כפי שהראיתי במאמר קודם יש פוסקים המתירים בשר מתורבת מכל מקור שהוא, ובפרט גם כאשר תאי הגזע הראשוניים לייצור הבשר נלקחו מבהמה כשרה חיה, ואינם סוברים שיש כאן איסור של איבר מן החי או בשר מן החי, ואילו פוסקים אחרים חוששים לכך.
ברצוני להציע מספר דרכים להפקת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה, במספר אופנים שונים, שיהיו לדעתי כשרים גם לדעת הפוסקים המחמירים יותר. מאמר זה יתאר את הדרך הראשונה ובמאמרים נוספים בעתיד אתאר דרכים נוספות.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.
ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.
הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.
ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.
הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.
עבור אנשים לא מעטים זו תהיה אולי הפתעה לשמוע שחלב פרה מכיל תאים רבים מגוף הפרה, אבל זהו אכן המצב. המונח הטכני לכך הוא "תאים סומטיים" (טבעונים קוראים לזה "מוגלה" 😉). התקן הבריאותי המקובל בישראל ובאירופה למשל קובע שלחלב פרה מותר להכיל עד 400000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ80 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. בארצות הברית מותרים עד 750000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ150 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. פרה שיש לה עד 100000 תאים סומטיים למילילטר בחלב נחשבת בריאה לגמרי, וזהו המצב הנורמלי. מבחינה מציאותית לא ייתכן כלל חלב שיוצא מעטין הפרה כשאינו מכיל כלל תאים סומטיים.
הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב). אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.
הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב). אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.
ניתן אם כך לקחת תאי דם לבנים או תאי אפיתל ולהפוך אותם לתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (iPSC) או לחלופין לקחת ישירות את תאי הגזע הפלוריפוטנטים מתוך החלב. ואז להפוך את התאים הללו למיובלאסטים שיהפכו בתורם לתאי שריר.
מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.
מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.
והנה לכאורה בתאים הללו יש חשש איסורים רבים - איבר מן החי, בשר מן החי, תערובת בשר בחלב ואכילת דם (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ולמרות זאת אין כל פקפוק בכך שחלב שנחלב מבהמה כשרה הוא כשר למהדרין לכל הדעות, וכך כמובן גם התאים הסומטיים שבתוכו כשרים מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
יתר על כן, היום ניתן טכנית לסנן את התאים הללו באמצעות מסננת מיקרומטרית ו/או צנטריפוגציה ולקבל חלב נקי כמעט לגמרי מתאים סומטיים (שמחירו מעט גבוה יותר אבל לא ברמה בלתי סבירה), והדבר אף נעשה בקנה מידה תעשייתי בייצור של סוגים מיוחדים של חלב (כמו חלב עמיד, או אבקת חלב לתינוקות). אבל לא שמענו על אף פוסק שטען שיש חובה (או אפילו שיש בזה מנהג חסידות) לנהוג כך, ושאסור לשתות חלב שלא עבר תהליכים אלו (שזהו רוב החלב הרגיל הנצרך בימינו).
אפשר להעלות כמה טעמים להיתר זה:
1. כפי שאומרת הגמרא בבכורות ו' ב' לכאורה גם נוזל החלב עצמו צריך היה להחשב כאיבר מן החי (אפילו ללא התאים הסומטיים שבו) ועצם ההיתר לשתות אותו הוא חידוש והיתר מיוחד של התורה, שנלמד מפסוקים כמו "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". ולעניינו נאמר שהיתר מיוחד זה חל גם על התאים הסומטיים שבתוך החלב. חיזוק להסבר זה אפשר למצוא בדברי הש"ך (יו"ד פא ס"ק יב) שמסביר שהיתר מיוחד זה של התורה שמבטל דין איבר מן החי לגבי חלב, חל גם על חלקי החלב שאינם נראים כמו חלב, שמתקבלים כאשר מפרידים את החלב לחלקיו. הש"ך כמובן לא דיבר על התאים הסומטיים, שלא היו ידועים בימים שלפני המצאת המיקרוסקופ, אלא על "מימי חלב" שהוא החלק הנותר מהחלב אחרי שעושים ממנו גבינה (מה שנקרא בימינו מי גבינה), אבל אותו הגיון רלבנטי גם בנידון דידן.
2. התאים הסומטיים הם מיקרוסקופיים ולא נראים בעין בלתי מזויינת, וישנו כלל ההלכתי שאין עליו חולקים והוא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולכן דיני כשרות אינם חלים על דברים שאינם נראים בעין בלתי מזוינת, וממילא גם איסור איבר מן החי אינו חל התאים הסומטיים שבתוך החלב.
לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.
לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.
אלא שביחס להסבר 2 יש מי שהעלה את הסברה שמכיוון שהמדענים מחשיבים את התאים הללו שמהם עתידים לייצר בשר מתורבת ומתעסקים עמהם הרי זה כאילו הם חזרו להיות "נראים לעין", והם חוזרים להיות אסורים משום איבר מן החי (דין "אחשביה").
לפי גישה זו לכאורה צריך לומר שאם מדען שתה מכוס החלב תאים כאלו בהיתר גמור ואחר כך לקח מאותה הכוס עצמה כמה תאים מאותו הסוג ממש באמצעות מיקרומניפולטור ומיקרוסקופ (או בעזרת מיקרו מסננים או ננו מסננים) לצורך גידול בשר מתורבת, פתאום התאים הללו הופכים לאסורים.
עצם הרעיון שדין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים אינו מובן מאליו. אלו שתומכים ברעיון הזה מביאים בתור הוכחה את דברי הגרש"ז אויערבאך, בשו"ת 'מנחת שלמה' (חלק ב סימן צז אות כז): "בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים".
ראשית יש לציין שאף בעניין הנדסה גנטית בצמחים עצמה לא כל הפוסקים מקבלים את סברתו זו של הגרש"ז אויערבאך, ויש ביניהם כאלו שאינם מחשיבים זאת כאיסור כלאיים (כמו למשל הרב דב ליאור, והרב יצחק יוסף בילקוט יוסף).
אבל מעבר לכך לעניות דעתי, גם אם נקבל את דעתו של הגרש"ז אויערבאך בעניין הנדסה גנטית בצמחים, אפשר לומר שיש הבדל גדול בין איסור כלאיים לאיסור איבר מן החי, ולכן לא ניתן ללמוד מדבריו בעניין הנדסה גנטית לעניין בשר מתורבת.
באיסור כלאיים האיסור הוא גם ובעיקר בעצם מעשה ההכלאה עצמו, ואילו בעניין בשר מן החי מדובר באיסור אכילה בלבד. ולכן כאשר מדובר באיסור יצירת כלאיים, שהוא איסור על עצם ההכלאה, אז מכיוון שהמעשה של ההכלאה עצמו בודאי ניכר לעין, הרי העובדה שהגנים שמעבירים הם מיקרוסקופיים אינה רלבנטית לשאלה האם מתבצע איסור, והמעשה עצמו עדיין אסור. לעומת זאת פעולת הריבוי של תאים מיקרוסקופיים לתרבית הניכרת לעין בלתי מזויינת אין בה שום איסור.
או אם ניגש לדברים מזווית אחרת - דבר פשוט הוא שאם אדם הסתכל למשל בכוס המים שלו במיקרוסקופ וראה שם שרצים מיקרוסקופיים עדיין יהיה מותר לו לשתות מאותה הכוס את המים עם השרצים שראה במו עיניו (ראה למשל דברי הראשון לציון הרב שלמה עמאר בסעיף ז' כאן: "לענ"ד אפי' נראה דם [נידה ע"י מיקרוסקופ] אינה טמאה, וגם התולעת [שאדם ראה במיקרוסקופ] מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה [במיקרוסקופ] וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'").
אז איך יש להבין את דברי הגרש"ז אויערבאך "כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים"? נראה לי שהכוונה היא בדיוק כפי שפרשתי קודם, שמכיוון שמעשה ההכלאה עצמו (כלומר הפעלת המכשירים שמבצעים את ההרכבה על ידי המדענים) הוא בודאי ניכר לעיניים, אז לא שייך לומר שהמעשה של הפעלת המכשירים יהיה מותר כיוון שהאלמנטים הסופיים שבהם מטפלים המכשירים הם מיקרוסקופיים. אבל כל זה לא רלבנטי לנידון דידן של תאי הגזע שבעצם המעשה של הפיכתם לתרבית ודאי אין כל איסור והשאלה היא רק האם הם עצמם, לפני שהרבו אותם בתרבית, אסורים באכילה משום איבר מן החי או לא.
אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד.
אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד.
התאים הסומטיים שבחלב שאנו שותים נבדקים ונמדדים דרך קבע על ידי יצרני החלב ו/או משרד הבריאות כדי לוודא שמספרם אינו עולה על התקן המותר. יותר מכך, גם מספר נמוך מאד באופן קיצוני של תאים סומטיים בחלב עשוי להחשב דבר שלילי מבחינת הרפתנים כיוון שהוא עשוי להעיד על בעיה במערכת החיסונית של הפרה (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ראו כאן וכאן למשל.
כך שבהחלט אפשר לומר שיצרני החלב מייחסים חשיבות רבה לתאים הסומטיים שבחלב (לטוב ולמוטב) ומתעסקים עמם רבות. הרפתנים עושים מאמצים רבים כדי שמספר התאים הללו לא יעלה מעל הסף המותר, וחברות החלב עושות תחרויות בין הרפתנים מי יספק את החלב עם המספר המועט ביותר של תאים סומטיים. מאידך הרפתנים גם דואגים ממצב שמספרם יהיה הרבה יותר מדי נמוך. למרות זאת איש אינו חושב להחיל על התאים הללו דין "אחשביה" ולאסור לשתות תאים אלו בחלב משום איבר מן החי. ואף אם נניח שהדבר חשוב רק ליצרנים ולא לצרכנים, הרי לא מצאנו גם מי שסובר שליצרני החלב עצמם אסור לשתות חלב מטעם זה. [בהקשר זה יש לציין שדין אחשביה חל גם כאשר התכלית שבגללה מחשיבים את הדבר האסור שונה מהתכלית שבהקשר שלה הוא אסור. זאת אפשר ללמוד כבר בדוגמא המקורית שממנה למדים את הדין הזה במשנה (מסכת שבת צ ע"ב, רש"י ד"ה המצניע בכל שהוא). שם נאמר שמי שהצניע גרעין כדי לזרוע אותו בעתיד, גילה בכך שהוא חשוב בעיניו, ולכן חייבים על הוצאתו בשבת מרשות לרשות, למרות שהוא פחות מכשיעור הרגיל שמתחייבים עליו בהוצאת אוכלים. וזאת למרות שכמובן אין קשר הכרחי בין זריעה להוצאה מרשות לרשות].
על כורחנו אנו חייבים להסיק אחת מן השתיים: או שיש כאן היתר מיוחד של התורה (הסבר 1 שהעלנו לעיל) או שדין אחשביה אינו חל על דברים מיקרוסקופיים. כך או כך ברור שמשעה ששפקע איסור איבר מן החי מתאים אלו לא ניתן להחזיר אותו לתוקפו, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת. [וכן לגבי שאר האיסורים שציינו כמו תערובת בשר בחלב ואכילת דם].
ועוד נקודה אחרונה בהקשר זה, אמרתי כאן הרגע שלאחר שהתאים הסומטיים הופקעו מגדר איבר מן החי הם לא יכולים לחזור לאיסור זה. ואפשר לכאורה לטעון כנגדי שיש דוגמא שסותרת את דברי. שהרי ביצה של תרנגולת הופקעה בהיתר מיוחד של התורה מלהיות איבר מן החי, ואף על פי כן אם היא ביצה שהופרתה על ידי זכר והחל להתרקם בה אפרוח היא שבה ונאסרת לאכילה.
אלא שיש כאן הבדל גדול. הביצה שמתרקמת לאפרוח נאסרת לא משום שהיא כביכול חוזרת למקורה להיות איבר מן החי (מן התרנגולת האם), אלא היא נאסרת משום שהיא הופכת ליצור חי שעומד בפני עצמו.
לדעה אחת - יש כאן איסור נבילה, משום שהביצה הופכת לאפרוח שצריך שחיטה. אם האפרוח השלים את התפתחותו אז ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא אותו חי ובמצב ראוי לשחיטה, ואז לשחוט ולאכול אותו. אבל אם הוא עוד לא סיים את התפתחותו לא ניתן טכנית לשחוט אותו כי לא ניתן להוציא אותו חי מן הקליפה וגם אין לו צוואר וכדומה. אם נשבור את הביצה או נבשל אותה אז הוא ימות ללא שחיטה וזו נבילה שאסורה במאכל.
לדעה אחרת, והיא דעת הרוב, אפילו איסור נבילה אין כאן, שאין האפרוח קרוי עוף עד שיצא מקליפתו, ואיסור נבילה קיים רק בבהמות ועופות. לפי דעה זו (הנזכרת כבר בגמרא חולין סד ע"א-ע"ב) איסורה של ביצת עוף כשר המתרקמת לאפרוח הוא רק מגזירת חכמים, שדימו אותה לשרץ השורץ על הארץ.
כך או כך ודאי שאין כאן איסור איבר מן החי של התרנגולת האם.
ואשר לשאלה האם יש אם כך אולי לאסור את הבשר המתורבת מדין נבילה (לפי הדעה הראשונה באיסור אפרוח בתוך הביצה)? התשובה היא לא ולא, שהרי בניגוד לביצה המופרית, התאים הסומטיים בחלב והבשר המתורבת המיוצר מהם אינם עומדים להפוך ליצור חי המצריך שחיטה, ולכן לא שייך בהם כלל איסור נבילה. כל הרעיון בבשר המתורבת הוא שהוא יכול להתפתח רק לרקמה או לאיבר שאינו מן החי, ולא לאורגניזם שלם. כפי שהסברתי למעלה את הבשר הזה ייצרו מתאי גזע פלוריפוטנטיים שאינם יכולים בשום אופן להתפתח לעובר שלם אלא רק לרקמות ואיברים נפרדים.
וברור כי איסור אכילת בשר נבילה שייך לכל היותר רק אחרי מוות של אורגניזם מלא (או עובר שאמור להתפתח לאורגניזם מלא) ולא אחרי מוות של איבר של אורגניזם. והראיה שאיבר שנחתך מבהמה חיה ומת (האיבר) כתוצאה מכך, אסור רק באיסור איבר מן החי ולא באיסור נבילה, וזאת בניגוד לאיבר שנחתך מבהמה שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה, שאסור באיסור נבילה. וכעין זה אומר למשל בפירוש הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר בספר אורה ושמחה על הרמב"ם (מאכלות אסורות ד ד): "דליתא נבילה אלא בדבר שהיה חי ומת אבל חתיכה של בשר כיון שלא היה לה חיות בפני עצמו מתחילתו, לא חל עליו שם מת, ולפיכך אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה [...] אי אפשר שיחול שם נבילה אלא בדבר שהיה לו חיות מתחילתו, אבל אם מתחילתו לא חשיבי חיותו לחיות א"כ אי אפשר שיהיה עליו שם נבילה, וכדמוכח מתחילת דברי הרמב"ם בהל' זו דיסוד דין נבילה אינו אלא בדבר שמת, וא"כ דבר שמתחילת יצירתו הוא כמת אי אפשר שיחול ביה דין נבילה, דאין נקרא מת אלא דבר שהיה חי מתחילה".
אם כן, איסור איבר מן החי אין כאן, משום שכפי שהראינו לעיל אין איסור איבר מן החי בתאים הסומטיים שבחלב. אף איסור נבילה אין כאן, משום שאין איסור נבילה אלא בדבר שהיתה לו חיות בפני עצמו מתחילתו, ולא זה המקרה בבשר מתורבת. גם אין סיבה לגזור על בשר מתורבת גזירת שרץ השורץ כפי שגזרו על אפרוח בביצתו, שהרי כפי שאמרנו אין הבשר המתורבת יכול להתפתח לכדי יצור חי ולכן אינו דומה לשרץ השורץ על הארץ, ובכל מקרה אין גוזרים כיום גזירות חדשות. ולכן אין סיבה לאסור את הבשר המתורבת מתאים סומטיים שבחלב.
אפשר לדמות בהקשר הזה את הבשר המתורבת לדם שמופיע בביצים בלתי מופרות (שאלו רוב הביצים בימינו). ביצים כאלו אינן נאסרות גם אם נמצא בהן דם, מכיוון שאנו יודעים שאין להן אפשרות להתפתח לאפרוחים, ומעיקר הדין מותר היה לאכול גם את הדם שבהן. אמנם למעשה נהוג לזרוק את הדם מביצים כאלו ולא לאכול אותו, אלא רק את שאר ביצה, אבל זהו רק משום מראית עין, שמא יבואו הרואים לטעות ולחשוב שאנו אוכלים דם של עוף שנשחט, שהוא ודאי אסור (באופן דומה אסרו משום מראית עין אכילת דם דגים שהוא מותר מעיקר הדין). אבל אין כמובן חשש מראית עין באכילת בשר (שהרי אין אוסרים אכילת בשר כשר רגיל שמא יבואו לחשוב שזהו בשר נבילה או טריפה) ולכן אין סיבה לאסור מטעם זה את הבשר המתורבת.
למעשה לבשר המופק מהתאים הסומטיים שבחלב יש אפילו יתרון משמעותי מבחינה זו על פני דם בביצה בלתי מופרית. כי בביצים לא מופרות שנתגלה בהן דם יש סיכוי קטן מאד שבכל זאת החל להתפתח בהן עובר גם ללא הפריה. אף שאמרנו קודם שביצה בלתי מופרית אינה יכולה להתפתח לאפרוח, למעשה אצל התרנגולים, כמו בהרבה מינים אחרים של בעלי חיים, קיימת תופעה טבעית נדירה שנקראת רביית בתולין, שבה ביצה יכולה להתפתח לאפרוח גם אם לא הופרתה על ידי זכר. לעומת זאת, למיטב ידיעתנו, התאים הסומטיים או הפלוריפוטנטיים שבחלב הפרה אינם יכולים באופן טבעי להתפתח לעגל שלם בשום דרך, כך שחשש מעין זה לא קיים כלל בבשר המתורבת שיופק מהם. ואם כן, ניתן ללמוד את היתרו של בשר כזה בקל וחומר מדם שמופיע בביצה לא מופרית.
הערות:
2. נשאלתי מה הרווח הטבעוני ממהלך כזה, שהרי טבעונים הם נגד שימוש בחלב פרה? אלא שזה אינו מדוייק לגמרי. הבעיה שיש לרוב הטבעונים בימינו עם צריכת חלב היא שמשק החלב כרוך בגרימת סבל לפרות, הן בתנאי הגידול, הן בהפרדה שעושים בין הפרה והעגל והן בכך שכאשר תפוקת החלב של הפרות יורדת מתחת לסף הכדאיות הכלכלית הן נשלחות לשחיטה.
אבל לא נראה שיש בעיה ממשית מבחינה טבעונית עם גידול פרה בתנאי רווחה בחוות חופש עד זקנה ושיבה טובה, כשהיא נכנסת להריון באופן טבעי ומגדלת את העגלים שלה. ואם, כדי להציל מיליונים על מיליונים של פרות עתידיות, נחלוב באופן חד פעמי כמה סמ"קים בודדים של חלב ממה שנותר בעטין של הפרה שבעת הרצון הזו אחרי שהעגל שלה סיים לינוק, לא נראה שמישהו יתנגד לכך מבחינה טבעונית.
3. לא נכנסתי כלל לדון בשאלה האם בשר מתורבת שייוצר בדרך הזו יהיה בשרי, פרווה או אולי אפילו חלבי?! הסיבה היא שהדרכים הנוספות לעיבוד התאים הללו (אחרי לקיחתם מן החלב) שאציע במאמרים הבאים ינטרלו לדעתי את השאלה הזו ויהפכו אותו לפרווה בבירור. אבל מי שמעוניין להשתעשע בשאלה זו מוזמן לעשות זאת...
