בין הרבנים שעסקו בשאלה כשרות בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן למצוא שני דעות עיקריות (מי שאינו יודע מהו בשר מתורבת מוזמן לעיין כאן):
1. הדעה המחמירה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר, אבל רק אם התאים שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף כשרים לאחר שנשחטו כהלכה. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כבשרי.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).
כמו כן לכל הדעות ההלכתיות בשר מתורבת שיופק מדגים כשרים יהיה כשר גם אם התאים הראשוניים יילקחו מהם בעודם חיים (ואפשר בקלות לעשות זאת בדרך שלא תסב שום צער או נזק לחיות עצמן), וזאת מכיוון שהם אינם צריכים שחיטה. כך שגם טבעונים שמחמירים הן בהלכות כשרות והן בהלכות טבעונות יוכלו להנות מסוג זה של בשר מתורבת ללא חשש.
אבל בכל הנוגע לבשר בהמה ועוף, ברור שמבחינה טבעונית הדעה השניה לעיל עדיפה. טבעונים רבים ודאי לא יסכימו לאכול בשר מתורבת שהתאים הראשוניים שהביאו להפקתו נלקחו מבהמה שנשחטה. עם זאת אין זה בהכרח מחסום בלתי עביר. ייתכן שברבות השנים שיעברו מאז אותה השחיטה החד-פעמית ההתנגדות לכך תחלש וזאת מכמה סיבות:
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.
שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.
עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.
 |
| "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל", ו"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (public domain) |
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.
שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.
על אף כל זאת ודאי יהיה עדיף מבחינה טבעונית, ולו ברמה הסימבולית, אם ההלכה תיפסק כגישה המקילה גם ביחס לבהמות ועופות, לפחות ככל שהדבר נוגע ללקיחת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה.
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:
משרשי המצוה. כדי שלא נלמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מדה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדול ממי שיחתך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו. (ספר החנוך מצווה תנב)גם העובדה שמדובר באחת משבע מצוות בני נוח מחזקת את ההנחה שטעם המצווה הוא באמת חינוכי-מוסרי אנושי ולא משהו שטעמו נפלא מאתנו. יהיה זה אם כן מאד פרדוקסלי אם דווקא איסור זה יביא להכרח לשחוט בעלי חיים, כאשר במקום זאת ניתן לקחת מהם תאים בחייהם בלא לגרום להם כל כאב או נזק. במובן הזה אפשר לומר שזוהי חומרא שמביאה לידי קולא בהלכות צער בעלי חיים...
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.
הועלו גם הצעות טכניות שעשויות לעקוף את המחלוקת, לפחות בכל הנוגע לבעיית איבר מן החי בלקיחת תאים מבהמות כשרות חיות. כמו למשל לקחת את תאי הגזע הראשוניים מתוך חלב של בהמות כשרות חיות (כך שיהיה קשה מאד לומר עליהם שיש בהם איסור איבר מן החי מאחר שהחלב עצמו מותר בשתיה) או לקחת את תאי הגזע הללו מבני פקועה חיים (בן פקועה הוא עגל שהיה עובר זמן קצר לפני לידה ברחמה של פרה שנשחטה לפני הלידה, ולפי ההלכה הוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות נחשבים כשחוטים עוד בחייהם, וניתן לאכול אותם גם ללא שחיטה). הצעה פרקטית בכיוון הזה אני מפרט במאמר כאן.
כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב.
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.
על דרך המליצה אפשר אולי לומר לסיום שמאמרי חז"ל "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו אלינו" (רבינו בחיי), וכן "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה.) רומזים שהדעה השניה, שלפיה בשר חזיר ובשר לוויתן מתורבת יהיו כשרים, למרות שחזיר ולוויתן אינן חיות כשרות, היא הנכונה.כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב.
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.
עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.
