זב"חי אדם עגלים יַשְקוּן

במאמר קודם הוכחתי שהפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" במקורו אינו מדבר על חסידי זכויות בעלי חיים, אלא להפך. היינו מי שציינו בצדק שלמרות כך אפשר להשתמש בפסוק זה בהשאלה או בדרך המליצה באופן שונה מכוונתו המקורית. כמו שמשתמשים בפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" להדגיש את חשיבות צניעות האשה, למרות שבמקורו הפסוק אינו מדבר כלל על צניעות.

זה כמובן שמוש לגיטימי, גם אם כמובן מי שהשימוש הזה מופנה נגדו עשוי להתרגז על כך. אבל המאמר הקודם כוון בעיקר כנגד אותם אלו שבאמת חושבים שזו הכוונה המקורית של הפסוק. ויש רבים כאלו.
בכל מקרה אם במליצה סאטירית אנו עוסקים, הרי שערי מליצה לא ננעלו, ובהתאם לגישה של יש אם למסורת (שפרושה שניתן לקרוא מלים בתנ"ך גם בשונה מהניקוד שלהן), הנה מליצה בעלת משמעות הפוכה, פרו-טבעונית (כפי שניתן לראות בתמונה למטה):

זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן = זב"חי אדם עגלים יַשְקוּן - כלומר אנשים התומכים בזב"ח (זכויות בעלי חיים) ובזכויות אדם הם ישקו עגלים צמאים במים.

התמונה משמאל באדיבות ישראל נגד משלוחים חיים

האם הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" מדבר על טבעונים וחובבי חיות? ממש לא. ההפך.

א. בקרב קרניסטים מהציבור הדתי והחרדי מקובל לעתים קרובות לתקוף טבעונים ופעילים למען זכויות בעלי חיים באמצעות הפסוק הבא מספר הושע (המופיע בהפטרת פרשת ויצא): [...] לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן (הושע יג' ב')

דוגמא אופיינית אפשר למצוא למשל בדבריו הבאים של השר אורי אריאל:

הנביא הושע בסגנונו הטלגרפי מתנבא מילים קשות על אנשי ישראל: "זובחי אדם - עגלים ישקון". משמעות הביטוי הוא: מי שזובח בני אדם - נושק לעגלים או להיפך: אין הם מרגישים סתירה בין השניים: להרוג בני אדם ולנשק לעגלים. יכול להיות אדם שרגיש מאד לזכויות בעלי החיים, אבל אכזרי ביותר על אחיו בני האנוש.

ודוגמא קיצונית עוד יותר אפשר למצוא בדף אחר באתר הידברות:

השאלה שאנו שואלים: האם רחמים רבים מידי על בעלי חיים עשוי להוביל לזילות בבני אדם? בתנ"ך אנו מוצאים התייחסות ישירה לכך: "זובחי אדם - עגלים ישקון" (הושע פרק יג, ב). פסוק זה טוען שחיבה מוגזמת לבעלי חיים יכולה להוביל לזילות בבני אדם.

וניתן למצוא עוד רבנים ומעצבי דעת קהל דתיים וחרדים שמתבטאים כך, כמו למשל כאן, כאן וכאן, ועוד רבים.

מה יש לומר על כך? ובכן, עצם העובדה שיש בני אדם שיכולים להיות רגישים לזכויות בעלי חיים ובו זמנית אכזריים כלפי בני אדם היא בהחלט אפשרית, אבל האם זה באמת מה שאומר הנביא כאן? והאם הוא באמת אומר כאן שחיבה מוגזמת לבעלי חיים יכולה להוביל לזילות בבני אדם? התשובה היא לא באלף רבתי.

ומה האמת?

ב. למעשה הפסוק על פי משמעותו האמיתית על דרך הפשט, והן עפ"י הפרוש של חז"ל לפסוק, לא זו בלבד שאינו מדבר כלל על טבעונים או צמחונים או חסידי זכויות בעלי חיים אלא ההפך מכך. וכפי שנראה מיד עד לסוף המאה ה19 אף מפרש לא העלה על דעתו לטעון שאותם "נושקי עגלים" היו צמחונים או טבעונים או חובבי חיות. יתר על כן גם אותם רבנים שבסוף המאה ה19 המציאו את החידוד וקראו את הפסוק על חובבי חיות ידעו היטב שאין זו כוונתו המקורית של הנביא ולא אמרו את דבריהם אלא לתפארת המליצה. אלא שכפי שמראים הציטוטים דלעיל לא חסרים היום אנשים שבשל חוסר ידיעה והבנה במקורות טועים לחשוב שזוהי באמת כוונת הפסוק, ואת הטעות הנפוצה הזו באתי לתקן במאמר זה.

ג. ראשית נראה מהו פשט הפסוק. מתוך קריאת הפסוק במלואו ובהקשרו אפשר להבין מייד שהעגלים שבהם מדובר אינם חיות אלא פסלים. כך נאמר שם: "(א) כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת (ב) וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן". יש כאן רמז ברור לאותם פסלי עגלי זהב שבנה ירבעם בן נבט (משבט אפריים) מייסד ממלכת ישראל: "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ספר מלכים א פרק יב' כח'). על עגלים אלו מסופר במלכים ספר מלכים ב פרק יז' טז' "ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה שני עגלים".

פירוש הפסוק המלא אם כך הוא: אותם בני אפריים (ממלכת ישראל הצפונית שהקים ירבעם משבט אפריים) הוסיפו לחטוא ובנו להם עגלים מכספם (אלו העגלים שבנה ירבעם בן נבט בבית אל ובדן), ועל אותם בני אפריים אומרים "זובחי אדם" (=אלו שחוטאים בעבירות קשות שבן אדם לחבירו, עד כדי רצח) "עגלים ישקון" (=נושקים את עגלי הזהב של ירבעם בן נבט). וההנגדה של זובחי אדם מול נושקי עגלים אינה אלא מליצה סאטירית.

זהו הפשט הברור של הפסוק, וכך פרש זאת למשל האבן עזרא על הפסוק:

"להם הם אומרים - בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים כמו וכל הפה אשר לא נשק לו, והם שופכים דם נקי וזהו ודמיו עליו יטוש, והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו".

ד. אנו רואים אם כן שנשיקת העגלים שבה מדובר כאן הוא עבודת פסילים ולא תמיכה בזכויות בעלי חיים. אין כל סיבה להניח שאותם נושקי עגלי הזהב אהבו בעלי חיים או שהיו צמחונים. אין בתנ"ך כל עדות לכך שצמחונות היתה תופעה נפוצה בקרב היהודים בארץ בתקופת בית ראשון. יתר על כן, רק מספר פרקים לפני כן הנביא הושע עצמו אומר בפירוש על אותם בני אפריים שהם היו אוכלי בשר:

• (יא) כִּי-הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא: הָיוּ-לוֹ מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא. [...] (יג) זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ --יְהוָה, לֹא רָצָם; עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם, וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם--הֵמָּה, מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ (הושע פרק ח)

כמו כן חמישה פסוקים לפני הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" אומר הושע על אותם בני ממלכת ישראל הצפונית שהם עצמם זבחו גם שוורים:

• אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ, גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי: (הושע יב' יב')

ה. לחז"ל בתלמוד הבבלי יש פירוש אחר על פסוק זה שהוא רחוק למדי מן הפשט, אלא שגם הוא אינו טוען שזובחי האדם הם חובבי חיות, אלא ממש ההפך מכך.

מאי זובחי אדם עגלים ישקון? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: שהיו משרתי עבודה זרה נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, ומעמידין בצד אבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ. כיון שראו אותן, רצין אחריהן וממשמשין בהן. אומרים לו: עבודה זרה חפץ בך, יבוא ויזבח עצמו לו. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג ע"ב)

לפי פירוש זה כהני העבודה זרה היו מרעיבים עגלים אמיתיים ומעמידים לידם תמונות של אנשים עשירים, וכאשר היה אחד מאותם עשירים בא להשתחוות לאלילים היו משחררים את העגלים הללו. העגלים הרעבים היו רצים אל האדם העשיר שדמותו היתה מוכרת להם (מהצפייה בתמונתו) כדי לבקש ממנו אוכל והיו תוחבים את פיהם לחיקו ("נושקים אותו"), ואז הכהנים היו אומרים לאותו אדם שזהו סימן שהאליל חפץ בו שיקריב את עצמו ("זביחת אדם"), והם היו לוקחים את כספו של האיש לעצמם. כלומר לפי פרוש זה פרוש הביטוי "זובחי אדם עגלים ישקון" הוא שכהני העבודה זרה היו זובחים את האדם שאותו העגלים (החיים והרעבים) היו נושקים.

כפי שציינתי קודם פרוש זה רחוק למדי מהפשט וספק אם יש לו יסוד היסטורי, אבל בכל אופן גם לפיו עולה בברור שאותם זובחי אדם לא היו חסידי זכויות בעלי חיים אלא להפך - היו מתעללים בחיות.

ו. במרוצת הדורות נאמרו פירושים נוספים על הפסוק. כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מתעניינים במיוחד בפרוש המקרא ריכזתי לא פחות משמונה(!) פירושים נוספים שונים, מתקופות שונות, בדף נפרד כאן. מי שהנושא מעניין אותו מוזמן להכנס לשם ולהמשיך לקרוא. כאן אסכם רק שבכל אותם הפירושים אין אפילו אחד שטוען שזובחי האדם המוזכרים בפסוק היו חובבי חיות או צמחונים.

ז. נסיים בשני ציטוטים שמשתמשים בפסוק הזה כמליצה דווקא בהקשר של הדגשת חשיבות איסור צער בעלי חיים. ראשית, הרמב"ן מזכיר את הביטוי "זובחי אדם" הנזכר בפסוק שלנו, דווקא כדי לתאר של שוחטי בעלי חיים:

• "טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד" (פרוש הרמב"ן על דברים פרק כב פסוק ו)

ורבי שמחה הכהן מדווינסק משתמש בפסוק שלנו כשהוא מנגיד את האכזריות של עובדי עבודה זרה הקדומים (נושקי עגלי הזהב למיניהם) לרחמנות של התורה על בעלי חיים:

• "ידוע שעניני עבודה זרה היה לההנות להצורות המשפיעים (לפי דמיונם) במסירות נפשם ובשרפת בניהם ובנותיהם, ובהתגודדות, ובשריטה, הכלל להרבות אכזריות ונקימה בנפש האדם, וכמו שאמר הנביא (הושע יג, ב) זובחי אדם עגלים ישקון, עד שהאיר הקב"ה באור תורתו, [...] הוא נתן ביסודי תורתו חמלה וחנינה על נפש האדם בלי הפוגה ובמחלוקות שונות, [...] הבהמה שלא לצערה, ואם נאכל בשרה לא נאכל בלי חמלה, רק באופנים שונים, אשר ממעטים צערה [...], ולא נדוש בחסימה, ושביתה לעבד ובהמה [...], ושלא להקריב בעודו יונק בתוך ז' תחת אמו, כי הוא חמל גם על נפש הבהמי [...], ושלא לשחוט אותו ובנו ביום אחד" (משך חכמה על ויקרא פרק כב פסוק כו) 

כיצד אם כן נולד בסוף המאה ה19 הפרוש הקרניסטי והאנטי-טבעוני המוטעה שהבאתי בדוגמאות שבראש העמוד? על כך אספר בפוסט שבלינק כאן.

עגל זהב, באדיבות free bible images

האם הקריב הבל קרבנות דמים מן החי? כנראה שלא.

פרשת מנחותיהם של קין והבל ותגובת האל כלפיהם מהווה מקור ללא מעט תעמולה אנטי טבעונית, המבוססת על כך שהאל העדיף כביכול את מנחתו הבשרית של הבל על פני מנחתו הצמחונית של קין. אבל בפוסט זה נראה שלמעשה אין זה ברור כלל שהבל המית בעלי חיים לצורך מנחתו. ייתכן מאד שלפי המקרא הבל רק הקדיש את בכורות צאנו לה' והביא אותם למקום מיוחד שבו ישמרו בנפרד משאר הבהמות, אבל לא המית אותם כלל. לדעתי זהו פירוש סביר וצמוד לפשט לא פחות מהפירוש המקובל שטוען שהבל המית את הבכורות שבחר להקדיש לה'.
ב2020, שלוש שנים אחרי שפירסמתי את הרעיון הזה שלי לראשונה ב2017, גיליתי שלמעשה פירוש דומה או זהה לזה כבר הוצע בעבר ע"י מפרש התורה החשוב הרד"ק במאה ה12, וע"י הר' דוד צבי הופמן, מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה במאה ה19-20. שני הפרשנים הללו הם אגב צמודים לפשט באופן מובהק. על דבריהם ארחיב בסוף המאמר הזה. ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.

התמונה באדיבות http://www.freebibleimages.org

מצעד הדיקטטורים אוכלי הבשר

ככל שעלה בידי לברר היטלר היה כנראה הצמחוני (לכאורה, אך למעשה לא בדיוק, כפי שהראיתי כאן) היחיד מבין כל הדיקטטורים הרצחניים שחיו במאה ה20 (והיו לצערנו לא מעט כאלה). לאמיתו של דבר ניתן להניח שכל דיקטטור רצחני שלא ידוע כצמחוני - לא היה צמחוני. הסיבה להנחה הזאת היא כפולה:
ראשית, היותו של אדם רודן רצחני נתפשת (ובצדק) כעומדת בסתירה להיותו צמחוני. לכן, אם קורה דבר כזה הוא נחשב כראוי לציון מיוחד, ואפשר לצפות למצוא אותו מוזכר בכל תיאור ביוגרפי של הרודן.
שנית, עושה רושם שיש לא מעט קרניסטים שמחפשים באובססיביות דוגמאות של דיקטטורים צמחוניים. לפעמים הם אפילו מגיעים עד כדי המצאת סיפורים שלא היו ולא נבראו. דוגמא לכך אפשר למצוא בבלוג בלינק כאן, שטוען למשל שאידי אמין אכל רק פירות בשל חמלה על בעלי חיים וצמחים, בניגוד לעדויות שאביא למטה.
בשל שתי סיבות אלו אפשר להסיק די בבטחון שאם רודן מסויים אינו מפורסם כצמחוני, אפשר להניח די בבטחון שאותו הרודן לא היה צמחוני.

להלן רשימה (חלקית בלבד!) של דיקטטורים רצחניים וקרניסטים שחיו במאה ה20 בלבד. חילקתי את הרשימה לשני חלקים, בחלק הראשון כללתי רק רודנים שיש עדויות  מפורשות לכך שאכלו בעלי חיים. רוב החומר בחלק זה מגיע מהספר Dictators' Dinners: The Bad Taste Guide to Entertaining Tyrants, by Victoria Clark and Melissa Scott, is published by Gilgamesh Publishing. בחלק השני כללתי גם קרניסטים משוערים כפי שהסברתי קודם, כלומר רודנים שלא מצאתי בערכים שלהם בויקיפדיה כל רמז לצמחונות.

קרניסטים מתועדים

מאו צה טונג - שליטהּ של סין בין השנים 1949 - 1976. נחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים, ובעיקר - מנהיג "מהפכת התרבות" (בין 1966 ל-1976), קמפיין פוליטי הרסני שגרם לכאוס רבתי במדינה, זרה אימה, וגבה את חייהם של מיליונים. וכאן ניתן למצוא תאור של המאכל האהוב עליו, שהפך לסוג של מאכל לאומי בסין, והוא תבשיל של חזיר מבושל בסוכר ויין. 

לאופולד השני- מלך בלגיה. נפטר ב1909. אחראי למותם של בין 5 ל-15 מיליון אפריקאים על ידי הבלגים בקונגו בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20. כאן ניתן למצוא תאור של מאכלי בשר שהיו אהובים עליו. 

יוסף סטאלין - סטלין נחשב לאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים. הנהיג שלטון רודני אכזר, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים או חשודים כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה, קולקטיביזציה שהביאה למותם של מיליונים (מה שכונה "הולודומור") ופולחן אישיות קיצוני. שיטות אכזריות אלה היו עבורו כלי לזירוז תהליך התיעוש של ברית המועצות והפיכתה למעצמת-על. כאן ניתן למצוא מתכון למאכל גרוזיני שהיה אהוב במיוחד על סטאלין, וכולל בין המרכיבים עוף שלם. וכאן ניתן לראות תמונה שלו עוסק בציד.

הידקי טוג'ו - היה השליט האמיתי ביפן במלחמת העולם השניה. בגלל הפשעים שבוצעו תחת סמכותו, טוג'ו נחשב כאחראי על רציחתם של כמעט ארבעה מיליון סינים. טוג'ו אישר ניסויים ביולוגיים בעידוד הממשלה על שבויי מלחמה ועל אזרחים סינים. אחרי המלחמה הוא הועמד לדין בשל פשעי מלחמה והוצא להורג. וכאן קישור לכתבה מהעתון LIFE המתארת אותו אוכל דגים בבית הכלא שבו בילה את שנותיו האחרונות טרם הוצאתו להורג. 

בניטו מוסוליני - דיקטטור איטליה במלחמת העולם השניה. בין שאר פשעיו הרבים הסגיר את יהודי איטליה לידי הנאצים. עפ"י מקור זה אחד המאכלים האהובים עליו היה בשר עגל במרינדה.

פול פוט - עריץ קמבודי, היה מנהיג תנועת החמר רוז' ששלטה בקמבודיה בשנים 1975 עד 1979. שמו של פול פוט נקשר באחד מאירועי השמדת העם הנוראים שאירעו במאה ה-20, כאשר כ-1.7 מיליון מבני עמו נרצחו בתקופת משטרו, בין היתר באמצעות הוצאות להורג. עפ"י המקור כאן השף שלו העיד כי המאכלים האהובים עליו היו בשר אייל, חזיר בר ותבשיל מבשר נחש קוברה.

קים ג'ונג איל - הדיקטטור התמהוני הקודם של צפון קוריאה. אחראי למותם של מאות אלפי בני אדם ברעב בשנות ה90. לפי המקור כאן המאכלים האהובים עליו היו מרק מבשר כלב ומרק מסנפירי כרישים. לפי מקור זה נראה שגם בנו קים ג'ונג און, הדיקטטור הצפון קוראני הנוכחי, חובב בשר כלבים.

אידי אמין - היה רודן אוגנדה בשנות השבעים. אמין הפך את המלחמות השבטיות באוגנדה לקרדום לחפור בו, והורה על השמדת השבטים האחרים (מלבד שבטו). מספר האוגנדים שנרצחו כתוצאה משלטונו מוערך בין 80000 לחצי מיליון. לישראלים הוא מוכר בעיקר בשל חלקו המביש בחטיפת מטוס איירפרנס ב1976. כאן נמצא ראיון שנתן בשנותיו האחרונות ובו הוא מספר שהמאכל האהוב עליו הוא תבשיל של בשר עז עם דוחן, וראיון עם בנו שמספר על כך שבשנותיו האחרונות הוא אהב גם לאכול עוף מטוגן של KFC. כאן ניתן לראות תמונה שלו אוכל שוק של עוף בעת מצעד צבאי בזמן שלטונו, וכאן ניתן לראות אותו אוכל נקניקיה בזמן גלותו בסעודיה.

ניקולאי צ'אוצ'סקו - הדיקטטור האחרון של רומניה. הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על בניית ארמון הפרלמנט – כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה. לפי המקור כאן הוא אהב לאכול תבשיל מעוף שלם על כרעיו ועל קרבו. כמו כן הוא היה צייד נלהב, כפי שניתן לראות למשל גם בתמונה כאן.

פרנסיסקו פרנקו -הדיקטטור הפשיסטי של ספרד באמצע המאה ה20. לפי מקור זה היה חובב ציד ודיג.

סדאם חוסיין - דיקטטור עירק לשעבר. עפ"י המקור כאן אהב לאכול צלעות כבש ובקר וכן שרימפס ולובסטר חי.

מועמר קדאפי - דיקטטור לוב לשעבר. כאן ניתן למצוא מתכון למאכל האהוב עליו - בשר גמל בקוסקוס.

רוברט מוגאבה - הדיקטטור הנוכחי של זימבבואה. ארגונים בינלאומיים כמו אמנסטי האשימו את מוגאבה בפגיעה בזכויותיהם של מיעוטים, של הומוסקסואלים ושל אנשי האופוזיציה. עפ"י המקור כאן הוא חגג את יום הולדתו ב2015 בסעודה של בשר פילים צעירים.

בשאר אל אסד - הדיקטטור הנוכחי של מה שנותר מסוריה. עפ"י המקור כאן המאכל החביב עליו הוא בשר עם בורגול.

פידל קסטרו - דיקטטור קובה לשעבר. כאן ניתן לראות תמונה שלו אוכל נקניקיה בעת בקור בארצות הברית ב1959. לפי המקור הזה לעת זקנה קסטרו עבר לתפריט צמחוני ברובו, אך לא באופן מלא, וגם זאת רק מטעמי בריאות.

אריך הונקר - דיקטטור מזרח גרמניה לשעבר. היה צייד נלהב, כפי שמעיד שומר ראשו, וניתן לראות גם בתמונות בלינק כאן.


קרניסטים משוערים

טלעת פאשה, אנוור פאשה וג'מאל פאשה- שליטי תורכיה במלחמת העולם הראשונה. אחראים לשואה הארמנית בה נספו מעל מיליון ארמנים.

יחיא חאן- נשיא פקיסטן בשנים 1969-1971. אחראי למותם של מאות אלפי בנגלים במלחמה ב1971. 

עומר אל באשיר- נשיא סודן כיום. אחראי למותם של כ450 אלף איש ברצח העם בדארפור.

קים איל סונג- הדיקטטור הראשון של צפון קוריאה. 

מנגיסטו היילה מריאם- דיקטטור קומוניסטי באתיופיה לסרוגין בין 1970 ל1990. אחראי למותם של כחצי מיליון איש. הורשע ברצח עם.

ז'אן קמבנדה- ראש ממשלת רואנדה בזמן רצח העם ב1994 שבו נרצחו כחצי מיליון בני אדם. הורשע ברצח עם.

פרנץ סלשי- שליט הונגריה ב1944. שיתף פעולה עם הנאצים והוא אחד האחראים לשואת ידי הונגריה.

חפאז אל אסד- הדיקטטור הסורי הקודם.

אוגוסטו פינושה- רודן צ'ילה בשנים 1973-1990. אחראי לחיסולם של 3000 אזרחים צ'יליאנים. 

פרנסיקו נגואמה- רודן גיניאה המשוונית בשנים 1968-1979. אחראי למותם של עשרות אלפים מתוך ארבע מאות אלף  תושביה של גיניאה המשוונית בימיו.

פרנסואה דובאליה- רודן האיטי בשנים 1957-1971.

צ'ארלס טיילור- דיקטטור ליבריה בשנים 1997-2003. הורשע בפשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות.

מולה עומר- מנהיג שלטון הטאליבן באפגניסטן. נתן חסות לאל קאעידה והיה בעל בריתו של בן לאדן.

האם טבעונים וצמחונים מוסריים יותר מקרניסטים?

יש אנשים שטוענים שהטבעונים חושבים את עצמם למוסריים יותר מהלא-טבעונים, ורואים בכך סוג של התנשאות. מה ניתן לומר על כך? קראו את הדיון המפורט אחרי המם הבא, שבמידת מה מסכם את התשובה.

האם מפרידים עגלים מאמותיהם בעיקר כדי להגן עליהם מפניהן? לא. זהו שקר גס.

כל טבעוני שמנהל דיונים עם קרניסטים נתקל בלא מעט שקרים וסילופים מצידם, אבל השקר שנדון בו כעת הוא אולי האידיוטי הבוטה והחצוף ביותר שנתקלתי בו עד עתה, ונראה שהתאווה לחלב העבירה את מי שהגה אותו על דעתו.

דוגמא נוספת לאדם לא חכם במיוחד שלהוט אחרי החלב

ישנו בעל דף קרניסטי שמרבה לפרסם שקרים וחצאי אמיתות כנגד הטבעונות ובעד אכילת בשר. אבל השקר הבא שפירסם לאחרונה שובר כמדומני את השיאים. הוא טוען שהסיבה להפרדת עגלים של פרות חולבות מאמותיהם זמן קצר מאד לאחר הלידה לא נועדה למקסם את רווחי הרפת ולהקל על ניהולה, אלא כדי להגן על העגלים מפני אמותיהם שיש להן כביכול רפלקס שגורם להן מדי פעם לבעוט ללא הבחנה בכל הסובבים אותם. כך הוא כותב:

בקטע קצר זה הוא מצליח לדחוס מספר שקרים בוטים שאותם נפריך כעת אחד לאחד:
1. ה"הוכחה" המרכזית שמביא הקרניסט לדבריו היא שכביכול ברפתות שמגדלות בקר לבשר, גם כן מבצעים את הפרדה בין עגלים לאמותיהם בדיוק כמו ברפתות שמגדלות פרות לחלב. כדי להיות בטוח שאכן הבנתי אותו נכון, שאלתי אותו על כך בפירוש:

אלא שזהו שקר גמור. כפי שניתן לראות במקורות הבאים (שאף אחד מהם אינו טבעוני או פרו טבעוני, בלשון המעטה) הפרקטיקה המקובלת בחוות ורפתות שבהם מגדלים בקר לבשר היא לתת לעגל לינוק מאימו עד גיל שבין 5 ל 8 חדשים. אגב, גם גיל זה הוא מוקדם יחסית לגיל הגמילה הטבעי של עגלים שנע בין 7 ל14 חדשים, אבל הוא גבוה הרבה יותר מגיל הגמילה המקובל במשק החלב שנע בין מייד אחרי הלידה ועד לכל היותר (במקרים נדירים) חדש אחד. למותר לציין שאילו היה חשש אמיתי ששהות במחיצת האם מסכנת את העגל אז גם בחוות לגידול בקר לבשר היו גומלים את העגלים בגיל פחות מחודש.

כאן יש תיאור של הפרקטיקה המקובלת בגדול בקר לבשר בדרום אפריקה:

מתוך אתר משרד החקלאות של דרום אפריקה

גם בארצות הברית המצב דומה:

מתוך רבעון ארגון מגדלי הבקר בישראל, חורף 2010, עמ' 28

וגם בארץ אנו מוצאים את המידע הבא באתר התאחדות מגדלי הבקר בישראל:

עגלים בני שנה שנגמלו בגיל 6 – 8 חודשים ועברו תקופת מרעה של כמה חדשים נמצאו מאד יעילים במפטמה, משום שמערכת העיכול שלהם מפותחת והם צורכים מזון רב, ועם זאת הם צעירים וגדלים במהירות. בגיל גבוה יותר קטנה נצילות המזון ולכן ככל שגיל התחלת הפיטום גבוה יותר חשוב להאיץ את תהליך פיטום העגל. 

מן המקור הזה אנו למדים אגב שהסיבה לכך שבתעשיית הבשר גם מפרידים בסופו של דבר (אם כי הרבה אחרי המקובל בתעשיית החלב) את העגל מאמו לפני זמן הגמילה הטבעית, היא כמובן לא דאגה לעגל, אלא שגמילה בגיל 6-8 חדשים מייעלת יותר את תהליך הפיטום של העגל לאחר הגמילה בהשוואה לגמילה הטבעית (שכאמור יכולה להתעכב לפעמים עד גיל 14 חדשים). בנוסף לכך סביר להניח שהרצון שהפרה תכנס להריון חדש מוקדם ככל הניתן, כדי להביא לעולם עוד עגל לשחיטה, גם תורמת לגמילה המוקדמת.

העובדה שבתעשיית הבקר לבשר לא חוששים להשאיר את העגלים עם אמותיהם עד גיל 5 עד 8 חודשים די בה לבדה כדי להפריך את  טענתו של הקרניסט כאילו השארת העגלים עם אמותיהם מסוכנת להם. אבל כדי להסיר כל ספק נתבונן בנקודה נוספת.

2. הקרניסט טוען שהעניין הכלכלי אינו המניע (או לפחות לא המניע העיקרי) שעומד מאחרי הפרדת העגלים בתעשיית החלב. יש אכן בעלי משקים לחלב שטוענים שישנם מניעים נוספים להפרדה, כמו חשש מפני התפתחות דלקות בעטיני הפרה עקב היניקה של העגל, או החשש מפני תאונות שבהן הפרה עלולה לדרוך מבלי משים על העגל בשעה שהוא רובץ ברפת. כאשר בעלי הרפתות עוסקים באפולוגטיקה, ומנסים להגן על הפרדת העגלים מפני הבקורת הציבורית על הסבל הנפשי שפרקטיקה זו גורמת לעתים קרובות לפרה ולעגל, הם עשויים אפילו לטעון שאלו המניעים העיקריים להפרדה, למשל באתר כאן. נראה שזה גם מה שמבקש לעשות מיודענו הקרניסט. 

אבל למעשה גם אם נניח שאכן חלק מהמניעים הללו קיימים בחלק מהמקרים, הרי שהם מניעים משניים בלבד. כאשר מגדלי הפרות החולבות מדברים בינם לבין עצמם בגלוי, הם אינם מסתירים כי המניע העיקרי להפרדה המוקדמת מאד בתעשיית החלב הוא כלכלי פשוט - פרות מניקות מפיקות פחות חלב שאפשר למכור.

כך למשל נמצא במדריך למגדלי פרות חולבות שפורסם ע"י ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (ארגון ממש לא טבעוני):

והנה דוגמא ממקור נוסף, מדריך אחר למגדלי פרות חולבות שהופק ע"י חברה פרטית שמתמחה בהדרכת מגדלי חיות משק שונות (עוד גוף לא-טבעוני בעליל):

והסבר מפורט יותר לירידה בכמות החלב שניתן למכור מפרות מיניקות ניתן למצוא במחקר שפורסם בכתב עת מדעי בתחום התנהגות בעלי חיים, המספר על השפעת הנקת העגל על כמות החלב הניתן למכירה בסוג הפרות שמגדלים במערב (וגם בארץ):

כדי להבין את משמעות המספרים הללו צריך לזכור שתנובת החלב של הפרה הישראלית, שהיא כנראה הגבוהה בעולם, היא כ32 ק"ג ליום. מהמאמר המדעי הזה ניתן אם כן להסיק שפרה מיניקה יכולה למכור רק בין 38% ל78% מכמות החלב שיכולה למכור פרה שהופרדה מהעגל. המוטיבציה הכלכלית של ההפרדה היא איפוא חזקה ביותר.

לסיכום נקודה זו, טענתו של הקרניסט כאילו המניע הכלכלי אינו המניע המרכזי להפרדת העגלים מאמותיהם במשק החלב מתגלה כשקרית בעליל.

3. נסיים בהערה צדדית (שאינה מהותית לטענה המרכזית שהעלנו כאן).
נראה שגם שהרעיון של בעל הדף הקרניסט כאילו יש לפרות רפלקס בעיטה שגורם להן לבעוט ללא כל סיבה הוא כנראה לגמרי פרי דמיונו. אני לא נתקלתי בטענה הזו בשום מקור אחר, גם מבין המקורות האפולוגטיים של בעלי רפתות ומשקי חלב המבקשים לגונן על הנוהג של הפרדת העגלים (אם למישהו יש בכל זאת מקור מוסמך כזה אשמח אם יפנה אלי). פרות אמנם עשויות לבעוט לעתים במטפלים בהן, אבל זוהי תגובה הגנתית שקורית רק במצבי לחץ כאשר הפרות נדרשות להתמודד עם סיטואציה מפחידה או מכאיבה או סיטואציה חדשה שאינה טבעית להן. 

עבור אנשים הבקיאים במקורות היהדות נציין גם שאותו בעל דף קרניסט, המתהדר לרוב בידיעותיו במקורות, אינו יודע אפילו להבין פשט במשנה. שכן המשנה אומרת (בבא קמא פרק א משנה ד): "חמישה תמין [...]: הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט". כלומר לפי המשנה בעיטה היא התנהגות לא שכיחה אצל פרה, ולכן אינה מחייבת את הבעלים שלה לנקוט אמצעי זהירות חריגים.
ופירש הרמב"ם על משנה זו "תם נקרא הדבר המזיק בלא הרגל ואין דרכו שיבוא ממנו אותו ההיזק, אלא שאירע בדרך מקרה". רפלקס היא כידוע התנהגות אוטומטית שמתרחשת בכל פעם שמופיע הגרוי המתאים, ולכן רפלקס כמובן אינו "דרך מקרה". ואם כך אנו רואים שגם המשנה והרמב"ם חולקים על דעתו של מיודענו הקרניסט.

האם בשר זה ברכה? לא היום, או: דבר תורה קצר ברוח טבעונית על פרשת חיי שרה

אתר קרניסטי (=דוגל אידאולוגית באכילת בשר) מסויים העלה את הטענה שלפי התורה אכילת בשר היא ברכה. בהמשך הפוסט הזה נראה כיצד פסוק אחד בפרשתנו מעמיד אותו במקומו. אבל תחילה נעסוק בסיפור אחר הקשור לצער בעלי חיים שמופיע בפרשת חיי שרה.

גנדי (ההודי) אמר פעם: "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה". בפרשת חיי שרה אנו מוצאים רעיון דומה.

האם פרעה והמצרים הקדמונים, ששיעבדו את בני ישראל, היו צמחונים? ממש לא.

יש אוכלי בשר שמבקשים לגייס לצורך תעמולה אנטי-טבעונית גם את שעבוד בני ישראל במצרים העתיקה, בשיטת הguilt by association. טקטיקה זו מבוססת על הלוגיקה השגויה הבאה: אם אדם רע עשה דבר X, אז X הוא בהכרח מעשה לא טוב. מלבד העובדה שזהו כשל לוגי ידוע, במקרה שלנו נראה שגם ה"עובדות" שעליהן מתבססים אותם קרניסטים הן שגויות, הן לפי המדע והן לפי המקרא והמדרש.

שחיטת בהמות במצרים העתיקה. ציור ממקדש המלכה חתשפסות באדיבות ויקימדיה

פרושים נוספים לפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון"

בהמשך למאמר הקודם, אביא פה פרושים נוספים לפסוק. מוקד המחלוקת העיקרי בין המפרשים הללו הוא האם יש לפרש את הביטוי "זובחי אדם" כפשוטו או לא. אבל כולם מבינים שהעגלים המוזכרים בפסוק הם פסלים בצורת עגלים שנעבדו כעבודה זרה, ולא עגלים חיים, ואף אחד מהם לא מעלה על דעתו שהביטוי "עגלים ישקון" מרמז על חיבת בעלי חיים.

עגל הזהב, באדיבות free bible images

אם לא נאכל פרות הן יכחדו? או: כשקרניסטים מאנישים בעלי חיים, פה חשדתי...

טעון שמושמע לעתים קרובות ע"י קרניסטים הוא שאם לא נאכל פרות (או כבשים או תרנגולות) אז לא תהיה כדאיות כלכלית לגדל אותם ולכן הם יכחדו, וזה אמור להיות דבר רע מנקודת מבט טבעונית או "ירוקה", ומכאן שהטבעונות כביכול סותרת את עצמה. דוגמא אופיינית לטענה זו אפשר למצוא באתר בשם "פינת חי" מאת הקרניסט עמיחי אלינסון:

כפיית טבעונות על העולם והפסקת גידול החיות יביא להכחדתן או ל"השמדת עם", אם נשתמש במושגים שלהם ונניח שיש שוויון בין אדם לחיה.

מה יש לומר על טענה זו?

האם במזון מן הצומח עלולים להיות איסורים הלכתיים חמורים יותר מאשר האיסורים החמורים ביותר שיש במזון מן החי? לא.

ישנו בעל אתר קרניסטי (=דוגל אידאולוגית באכילת בשר) דתי שטוען דרך קבע שטבעונים דתיים נוהגים לסלף מקורות הלכתיים ויהודים אחרים כדי לעודד אנשים לעבור לטבעונות. כאן נראה דוגמא כיצד הוא עצמו מסלף את דברי ההלכה כדי לעודד אכילת בשר (אם כי סביר להניח שהוא עושה זאת מתוך בורות ולא מתוך כוונה לשקר במודע).

להלן הטענות של הקרניסט:

צילום מסך מתאריך 2/11/2016

כדי להראות את שקריותן של הטענות יש לתת תחילה הקדמה קצרה למען אלו שאינם בקיאים בהלכה היהודית.
אף על פי שכל דבר שמוגדר כעבירה בהלכה הוא אסור, יש בכל זאת מדרג של חומרה בין עבירות שונות. מלבד היחס הפסיכולוגי השונה לעבירות בדרגות חומרה שונות יש להבדלים בדרגות החומרה גם משמעות הלכתית מעשית. אם אדם נמצא במצב שבו הוא חייב לעשות עבירה, אבל יש לו אפשרות לבחור בסוג העבירה שעליו לעבור, הוא חייב לבחור בעבירה בדרגת החומרה הנמוכה יותר.
כך למשל אדם שגווע ברעב וחייב מטעם פקוח נפש לאכול, אבל כל מה שיש לו לאכול זה או חזיר או פירות שהופרשו לתרומה שאסורים באכילה בימינו לכל אדם (ונניח שדי בכל אחת מהבחירות כדי להציל את חייו), הוא חייב לבחור מביניהם את המאכל שחומרת איסורו נמוכה יותר.
הדרוג של חומרת העברות בהלכה נקבע על פי שני שקולים עיקריים:
א. האם האיסור הוא מן התורה שבכתב (מדאורייתא) או שהוא נקבע על ידי חכמים (מדרבנן). איסורים מדאורייתא נחשבים חמורים יותר מאשר איסורים מדרבנן.
ב. במקרה של איסורים מדאורייתא חומרתם היחסית נקבעת לפי העונש שמוזכר עבורם בתורה, וזאת לפי המדרג הבא בסדר יורד של חומרה מן החמור ביותר ועד החמור פחות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, כרת, מיתה בידי שמים, מלקות (ראה למשל כאן וכאן).

כעת נבחן את טענותיו של הקרניסט ונפריך אותן. הוא טוען שתי טענות:
1. "באוכל מן הצומח יש איסורים חמורים יותר מן האיסורים שבאוכל מן החי"
זהו שקר פשוט. אין באוכל מן הצומח איסורים חמורים יותר מן האיסורים שבאוכל מן החי. למעשה במשך 358 ימים בשנה האיסור החמור ביותר באוכל מן הצומח חמור הרבה פחות מן האיסור החמור ביותר באוכל מן החי, ורק במשך שבוע אחד האיסורים החמורים ביותר באוכל מן הצומח ומן החי שווים בחומרתם.
נפרט: איסורי האכילה החמורים ביותר הם מדרגת כרת, ויש בימינו רק שלושה איסורי אכילה כאלה (רמב"ם הלכות שגגות פרק א הלכה ז). שניים מן החי: איסור אכילת חֵלֶב (=חלקים מסויימים מהשומנים הפנימיים של הבהמה), ואיסור אכילת דם הנפש (=הדם היוצא מן הבהמה בעת השחיטה). שני אלו אסורים תמיד, ואילו איסור כרת היחיד באכילה מן הצומח הוא אכילת חמץ שאסורה רק בפסח. 
בשאר ימות השנה מחוץ לחג הפסח האיסורים החמורים באוכל מן הצומח הקיימים היום הם מדרגת מלקות בלבד, למשל אכילת ערלה (=פרי העץ בשלוש השנים הראשונות לאחר שתילתו). בעבר בתקופת בית ראשון ושני היו איסורים באכילה מן הצומח שהיו בדרגת מיתה בידי שמיים (כגון אכילת תרומה או ביכורים על ידי מי שאינו כהן, או אכילת לחם ללא הפרשת חלה או אכילת טבל - מזון מן הצומח ללא הפרשת תרומה) אבל דרגה זו כזכור חמורה פחות מכרת, ובכל אופן איסורים אלו או שאינם נוהגים כלל היום (ביכורים) או שהם נוהגים כיום רק מדרבנן (כגון חלה טבל ותרומה) ולכן חומרתם היום נמוכה יותר אפילו מדרגת חומרת מלקות.

ואגב, יש להעיר שאיסור אכילת חֵלֶב הוא איסור מציאותי מאד. כל בשר של פרה, כבשה או עז שלא קיבל הכשר מן הסתם לא נוקה כהלכה מאותם השומנים האסורים (תהליך הקרוי ניקור) ומי שאוכל אותו עלול בהחלט לעבור על איסור אכילת חֵלֶב. יתר על כן בתחתית הדף הזה הבאתי סרטון שמראה שאפילו בבשר עם הכשר לפעמים נמצא חֵלֶב.

2.  "אדם שגוי מכריח אותו לאכול חזיר או פירות שהופרשו לתרומה - מוטב שיאכל את החזיר ולא את התרומה"

גם טענה זו אינה נכונה היום. בעבר (בימי בית ראשון) כאשר דיני תרומה ומעשרות היו מדאורייתא אכן העונש על אכילת תרומה למי שאינו ראוי לכך (כלומר מי שאינו כהן או כהן טמא) היה מיתה בידי שמיים, בעוד שהעונש על אכילת חזיר הוא מלקות.
אבל בימינו כל החיוב בתרומות ומעשרות אינו אלא מדרבנן. כך היא דעת הרמב"ם (הלכות תרומות, סוף פרק א), וכך פסקו השולחן ערוך והרמ"א (יו"ד שלא' ב', וכן לעניין הפרשת חלה ביו"ד שכב' א'), וכך נוהגים הלכה למעשה בימינו. אם כן בימינו מי שעומדת בפניו הבחירה הכפויה בין אכילת חזיר ובין אכילת תרומה, צריך בעצם לבחור בין איסור מדאורייתא של אכילת חזיר לאיסור מדרבנן של אכילת תרומה, ולכן יהיה חייב בימינו לבחור באכילת התרומה.

ניתן לראות שהקרניסט טען טענות שגויות אלו מתוך חוסר בקיאות מספקת במקורות היהדות לפי הציטוט הבא מדבריו במקום אחר באותו הדף:

צילום מסך מתאריך 2/11/2016

כפי שאמרנו קודם, בניגוד לדברי הקרניסט, העונש המקורי על אכילת פרות וירקות שהם טבל ודאי (=שלא הופרשו מהם תרו"מ) אינו כרת אלא מיתה בידי שמיים, ובכל מקרה בימינו איסור אכילת טבל הוא מדרבנן בלבד. כך שבניגוד לדברי הקרניסט, מי שלא סומך על גופי הכשרות עדיף שיאכל רק פירות וירקות שאיסוריהם אינם אלא מדרבנן או ברמת מלקות לכל היותר (כגון אכילת פירות ערלה בזדון), מאשר שיאכל בשר שהאיסורים הטמונים בו יכולים להגיע גם לרמת כרת (במקרה של אכילת חֵלֶב של בהמה כשרה בזדון).

וכאן יש סרטון המראה כיצד לפעמים ניתן למצוא חֵלֶב בבשר שקיבל הכשר, עקב תקלה בהשגחה, כך שהעניין אינו תאורטי בלבד!

נסכם אם כן. זה אכן נכון שמזון צמחי אינו בהכרח תמיד כשר ומותר למאכל, אבל יש בהחלט סיבה טובה לראות את המזון הצמחי כ"כשר יותר" מאשר מזון מן החי, אפילו לפי נקודת המבט התאורטית שאימץ בעל הדף הקרניסט (כלומר השוואה בין דרגות החומרה המקסימליות של האיסורים הקיימים בשני סוגי המזון). מעבר לכך מנקודת מבט ראליסטית יותר יש סיבות נוספות לראות את המזון הצמחי כ"כשר יותר" מאשר מזון מן החי. אבל על כך נרחיב בפוסט אחר בעתיד.

סובלימציה של אגרסיות באמצעות אכילת בשר? ממש לא.

טענה שנטענת לפעמים על ידי קרניסטים היא שבני אדם חייבים לאכול בשר כדי לתת פורקן לאגרסיות, ואם לא יעשו זאת האלימות שכביכול טבועה בנפש האנושית תתפרץ במקום אחר - כלפי בני אדם אחרים.

דוגמא לטענה זאת אפשר למשל למצוא כאן במאמר בקורת של אריק גלסנר על ספרו של ג'ונתן ספרן סויר "לאכול בעלי חיים":

ספרן פויר מדבר על כך, שאנשים כיום אוכלים הרבה יותר בשר מבעבר. הוא מביא נתונים מדהימים ואכן מקוממים: אמריקנים אוכלים פי 150 עופות ממה שאכלו לפני שמונים שנה. אבל האם אכילת חיות מתונה, אכן מתונה בהרבה מהמספרים הללו, אינה מחיר סביר לשחרור קיטור תוקפני, שאם לא כן יתפרק במקום אחר? בבחינת "במקום שלא צולים חיות עוד ישרפו בני אדם"?

תיעול אגרסיות באמצעות בשר?

האם מנחת הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה? לא בטוח.

פרשת מנחותיהם של קין והבל ותגובת האל כלפיהם מהווה מקור ללא מעט תעמולה אנטי-טבעונית, כפי שניתן למשל לראות בציטוט הבא מכאן.

עוד לפני המבול קין הביא לאל מנחה צמחונית, והבל "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". אלוהים לא רצה את המנה הצמחונית. "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ, וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', פס' ג-ו)

או באופן חריף עוד יותר כאן:

ויכול להיות שזה פשר סיפור הרצח העתיק ביותר בעולם. סיפור מוזר ביותר על אחד - קין - בחור צמחוני ואבי הקנאים כולם, שקם על הבל אחיו, צולה הצלעות, ויהרגהו. באופן הומניסטי, כמובן.

בפוסט זה ובפוסט נוסף אעסוק בפרשייה זו, ואראה שלמעשה ניתן לקרוא אותן גם ברוח טבעונית, וזאת בשני אופנים שונים:

בפוסט זה אשאל, בהנחה שהבל אכן המית חיות לצורך מנחתו, האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שמנחת הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה?

בפוסט הבא אשאל - האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שהבל בכלל המית חיות לצורך מנחתו?

מנחת קין והבל. התמונה באדיבות http://www.freebibleimages.org