‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שבוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שבוע. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 ביוני 2020

קברות התאווה, האספסוף ובשר מתורבת - דבר תורה טבעוני לפרשת בהעלותך

א. בתוך שנים מעטות קרוב לודאי שבשר מתורבת יהיה שווה לכל נפש. יצא לי לנהל מספר רב של דיונים עם אוכלי בשר בשאלה האם הם ירצו להמשיך לאכול בשר שהושג באמצעות שחיטה (בשר טבח) כאשר יהיה בשר מתורבת כשר וזמין לכל. לשמחתי, הרוב המוחלט אמרו שבמצב כזה הם יאכלו רק בשר מתורבת. אבל היה מספר אנשים קטן שאמר שגם במצב כזה הם ימשיכו לאכול גם בשר טבח, וכמה מהם אפילו אמרו שיאכלו דווקא רק בשר טבח.
נזכרתי באנשים אלו כשקראתי על האספסוף בסיפור קברות התאווה בפרשת בהעלותך.
כידוע על פי המדרש (
שמות רבה, כה, ג) בני ישראל במדבר טעמו במן כל טעם שרצו, כולל טעמו של בשר. ואף על פי כן "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא ד). 
קשה להתעלם מהדמיון בין אותו אספסוף לאותם אנשים בימינו שמתגאים ברצונם להמשיך לשחוט בעלי חיים גם בעידן עתידי של בשר מתורבת. בשני המקרים מדובר באנשים שיש להם תאווה בלתי מובנת למותם של בעלי חיים לצורך אכילה גם במצב שבו כל צרכיהם התזונתיים הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הקולינרי יכולים לקבל מענה ללא גרימת כל צער בעלי חיים. כפי שניתן לקרוא בתורה בסופו של דבר הבקשה הזו הביאה לעונש קשה מידי האל. 
Image illustrative de l’article Livre des Nombres
בני ישראל ניגפים בעת אכילת השליו בקברות התאווה (התמונה באדיבות ויקפדיה)

ב. מאחר שאנו דנים בענייני צמחונות וטבעונות בהקשר של סיפור קברות התאווה, מן הראוי להזכיר כאן את הספר הייחודי "קברות התאווה - תורת הצמחוני". ספר זה נכתב ב1929 בפולין על ידי תלמיד חכם חסידי בשם יצחק הבנשטרייט (שחיבר מספר מאמרים תורניים אחרים "שגרתיים" יותר). הספר מציג גישה צמחונית (ואף טבעונית) מובהקת, הנסמכת על פרשנותו את המקורות -הוא קורא שלא לאכול בשר, לא ללבוש שטריימל ובגדי עור ומאמין שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כלל. ייתכן שזהו הספר הראשון בשפה העברית המוקדש כולו להטפה בעד צמחונות וטבעונות בפועל בזמן הזה על רקע אידאולוגי של מניעת צער בעלי חיים, ובניגוד לדעה הקדומה המקובלת הוא נכתב דווקא על ידי תלמיד חכם חרדי בפולין. המחבר ככל הנראה נספה בשואה. הספר הוצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה על ידי משה נחמני.
הנה מקצת דבריו של הרב הבנשטרייט על פרשתנו:

המן שהיה כמין צומח לחם מן השמיים, שלא מצד התאווה שאלו, כי אי אפשר לחיות בלא לחם. שפיר שאלו לחם כהוגן, וניתן להם כהוגן, ביום, בפנים מאירות. אבל את השליו שהוא בשר ואי אפשר בבשר בלא שפיכות דמים, ומצד התאווה שאלו הבשר, כי אפשר לחיות בלחם לבד בלא בשר, על כן שאלו הבשר שלא כהוגן וניתן להם שלא כהוגן, בערב, בפנים חשוכות. (קברות התאווה, עמ' 14)
ויהי רצון שבקרוב נזכה כולנו לאכול בשר שליו מתורבת כהוגן ללא שפיכות דמים ובפנים מאירות ולא בפנים חשוכות.


יום שישי, 17 בנובמבר 2017

האם הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" מדבר על טבעונים וחובבי חיות? ממש לא. ההפך.

א. בקרב קרניסטים מהציבור הדתי והחרדי מקובל לעתים קרובות לתקוף טבעונים ופעילים למען זכויות בעלי חיים באמצעות הפסוק הבא מספר הושע (המופיע בהפטרת פרשת ויצא): [...] לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן (הושע יג' ב')

דוגמא אופיינית אפשר למצוא למשל בדבריו הבאים של השר אורי אריאל:
הנביא הושע בסגנונו הטלגרפי מתנבא מילים קשות על אנשי ישראל: "זובחי אדם - עגלים ישקון". משמעות הביטוי הוא: מי שזובח בני אדם - נושק לעגלים או להיפך: אין הם מרגישים סתירה בין השניים: להרוג בני אדם ולנשק לעגלים. יכול להיות אדם שרגיש מאד לזכויות בעלי החיים, אבל אכזרי ביותר על אחיו בני האנוש.

ודוגמא קיצונית עוד יותר אפשר למצוא בדף אחר באתר הידברות:
השאלה שאנו שואלים: האם רחמים רבים מידי על בעלי חיים עשוי להוביל לזילות בבני אדם? בתנ"ך אנו מוצאים התייחסות ישירה לכך: "זובחי אדם - עגלים ישקון" (הושע פרק יג, ב). פסוק זה טוען שחיבה מוגזמת לבעלי חיים יכולה להוביל לזילות בבני אדם.
וניתן למצוא עוד רבנים ומעצבי דעת קהל דתיים וחרדים שמתבטאים כך, כמו למשל כאן, כאן וכאן, ועוד רבים.

מה יש לומר על כך? ובכן, עצם העובדה שיש בני אדם שיכולים להיות רגישים לזכויות בעלי חיים ובו זמנית אכזריים כלפי בני אדם היא בהחלט אפשרית, אבל האם זה באמת מה שאומר הנביא כאן? והאם הוא באמת אומר כאן שחיבה מוגזמת לבעלי חיים יכולה להוביל לזילות בבני אדם? התשובה היא לא באלף רבתי.

ומה האמת?

ב. למעשה הפסוק על פי משמעותו האמיתית על דרך הפשט, והן עפ"י הפרוש של חז"ל לפסוק, לא זו בלבד שאינו מדבר כלל על טבעונים או צמחונים או חסידי זכויות בעלי חיים אלא ההפך מכך. וכפי שנראה מיד עד לסוף המאה ה19 אף מפרש לא העלה על דעתו לטעון שאותם "נושקי עגלים" היו צמחונים או טבעונים או חובבי חיות. יתר על כן גם אותם רבנים שבסוף המאה ה19 המציאו את החידוד וקראו את הפסוק על חובבי חיות ידעו היטב שאין זו כוונתו המקורית של הנביא ולא אמרו את דבריהם אלא לתפארת המליצה. אלא שכפי שמראים הציטוטים דלעיל לא חסרים היום אנשים שבשל חוסר ידיעה והבנה במקורות טועים לחשוב שזוהי באמת כוונת הפסוק, ואת הטעות הנפוצה הזו באתי לתקן במאמר זה.

ג. ראשית נראה מהו פשט הפסוק. מתוך קריאת הפסוק במלואו ובהקשרו אפשר להבין מייד שהעגלים שבהם מדובר אינם חיות אלא פסלים. כך נאמר שם: "(א) כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת (ב) וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן". יש כאן רמז ברור לאותם פסלי עגלי זהב שבנה ירבעם בן נבט (משבט אפריים) מייסד ממלכת ישראל: "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ספר מלכים א פרק יב' כח'). על עגלים אלו מסופר במלכים ספר מלכים ב פרק יז' טז' "ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה שני עגלים".

פירוש הפסוק המלא אם כך הוא: אותם בני אפריים (ממלכת ישראל הצפונית שהקים ירבעם משבט אפריים) הוסיפו לחטוא ובנו להם עגלים מכספם (אלו העגלים שבנה ירבעם בן נבט בבית אל ובדן), ועל אותם בני אפריים אומרים "זובחי אדם" (=אלו שחוטאים בעבירות קשות שבן אדם לחבירו, עד כדי רצח) "עגלים ישקון" (=נושקים את עגלי הזהב של ירבעם בן נבט). וההנגדה של זובחי אדם מול נושקי עגלים אינה אלא מליצה סאטירית.

זהו הפשט הברור של הפסוק, וכך פרש זאת למשל האבן עזרא על הפסוק:
"להם הם אומרים - בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים כמו וכל הפה אשר לא נשק לו, והם שופכים דם נקי וזהו ודמיו עליו יטוש, והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו".

ד. אנו רואים אם כן שנשיקת העגלים שבה מדובר כאן הוא עבודת פסילים ולא תמיכה בזכויות בעלי חיים. אין כל סיבה להניח שאותם נושקי עגלי הזהב אהבו בעלי חיים או שהיו צמחונים. אין בתנ"ך כל עדות לכך שצמחונות היתה תופעה נפוצה בקרב היהודים בארץ בתקופת בית ראשון. יתר על כן, רק מספר פרקים לפני כן הנביא הושע עצמו אומר בפירוש על אותם בני אפריים שהם היו אוכלי בשר:

  • (יא) כִּי-הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא: הָיוּ-לוֹ מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא. [...] (יג) זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ --יְהוָה, לֹא רָצָם; עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם, וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם--הֵמָּה, מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ (הושע פרק ח)
כמו כן חמישה פסוקים לפני הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" אומר הושע על אותם בני ממלכת ישראל הצפונית שהם עצמם זבחו גם שוורים:

  • אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ, גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי: (הושע יב' יב')

ה. לחז"ל בתלמוד הבבלי יש פירוש אחר על פסוק זה שהוא רחוק למדי מן הפשט, אלא שגם הוא אינו טוען שזובחי האדם הם חובבי חיות, אלא ממש ההפך מכך.

מאי זובחי אדם עגלים ישקון? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: שהיו משרתי עבודה זרה נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, ומעמידין בצד אבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ. כיון שראו אותן, רצין אחריהן וממשמשין בהן. אומרים לו: עבודה זרה חפץ בך, יבוא ויזבח עצמו לו. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג ע"ב)

לפי פירוש זה כהני העבודה זרה היו מרעיבים עגלים אמיתיים ומעמידים לידם תמונות של אנשים עשירים, וכאשר היה אחד מאותם עשירים בא להשתחוות לאלילים היו משחררים את העגלים הללו. העגלים הרעבים היו רצים אל האדם העשיר שדמותו היתה מוכרת להם (מהצפייה בתמונתו) כדי לבקש ממנו אוכל והיו תוחבים את פיהם לחיקו ("נושקים אותו"), ואז הכהנים היו אומרים לאותו אדם שזהו סימן שהאליל חפץ בו שיקריב את עצמו ("זביחת אדם"), והם היו לוקחים את כספו של האיש לעצמם. כלומר לפי פרוש זה פרוש הביטוי "זובחי אדם עגלים ישקון" הוא שכהני העבודה זרה היו זובחים את האדם שאותו העגלים (החיים והרעבים) היו נושקים.

כפי שציינתי קודם פרוש זה רחוק למדי מהפשט וספק אם יש לו יסוד היסטורי, אבל בכל אופן גם לפיו עולה בברור שאותם זובחי אדם לא היו חסידי זכויות בעלי חיים אלא להפך - היו מתעללים בחיות.

ו. במרוצת הדורות נאמרו פירושים נוספים על הפסוק. כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מתעניינים במיוחד בפרוש המקרא ריכזתי לא פחות משמונה(!) פירושים נוספים שונים, מתקופות שונות, בדף נפרד כאן. מי שהנושא מעניין אותו מוזמן להכנס לשם ולהמשיך לקרוא. כאן אסכם רק שבכל אותם הפירושים אין אפילו אחד שטוען שזובחי האדם המוזכרים בפסוק היו חובבי חיות או צמחונים.

ז. נסיים בשני ציטוטים שמשתמשים בפסוק הזה כמליצה דווקא בהקשר של הדגשת חשיבות איסור צער בעלי חיים. ראשית, הרמב"ן מזכיר את הביטוי "זובחי אדם" הנזכר בפסוק שלנו, דווקא כדי לתאר של שוחטי בעלי חיים:
  • "טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד" (פרוש הרמב"ן על דברים פרק כב פסוק ו)
ורבי שמחה הכהן מדווינסק משתמש בפסוק שלנו כשהוא מנגיד את האכזריות של עובדי עבודה זרה הקדומים (נושקי עגלי הזהב למיניהם) לרחמנות של התורה על בעלי חיים:
  • "ידוע שעניני עבודה זרה היה לההנות להצורות המשפיעים (לפי דמיונם) במסירות נפשם ובשרפת בניהם ובנותיהם, ובהתגודדות, ובשריטה, הכלל להרבות אכזריות ונקימה בנפש האדם, וכמו שאמר הנביא (הושע יג, ב) זובחי אדם עגלים ישקון, עד שהאיר הקב"ה באור תורתו, [...] הוא נתן ביסודי תורתו חמלה וחנינה על נפש האדם בלי הפוגה ובמחלוקות שונות, [...] הבהמה שלא לצערה, ואם נאכל בשרה לא נאכל בלי חמלה, רק באופנים שונים, אשר ממעטים צערה [...], ולא נדוש בחסימה, ושביתה לעבד ובהמה [...], ושלא להקריב בעודו יונק בתוך ז' תחת אמו, כי הוא חמל גם על נפש הבהמי [...], ושלא לשחוט אותו ובנו ביום אחד" (משך חכמה על ויקרא פרק כב פסוק כו) 

כיצד אם כן נולד בסוף המאה ה19 הפרוש הקרניסטי והאנטי-טבעוני המוטעה שהבאתי בדוגמאות שבראש העמוד? על כך אספר בפוסט שבלינק כאן.



עגל זהב, באדיבות free bible images



יום ראשון, 15 באוקטובר 2017

האם הקריב הבל קרבנות דמים מן החי? כנראה שלא.

פרשת מנחותיהם של קין והבל ותגובת האל כלפיהם מהווה מקור ללא מעט תעמולה אנטי טבעונית, המבוססת על כך שהאל העדיף כביכול את מנחתו הבשרית של הבל על פני מנחתו הצמחונית של קין. אבל בפוסט זה נראה שלמעשה אין זה ברור כלל שהבל המית בעלי חיים לצורך מנחתו. ייתכן מאד שלפי המקרא הבל רק הקדיש את בכורות צאנו לה' והביא אותם למקום מיוחד שבו ישמרו בנפרד משאר הבהמות, אבל לא המית אותם כלל. לדעתי זהו פירוש סביר וצמוד לפשט לא פחות מהפירוש המקובל שטוען שהבל המית את הבכורות שבחר להקדיש לה'.
ב2020, שלוש שנים אחרי שפירסמתי את הרעיון הזה שלי לראשונה ב2017, גיליתי שלמעשה פירוש דומה או זהה לזה כבר הוצע בעבר ע"י מפרש התורה החשוב הרד"ק במאה ה12, וע"י הר' דוד צבי הופמן, מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה במאה ה19-20. שני הפרשנים הללו הם אגב צמודים לפשט באופן מובהק. על דבריהם ארחיב בסוף המאמר הזה. ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.
התמונה באדיבות http://www.freebibleimages.org

יום חמישי, 13 באפריל 2017

המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן בעניין טעמי הקרבנות, בתוספת נקודת מבט טבעונית

בשנים האחרונות יש קבוצות בציבור הדתי שמבקשות לחדש את עבודת הקרבנות, או לפחות את קרבן פסח. בעקבות כך החלטתי להזכיר את דברי הרמב"ם ביחס לטעם הקרבנות במורה נבוכים ואת מחלוקת הרמב"ן עליו, ולקשר דברים אלו לכמה פרושים ורעיונות מנקודת מבט טבעונית שפרסמתי בעבר על פרשת קין והבל.

תרגול הקרבת קרבן פסח. שנת תשע"ב. באדיבות מפוכח

יום שבת, 26 בנובמבר 2016

השקפת היהדות על ציד (ושחיטה בעתיד הלא רחוק?), או: דבר תורה קצר לפרשת תולדות

יש אנשים שטוענים שהעובדה שהיהדות מתירה לאכול בשר בתנאים מסויימים מעידה על כך שיש לה יחס חיובי לאכילת בשר. אלא שזה כמובן לא חייב להיות נכון. כדי להמחיש זאת נתבונן למשל בנושא הציד. ספר בראשית עוסק בתקופה שבה עדיין הקב"ה לא אסר ציד כלל, ואף לא אסר אכילת בשר ציד על איש. אף על פי כן יש לציין שיש רק שתי דמויות בספר בראשית שמוזכרות כעוסקות בציד:
  • נמרוד: "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה', עַל כֵּן יֵאָמַר: כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'"
  • עשו (בפרשתנו): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". (בראשית כה, כז).
ושתי דמויות אלו נתפשות במקרא ו/או בספרות חז"ל כדמויות שליליות מאד, וכנראה שאין זה מקרה.

עשו חוזר מן הציד. באדיבות free bible images

יום שני, 21 בנובמבר 2016

האם בשר זה ברכה? לא היום, או: דבר תורה קצר ברוח טבעונית על פרשת חיי שרה

אתר קרניסטי (=דוגל אידאולוגית באכילת בשר) מסויים העלה את הטענה שלפי התורה אכילת בשר היא ברכה. בהמשך הפוסט הזה נראה כיצד פסוק אחד בפרשתנו מעמיד אותו במקומו. אבל תחילה נעסוק בסיפור אחר הקשור לצער בעלי חיים שמופיע בפרשת חיי שרה.

גנדי (ההודי) אמר פעם: "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה". בפרשת חיי שרה אנו מוצאים רעיון דומה.

יום שישי, 18 בנובמבר 2016

האם פרעה והמצרים הקדמונים, ששיעבדו את בני ישראל, היו צמחונים? ממש לא.

יש אוכלי בשר שמבקשים לגייס לצורך תעמולה אנטי-טבעונית גם את שעבוד בני ישראל במצרים העתיקה, בשיטת הguilt by association. טקטיקה זו מבוססת על הלוגיקה השגויה הבאה: אם אדם רע עשה דבר X, אז X הוא בהכרח מעשה לא טוב. מלבד העובדה שזהו כשל לוגי ידוע, במקרה שלנו נראה שגם ה"עובדות" שעליהן מתבססים אותם קרניסטים הן שגויות, הן לפי המדע והן לפי המקרא והמדרש.


שחיטת בהמות במצרים העתיקה. ציור ממקדש המלכה חתשפסות באדיבות ויקימדיה

יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

פרושים נוספים לפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון"

בהמשך למאמר הקודם, אביא פה פרושים נוספים לפסוק. מוקד המחלוקת העיקרי בין המפרשים הללו הוא האם יש לפרש את הביטוי "זובחי אדם" כפשוטו או לא. אבל כולם מבינים שהעגלים המוזכרים בפסוק הם פסלים בצורת עגלים שנעבדו כעבודה זרה, ולא עגלים חיים, ואף אחד מהם לא מעלה על דעתו שהביטוי "עגלים ישקון" מרמז על חיבת בעלי חיים.

עגל הזהב, באדיבות free bible images


יום שני, 7 בנובמבר 2016

האם במזון מן הצומח עלולים להיות איסורים הלכתיים חמורים יותר מאשר האיסורים החמורים ביותר שיש במזון מן החי? לא.

ישנו בעל אתר קרניסטי (=דוגל אידאולוגית באכילת בשר) דתי שטוען דרך קבע שטבעונים דתיים נוהגים לסלף מקורות הלכתיים ויהודים אחרים כדי לעודד אנשים לעבור לטבעונות. כאן נראה דוגמא כיצד הוא עצמו מסלף את דברי ההלכה כדי לעודד אכילת בשר (אם כי סביר להניח שהוא עושה זאת מתוך בורות ולא מתוך כוונה לשקר במודע).

להלן הטענות של הקרניסט:


צילום מסך מתאריך 2/11/2016

כדי להראות את שקריותן של הטענות יש לתת תחילה הקדמה קצרה למען אלו שאינם בקיאים בהלכה היהודית.
אף על פי שכל דבר שמוגדר כעבירה בהלכה הוא אסור, יש בכל זאת מדרג של חומרה בין עבירות שונות. מלבד היחס הפסיכולוגי השונה לעבירות בדרגות חומרה שונות יש להבדלים בדרגות החומרה גם משמעות הלכתית מעשית. אם אדם נמצא במצב שבו הוא חייב לעשות עבירה, אבל יש לו אפשרות לבחור בסוג העבירה שעליו לעבור, הוא חייב לבחור בעבירה בדרגת החומרה הנמוכה יותר.
כך למשל אדם שגווע ברעב וחייב מטעם פקוח נפש לאכול, אבל כל מה שיש לו לאכול זה או חזיר או פירות שהופרשו לתרומה שאסורים באכילה בימינו לכל אדם (ונניח שדי בכל אחת מהבחירות כדי להציל את חייו), הוא חייב לבחור מביניהם את המאכל שחומרת איסורו נמוכה יותר.
הדרוג של חומרת העברות בהלכה נקבע על פי שני שקולים עיקריים:
א. האם האיסור הוא מן התורה שבכתב (מדאורייתא) או שהוא נקבע על ידי חכמים (מדרבנן). איסורים מדאורייתא נחשבים חמורים יותר מאשר איסורים מדרבנן.
ב. במקרה של איסורים מדאורייתא חומרתם היחסית נקבעת לפי העונש שמוזכר עבורם בתורה, וזאת לפי המדרג הבא בסדר יורד של חומרה מן החמור ביותר ועד החמור פחות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, כרת, מיתה בידי שמים, מלקות (ראה למשל כאן וכאן).

כעת נבחן את טענותיו של הקרניסט ונפריך אותן. הוא טוען שתי טענות:

1. "באוכל מן הצומח יש איסורים חמורים יותר מן האיסורים שבאוכל מן החי"
זהו שקר פשוט. אין באוכל מן הצומח איסורים חמורים יותר מן האיסורים שבאוכל מן החי. למעשה במשך 358 ימים בשנה האיסור החמור ביותר באוכל מן הצומח חמור הרבה פחות מן האיסור החמור ביותר באוכל מן החי, ורק במשך שבוע אחד האיסורים החמורים ביותר באוכל מן הצומח ומן החי שווים בחומרתם.
נפרט: איסורי האכילה החמורים ביותר הם מדרגת כרת, ויש בימינו רק שלושה איסורי אכילה כאלה (רמב"ם הלכות שגגות פרק א הלכה ז). שניים מן החי: איסור אכילת חֵלֶב (=חלקים מסויימים מהשומנים הפנימיים של הבהמה), ואיסור אכילת דם הנפש (=הדם היוצא מן הבהמה בעת השחיטה). שני אלו אסורים תמיד, ואילו איסור כרת היחיד באכילה מן הצומח הוא אכילת חמץ שאסורה רק בפסח. 
בשאר ימות השנה מחוץ לחג הפסח האיסורים החמורים באוכל מן הצומח הקיימים היום הם מדרגת מלקות בלבד, למשל אכילת ערלה (=פרי העץ בשלוש השנים הראשונות לאחר שתילתו). בעבר בתקופת בית ראשון ושני היו איסורים באכילה מן הצומח שהיו בדרגת מיתה בידי שמיים (כגון אכילת תרומה או ביכורים על ידי מי שאינו כהן, או אכילת לחם ללא הפרשת חלה או אכילת טבל - מזון מן הצומח ללא הפרשת תרומה) אבל דרגה זו כזכור חמורה פחות מכרת, ובכל אופן איסורים אלו או שאינם נוהגים כלל היום (ביכורים) או שהם נוהגים כיום רק מדרבנן (כגון חלה טבל ותרומה) ולכן חומרתם היום נמוכה יותר אפילו מדרגת חומרת מלקות.

ואגב, יש להעיר שאיסור אכילת חֵלֶב הוא איסור מציאותי מאד. כל בשר של פרה, כבשה או עז שלא קיבל הכשר מן הסתם לא נוקה כהלכה מאותם השומנים האסורים (תהליך הקרוי ניקור) ומי שאוכל אותו עלול בהחלט לעבור על איסור אכילת חֵלֶב. יתר על כן בתחתית הדף הזה הבאתי סרטון שמראה שאפילו בבשר עם הכשר לפעמים נמצא 
חֵלֶב.

2.  "אדם שגוי מכריח אותו לאכול חזיר או פירות שהופרשו לתרומה - מוטב שיאכל את החזיר ולא את התרומה"
גם טענה זו אינה נכונה היום. בעבר (בימי בית ראשון) כאשר דיני תרומה ומעשרות היו מדאורייתא אכן העונש על אכילת תרומה למי שאינו ראוי לכך (כלומר מי שאינו כהן או כהן טמא) היה מיתה בידי שמיים, בעוד שהעונש על אכילת חזיר הוא מלקות.
אבל בימינו כל החיוב בתרומות ומעשרות אינו אלא מדרבנן. כך היא דעת הרמב"ם (הלכות תרומות, סוף פרק א), וכך פסקו השולחן ערוך והרמ"א (יו"ד שלא' ב', וכן לעניין הפרשת חלה ביו"ד שכב' א'), וכך נוהגים הלכה למעשה בימינו. אם כן בימינו מי שעומדת בפניו הבחירה הכפויה בין אכילת חזיר ובין אכילת תרומה, צריך בעצם לבחור בין איסור מדאורייתא של אכילת חזיר לאיסור מדרבנן של אכילת תרומה, ולכן יהיה חייב בימינו לבחור באכילת התרומה.

ניתן לראות שהקרניסט טען טענות שגויות אלו מתוך חוסר בקיאות מספקת במקורות היהדות לפי הציטוט הבא מדבריו במקום אחר באותו הדף:


צילום מסך מתאריך 2/11/2016

כפי שאמרנו קודם, בניגוד לדברי הקרניסט, העונש המקורי על אכילת פרות וירקות שהם טבל ודאי (=שלא הופרשו מהם תרו"מ) אינו כרת אלא מיתה בידי שמיים, ובכל מקרה בימינו איסור אכילת טבל הוא מדרבנן בלבד. כך שבניגוד לדברי הקרניסט, מי שלא סומך על גופי הכשרות עדיף שיאכל רק פירות וירקות שאיסוריהם אינם אלא מדרבנן או ברמת מלקות לכל היותר (כגון אכילת פירות ערלה בזדון), מאשר שיאכל בשר שהאיסורים הטמונים בו יכולים להגיע גם לרמת כרת (במקרה של אכילת חֵלֶב של בהמה כשרה בזדון).

וכאן יש סרטון המראה כיצד לפעמים ניתן למצוא חֵלֶב בבשר שקיבל הכשר, עקב תקלה בהשגחה, כך שהעניין אינו תאורטי בלבד!




נסכם אם כן. זה אכן נכון שמזון צמחי אינו בהכרח תמיד כשר ומותר למאכל, אבל יש בהחלט סיבה טובה לראות את המזון הצמחי כ"כשר יותר" מאשר מזון מן החי, אפילו לפי נקודת המבט התאורטית שאימץ בעל הדף הקרניסט (כלומר השוואה בין דרגות החומרה המקסימליות של האיסורים הקיימים בשני סוגי המזון). מעבר לכך מנקודת מבט ראליסטית יותר יש סיבות נוספות לראות את המזון הצמחי כ"כשר יותר" מאשר מזון מן החי. אבל על כך נרחיב בפוסט אחר בעתיד.

יום שני, 24 באוקטובר 2016

האם מנחת הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה? לא בטוח.

פרשת מנחותיהם של קין והבל ותגובת האל כלפיהם מהווה מקור ללא מעט תעמולה אנטי-טבעונית, כפי שניתן למשל לראות בציטוט הבא מכאן.

עוד לפני המבול קין הביא לאל מנחה צמחונית, והבל "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". אלוהים לא רצה את המנה הצמחונית. "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ, וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', פס' ג-ו)

או באופן חריף עוד יותר כאן:

ויכול להיות שזה פשר סיפור הרצח העתיק ביותר בעולם. סיפור מוזר ביותר על אחד - קין - בחור צמחוני ואבי הקנאים כולם, שקם על הבל אחיו, צולה הצלעות, ויהרגהו. באופן הומניסטי, כמובן.

בפוסט זה ובפוסט נוסף אעסוק בפרשייה זו, ואראה שלמעשה ניתן לקרוא אותן גם ברוח טבעונית, וזאת בשני אופנים שונים:
בפוסט זה אשאל, בהנחה שהבל אכן המית חיות לצורך מנחתו, האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שמנחת הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה?
בפוסט הבא אשאל - האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שהבל בכלל המית חיות לצורך מנחתו?

מנחת קין והבל. התמונה באדיבות http://www.freebibleimages.org

יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

טֶבַח – משמעות המילה בספרי המקרא הקדומים

כפי שאומר מילון אבן שושן בערך "טֶבַח" שצילומו מובא בכותרת הבלוג שתי ההוראות הראשוניות והמקוריות של המילה "טֶבַח" בעברית מתייחסות להריגת בעלי חיים דווקא:
1.     שחיטה, המתת בהמה והתקנתה לאכילה: "כשה לטבח יובל" (ישעיה נג ז)
2.     בהמה שנועדה לשחיטה: "טבחה טבחה ... אף ערכה שולחנה" (משלי ט ב)