‏הצגת רשומות עם תוויות טכנולוגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טכנולוגיה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

"גידולי דולי שזרעם כלה" - התרת בשר מתורבת מבהמה כשרה חיה בקל וחומר מחיות משוכפלות ועגלים שגדלו בפרות פונדקאיות

הדרך שנתאר במאמר הזה מיועדת לטפל במקרים שבהם התאים המקוריים ליצירת הבשר המתורבת נלקחו ישירות מגוף הבהמה הכשרה החיה, ולא מן החלב כפי שתארתי במאמר קודם. נראה שאפילו אם נאמר שבמקרה זה יש לכאורה צד לומר שהתאים המקוריים הם אכן איבר מן החי, ניתן בכל זאת להכשיר את הבשר המתורבת שגדל מהם. לבשר הזה עצמו ודאי אין דין של איבר מן החי, שהרי הוא לא גדל בתוך בהמה חיה, אבל מה שאראה כאן הוא שגם במה שצמח מאיבר מן החי (מחוץ לבהמה) אין איסור.
כמובן שניתן גם להוסיף את הרעיון וההליך שיתואר כאן כשלב נוסף גם במקרה של לקיחת תאי המקור מחלב, למרות שבמקרה כזה כבר העלינו שאין כל מקום לחשש איבר מן החי, וזאת לרווחא דמילתא.


פוחלץ של הכבשה דולי (נחלת הכלל)
הרעיון כאן הוא להתייחס לתא שנלקח מהבהמה הכשרה החיה (או העוף הכשר החי, בהמשך נציין רק בהמה אך כל הדברים תקפים גם לעופות) כזרע או גרעין ואל הבשר המתורבת שנוצר ממנו כאל הגידולים (או הצמח) שגדל ממנו. והטענה שאני מבקש לטעון כאן היא שגם אם רואים את התא שנלקח מהבהמה כאיבר מן החי של הבהמה התורמת, בשום אופן אין לראות בתאים הצאצאים שלו חלק מן הבהמה התורמת, ולכן התאים הצאצאים הללו אינם איבר מן הבהמה התורמת. מאידך גיסא מכיוון שתאים אלו אינם מתפתחים, ואף אינם יכולים להתפתח לכדי יצור חי שלם אחר, אז הם גם אינם איבר של אף בהמה אחרת. ולכן הם אינם איבר מן החי בשום צורה שהיא. יתר על כן גם אי אפשר לומר שהם אסורים בגלל שהם צמחו מתוך איבר מן החי כפי שאראה מייד בהמשך.

כעת אביא ראיות לעמדה זו. אך תחילה כדי להעמיד את הדיון במסגרת מוגדרת היטב, נתייחס בהמשך המאמר לתהליך הייצור הבא: לוקחים תא גזע פלוריפוטנטי בודד מן הבהמה ומכניסים אותו למיכל תסיסה תעשייתי (זוהי ה"זריעה"). נכניס למיכל חומרי הזנה עבור התא וניתן לו להתרבות. אחרי מספר ימים המיכל כולו יתמלא בטריליונים רבים של צאצאיו של אותו התא ("הגידולים"). אז ניקח מן המיכל תא בודד מצאצאים אלו ו"נזרע" אותו במיכל תסיסה שני ואת התאים שיגדלו ממנו שם נהפוך בסופו של דבר לתאי שריר ושומן וכיו"ב.

והנה במשנה מסכת תרומות נאמר ביחס לזרעים אסורים במאכל משום שהם טבל (כלומר גרעינים שהתחייבו בתרומות ומעשרות ולא הפרישו מהם תרומה)"הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה" (תרומות ט ו).

כלומר אם זרענו גרעיני חיטה שהם טבל , שהם אסורים באכילה באיסור חמור (כרת), החיטה שתצמח מהם מותרת באכילה, מכיוון שהזרע המקורי התכלה ונעלם. והנה אנחנו יודעים שמבחינה מציאותית הזרע המקורי, האסור באכילה מטעם טבל, לא באמת התכלה והתאיין פיזית, אלא רק התכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת. אבל למעשה אם היינו עוקבים אחרי הגרעין בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות לחלק מצמח החיטה שנבט ממנו. שני החלקים העיקריים בגרעין החיטה הם העובר ורקמת האגירה להזנתו. העובר הוא צבר תאי הגזע שצאצאיהם הממויינים לסוגי תאים שונים ירכיבו את הצמח הבוגר, ומאגר המזון הוא זה המספק לעובר את חומרי המזון שהוא זקוק להם בשלבים הראשונים לצמיחתו. אפשר לומר אם כן שהגרעין הוא הדבר המעמיד ונותן טעם בחיטה שצמחה ממנו, ולמרות זאת החיטה מותרת באכילה.
באופן דומה ברור שגם תא הגזע המקורי שלקחנו מהבהמה, האסור אולי באכילה מטעם איבר מן החי (איסור קל יותר מאיסור טבל, ועונשו מלקות בלבד) מתכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת, אבל למעשה אם היינו עוקבים אחריו בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות חלק מטריליוני התאים שנוצרו ממנו במיכל התסיסה. ועל פי האנלוגיה הזו גם תאים אלו צריכים להיות מותרים באכילה.
מבחינת ביולוגית התהליכים העוברים על התא מן הבהמה במיכל התסיסה ועל הגרעין הנזרע באדמה הם דומים ביותר. בשני המקרים מדובר למעשה על תא גזע שמתרבה והתאים שמתרבים ממנו עוברים בסופו של דבר התמיינות לסוגים שונים של תאים. הקרקע והנוזל שבמיכל התסיסה הם רק המצע שבו גדלים הצאצאים של התא המקורי, והמקור למזון ולמים שמספקים להם את האנרגיה וחומרי הבניין כדי לגדול.

מעבר לכך שניתן ללמוד את היתר הבשר המתורבת בקל וחומר מגידולי טבל מבחינת חומרת האיסור, אפשר להתיר אותו גם בקל וחומר מבחינת כמות החומר האסור שנותר בבשר המתורבת לעומת גידולי הטבל. אפשר להראות שהסיכוי שאטומים מהמקור האסור ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 29 (מאה מיליארד מיליארד מיליארדים!!! מספר הגדול פי מיליון בערך ממספר הכוכבים ביקום הנצפה) במקרה של חיטה שצמחה מגרעין טבל לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה. 

כדי לראות זאת נעשה את החישוב הבא:
תא ממוצע של בעל חיים שוקל כננוגרם (מילארדית הגרם) ומספר האטומים בו הוא כ10 בחזקת 14. נכניס תא כזה למיכל תסיסה תעשייתי שיש בו מקום ל10 טונות של תאים ונמלא אותו במים, חמצן, ומזון כדי שיתרבה, אז בסוף יהיו שם 10 טונות של תאים, כלומר 10 בחזקת 16 תאים (10 מיליוני מילארדים של תאים). מכאן ניתן להסיק בנקל שאם נוציא כעת באופן אקראי תא בודד ממיכל התסיסה אז יש סיכוי של לפחות 99% שהתא הזה לא יכיל אפילו אטום אחד מהתא המקורי שהכנסנו למיכל. אם נכניס את התא החדש למיכל תסיסה שני ונחזור על התהליך, אז הסיכוי שימצא אטום בודד בק"ג אחד של בשר מתורבת שנוציא מהמיכל השני (שהוא 0.001 מכלל הבשר שבמיכל השני) יהיה פחות מ0.001%, כלומר פחות מ1 למיליון.
לעומת זאת משקלו הממוצע של גרעין חיטה הוא כ30 מיליגרם (0.03 גרם) ומשקלו הממוצע של צמח חיטה שצומח מגרעין אחד הוא בערך 20 גרם, כלומר פי 667 ממשקל הגרעין. מכאן ניתן להסיק שבכל קילוגרם של גרעיני חיטה שצמחו מגרעיני טבל עשוי להיות בערך 1.5 גרם של חומר מגרעיני הטבל המקוריים, שהם כ10 בחזקת 23 אטומים.
למעשה כמות האטומים מן החומר המקורי האסור תהיה קטנה בהרבה בשני המקרים מהערכים שציינתי כאן. זאת מכיוון שבנוסף לכך שהבשר המתורבת והצמח הגדל קולטים במהלך גידולם מים, חמצן (או פחמן דו חמצני עבור הצמחים), וחומרי מזון "כשרים" מסביבת הגדול שלהם, הם גם פולטים החוצה תוצרים של חילוף החומרים שמתבצע בהם (כמו פחמן דו חמצני שנפלט מתאי הבשר המתורבת בעת נשימתם ויוצא מן המערכת). קשה להעריך במדויק את ההשפעה של חילוף החומרים על כמות האטומים מהמקור האסור שנותרים בתוצר הסופי. אבל ברור שההשפעה היא די דומה בשני המקרים, ולכן היחס בין הסיכויים שיישארו אטומים מהמקור האסור בתוצר הסופי נותר בערך כפי שציינתי.

ואם יטען הטוען שהדוגמא של גידולי טבל היא רק דוגמא אחת שלא ניתן ללמוד ממנה, אז מסתבר שכיוצא בזה נאמר גם לגבי גידולי פרי ערלה. פרי ערלה, היינו פרי שצמח לעץ בן פחות מ3 שנים, אסור באכילה והנאה עולמית, גם אם נשתמר אחרי שמלאו לעץ 3 שנים. אבל אם פרי ערלה נזרע באדמה (בין אם כתוצאה מנפילה טבעית או על ידי גוי בהיתר או על ידי יהודי באיסור) וצמח ממנו עץ, הוא אינו אסור עולמית, ודינו כעץ רגיל שפירותיו מותרים באכילה אחרי 3 שנים (רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי י כא).
גם ביחס לגידולי תרומה (שאסורים לזר ולכהן טמא) מעיקר הדין היו גידוליהם מותרים לכל אדם, ורק בגלל גזירת חכמים  מיוחדת אסרו את גידוליהם והתירו רק את גידולי גידוליהם.

ואם יטען הטוען שלא ניתן ללמוד מדוגמאות מתחום הצומח לדוגמאות מתחום החי, הרי שניתן למצוא גם דוגמאות דומות מתחום החי, ובמיוחד בהקשר של איסור איבר מן החי:

א. בעל חיים משוכפל: ב1996 שוכפלה הכבשה דולי, ומאז שוכפלו עוד כמה סוגי חיות כשרות כמו פרות, עזים ויעלים. ב20 השנים שעברו מאז היו הרבה מאמרים ודיונים הלכתיים סביב שאלת שכפול גנטי בבני אדם. אבל למיטב ידיעתי איש מעולם לא דן בשאלה האם בעל חיים כשר ששוכפל גנטית כשר למאכל (ע"י שחיטה). נראה שזה פשוט לכולם כביעתא בכותחא שהיא מותרת לאכילה, ולכן איש לא טרח להעלות את השאלה לדיון. 
והנה, האופן שבו נוצרה דולי היה על ידי לקיחת גרעין של תא גוף רגיל שנלקח מכבשה חיה אחת והכנסתו לביצית לא מופרית שנלקחה מכבשה חיה אחרת במקום הגרעין שהיה בה. כלומר דולי נוצרה למעשה מתאים שהוצאו משני בעלי חיים בחייהם, כלומר משני איברים מן החי. ואילו גידולי איבר מן החיה היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז דולי היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן. שכן דין פשוט הוא שלאחר שאיבר מן החי ניתק והוצא מבהמה בחייה הוא אסור עולמית, ולא ניתן להתיר אותו למפרע על ידי שחיטת הבהמה שממנה נלקח. למשל אם חתכנו את חלקה התחתון של רגל של בהמה (מתחת לברך) בחייה, הרגל החתוכה תהיה אסורה עולמית גם אחרי שנשחוט את אותה בהמה, למרות שהבהמה עצמה אינה טריפה ומותרת באכילה.
ואם יטען הטוען שחיות משוכפלות עודן נדירות ביותר ויקרות מאד, ולכן כנראה לא נראה אותם לעולם מובלות לשחיטה, וזו הסיבה שלא דנו הפוסקים בכשרותן, הרי שניתן להביא דוגמא נוספת שהיא הרבה יותר נפוצה ומסחרית כבר היום.
ב. בעלי חיים שנולדו בהפריית מבחנה (IVF): הפריית מבחנה היא היום טכניקה נפוצה בקרב מגדלי פרות וכבשים למאכל או לתעשיית החלב. הדבר נכון הן בעולם בכלל, והן במדינת ישראל בפרט. כאן למשל ניתן למצוא מדריך מעשי למגדלי בקר כיצד לבצע IVF בפרה. והנה גם בשאלה זו שהיא שאלה הלכה למעשה לגבי מעשים שבכל יום לא מצאנו אף פוסק שאוסר אכילת פרות או כבשים שנולדו באמצעות IVF. ושוב האופן שבו נוצרת בהמה שכזו הוא שלוקחים תאי זרע מהאב החי וביצית לא מופרית מהאם החיה ומזווגים אותם יחד במבחנה. הביצית המופרית שמתקבלת היא אם כן צאצאית של איברים מן החי, ואילו גידולי איבר מן החי היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז כל חיה שנולדה באמצעות IVF היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן.
גם כאן אגב אפשר להראות שיש קל וחומר, מבחינה כמותית, להיתר בשר מתורבת מהיתר פרה שנולדה בIVF. הסיכוי שאטומים מהמקור האסור כביכול ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 20 (מאה מיליארד מיליארדים!!!)  במקרה של פרה שגדלה מביצית מופרית בIVF לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה. לשם כך די לדעת שמשקלה של ביצית הוא בערך מיקרוגרם (מיליונית הגרם) ומשקלה של פרה בוגרת בערך טון אחד. ואידך זיל וחשב.
אלא על כורחנו עלינו להסיק שגידולי איבר מן החי אינם נחשבים אסורים משום שגדלו מאיבר מן החי, או שתאים בודדים אינן נחשבים לאיבר מן החי. כך או כך נקבל שבבשר מתורבת אין חשש איבר מן החי גם אם התאים הראשוניים נלקחו מגופה ובשרה של בהמה חיה.


יהיו כאלו שיטענו שדברי כאן סותרים את הכלל ההלכתי "כל היוצא מן הטמא טמא". לפי כלל זה למשל, אם חזירה ילדה ולד שצורתו זהה לעגל של פרה ויש לו את כל סימני הטהרה של פרה, הוא עדיין יהיה אסור כמו החזירה שילדה אותו. אבל למעשה, כפי שכבר העירו כמה מן האחרונים, וביניהם ר' חיים מבריסק, הכלל הזה חל רק לגבי איסור  שחל במהות הבהמה, כמו למשל האיסור בחזיר שהוא טבעו במהות המין (species) הביולוגי.
האחרונים הללו למדו את ההבחנה הזאת מכמה דוגמאות (בנוסף לדוגמאות של גידולי טבל וערלה שהזכרתי למעלה):
א. ולד של טריפה: פרה שנעשתה טריפה עוד בחייה (ככגון שנכרתה רגלה מעל הברך) אסורה במאכל גם אם נשחטה כהלכה. אבל אם היא ילדה עגל לאחר שנעשתה טריפה, אין על העגל דין טריפה (אלא אם כן נטרף בעצמו) והוא מותר באכילה כמו בהמה רגילה (שולחן ערוך יו"ד עט ג). אפילו אם נמצא הולד חי בן תשעה חודשים ברחמה בזמן שמתה או נשחטה, הוא אינו נחשב טריפה, וניתן לשחוט אותו ולאכול אותו (שולחן ערוך יו"ד יג ג).
ב. אפרוח שבקע מביצה שהטילה תרנגולת טריפה (או ביצה שנמצאה בתוך התרנגולת הטריפה בעת שחיטתה) מותר במאכל, אף שהביצה עצמה אסורה במאכל. (שו"ע יו"ד פו ג ושו"ע יו"ד פו ז).
וכך כתב הרב חיים מבריסק ביחס להיתר ולד של טריפה שהכלל כל היוצא מן הטמא טמא אינו אלא כשהאיסור משום מין טמא, וחשוב הוא עצמו מין טמא, מה שאין כן בטריפה שדבר אחר גורם את איסור האם ולא בא לה מעצמה, ואין שייך לומר בה שיהא הולד כמוה ויהא חשוב אף הוא טריפה. (חידושי ר"ח הלוי מאכלות אסורות פ"ג הי"א, ודברים דומים נאמרו באמרי משה (ר' משה סוקולובסקי) סימן ד אות יז, ובמרחשת (ר' חנוך העניך אייגש)  ח"א סי' כט אות ד).

נראה שהכלל למעשה הוא כזה. כאשר האיסור הוא במהות החיה, כלומר כאשר מדובר במין טמא כמו חזיר, אז האיסור הוא בכל מה שיוצא ממנו, ולכן גם ולד של בהמה טמאה שנראה כמו בהמה כשרה ויש לו את סימני הכשרות יהיה אסור בכל אופן.
אבל אם החיה אינה אסורה במהותה, כלומר היא ממין כשר כמו פרה או תרנגולת, אז הכלל של כל "היוצא מן הטמא" אינו חל באופן אוטומטי. ואז יש לדון בשאלה האם כל גידולו של ה"יוצא מן האיסור" נובע רק מתוך האיסור, ואז יהיה גם הגידול אסור, או שמקורו של הגידול גם מגורמים אחרים מותרים, ואז לפי הכלל זה וזה גורם יהיה הגידול מותר.
לכן למשל ביצים וחלב שמקבלים מזון ואנרגיה רק מתוך האם, יהיו אסורים גם במקרה של חלב טריפה וביצי טריפה. ואילו ולד של פרה טריפה, או אפרוח שיצא מן הביצה של טריפה, שממשיכים לגדול גם מחוץ לאם באמצעות חומר ואנרגיה שמקורם גם מחוץ לאם, יהיו מותרים למרות שראשיתם בטריפה. [
כבר ברגע שהעובר מוציא את ראשו מחוץ לפרה ומתחיל לנשום בכוחות עצמו הוא מתחיל לקבל חומר ואנרגיה מבחוץ ולגדול באופן שאינו תלוי רק בפרה האם (במהלך תהליך הנשימה החמצן שבאוויר מתרכב עם מימן והופך למים בגוף), בניגוד למצב שהיה כאשר היה עובר (שאז כל החומר והאנרגיה ששימשו לגדילתו הגיעו דרך הפרה האם)]. ומאותה הסיבה גם לא יחול דין איבר מן החי על ולד שנולד בהפריה חוץ גופית או באמצעות שכפול גנטי (ואפילו על עובר חי ובשל ללידה, שכבר יצא מגדר נפל, שנמצא ברחם של בהמה שאינה טריפה, שכן הוא גדל גם בזכות מזון שמגיע מהפרה הכשרה וזה וזה גורם).

וברור לענייננו שבשר מתורבת שגדל מתא שנלקח מבהמה כשרה חיה דומה בעניין זה יותר לולד טריפה מאשר לולד חזיר, שהרי הוא בא מתא שמקורו במין כשר, ואיסורו של התא מטעם איבר מן החי הוא מקרי בלבד ולא במהותו, ולכן הכלל "כל היוצא מן הטמא" אינו חל עליו. כמו כן הבשר המתורבת הזה דומה יותר לולד או לאפרוח, מאשר לחלב או ביצה, מכיוון שהוא ממשיך לגדול גם מחוץ לבהמה, ובאמצעות חומר ואנרגיה שמקורם מחוץ לתא המקורי שנלקח מהבהמה, ולכן גם ביחס אליו חל הכלל של זה וזה גורם
הערות:  
1. הרב אריאל הביא במאמר (בתחומין לו), את הדוגמא שהזכרתי למעלה של גידולי טבל דווקא כראיה לכך שבשר מתורבת מתא שנלקח מן החי יהיה אסור משום איבר מן החי:
המשנה תרומות ט, ו: הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה – כגון הלוף והשום והבצלים.וכן פסק הרמב"ם מעשר ו, ו: הזורע את הטבל…אם צמח אין מחייבין אותו לעקור והגידולין חולין, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות והרביעי מותר.בשר מתורבת דומה לכאורה לטבל שזרעו כלה שגידוליו מותרין. אלא שיש לחלק. בגידולי טבל לא כל הגידול נוצר מכוח הזרע הראשון, הקרקע היא שמוסיפה כוח גידול משלה והזרע שמשתרש בקרקע מתבטל בה ונוצר זרע חדש, ופנים חדשות באו לכאן, לכן י"ל שההיתר מעלה את האיסור. משא"כ בבשר מתורבת. כל ההתרבות נוצרת מיניה וביה בלבד, ולכן אין בכוחה לבטל את העיקר. אדרבה מכיון שכל ההתרבות היא רק מכוח העיקר – דינה כעיקר.וליתר הסבר. גדרה של זריעה הוא התמזגותם של הזרעים בקרקע והתבטלותם בה […] שההשרשה מבטלת את הזרעים בקרקע.מה שאין כן בנידון דנן – אמנם העיקר נעלם ואיננו וא"כ דינו לכאורה כדבר שזרעו כלה, אך מאידך, דבר שזרעו כלה בטל לקרקע ופנים חדשות באו לכאן, ואילו בנ"ד אין השתרשות במצע ואין כאן גידול חדש. הגידול הוא מיניה וביה, ומצע הגידול הוא רק המזון והתנאים המאפשרים לתאי הבשר הראשוניים להתרבות. לכן אין הגידול מבטל את העיקר.
אלא שכפי שכבר העיר מנחם ברונפמן במאמרו באתר "עלי ספר", נראה שדבריו של הרב אריאל אינם הולמים את האופן שבו באמת גדל בשר המתורבת, ונראה שמי שהסביר לו את התהליך לא דק. למעשה מבחינה המציאות הביולוגית אין באמת שום הבדל בין גדול צמח מתוך זרעו לבין גדול בשר מתורבת מתוך התא המקורי שנלקח מהחי. 
בניגוד לדבריו של הרב אריאל אין זה נכון לומר שבבשר מתורבת "כל ההתרבות נוצרת מניה וביה בלבד". למעשה ההתרבות של הבשר המתורבת נוצרת גם בכוח המזון, המים והאוויר שמסופקים לתאים על ידי מצע הגידול וסביבת הגידול, בדיוק באותו האופן שהקרקע והאוויר מספקים לזרע הצומח מים וחומרי מזון. מבחינה ביולוגית אין שום הבדל בין התפקיד שממלאת הקרקע בגידול הצמח והתפקיד שממלא מצע הגידול או סביבת הגידול עבור הבשר המתורבת, ולכן ההבחנה שעושה ביניהם הרב אריאל היא חסרת בסיס במציאות.
גם הטענה כאילו אין בגידול בשר מתורבת כל שינוי פנים אינה נכונה. כפי שהסברנו למעלה
 בגידול בשר מתורבת יש בסופו של התהליך שינוי פנים של התאים מתאי גזע פלוריפוטנטים לתאי גזע מולטיפוטנטים ומתאי גזע מולטיפוטנטים לתאי שריר ושומן, בדיוק כשם שבגידול צמח תאי הגזע העובריים שבגרעין משתנים לאורך תהליך הגידול לסוגי התאים השונים שמרכיבים את הצמח.

יום ראשון, 16 בספטמבר 2018

"בשר גדי מחלב אמו, ובשר עגל מחלב במקום עגל חלב" - עוד דרך להתיר בשר מתורבת מבהמה כשרה בחייה

כפי שהראיתי במאמר קודם יש פוסקים המתירים בשר מתורבת מכל מקור שהוא, ובפרט גם כאשר תאי הגזע הראשוניים לייצור הבשר נלקחו מבהמה כשרה חיה, ואינם סוברים שיש כאן איסור של איבר מן החי או בשר מן החי, ואילו פוסקים אחרים חוששים לכך.
ברצוני להציע מספר דרכים להפקת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה, במספר אופנים שונים, שיהיו לדעתי כשרים גם לדעת הפוסקים המחמירים יותר. מאמר זה יתאר את הדרך הראשונה ובמאמרים נוספים בעתיד אתאר דרכים נוספות.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.

ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.

הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.

עבור אנשים לא מעטים זו תהיה אולי הפתעה לשמוע שחלב פרה מכיל תאים רבים מגוף הפרה, אבל זהו אכן המצב. המונח הטכני לכך הוא "תאים סומטיים" (טבעונים קוראים לזה "מוגלה" 😉). התקן הבריאותי המקובל בישראל ובאירופה למשל קובע שלחלב פרה מותר להכיל עד 400000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ80 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב.  בארצות הברית מותרים עד 750000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ150 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. פרה שיש לה עד 100000 תאים סומטיים למילילטר בחלב נחשבת בריאה לגמרי, וזהו המצב הנורמלי. מבחינה מציאותית לא ייתכן כלל חלב שיוצא מעטין הפרה כשאינו מכיל כלל תאים סומטיים.

הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב).  אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.

ניתן אם כך לקחת תאי דם לבנים או תאי אפיתל ולהפוך אותם לתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (iPSC) או לחלופין לקחת ישירות את תאי הגזע הפלוריפוטנטים מתוך החלב. ואז להפוך את התאים הללו למיובלאסטים שיהפכו בתורם לתאי שריר.

מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.

והנה לכאורה בתאים הללו יש חשש איסורים רבים -
 איבר מן החי, בשר מן החי, תערובת בשר בחלב ואכילת דם (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ולמרות זאת אין כל פקפוק בכך שחלב שנחלב מבהמה כשרה הוא כשר למהדרין לכל הדעות, וכך כמובן גם התאים הסומטיים שבתוכו כשרים מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
יתר על כן, היום ניתן טכנית לסנן את התאים הללו באמצעות
מסננת מיקרומטרית ו/או צנטריפוגציה ולקבל חלב נקי כמעט לגמרי מתאים סומטיים (שמחירו מעט גבוה יותר אבל לא ברמה בלתי סבירה), והדבר אף נעשה בקנה מידה תעשייתי בייצור של סוגים מיוחדים של חלב (כמו חלב עמיד, או אבקת חלב לתינוקות). אבל לא שמענו על אף פוסק שטען שיש חובה (או אפילו שיש בזה מנהג חסידות) לנהוג כך, ושאסור לשתות חלב שלא עבר תהליכים אלו (שזהו רוב החלב הרגיל הנצרך בימינו).

אפשר להעלות כמה טעמים להיתר זה:
1. כפי שאומרת הגמרא בבכורות ו' ב' לכאורה גם נוזל החלב עצמו צריך היה להחשב כאיבר מן החי (אפילו ללא התאים הסומטיים שבו) ועצם ההיתר לשתות אותו הוא חידוש והיתר מיוחד של התורה, שנלמד מפסוקים כמו "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". ולעניינו נאמר שהיתר מיוחד זה חל גם על התאים הסומטיים שבתוך החלב. חיזוק להסבר זה אפשר למצוא בדברי הש"ך (יו"ד פא ס"ק יב) שמסביר שהיתר מיוחד זה של התורה שמבטל דין איבר מן החי לגבי חלב, חל גם על חלקי החלב שאינם נראים כמו חלב, שמתקבלים כאשר מפרידים את החלב לחלקיו. הש"ך כמובן לא דיבר על התאים הסומטיים, שלא היו ידועים בימים שלפני המצאת המיקרוסקופ, אלא על "מימי חלב" שהוא החלק הנותר מהחלב אחרי שעושים ממנו גבינה (מה שנקרא בימינו מי גבינה), אבל אותו הגיון רלבנטי גם בנידון דידן. 
2. התאים הסומטיים הם מיקרוסקופיים ולא נראים בעין בלתי מזויינת, וישנו כלל ההלכתי שאין עליו חולקים והוא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולכן דיני כשרות אינם חלים על דברים שאינם נראים בעין בלתי מזוינת, וממילא גם איסור איבר מן החי אינו חל התאים הסומטיים שבתוך החלב.

לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.

אלא שביחס להסבר 2 יש מי שהעלה את הסברה שמכיוון שהמדענים מחשיבים את התאים הללו שמהם עתידים לייצר בשר מתורבת ומתעסקים עמהם הרי זה כאילו הם חזרו להיות "נראים לעין", והם חוזרים להיות אסורים משום איבר מן החי (דין "אחשביה")

לפי גישה זו לכאורה צריך לומר שאם מדען שתה מכוס החלב תאים כאלו בהיתר גמור ואחר כך לקח מאותה הכוס עצמה כמה תאים מאותו הסוג ממש באמצעות מיקרומניפולטור ומיקרוסקופ (או בעזרת מיקרו מסננים או ננו מסננים) לצורך גידול בשר מתורבת, פתאום התאים הללו הופכים לאסורים.

עצם הרעיון שדין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים אינו מובן מאליו. אלו שתומכים ברעיון הזה מביאים בתור הוכחה את דברי הגרש"ז אויערבאך, בשו"ת 'מנחת שלמה' (חלק ב סימן צז אות כז): "בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים".

ראשית יש לציין שאף בעניין הנדסה גנטית בצמחים עצמה לא כל הפוסקים מקבלים את סברתו זו של הגרש"ז אויערבאך, ויש ביניהם כאלו שאינם מחשיבים זאת כאיסור כלאיים (כמו למשל הרב דב ליאור, והרב יצחק יוסף בילקוט יוסף).

אבל מעבר לכך לעניות דעתי, גם אם נקבל את דעתו של הגרש"ז אויערבאך בעניין הנדסה גנטית בצמחים, אפשר לומר שיש הבדל גדול בין איסור כלאיים לאיסור איבר מן החי, ולכן לא ניתן ללמוד מדבריו בעניין הנדסה גנטית לעניין בשר מתורבת. 
באיסור כלאיים האיסור הוא גם ובעיקר בעצם מעשה ההכלאה עצמו, ואילו בעניין בשר מן החי מדובר באיסור אכילה בלבד. ולכן כאשר מדובר באיסור יצירת כלאיים, שהוא איסור על עצם ההכלאה, אז מכיוון שהמעשה של ההכלאה עצמו בודאי ניכר לעין, הרי העובדה שהגנים שמעבירים הם מיקרוסקופיים אינה רלבנטית לשאלה האם מתבצע איסור, והמעשה עצמו עדיין אסור. לעומת זאת פעולת הריבוי של תאים מיקרוסקופיים לתרבית הניכרת לעין בלתי מזויינת אין בה שום איסור.
או אם ניגש לדברים מזווית אחרת - דבר פשוט הוא שאם אדם הסתכל למשל בכוס המים שלו במיקרוסקופ וראה שם שרצים מיקרוסקופיים עדיין יהיה מותר לו לשתות מאותה הכוס את המים עם השרצים שראה במו עיניו (ראה למשל דברי הראשון לציון הרב שלמה עמאר בסעיף ז' כאן: "לענ"ד אפי' נראה דם [נידה ע"י מיקרוסקופ] אינה טמאה, וגם התולעת [שאדם ראה במיקרוסקופ] מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה [במיקרוסקופ] וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'"). 
אז איך יש להבין את דברי הגרש"ז אויערבאך "כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים"? נראה לי שהכוונה היא בדיוק כפי שפרשתי קודם, שמכיוון שמעשה ההכלאה עצמו (כלומר הפעלת המכשירים שמבצעים את ההרכבה על ידי המדענים) הוא בודאי ניכר לעיניים, אז לא שייך לומר שהמעשה של הפעלת המכשירים יהיה מותר כיוון שהאלמנטים הסופיים שבהם מטפלים המכשירים הם מיקרוסקופיים. אבל כל זה לא רלבנטי לנידון דידן של תאי הגזע שבעצם המעשה של הפיכתם לתרבית ודאי אין כל איסור והשאלה היא רק האם הם עצמם, לפני שהרבו אותם בתרבית, אסורים באכילה משום איבר מן החי או לא.

אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד. 
התאים הסומטיים שבחלב שאנו שותים נבדקים ונמדדים דרך קבע על ידי יצרני החלב ו/או משרד הבריאות כדי לוודא שמספרם אינו עולה על התקן המותר. יותר מכך, גם מספר נמוך מאד באופן קיצוני של תאים סומטיים בחלב עשוי להחשב דבר שלילי מבחינת הרפתנים כיוון שהוא עשוי להעיד על בעיה במערכת החיסונית של הפרה (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ראו כאן וכאן למשל. 
כך שבהחלט אפשר לומר שיצרני החלב מייחסים חשיבות רבה לתאים הסומטיים שבחלב (לטוב ולמוטב) ומתעסקים עמם רבות. הרפתנים עושים מאמצים רבים כדי שמספר התאים הללו לא יעלה מעל הסף המותר, וחברות החלב עושות תחרויות בין הרפתנים מי יספק את החלב עם המספר המועט ביותר של תאים סומטיים. מאידך הרפתנים גם דואגים ממצב שמספרם יהיה הרבה יותר מדי נמוך. למרות זאת איש אינו חושב להחיל על התאים הללו דין "אחשביה" ולאסור לשתות תאים אלו בחלב משום איבר מן החי. ואף אם נניח שהדבר חשוב רק ליצרנים ולא לצרכנים, הרי לא מצאנו גם מי שסובר שליצרני החלב עצמם אסור לשתות חלב מטעם זה. [בהקשר זה יש לציין שדין אחשביה חל גם כאשר התכלית שבגללה מחשיבים את הדבר האסור שונה מהתכלית שבהקשר שלה הוא אסור. זאת אפשר ללמוד כבר בדוגמא המקורית שממנה למדים את הדין הזה במשנה (מסכת שבת צ ע"ב, רש"י ד"ה המצניע בכל שהוא). שם נאמר שמי שהצניע גרעין כדי לזרוע אותו בעתיד, גילה בכך שהוא חשוב בעיניו, ולכן חייבים על הוצאתו בשבת מרשות לרשות, למרות שהוא פחות מכשיעור הרגיל שמתחייבים עליו בהוצאת אוכלים. וזאת למרות שכמובן אין קשר הכרחי בין זריעה להוצאה מרשות לרשות].

על כורחנו אנו חייבים להסיק אחת מן השתיים: או שיש כאן היתר מיוחד של התורה (הסבר 1 שהעלנו לעיל) או שדין אחשביה אינו חל על דברים מיקרוסקופיים. כך או כך ברור שמשעה ששפקע איסור איבר מן החי מתאים אלו לא ניתן להחזיר אותו לתוקפו, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת. [וכן לגבי שאר האיסורים שציינו כמו תערובת בשר בחלב ואכילת דם].

ועוד נקודה אחרונה בהקשר זה, אמרתי כאן הרגע שלאחר שהתאים הסומטיים הופקעו מגדר איבר מן החי הם לא יכולים לחזור לאיסור זה. ואפשר לכאורה לטעון כנגדי שיש דוגמא שסותרת את דברי. שהרי ביצה של תרנגולת הופקעה בהיתר מיוחד של התורה מלהיות איבר מן החי, ואף על פי כן אם היא ביצה שהופרתה על ידי זכר והחל להתרקם בה אפרוח היא שבה ונאסרת לאכילה.

אלא שיש כאן הבדל גדול. הביצה שמתרקמת לאפרוח נאסרת לא משום שהיא כביכול חוזרת למקורה להיות איבר מן החי (מן התרנגולת האם), אלא היא נאסרת משום שהיא הופכת ליצור חי שעומד בפני עצמו.
לדעה אחת - יש כאן איסור נבילה, משום שהביצה הופכת לאפרוח שצריך שחיטה. אם האפרוח השלים את התפתחותו אז ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא אותו חי ובמצב ראוי לשחיטה, ואז לשחוט ולאכול אותו. אבל אם הוא עוד לא סיים את התפתחותו לא ניתן טכנית לשחוט אותו כי לא ניתן להוציא אותו חי מן הקליפה וגם אין לו צוואר וכדומה. אם נשבור את הביצה או נבשל אותה אז הוא ימות ללא שחיטה וזו נבילה שאסורה במאכל.
לדעה אחרת, והיא דעת הרוב, אפילו איסור נבילה אין כאן, שאין האפרוח קרוי עוף עד שיצא מקליפתו, ואיסור נבילה קיים רק בבהמות ועופות. לפי דעה זו (הנזכרת כבר בגמרא חולין סד ע"א-ע"ב
איסורה של ביצת עוף כשר המתרקמת לאפרוח הוא רק מגזירת חכמים, שדימו אותה לשרץ השורץ על הארץ. 
כך או כך ודאי שאין כאן איסור איבר מן החי של התרנגולת האם.

ואשר לשאלה האם יש אם כך אולי לאסור את הבשר המתורבת מדין נבילה (לפי הדעה הראשונה באיסור אפרוח בתוך הביצה)? התשובה היא לא ולא, שהרי בניגוד לביצה המופרית, התאים הסומטיים בחלב והבשר המתורבת המיוצר מהם אינם עומדים להפוך ליצור חי המצריך שחיטה, ולכן לא שייך בהם כלל איסור נבילה. כל הרעיון בבשר המתורבת הוא שהוא יכול להתפתח רק 
לרקמה או לאיבר שאינו מן החי, ולא לאורגניזם שלם. כפי שהסברתי למעלה את הבשר הזה ייצרו מתאי גזע פלוריפוטנטיים שאינם יכולים בשום אופן להתפתח לעובר שלם אלא רק לרקמות ואיברים נפרדים.
וברור כי איסור אכילת בשר נבילה שייך לכל היותר רק אחרי מוות של אורגניזם מלא (או עובר שאמור להתפתח לאורגניזם מלא) ולא אחרי מוות של איבר של אורגניזם. והראיה שאיבר שנחתך מבהמה חיה ומת (האיבר) כתוצאה מכך, אסור רק באיסור איבר מן החי ולא באיסור נבילה, וזאת בניגוד לאיבר שנחתך מבהמה שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה, שאסור באיסור נבילה. וכעין זה אומר למשל בפירוש הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר בספר אורה ושמחה על הרמב"ם (מאכלות אסורות ד ד): "דליתא נבילה אלא בדבר שהיה חי ומת אבל חתיכה של בשר כיון שלא היה לה חיות בפני עצמו מתחילתו, לא חל עליו שם מת, ולפיכך אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה [...] 
אי אפשר שיחול שם נבילה אלא בדבר שהיה לו חיות מתחילתו, אבל אם מתחילתו לא חשיבי חיותו לחיות א"כ אי אפשר שיהיה עליו שם נבילה, וכדמוכח מתחילת דברי הרמב"ם בהל' זו דיסוד דין נבילה אינו אלא בדבר שמת, וא"כ דבר שמתחילת יצירתו הוא כמת אי אפשר שיחול ביה דין נבילה, דאין נקרא מת אלא דבר שהיה חי מתחילה".

אם כן, איסור איבר מן החי אין כאן, משום שכפי שהראינו לעיל אין איסור איבר מן החי בתאים הסומטיים שבחלב. אף איסור נבילה אין כאן, משום שאין איסור נבילה אלא בדבר שהיתה לו חיות בפני עצמו מתחילתו, ולא זה המקרה בבשר מתורבת. גם אין סיבה לגזור על בשר מתורבת גזירת שרץ השורץ כפי שגזרו על אפרוח בביצתו, שהרי כפי שאמרנו אין הבשר המתורבת יכול להתפתח לכדי יצור חי ולכן אינו דומה לשרץ השורץ על הארץ, ובכל מקרה אין גוזרים כיום גזירות חדשות. ולכן אין סיבה לאסור את הבשר המתורבת מתאים סומטיים שבחלב.

אפשר לדמות בהקשר הזה את הבשר המתורבת לדם שמופיע בביצים בלתי מופרות (שאלו רוב הביצים בימינו). ביצים כאלו אינן נאסרות גם אם נמצא בהן דם, מכיוון שאנו יודעים שאין להן אפשרות להתפתח לאפרוחים, ומעיקר הדין מותר היה לאכול גם את הדם שבהן. אמנם למעשה נהוג לזרוק את הדם מביצים כאלו ולא לאכול אותו, אלא רק את שאר ביצה, אבל זהו רק משום מראית עין, שמא יבואו הרואים לטעות ולחשוב שאנו אוכלים דם של עוף שנשחט, שהוא ודאי אסור (באופן דומה אסרו משום מראית עין אכילת דם דגים שהוא מותר מעיקר הדין). אבל אין כמובן חשש מראית עין באכילת בשר (שהרי אין אוסרים אכילת בשר כשר רגיל שמא יבואו לחשוב שזהו בשר נבילה או טריפה) ולכן אין סיבה לאסור מטעם זה את הבשר המתורבת.
למעשה לבשר המופק מהתאים הסומטיים שבחלב יש אפילו יתרון משמעותי מבחינה זו על פני דם בביצה בלתי מופרית. כי בביצים לא מופרות שנתגלה בהן דם יש סיכוי קטן מאד שבכל זאת החל להתפתח בהן עובר גם ללא הפריה. אף שאמרנו קודם שביצה בלתי מופרית אינה יכולה להתפתח לאפרוח, למעשה אצל התרנגולים, כמו בהרבה מינים אחרים של בעלי חיים, קיימת תופעה טבעית נדירה שנקראת רביית בתולין, שבה ביצה יכולה להתפתח לאפרוח גם אם לא הופרתה על ידי זכר. לעומת זאת, למיטב ידיעתנו, התאים הסומטיים או הפלוריפוטנטיים שבחלב הפרה אינם יכולים באופן טבעי להתפתח לעגל שלם בשום דרך, כך שחשש מעין זה לא קיים כלל בבשר המתורבת שיופק מהם. ואם כן, ניתן ללמוד את היתרו של בשר כזה בקל וחומר מדם שמופיע בביצה לא מופרית.

הערות:
1. לכאורה ניתן להעלות הסבר אחר לשאלה מדוע מותר לשתות תאים סומטיים בחלב, והוא שהתאים הסומטיים בטלים בשישים לעומת הנוזל של החלב (אפילו 150 מיליון תאים סומטיים בכוס חלב שוקלים רק 0.15 גרם) ואיסור איבר מן החי בטל ברוב של שישים [למעט אם מדובר באיבר שלם שאז דינו כבריה שלמה שאינה בטלה אפילו באלף, אבל ודאי שאין לראות בתאים בודדים איבר שלם, וכמו כן אף שאין מבטלים איסור לכתחילה, הרי כאן מדובר שזהו טבע החלב מעצם ברייתו]. אלא שיש לדחות הסבר זה, משום שכפי שציינו למעלה אפשר היום להפריד את התאים הסומטיים מן החלב בעלות שאינה גבוהה, ולפי ההלכה דבר שאפשר להפרידו מן התערובת ללא מאמץ רב אינו בטל בשישים (רמ"א יו"ד צח ד).

2. נשאלתי מה הרווח הטבעוני ממהלך כזה, שהרי טבעונים הם נגד שימוש בחלב פרה? אלא שזה אינו מדוייק לגמרי. הבעיה שיש לרוב הטבעונים בימינו עם צריכת חלב היא שמשק החלב כרוך בגרימת סבל לפרות, הן בתנאי הגידול, הן בהפרדה שעושים בין הפרה והעגל והן בכך שכאשר תפוקת החלב של הפרות יורדת מתחת לסף הכדאיות הכלכלית הן נשלחות לשחיטה.
אבל לא נראה שיש בעיה ממשית מבחינה טבעונית עם גידול פרה בתנאי רווחה בחוות חופש עד זקנה ושיבה טובה, כשהיא נכנסת להריון באופן טבעי ומגדלת את העגלים שלה. ואם, כדי להציל מיליונים על מיליונים של פרות עתידיות, נחלוב באופן חד פעמי כמה סמ"קים בודדים של חלב ממה שנותר בעטין של הפרה שבעת הרצון הזו אחרי שהעגל שלה סיים לינוק, לא נראה שמישהו יתנגד לכך מבחינה טבעונית.

3. לא נכנסתי כלל לדון בשאלה האם בשר מתורבת שייוצר בדרך הזו יהיה בשרי, פרווה או אולי אפילו חלבי?! הסיבה היא שהדרכים הנוספות לעיבוד התאים הללו (אחרי לקיחתם מן החלב) שאציע במאמרים הבאים ינטרלו לדעתי את השאלה הזו ויהפכו אותו לפרווה בבירור. אבל מי שמעוניין להשתעשע בשאלה זו מוזמן לעשות זאת...

"אני והתא נשנה את העולם": מהפכת הבשר המתורבת. האם בתוך 100 שנה האנושות כולה תהפוך לטבעונית?

בשר מתורבת (cultured meat) או בשר נקי (clean meat) או בשר מבחנה (in-vitro meat) הוא בשר המיוצר במעבדה או במפעל בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים.

רעיון זה הועלה כבר לפני עשרות שנים על ידי וינסטון צ'רצ'יל שכתב במאמר בשנת 1931:
We shall escape the absurdity of growing a whole chicken in order to eat the breast or wing, by growing these parts separately under a suitable medium.


צ'רצ'יל העריך שזה יקרה עד 1981, ובזאת הוא טעה. אבל כיום כבר ישנם מספר מיזמי מחקר וחברות מסחריות המגדלים בשר במעבדה באופן ניסויי, למרות שעדיין לא יוצר בשר לצריכה ציבורית. דור המוצרים הראשון יהיה דמוי בשר טחון כלומר המבורגרים, כדורי בשר, קציצות ונקניקיות. והמטרה לטווח ארוך היא לגדל רקמת שריר מפותחת לגמרי (סטייק), או אברים שלמים אחרים (כגון כבד אווז).
ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת עובר טיגון ב2013. באדיבות World Economic Forum
יש לעתים בלבול בין בשר מתורבת לבין תחליף בשר, שהוא מוצר צמחוני המופק מחלבון מן הצומח כגון סויה או גלוטן חיטה וקטניות. בשנים האחרונות משווקים תחליפי בשר שטעמם לדעת רבים דומה להפליא לטעם בשר בזכות הוספת מולקלות הם ממקור צמחוני או סינתטי או בזכות אמצעים אחרים (כגון ההמבורגרים של beyond meat או impossible foods). אך יש להבחין בינם לבין בשר מתורבת שאמור להיות בסופו של דבר זהה למעשה לכל דבר ועניין לבשר חיה שנשחטה (להלן "בשר טבח").
תהליך ייצור בשר במעבדה כולל לקיחת תאי גזע חיים מבעל חיים חי או מת. ניתן כעקרון לקחת תאים כאלו במשך מספר דקות או שעות לאחר מותה של חיה או לקחתם מהחיה עוד בחייה כפי שלוקחים דגימות מבני אדם (למשל באמצעות ביופסיה או לקיחת דמים או לקיחת תאים בצמר גפן מן החלק הפנימי של הלחי). לאחר לקיחת תאי הגזע נותנים להם להתרבות לכמות עצומה בתנאי מעבדה. ואז מורים להם באמצעות שימוש בסיגנלים כימיים מתאימים להפוך לתאי שריר. ברגע שנלקחו התאים ההתחלתיים, לא נדרשים בעלי חיים נוספים - בדומה לייצור תרביות יוגורט. די לקחת תאי גזע מהסוג הנכון מחיה פעם אחת ויחידה, וניתן לייצר מהם כמויות בלתי מוגבלות של בשר מתורבת למשך זמן בלתי מוגבל בעתיד.
כדי לייצר "בשר טחון" מספיק לגדל תאי שריר מנותקים או שכבת תאים דקה. באופן עקרוני, קל יחסית לגדל תרבית תאים בתוך מגיב ביולוגי (bio-reagent), ואז לגרום להם להתאחות זה עם זה. הטכנולוגיה לכך קיימת וכבר יוצרו המבורגרים, וכדורי בשר כאלו, אם כי במחיר גבוה.  הצפי כיום הוא שכבר ב2020 או 2021 יתחילו בשיווק מסחרי של בשר כזה, ובעתיד מחירו יהיה בערך חצי מזה של בשר טחון שיוצר באופן הקונבנציונלי. על הירידה התלולה במחירי הייצור של בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן לקרוא בהרחבה בלינק כאן.

לעומת זה גדילת רקמת שריר עבה דורשת מערכת הובלה בדומה למערכת הדם על מנת לספק לרקמה מזון וחמצן, וכן לסלק את תוצרי הפסולת. בנוסף, דרושים סוגי תאים אחרים כמו תאי רקמת חיבור, ויש צורך במדיום כימי שיספק אותות לרקמה הגדלה בנוגע למבנה. ולבסוף, רקמת שריר צריכה להימתח ולעבור "אימון" על מנת להתפתח. כיום עדיין אין טכנולוגיה בשלה לגידול שריר אמיתי במעבדה, אך התקווה היא שבעקבות תהפתחות הטכנולוגיה של יצירת איברים להשתלה ניתן יהיה גם לגדל רקמת שריר מלאה (כלומר סטייק), וכן איברים אחרים (כגון כבד אווז או לשון פרה), לצורך מאכל. לפי הערכות שונות הדבר ייקח עוד כ10 עד 20 שנה מהיום.
מלבד היתרון המוסרי העצום והמובן מאליו של בשר מתורבת עשויים להיות לו גם יתרונות נוספים:
1. מבחינה כלכלית - הצפי הוא שבסופו של דבר מחירו של בשר מתורבת יהיה זול יותר מבשר טבח וזאת כיוון שתהליך הייצור  של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. אמנם במשך אלפי שנות ביות, טיפוח גנטי והשבחה האדם הפך את חיות המשק ל"מכונות" יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור, אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים השגת יעילות גבוהה כפי שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.
2. מבחינה סביבתית - מכיוון שהייצור יהיה יעיל יותר אז הוא ידרוש הרבה פחות משאבים (כמו מים וחומרי הזנה ממקור צמחי או סינתטי להזנת התאים) פר ק"ג בשר, ולכן הוא גם יהיה עדיף מבחינה סביבתית.
3. מבחינה בריאותית - היכולת לשלוט בצורה הדוקה ומדוייקת על כל הרכיבים התזונתיים שבבשר המתורבת עשויה לאפשר ייצור של בשר בריא יותר, ותפור באופן פרטני לדרישות דיאטטיות של אנשים מסויימים. לדוגמא על ידי שליטה בכמות תאי השומן שמוכנסים לתערובת ניתן לייצר בשר דל שומן במיוחד עבור אנשים שסובלים מבעיית עודף כולסטרול.
מבחינת כשרות, הקונצנזוס המקובל כיום בקרב הרבנים שדנו בנושא הוא שבשר כזה שיופק מבעלי חיים כשרים יהיה כשר בודאי, אם כי יש רבנים המציבים תנאים מסויימים לכך. כמו כן ישנה מחלוקת בין הרבנים השונים בשאלה האם בשר מתורבת שיופק מבעלי חיים לא כשרים (כגון חזיר) יהיה גם כן כשר, וכמו כן האם הוא יחשב כבשרי או כפרווה מבחינת דיני בשר וחלב. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בלינק כאן.

ההשלכות ארוכות הטווח של פיתוח הבשר המתורבת הן מרחיקות לכת. זו תהיה מהפכה של ממש. משקיעים רציניים כמו המיליארדר הבריטי ריצ'ארד ברנסון חוזים שבתוך 30 שנה לא יהיה יותר צורך יותר בשחיטת בעלי חיים לבשר.
ייתכן שזו תחזית אובר-אופטימית, מאחר שבלי ספק יהיו גם גורמים שונים שינסו להתנגד למהפכה הזו, החל במגדלי בקר ועופות שיאבדו את מקור פרנסתם, עבור דרך לודיטים ושמרנים קיצוניים שמתנגדים מטעמים אידאולוגיים לכל חידוש טכנולוגי במיוחד בתחום הביולוגיה (כמו מתנגדי ההנדסה הגנטית למיניהם), ועד אנשים שיהיו להם חששות לגיטימיים מפני ההשלכות הבריאותיות של אכילת בשר מתורבת.
עם זאת, מאחר שאני מעריך שאין כל סיבה שבשר מתורבת יהיה פחות בריא מבשר טבח, אז בתוך כמה עשרות שנים גם הספקנים ביותר מבחינה בריאותית ישתכנעו בכך. בתוך כמה עשרות שנים גם הלודיטים ילכו לעולמם או ישתכנעו, ומגדלי הבקר והעופות יצטרכו למצוא מקור פרנסה אחר כפי שקרה עם נהגי הכרכרות, מדליקי פנסי הרחוב, ועוד אינספור מקצועות אחרים שנעלמו בזכות הקדמה הטכנולוגית.

אני חושב שבהערכה זהירה ושמרנית ניתן לומר שבתוך 100 שנים 99% מהאוכלוסיה במדינות המתקדמות תעבור לצריכת בשר מתורבת, ובמצב עניינים כזה די ברור שהמתת בעלי חיים לצורך מאכל תאסר במדינות הללו, כשם שאוסרים היום ציד של חיות בר מוגנות, וכפי שנאסרה ממש לאחרונה אכילת כלבים וחתולים בארצות הברית.

נ.ב. הקרדיט להברקה בכותרת מגיע לקובי ברק מאנשי חברת סופר-מיט.

כשרות בשר מתורבת - "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן"?

בין הרבנים שעסקו בשאלה כשרות בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן למצוא שני דעות עיקריות (מי שאינו יודע מהו בשר מתורבת מוזמן לעיין כאן):
"למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל", ו"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (public domain)
1. הדעה המחמירה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר, אבל רק אם התאים שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף כשרים לאחר שנשחטו כהלכה. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כבשרי.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).
כמו כן לכל הדעות ההלכתיות בשר מתורבת שיופק מדגים כשרים יהיה כשר גם אם התאים הראשוניים יילקחו מהם בעודם חיים (ואפשר בקלות לעשות זאת בדרך שלא תסב שום צער או נזק לחיות עצמן), וזאת מכיוון שהם אינם צריכים שחיטה. כך שגם טבעונים שמחמירים הן בהלכות כשרות והן בהלכות טבעונות יוכלו להנות מסוג זה של בשר מתורבת ללא חשש.

אבל בכל הנוגע לבשר בהמה ועוף, ברור שמבחינה טבעונית הדעה השניה לעיל עדיפה. טבעונים רבים ודאי לא יסכימו לאכול בשר מתורבת שהתאים הראשוניים שהביאו להפקתו נלקחו מבהמה שנשחטה. עם זאת אין זה בהכרח מחסום בלתי עביר. ייתכן שברבות השנים שיעברו מאז אותה השחיטה החד-פעמית ההתנגדות לכך תחלש וזאת מכמה סיבות:
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.

שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.


על אף כל זאת ודאי יהיה עדיף מבחינה טבעונית, ולו ברמה הסימבולית, אם ההלכה תיפסק כגישה המקילה גם ביחס לבהמות ועופות, לפחות ככל שהדבר נוגע ללקיחת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה. 
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים  אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:
משרשי המצוה. כדי שלא נלמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מדה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדול ממי שיחתך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו. (ספר החנוך מצווה תנב)
גם העובדה שמדובר באחת משבע מצוות בני נוח מחזקת את ההנחה שטעם המצווה הוא באמת חינוכי-מוסרי אנושי ולא משהו שטעמו נפלא מאתנו. יהיה זה אם כן מאד פרדוקסלי אם דווקא איסור זה יביא להכרח לשחוט בעלי חיים, כאשר במקום זאת ניתן לקחת מהם תאים בחייהם בלא לגרום להם כל כאב או נזק. במובן הזה אפשר לומר שזוהי חומרא שמביאה לידי קולא בהלכות צער בעלי חיים...
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.


הועלו גם הצעות טכניות שעשויות לעקוף את המחלוקת, לפחות בכל הנוגע לבעיית איבר מן החי בלקיחת תאים מבהמות כשרות חיות. כמו למשל לקחת את תאי הגזע הראשוניים מתוך חלב של בהמות כשרות חיות (כך שיהיה קשה מאד לומר עליהם שיש בהם איסור איבר מן החי מאחר שהחלב עצמו מותר בשתיה) או לקחת את תאי הגזע הללו מבני פקועה חיים (בן פקועה הוא עגל שהיה עובר זמן קצר לפני לידה ברחמה של פרה שנשחטה לפני הלידה, ולפי ההלכה הוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות נחשבים כשחוטים עוד בחייהם, וניתן לאכול אותם גם ללא שחיטה). הצעה פרקטית בכיוון הזה אני מפרט במאמר כאן.

כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב. 
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.

על דרך המליצה אפשר אולי לומר לסיום שמאמרי חז"ל "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו אלינו" (רבינו בחיי), וכן "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה.) רומזים שהדעה השניה, שלפיה בשר חזיר ובשר לוויתן מתורבת יהיו כשרים, למרות שחזיר ולוויתן אינן חיות כשרות, היא הנכונה.

עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.

חוק מור של הבשר המתורבת, וסיבה אפשרית לגאווה ישראלית...

כולנו שמענו על חוק מור שמתאר (בין השאר) את הירידה האקספוננציאלית במחירי כוח מחשוב. מסתבר שבשנים האחרונות מתקיימת תופעה דומה של ירידה אקספוננציאלית במחירי יצור בשר מתורבת. מי שאינו ידוע מהו בשר מתורבת מוזמן לקרוא כאן.
גרף המתאר את הירידה במחיר ייצור בשר מתורבת. יש לשים לב שמדובר בגרף לוגריתמי.
ב2013 נערכה בלונדון הדגמה פומבית ראשונה של אכילת המבורגר מבשר מתורבת. לשם כך יוצרה כמות של כ300 גרם תאי שריר של פרה בעלות של כ400 אלף דולר, כלומר כ1.2 מיליון דולר לק"ג.
ב2016 דיווחה חברת ממפיס מיטס האמריקאית כי עלות הייצור של בשר בקר מתורבת "טחון" ירדה ל40000 דולר לק"ג.
ב2017 דיווחה אותה חברה שעלות הייצור ירדה ל 5280 דולר לק"ג.
ב2018 דיווחה חברת פיוצ'ר מיט הישראלית שעלות הייצור שלה עומדת כרגע על כ800 דולר לק"ג.

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת לפני הבישול. מחירו היה 400000 דולר. היום הוא עולה כ400 דולר. באדיבות World Economic Forum
כפי שניתן לראות בגרף למעלה אם תמשך המגמה הזאת גם בשנים הקרובות כבר ב2020 ירד המחיר לק"ג אל מתחת ל10 דולר וזהו מחיר שהוא כבר דומה ואף זול ממחיר בשר טחון כיום.
למעשה יש מספר חברות שחושבות שתוכלנה להתחיל למכור מוצרי בשר מתורבת במסעדות כבר ב2019, או לכל המאוחר ב2022, וזמן קצר אחר כך גם בסופרמרקטים לשימוש ביתי.
כיום יש כ30 סטארט-אפים בעולם שעוסקים בתחום. ביניהם: פיוצ'ר מיט, אלף פארמס וסופר מיט הישראליות, ממפיס מיטסהמפטון קריקג'אסט אינק ופינלס פוד האמריקאיות, מוסה מיט ומיטייבל ההולנדיות ואינטגריקולצ'ור היפנית.
חיות המקור שהחברות השונות עוסקות בהן הן עוף, בקר, חזיר ודגים.
יש מי שמאמין שהמסעדה הראשונה בעולם שתגיש בשר מתורבת תהיה מחניודה בירושלים, ואם כך יקרה זו תהיה סיבה לגאווה ישראלית אמיתית...

קשה להעריך מהו החסם התחתון למחירו של בשר מתורבת. יש הערכות שונות לכך. אך ודאי הוא שהוא יהיה בסופו של דבר זול יותר מבשר בהמה שחוטה, וזאת כיוון שתהליך הייצור של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. משום כך הגוף שלהם מכיל הרבה חלקים שאינם אכילים כלל (כמו עצמות, פרסות, עור, שערות נוצות וקרניים) או שערכם הקולינרי ירוד (כמו מעיים, קיבה, ריאות, גידים וכד').
אמנם במשך אלפי שנות ביות, הכלאות וברירה מלאכותית האדם הפך את חיות המשק למכונות יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור (במחיר עיוותים גנטיים שהופכים את חיי בעלי החיים לאומללים יותר), אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים את האפשרות להשיג באמצעות גידול בעלי חיים את רמת היעילות של ייצור בשר שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.


יום ראשון, 4 בדצמבר 2016

שני הודים רוקחים חלב אם לצלילי לו ריד, או: הערות נוספות על חלב מתורבת

זהו מאמר המשך למאמר הקודם על חלב מתורבת. אם עדיין לא קראתם אותו קראו אותו קודם כדי ללמוד מהו חלב מתורבת. כאן אעיר עוד כמה הערות מעניינות על המצאה זו.
  • חלב אם אנושי מתורבת?
הטכנולוגיה של חלב מתורבת אינה מוגבלת כמובן לפרות בלבד. באמצעות אותה טכנולוגיה ניתן יהיה לייצר גם חלב זהה בטעמו ובערכיו התזונתיים לחלב עיזים, כבשים, גמלים, סוסים או חלב אדם.
החלבונים המצויים בחלב אדם דומים מאד לחלבונים המצויים בחלב פרה, אך לא זהים. ההבדל העיקרי הוא באחוזים השונים של החלבונים, אבל עם זאת גם המבנה של החלבונים שונה במקצת. המשמעות היא שחלב אם מתורבת יהיה דומה יותר לחלב אם אמיתי מאשר כל תחליפי החלב לתינוקות הקיימים כיום המבוססים על חלבוני חלב פרה. נראה אם כן שהטכנולוגיה הזאת צריכה לעניין לא רק את החברות תנובה ושטראוס אלא גם את החברות סימילאק ומטרנה.
עם זאת צריך לומר שחלב אם אמיתי יהיה עדיין עדיף עבור תינוקות יותר מאשר חלב אם מתורבת. מלבד החשיבות הפסיכולוגית של ההנקה, חלב אם אמיתי מכיל גם נוגדנים שמותאמים לסביבה שבה חיה האם ולכן גם התינוק. השגת הרכב כזה של נוגדנים בתהליך תעשייתי הוא כנראה עדיין מעבר ליכולת הטכנולוגית של היום.
  • כשרות חלב מתורבת בטעם חלב חיות לא כשרות
כפי שציינתי במאמר הקודם בנושא, לחלב המתורבת, בניגוד לבשר מתורבת, אין למעשה שום קשר לחיה שעל שמה הוא קרוי. לחלב פרה מתורבת אין למעשה שום קשר לפרה כלשהי. כל המרכיבים שלו נלקחו או מהצומח או ממינרלים או משמרים מהונדסים גנטית. למעשה אפילו הDNA שמוכנס לשמרים כדי שייצרו את חלבוני חלב הפרה לא נלקח פיזית משום פרה, וגם אינו זהה בדיוק לDNA של הפרה המשמש לייצור אותו חלבון. הDNA שמשתמשים בו מיוצר במעבדה באופן סינטטי על פי הרצף הידוע של הDNA של הפרה, תוך שינויים מסויימים ברצף הDNA שנועדו ליעל את ייצור החלבון בתוך השמרים (אבל החלבון שנוצר זהה בדיוק לחלבון שמייצרת הפרה).
אני אמנם אינני פוסק הלכה, וטרם ראיתי פוסקי הלכה שנדרשו לשאלה, אבל למיטב הבנתי מן הסיבות שמניתי לעיל ברור למדי שהחלב המתורבת יחשב כפרווה. ומאותה הסיבה גם לא תהיה כנראה כל בעיית כשרות עם חלב מתורבת שיכיל חלבוני חלב זהים לחלבוני החלב של סוסים, גמלים או חזירים.
  • השפעות על היום-יום של שומרי כשרות
לשמירה על הפרדה בין בשר וחלב יש השלכות רבות על חיי היום-יום של שומרי כשרות שאינם צמחונים או טבעונים: מעבר לאיסור הישיר לבשל או לאכול בשר וחלב ביחד, שומרי כשרות גם מחזיקים בבית שני סטים שונים של כלים לבשרי וחלבי,  והמהדרים משתמשים גם בתאים שונים בתנור לבשרי וחלבי, וגם בשני כיורים. אם בטעות נעשה שימוש בכלי בשרי למזון חלבי או להפך, צריך במקרים רבים להכשיר אותו. שומר הכשרות תמיד צריך לבדוק אם מה שהוא עומד לאכול הוא חלבי או לא, ואם עברו מספיק שעות מאז הפעם האחרונה שאכל בשר. מסעדות כשרות רבות נאלצות לבחור האם הן רוצות להיות חלביות או בשריות כי אין באפשרותן להחזיק שני מטבחים שונים.
כל הטרדה והטרחה הזאת תעלם למעשה מהעולם ברגע שכל החלב שיימכר בחנויות יהיה חלב מתורבת שיהיה פרווה. ובהקשר זה מם נישתי:

  • החברה המובילה כיום בתחום החלב המתורבת קרויה בשם Perfect Day
החברה הוקמה ב2014 בשם muufri שפרושו moo free. לאחרונה הם שינו את שמם לperfect day, כמחווה לשיר בשם זה מאת לו ריד. מסתבר שמחקר שנערך לאחרונה מצא שפרות מניבות יותר חלב כשהן מקשיבות למוזיקה, ואחד השירים שתרמו לתנובת החלב הגבוהה ביותר הוא השיר הזה:


החברה נוסדה על ידי שני יזמים טבעונים אמריקאים ממוצא הודי: ריאן פנדיה ופרומל גנדי. בכוונת החברה לייצר לא רק חלב נוזלי, אלא את כל מוצרי החלב השונים, מגבינות ועד שוקולד חלב. הם אומרים שבכוונתם להתחיל לשווק את המוצרים שלהם לקראת סוף 2019, אבל מי שמתגורר או מבקר בקליפורניה יכול כבר כעת לתאם ביקור במעבדות החברה בברקלי ולטעום דוגמיות מן המוצרים. בפברואר 2018 החברה גייסה 24 מיליון דולר לצורך הרחבת פעילותה. מוצרים ראשונים שחל החברה החלו להמכר לקהל הרחב ביולי 2019.
נדגיש עם זאת בהקשר של הנקודה הראשונה שהחברה אינה מתכננת כרגע לעסוק בייצור חלב אם מתורבת.
  • המונח "חלב מתורבת".
אני השתמשתי בביטוי זה כמקבילה לביטוי המקובל "בשר מתורבת" כתיאור לבשר שגדל ב"תרבית" מחוץ לבעל חיים כלשהו (וראיתי גם אחרים שעשו כך). למרבה הצער מתברר שהמונח "חלב מתורבת" כבר תפוס, אף כי לא נעשה בו כמעט שימוש בעברית. באנגלית cultured milk פרושו חלב שעבר תסיסה חיידקית שפירקה את הסוכרים שבו. יש שורה של מאכלים שונים שניתן לכנותם חלב מתורבת עפ"י הגדרה זו כמו לבן, יוגורט, קפיר וגם אפילו כל הגבינות לסוגיהן.
עם זאת אני מקווה שהמונח חלב מתורבת יתפוס גם עבור חלב שלא הופק מחיות. זאת לא תהיה הפעם הראשונה בתולדות השפות שבה משתנה משמעות של מילה.
  • הנדסה גנטית
אני אישית חושב שמרבית ההתנגדויות להנדסה גנטית במזון שלנו הן מופרכות. אבל עבור מי שבכל זאת חושש מפני העובדה שבתהליך הייצור של החלב המתורבת נעשה שימוש בהנדסה גנטית, אציין רק שהחלב המתורבת עצמו אינו מכיל שום רכיבים מהונדסים גנטית. בניגוד למצב בהנדסה גנטית בצמחים שבו אתה אוכל את התאים המהונדסים גנטית עצמם (כולל הDNA המהונדס גנטית) בחלב מתורבת אתה אוכל רק את התוצרים של האורגניזמים המהונדסים גנטית. נראה אם כן שגם מי שחושש מהנדסה גנטית אינו אמור לחשוש מפני חלב מתורבת.

יום חמישי, 1 בדצמבר 2016

חלב מתורבת, או: האם בעתיד נאכל צ'יזבורגר אמיתי טבעוני וכשר למהדרין?

רוב האנשים בימינו כבר שמעו על בשר מתורבת, אבל מעטים יותר מכירים את החלב המתורבת. עם זאת, את החלב המתורבת נראה על מדפי הסופר מרקט ככל הנראה לפני הבשר המתורבת, ואולי כבר בשנת 2019. בפוסט זה אספר מהו חלב מתורבת, כיצד מייצרים אותו ומה השלכותיו עבור שומרי כשרות.