat the wild animals, and finally nothing would exist on Earth but the microbes.

לסיכום אנו רואים שהיטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. וזו כמובן השקפה מנוגדת בצורה קיצונית להשקפה הטבעונית.
 

מה ניתן ללמוד מהתנהגותו של היטלר בעת צפייה בסרטי ציד? כנראה כלום...

אראל סג"ל במאמר שכתב ב2013 בבואו לטעון כי היטלר היה חובב חיות קיצוני מביא את ה"הוכחה" הבאה:

עדי ראיה טענו כי היטלר חובב הסרטים היה עוצם עיניו בסצנות שבהן נפגעו חיות.

המקור לסיפור הזה הוא הקטע הבא מספר זכרונותיו של הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר, שמספר שהיטלר צפה בשוויון נפש בסרטים שבהם רואים בני אדם נטרפים על ידי חיות הטרף שאותן ניסו לצוד, אבל בסרטים אחרים היה עוצם עיניים בסצינות שתיארו מראות של ציד רגיל:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

האם באמת ניתן ללמוד מקטע זה על הבדל בין יחסו של היטלר לחיות ויחסו לבני אדם? אני טוען שלא בהכרח.

צריך לזכור שיש הבדל אחד משמעותי בין הצגת מותם של בני אדם בסרטים עלילתיים לבין הצגת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו. מוות של בני אדם בסרטים כאלו הוא תמיד מבויים ולא אמיתי, לעומת זאת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו עשוי בהחלט להיות אמיתי. אין לנו מושג לאיזה סרטים בדיוק רומז הנס באור בדבריו, וכנראה שלעולם לא נדע זאת כי הוא כבר אינו בחיים. אבל דוגמא מעניינת בהקשר זה היא הסרט המפורסם "חוקי המשחק" של ז'אן רנואר שיצא לאור באותה התקופה (ב1939). בסרט זה יש גם סצנה של רצח אדם וגם סצנות של ציד ארנבים וציפורים (כולל פרפורי הגסיסה של אחד הארנבים). מובן מאליו שהסצנה של הרצח היתה מבויימת ואיש לא נרצח באמת במהלכה. אבל הסצנות של הציד היו אמיתיות, ובמהלך צילומן נהרגו מאות חיות. אולי אלו הסצינות שבהן היטלר עצם את עיניו?

כעת, אפשר לומר שרוב בני האדם בימינו ראו בחייהם לא מעט סרטים עלילתיים שבהם נהרגים בני אדם (באופן מבויים כמובן) ולא הסבו את מבטם. סרטים כאלו אינם זוכים בדרך כלל לצנזור או טשטוש כאשר הם מוקרנים בטלוויזיה הציבורית. לעומת זאת רבים מאותם אנשים שאין להם בעיה לראות סצנות מבויימות של הריגת אדם, לא מסוגלים להתבונן בסצינות לא מבויימות של שחיטת פרות, ומתרגזים כשטבעונים מבקשים מהם לצפות בסרטים כאלו. בעקבות כך, סרטים כאלו אכן זוכים לטשטוש וצנזור בטלוויזיה כפי שראינו לאחרונה (2016) בתחקיר על שחיטת הפרות בפאראגוואי בערוץ 10.

לשם השוואה - סדרה כמו משחקי הכס זוכה לפופולריות עצום למרות ריבוי קטעי הריגת האנשים הגרפיים שבה, בגלל שכולם יודעים שהם מבויימים ולא אמיתיים. הרבה אנשים ראו את הסצינות בסרטון הבא בלי להניד עפעף.

לעומת זאת רבים מאלו שצופים בלי קושי מיוחד בסצינות כאלו לא רוצים לצפות בסצנות של הריגת בעלי חיים שמפיצים טבעונים, בגלל שהם יודעים שסצנות אלו אמיתיות.

התנהגות זו (של צפייה בהריגה מבויימת של בני אדם ואי יכולת לצפות בשחיטת פרות אמיתית) מאפיינת גם אנשים רבים שאינם צמחונים מטעמי מוסר או חובבי חיות באופן מיוחד, ויש אפילו קרניסטים גמורים שנוהגים כך. ברור אם כן שהתנהגות כזו אינה מוכיחה יחס מיוחד לבעלי חיים והעדפתם על פני בני אדם.

רעיון זה יכול להסביר גם את הסתירה לכאורה שיש בין העדות של הנס באור לעדות אחרת של שומר ראשו של היטלר רוכוס מיש. מיש טען שהיטלר לא היה מסוגל להתבונן ישירות בתמונות המתארות סבל של אנשים:

צילום מהספר Hitler's Last Witness, עמ' 128

לפי ההסבר שהעליתי כאן נראה שההבחנה ברורה. היטלר, כמו הרבה בני אדם אחרים, לא היה מסוגל להתבונן במראות של סבל אנושי אמיתי, אבל לא היתה לו בעיה לצפות בסבל אנושי מבויים.

כמובן שכל הטעון שלי נשען כאן על ההנחה שהסרטים שבהם צפה היטלר, ועליהם מדבר טייסו הנס באור, הם סרטים עלילתיים. לא ניתן לדעת זאת מדברי באור כאן, ואני לא מצאתי כל מידע נוסף על סרטים אלו מעבר לכך. אבל קצת קשה להאמין שבימים ההם של ראשית הקולנוע מישהו הצליח לתפוש במצלמת קולנוע אירוע אמיתי שבו חיות מתנפלות על בני אדם וטורפות אותם. לכן נראה שההשערה הסבירה יותר כרגע היא שהיה מדובר בסצינה מבויימת ולא אמיתית. בכל אופן, בין אם ההשערה הזאת מבוססת או לא, לכל הפחות נראה שלא ניתן ללמוד ממקרה זה הרבה על אודות יחסו של היטלר לחיות (כל עוד לא יתגלה מידע נוסף בעניין).

יחסו של היטלר לציד מסחרי

במאמר הקודם הראינו שהיטלר התנגד רק לציד למטרת שעשוע וללא סיכון לצייד האנושי, אבל לא גילה התנגדות לציד שבו הצייד האנושי לקח על עצמו סיכונים. במאמר זה נראה שביחס לסוג מסויים של ציד, קרי ציד דגים ולוויתנים למטרת מאכל והפקת שומן, היטלר לא רק שלא גילה לו התנגדות אלא אפילו ביקש לעודד ולהגדיל אותו.

ציד של לוויתנית ובנה. היטלר ביקש לעודד את דיג הדגים ואת ציד הלוויתנים בגרמניה. התמונה באדיבות Australian Customs and Border Protection Service

באופן כללי נראה שהיטלר לא התנגד לציד של חיות למטרת מאכל. כך למשל מעיד

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

גם גבלס מספר ביומנו כיצד בשלב כלשהו במלחמה, נוצר אילוץ כלכלי לקצץ במנות הבשר המוקצבות לאוכלוסיה (כי מזון צמחוני הוא תמיד חסכוני יותר ממזון מן החי), אבל היטלר במקום לקפוץ על ההזדמנות להעביר את האוכלוסיה למזון צמחוני, כפי שהיינו מצפים אילו הוא היה באמת מחוייב לאידאולוגיה צמחונית, התנגד למהלך (כנראה בשל חששו מההשפעה של מהלך כזה על המורל). ההתנגדות הזו היתה כל כך מנותקת מהמציאות לכלכלית עד שגבלס כינה זאת "מדיניות קצרת רואי וקטסטרופלית".

צילום מGeobbles a Biograpy מאת פיטר לונגריץ'

למעשה, לא רק שהיטלר לא ביקש לצמצם את צריכת המזון מן החי, אלא שהוא שאף להגדיל אותה! כאן מובא ציטוט של דברי היטלר ב1942 שבהם הוא מבקש להגדיל את צריכת כמות הדגים לנפש בגרמניה פי 5 לרמה המקובלת ביפן:

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר עמ' 230 (ינואר 1942)

ולאור דבריו אלו של היטלר על הצורך לעודד צריכת דגים מוגברת אפשר להבין את עדותו של באור שהיטלר לא הוטרד  משיחותיו של באור על הרפתקאות הדיג שלו, ולא הביע התנגדות לתחביב הזה:

צילום מספרו של באור, עמ' 138

ואם נאמר שאולי היטלר התייחס בצורה שונה לדגים מאשר ליונקים, אז נתבונן כעת ביחסו ללוייתנים שהם יונקים ואף נחשבים לאחת מממשפחות החיות האינטלגנטיות ביותר. ובכן, מסתבר שתחת שלטונו של היטלר הפכה גרמניה לראשונה בתולדותיה לאומה שעוסקת בציד לוויתנים בקנה מידה נרחב, כפי שנאמר במקור כאן:

Unilever was forced by the new Nazi government to finance the building of a German-flagged whaling fleet, making Germany a whaling nation for the first time. The first floating factory built in Germany, the Walter Rau, named for the owner of the main German margarine firm, went to the southern oceans in the mid-1930s. In its first season it processed 1,700 whales. From these it produced 18,264 tons of whale oil, 240 tons of sperm oil, 1,024 tons of meat meal, 104 tons of canned meat, 114 tons of frozen meat, 10 tons of meat extract, 5 tons of liver meal, 22 tons of blubber fiber, and 11 tons of glands for medical experiments. By 1939 the Germans were deploying 5 owned and 2 chartered factory ships. 

וכפי שמסופר במקור כאן, היטלר הוא שדאג אישית לכך שחברת יונילבר תבנה עבור גרמניה את צי ציד הלוויתנים הגדול ביותר באירופה בעת ההיא: 

אלא שמסתבר שלמרות שהיה ברשותו צי ציד הלוויתנים הגדול באירופה באותה עת זאת היטלר לא היה מרוצה, וב1942 התלונן על כך שגרמניה לא צדה מספיק לוויתנים לפני המלחמה כאשר הדבר היה אפשרי ביתר קלות מאשר בתנאי מלחמה:

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר עמ' 468 (12 מאי 1942)

אנחנו רואים אם כך שגם בתחום הזה המדיניות של היטלר היתה לחלוטין לא מה שהיינו מצפים מדיקטטור המחוייב לאידאולוגיה צמחונית. במאמר הבא נראה שלא רק שהיטלר עודד סוגים מסויימים של ציד מסחרי אלא גם עסק בעצמו בציד (לפחות בצעירותו).
.

יחסו של היטלר לכלבים? לא משהו

היטלר גידל מספר כלבים החל מתקופת שרותו במלחמת העולם הראשונה. והוא עצמו, וכן עדים רבים, תארו את יחסו אליהם כקרוב מאד. אבל צריך להבין ש"יחס קרוב מאד" אצל היטלר אינו מעיד בהכרח על רחמים וחמלה. אביא כאן שלושה מקרים שסופרו על ידי שלושה אנשים שונים שמעידים על כך שאפילו לכלביו האהובים היחס שלו היה, לפעמים, רחוק מאד מרחמים וחמלה.

היטלר מחזיק קצר את אחד מכלביו. באדיבות German Federal Archive

האם היו בכירי הנאצים צמחונים או חובבי חיות? המקרה של היינריך הימלר, מפקד הSS

זהו המשך לפוסט הקודם שכתבתי בנושא ומומלץ מאד לקרוא אותו לפני הפוסט הנוכחי כדי להבין את ההקשר של הדברים.

היינריך הימלר היה מפקד הSS, ראש הגסטפו ושר הפנים של גרמניה הנאצית.

הפובליציסט, איש השמאל, רוגל אלפר כתב ב2014 בעתון הארץ מאמר אנטי טבעוני שבו הוא אמר בין השאר את המשפט הבא:

הימלר הטיף נמרצות נגד ציד: "לכל חיה יש את הזכות לחיות... זה באמת רצח", קבל בפני רופאו האישי.

שנה לפני כן כתב הפובליציסט, איש הימין, אראל סג"ל דברים דומים במאמר שלו שעסק בטבעונות:

היינריך הימלר המשוקץ, ראש האס-אס, תיעב ציד. פעם שאל את רופאו, ד"ר קרסטין, צייד חובב, כיצד הוא מסוגל לירות ביצור אומלל, "הרי זה ממש רצח". 

זה כל מה שהיה לאדונים הנכבדים לספר לנו על יחסו של הימלר לבעלי חיים. אבל הקורא התמים שקרא את דבריהם יופתע מאד לגלות שלמעשה הימלר עצמו עסק רבות בציד, ושהדברים הללו שאמר לרופאו האישי, נאמרו במהלך ארוע ציד שבו השתתף הימלר בעצמו! את כל זה סגל ואלפר לא טרחו לספר לנו משום מה.

תמונה של הימלר עם חכה בעת חופשה משפחתחת ב1935, שמעוררת את השאלה הנצחית של הגשש: "דייג אוהב דגים?" באדיבות האנציקלופדיה החופשית Alchetron

הנה מספר צילומים של הימלר במהלך ארועי ציד: בקישור כאן ניתן לראות את הימלר מצטלם בלבוש ציד בווארי מסורתי ליד בקתת ציד בשנת 1937. בקישור כאן ניתן לראות את הימלר בעת מסע ציד בשנת 1935 (כשלצידו היידריך מראשי הSS הידועים לשמצה, ומי שהיה מפקדו הישיר של אייכמן). בקישור כאן ניתן לראות את הימלר בעת מסע ציד עם גרינג, ובקישור כאן ניתן לראות תמונה של הימלר בעת מסע ציד בשנת 1943 (לא ניתן להציג את התמונות בתוך הפוסט עצמו מטעמי זכויות יוצרים).

כיצד ניתן ליישב זאת עם הציטוט שמביאים אלפר וסג"ל? כדי להבין זאת לעומק, נפנה אל המקור של הציטוט שהוא ספר זכרונותיו של רופאו האישי (שלאמיתו של דבר היה פיזיותרפיסט ולא רופא) של הימלר, אדם בשם פליקס קרסטן.
בספרו קרסטן מקדיש פרק שלם למסע ציד שנערך באוקטובר 1941 בהשתתפות הימלר, שר החוץ הגרמני ריבנטרופ, ושר החוץ האיטלקי צ'יאנו.

כבר בפתיחת הפרק מתאר קרסטן את שלל הציד של היום הראשון למסע, ומתברר שעם כל תיעובו כלפי הציד הימלר צד באותו היום 95 פסיונים! אמנם הרבה פחות מצ'יאנו וריבנטרופ, אבל עדיין מספר עצום עבור מי שטוען שהוא מתעב ציד.

צילום מעמ' 112 בספרו של קרסטן

בהמשך מתאר קרסטן כיצד רגע לאחר שהימלר אומר לו שאין לו כל עניין לצוד את הפסיונים המסכנים, ברגע שהוא מבחין בשני פסיונים שעפים מעל ראשו הוא מנסה לירות בהם, ומתרגז כאשר הוא מחטיא אותם.

צילום מעמ' 113 בספרו של קרסטן

אחר כך מתאר קרסטן את השיחה שניהל עם הימלר בעקבות הציד, וכאן מופיע הציטוט המפורסם.

צילום מעמ' 115-116 בספרו של קרסטן

וכאן ראוי לשים לב לכך שמייד בהמשך לציטוט שהביאו אלפר וסג"ל הימלר ממשיך ואומר "לעתים קרובות צדתי אייל, אבל עלי לומר לך שהיו לי נקיפות מצפון בכל פעם שהסתכלתי בעיניו המתות". (המילה bagged באנגלית פרושה הוא בין השאר "צדתי", ראה למשל הגדרה 20 כאן). החלק הזה של הציטוט נשמט משום מה מדבריהם של אלפר וסג"ל. אני מקווה שזה רק בגלל רשלנות ולא משיקולי אג'נדה.
מה אפשר לומר על דברים אלו של הימלר? האיש אינו מפסיק לצוד אבל מזיל דמעה על קורבנותיו. אבל מעבר לכך נראה שיש כאן עוד משהו. נראה שאולי מה שמפריע להימלר יותר זה לא עצם הריגת בעלי החיים אלא האופן שבו הדבר נעשה - מאחרי מחסה, בירי בגב, מבלי שהקרבן רואה או מודע כלל לסכנה הנשקפת לו, ומבלי שתהיה לו כל הזדמנות לנסות להתגונן או להמלט. 
ואכן חוקרים מסויימים טוענים שצורת הציד המועדפת על הימלר היתה זו המכונה pirsch, הנחשבת לקשה ואתגרית במיוחד, ומתאפיינת בין השאר בכך שחובה לירות באייל מלפנים ולא מאחור, מטווח קצר ככל הניתן, ולנסות להרוג אותו ביריה אחת.

למעשה בהמשך שיחתו עם קרסטן, הימלר אומר בצורה מפורשת דברים דומים במקצת לרעיונות אלו:

צילום מעמ' 116 בספרו של קרסטן

הימלר מביא פה שני נימוקים כנגד הציד המודרני:

1. בניגוד לציד שצדו הגרמנים הקדומים שהיה למטרת מאכל, הציד שבו עסקו בכירי הנאצים נעשה בעיקר למטרת ספורט ושעשוע. 
2. הציד שצדו הגרמנים הקדומים נעשה בתנאים "הוגנים" יותר כלפי החיות, כאשר מפאת הטכנולוגיה הפרימיטיבית יותר שעמדה לרשותם, גם בני האדם נאלצו להסתכן המהלך הציד.

אבל, אומר הימלר, בציד בנוסח העתיק "הוא היה תומך, ומשתתף בו בעצמו" כי זה "עיסוק הראוי לגברים". קשה לומר שזו עמדה של חובב חיות מושבע או חסיד של זכויות בעלי חיים.

בסוף השיחה קרסטן מביע חשש שאולי הימלר יצליח בעתיד לאסור את הציד בגרמניה, מה שיאלץ אותו, בתור חובב ציד מושבע, לעזוב את המדינה. אך הימלר מרגיע אותו: גם אם זה יקרה, האיסור יחול רק על אזרחי גרמניה. כך שקרסטן, שהיה באותה עת אזרח פינלנד, יוכל להמשיך לצוד ללא חשש, והימלר לא ימנע הנאה זאת ממנו.

צילום מעמ' 117 בספרו של קרסטן

אני מניח שבשלב זה הקורא כבר לא יופתע לגלות ששלושה חודשים בלבד אחרי כל הדיבורים הללו כנגד ציד, אנחנו שוב מוצאים את הימלר משתתף בארוע ציד שאליו הוזמן ב17 בינואר 1942 (Heinrich Himmler: A Life By Peter Longerich עמ' 554). יתר על כן הוא ארגן בעצמו ארוע ציד בספטמבר 1942 שאליו הזמין כמה בכירים נאצים נוספים... (The SS Dirlewanger Brigade: The History of the Black Hunters מאת כריסטיאן אינגראו עמ' 103)

לסיכום, אפשר לומר על הימלר, שיחסו לבעלי חיים היה מאופיין על ידי בלבול וצביעות.

מצד אחד הוא טען שהוא מתעב ציד, ושאחרי המלחמה ברצונו לאסור את הציד על הגרמנים (אבל לא על הזרים). מצד שני, נראה שרק סוג מסויים של ציד הטריד אותו, כלומר ציד בשיטות המודרניות ה"לא-הוגנות", למטרת ספורט ושעשוע ולא למטרת מאכל. 
אך מעל לכל, אנחנו רואים שהוא עצמו לא הפסיק לצוד באותן השיטות ה"לא-הוגנות" למטרת ספורט ושעשוע, מה שהופך את דמעותיו על קרבנות הציד לדמעות תנין. 

בפוסט הבא אעסוק בחיבת הציד בקרב שרים בכירים אחרים בקבינט של היטלר.

האם היטלר היה טבעוני? ממש לא.

חיפוש בגוגל יעלה לא מעט טוקבקים ופוסטים בפורומים שונים שבהם נטען שהיטלר ובכירי הנאצים היו טבעונים. לטוקבקים אנונימיים כמובן שאין צורך להתייחס, אבל לפעמים הטענה הזו מגיעה גם למקומות בעלי חזות רצינית ומכובדת לכאורה. כמו למשל הכותרת הבאה לגרסה האנגלית של מאמרו של רוגל אלפר בהארץ: The Nazis Were Vegans, Too. או השאלה הבאה מראיון עם גארי יורופסקי בYNET: ידוע לך שחלק מהנאצים היו טבעונים?

היטלר במעיל עור בתמונה מ1939. באדיבות ויקימדיה

אבל למעשה זו היא טעות גמורה. טבעוני הוא אדם שנמנע מכל שימוש במוצרים מן החי, כולל המנעות מאכילת ביצים ומוצרי חלב, וכולל המנעות משימוש בלבוש מעור. אבל היטלר (וככל הידוע לנו גם אף אחד אחר מבכירי הנאצים) לא נמנע ממוצרי חלב וביצים בשום שלב בחייו, עד יומו האחרון ממש.

היינץ לינגה משרתו האישי של היטלר בשנים 1935-1945 מספר בספרו With Hitler To The End: The Memoir Of Hitler's Valet מספר שארוחת הבוקר הטיפוסית של היטלר כללה חלב (ואותו הדבר מספר אוטו דיטריך, קצין העתונות של היטלר, בספרו The Hitler I Knew עמ' 137):

Forty minutes after waking, Hitler would take breakfast in the library – a frugal affair, only tea or milk, biscuits or sliced bread and an apple. 

מזכירתו של היטלר יונגה טראודל, ששימשה בתפקידה בשנים האחרונות לחייו ועד מותו, מספרת בזכרונותיה במספר מקומות שהוא נהג לאכול ביצים ותפוחי אדמה מוקרמים בשמנת. למעשה היא מעידה שאפילו הארוחה האחרונה שהוכנה להיטלר, עוד לפני שנודע לטבחית שלו שהוא התאבד, כללה ביצים מטוגנות ותפוחי אדמה מוקרמים בשמנת.

צילום מן הספר Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary

במקום אחר בספרה טראודל מעידה שהיטלר אמר פעם שהוא יכול לשבת ולצפות בשמחה בחליבת פרות ואסוף ביצים של תרנגולות.

צילום מן הספר Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary

כמו כן יש עדויות רבות מאד על כך שהיטלר לבש בגדי עור כל ימי חייו, כולל בשנותיו האחרונות ממש. כך למשל, כפי שנאמר באתרים המתמחים באופנת גברים כאן וכאן, היטלר ומרבית הבכירים הנאצים, התהדרו בלבישת מעילי עור ומגפי עור במהלך כל שנות המלחמה. זאת ניתן לראות גם בתמונות הבאות:

היטלר במעיל עור ומגפי עור בתמונה מ1941. באדיבות ויקימדיה.

היטלר במעיל עור בתמונה משנת 1943. באדיבות ויקימדיה

היטלר במגפי עור בתמונה משנת 1944. באדיבות ויקימדיה

ובלינק כאן ניתן לראות סרטון משנת 1945 ובו היטלר נועל מגפי עור (דקה 0:29).
רוכוס מיש שומר ראשו של היטלר סיפר שאפילו כיסי מכנסיו של היטלר היה עשויים באופן יוצר דופן מעור ולא מבד (Hitler's Last Witness: The Memoirs of Hitler's Bodyguard עמ' 53).
משרתו האישי של היטלר היינץ לינה תיאר כאן תקרית שארעה ב27 למרס 1945, כחודש לפני התאבדותו של היטלר, סביב לבישת כפפות עור גדי על ידי היטלר (היטלר טען שהן היו קטנות מדי למידת ידיו).
כמו כן היינץ לינגה, שהשתתף בשריפת גופתו של היטלר אחרי התאבדותו, העיד שבשעת התאבדותו היטלר נעל נעלי בית שחורות מעור. כלומר הוא לבש בגדי עור עד רגע מותו ממש (The Hitler Book עמ' 271).

לסיכום, היטלר בפירוש לא היה טבעוני בשום שלב בחייו. האם היה צמחוני? בפוסט הבא אעסוק בשאלה זו. 

האם בכירי הנאצים היו חובבי חיות? המקרה של הרמן גרינג, סגנו של היטלר

הפובליציסט, איש השמאל, רוגל אלפר כתב ב2014 בעתון הארץ מאמר אנטי טבעוני בשם "גם טבעונים אפשר להשוות לנאצים", שבו הוא אמר בין השאר את המשפט הבא:

גרינג הודיע, כי "יישלחו למחנות ריכוז כל אלה שעדיין סבורים שהם יכולים להתייחס לחיות כאל רכוש". 

שנה לפני כן כתב הפובליציסט, איש הימין, אראל סג"ל דברים דומים במאמר שלו שעסק בטבעונות:

בשידור ברדיו הציבורי בשנת 1933 קרא הרמן גרינג להפסיק ניסויים בחיות "כדי להפסיק את עינוי בעלי החיים... אשלח למחנות ריכוז את מי שעדיין חושבים שהם יכולים להתייחס לחיות כאל רכוש דומם". 

זה כל מה שהיה לשני האדונים הנכבדים הללו לספר לנו על יחסו של גרינג לבעלי חיים. הקורא התמים מסיים אם כן את קריאת המאמרים הללו של אלפר וסג"ל תחת הרושם שגרינג היה חסיד מושבע של זכויות בעלי החיים, ומן הסתם גם צמחוני קיצוני במיוחד שמעוניין לשלוח למחנות ריכוז את כל מי שמתייחס לחיות כאל רכוש דומם. 

אבל האמת שונה לגמרי. גרינג היה רחוק מלהיות צמחוני. יתר כל כן הוא היה כל חייו צייד נלהב, והמשיך להיות צייד נלהב גם הרבה שנים אחרי שנשא את הנאום שמזכירים אלפר וסג"ל, ועד נפילתו בשבי בעלות הברית. 

מדליון שיצא ב1935 לכבוד מינויו של גרינג לממונה על הציד בגרמניה. באדיבות אתר Teutonia

כך למשל, אמי זונמן, אשתו של גרינג, מתארת כיצד היא ובעלה הזמינו סטייק בקר בעת שהתארחו לארוחה אצל היטלר ב1933:

צילום מהספר My Life with Goering עמ' 62 

וב12 ינואר 1945, כאשר כבר היה ברור לחלוטין שגרמניה עומדת להיות מובסת במלחמה, גרינג ערך באחוזת הציד שלו קארינהאל משתה שחיתות ברוח "אכול ושתה כי מחר נמות". משתה זה כלל בין השאר קוויאר, בשר ציד, דגי סלמון וכבד אווז (The Reich Marshal: A Biography of Hermann Goering מאת לאונרד מוזלי, עמ' 307).

יתר על כן, כפי שציינתי גרינג היה צייד נלהב כל חייו. כאן למשל ניתן לראות תמונות ממסע ציד שערך גרינג ב1934 באחד מיערות גרמניה.

גרינג סוקר חזירי בר שצד ב1934. באדיבות ויקימדיה

גרינג בעת ציד ב1934. באדיבות ויקימדיה

וכאן ניתן לראות סרט מהטלוויזיה הפולנית שמתאר ומציג מסע ציד שערך גרינג ביער בפולין בשנת 1936. את צילומי מסע הציד ניתן לראות החל בדקה 1:03.

וכאן ניתן לראות סרטון שמתאר ציד שערך גרינג ב1938 סמוך לבקתת הציד שלו בגרמניה.

כמעט בכל ביוגרפיה של גרינג ניתן לקרוא תאורים נוספים כיצד נהג גרינג לבלות חלק ניכר מזמנו בציד ממש עד סוף מלחמת העולם השניה. בארבעת הביזונים האחרונים שנותרו באחוזת הציד שלו קרינהל הוא ירה בסוף פברואר 1945, ממש לפני שנאלץ לנטוש את המקום עקב התקרבות הרוסים לאזור
(Eagles of the Third Reich: Men of the Luftwaffe in World War II מאת סמואל מיצ'ם, עמ' 262).

בנוסף להיותו צייד נלהב בעצמו, גרינג גם מונה ב1933 ע"י היטלר לתפקיד "ייגרמאסטר" - הממונה על הציד בגרמניה ( Reich Master of the Hunt, Reichs Jägermeister). במסגרת תפקיד זה גרינג הטיל הגבלות מסויימות על הציד, למשל כדי למנוע הכחדה של בעלי חיים נדירים, אך מאידך גם עודד את תרבות הציד, למשל על ידי ארגון פסטיבל שנתי לכל ציידי גרמניה (Jaegermeister Party) ב3 בנובמבר (ביום הוברטוס - פטרונם של הציידים). אגב, בשל העובדה שגרינג החזיק בתפקיד זה, המשקה האלכוהולי הידוע ייגרמאסטר שהומצא בגרמניה ב1934 כונה על ידי הגרמנים באותה תקופה בשם "השנאפס של גרינג".

כמו כן אירגן גרינג תערוכת ציד בינלאומית בברלין ב1937. בסרטון הבא ניתן לראות את ביקורו של המדינאי הבריטי הבכיר לורד הליפקס בתערוכה זו. אגב, לורד הליפקס, מאבות מדיניות הפייסנות כלפי הנאצים ושר החוץ הבריטי בזמן חתימת הסכם מינכן), היה צייד נלהב בעצמו...

מה אם כך המסקנה?
גרינג אמנם נשא כנראה את הנאום שמתארים אלפר וסג"ל בנושא ניסויים בבעלי חיים, אבל כיצד ניתן ליישב נאום זה עם עובדת היותו צייד נלהב גם לפני הנאום וגם הרבה אחריו? יש שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שהוא כלל לא האמין במה שאמר בנאום, ודבריו (וגם ההגבלות החלקיות שהטיל על ניסויים בבעלי חיים) לא היו אלא בגדר אקטים תעמולתיים שנועדו לייפות את דמותו של המשטר הנאצי, בבחינת "דמעות תנין". אפשרות שניה היא שבשל צורת מחשבה מעוותת הוא הגיע למסקנה שבעוד שניסויים בבעלי חיים למטרת הצלת חיים הם דבר רע ופסול, הרי שציד של בעלי חיים למטרת ספורט ושעשוע הוא דבר טוב ורצוי . 
כך או כך, ברור שבשום אופן לא ניתן לתאר את עמדתו של גרינג בנושא בעלי חיים כטבעונות או צמחונות או אהבת חיות או תמיכה בזכויות בעלי חיים. 

נ.ב. גם ביחס לתיאור החקיקה הנאצית בנושא הניסויים בבעלי חיים יש מידה רבה של הגזמה, אבל על כך ארחיב בפעם אחרת.

הערה לסיום: הבדיקה הראשונית שערכתי לגבי יחסו האמיתי של גרינג לבעלי חיים ארכה 5 דקות בגוגל. העובדה שרוגל אלפר ואראל סג"ל לא טרחו כנראה לעשות בדיקה כה פשוטה וקלה מעידה לכל הפחות על תחקיר רשלני מצידם. אני לא מעז להעלות על דעתי את האפשרות האחרת - שהם ידעו את העובדות שהבאתי כאן אבל בחרו להסתיר אותם מהקורא כי העובדות הללו לא תאמו את האג'נדה שלהם.

בפוסט הבא אעסוק בהיינריך הימלר, מפקד הSS וביחסו לבעלי חיים.