סוכת עורו של לוויתן - מה יש לטבעונים לומר על זה?

בברכת המזון של סוכות אומרים "הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן", ויש האומרים זאת גם בעת היציאה האחרונה מהסוכה בסוף החג "יהי רצון שכשם שישבתי בסוכה זו כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן". ונשאלתי על ידי מספר אנשים איך טבעונים דתיים יכולים לומר דבר כזה?

השמדת הלוויתן מאת גוסטב דורה

ראשית יש לציין שמקור הדברים הוא בגמרא: 

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים [...] אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים [...] ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, לא) התמלא בסוכות עורו [...] (בבא בתרא עד:-עה.)

ובנוסח שונה מעט מופיעים הדברים גם במדרש רבה:

מַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא, וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. (ויקרא רבה יג ג)

כיצד אמורים אנו להתייחס לדברים? ראשית צריך לומר שדעת רבים היא שמדובר באגדה ומשל בלבד. כך למשל הרמב"ם ביד החזקה אומר: 

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים [...] וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים [...] וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה [...] (הלכות תשובה ח' ג-ד)

ואף שאינו מזכיר במפורש את עניין הלוויתן ברור שהוא מכוון גם לכך. וממשיכי דרכו התייחסו ללויתן במפורש ופרשו אותו כמשל על עניינים רוחניים שונים.  כך למשל אומר הרב יצחק עראמה בעל ספר עקידת יצחק:

או שיאמר שהרשע יגור מפני עונש חטאתו, והצדיק בהפך, כי יתאווה יגיע לו שכר צדקתו. וזה וזה יבוא, כי תבוא לרשע מגורתו ולצדיק ייתן תאוותו, והכול הולך לעניין אחד. והוא מה שאז"ל פרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ד ב) על לויתן שנברא זכר ונקבה, שסירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. כי לפי הנראה עניין לוויתן במאמר זה להם, הוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם, והם הנבראים זכר ונקבה, כי לווית חן היו ליוצרם. (עקידת יצחק שער ס)

דברים דומים אומרים למשל גם הרשב"א והמהר"ל (אפשר לראות את דבריהם בתלמוד שטיינזלץ על בבא בתרא עד ע"ב).

אלא שכנגד זה יש שטוענים שלצד הנמשל הרוחני, צריך להבין את דברים גם כפשוטם. כך למשל אומר המהרש"א על הגמרא שם (בבא בתרא עד ע"ב): "ודע כי לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודוק". ויש הטוענים כך גם היום (למשל כאן וכאן).

ועל כך יש לענות, שגם אם נבין את הדברים כפשוטם אין כאן כל בעיה מבחינה טבעונית. מבחינה טבעונית אין בעיה מוסרית להשתמש בעורה של חיה או לאכול את בשרה כשהחיה מתה שלא ביד אדם. וזה לא משנה לצורך העניין אם היא מתה באופן טבעי מזקנה או מחלה או תאונה, או שהומתה ישירות בידי האל או שהומתה על ידי חיה אחרת. ואם נשים לב בגמרא ובמדרש שהבאתי לעיל נאמר שהלוויתן לא הומת/יומת בידי אדם, אלא או בידי האל - "הרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא", או בידי חיה אחרת (בהמות או שור הבר) - "בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ". וראה עוד על כך במאמרי כאן.

ולסיום, על דרך המליצה אני מצידי בכלל מוצא פה רמז לבשר מתורבת בכך שנאמר "מבשרו של לוויתן" ולא "מלוויתן". והפרוש שמדובר כאן בבשר מתורבת הוא גם הדרך היחידה להסביר כיצד בשר הלוויתן שאנחנו מכירים היום יכול להיות כשר. הרי הלוויתן המוכר לנו היום, שנתן השראה לתיאור בספר איוב שאל פסוקיו מתייחסת הגמרא שהבאתי לעיל, אינו כשר  כלל, בהיותו חיה ימית בצורה הדומה לדג שיש לה אמנם סנפירים אבל אין לה קשקשת. אלא שלדעת פוסקים רבים בשר מתורבת מבשרו של לוויתן יהיה כשר. וראה על כך בהרחבה כאן.

הערה: נשאלתי לגבי הזיהוי של הלויתן בספר איוב עם הלויתן שלנו. ברור שהתיאור שם הוא תיאור של יצור מיתי, אבל גם ברור שהוא קיבל השראה מהלויתן שאנו מכירים.
הלויתן שלנו היה מוכר לקדמונים באזור כי יש לוויתנים גם בים התיכון, ואין ספק שזה היה בעל החיים הגדול ביותר שהם ראו אי פעם. ויש לשים לב שים לב לפסוקים הללו באיוב פרק מא:
"מנחיריו יצא עשן, כדוד נפוח ואגמון" (איוב מא, יב). זה תאור נשימת הלוויתן שלנו המעלה עמוד של אדים.
"ח דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. ז גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר. ח אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם. ט אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ." זה תיאור של המזיפות של הלוויתן שלנו, שבניגוד לשיני כל בעלי החיים האחרים באמת נראים כאילו אין ביניהם רווח והם דבוקים אחד לשני. (ראה למשל כאן)