על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ג' - בקורת מצד מקובלים על רעיון גלגול נשמות אדם בבעלי חיים

במאמרים הקודמים בסדרה ראינו שרעיון גלגול הנשמות באופן כללי, ובפרט גלגול נשמות של בני אדם בבעלי חיים, זכה לבקורת רבה ביהדות מצד רבנים שלא נמנו על חוגי המקובלים. במאמר זה נראה שגם בקרב המקובלים, שככלל הסכימו כולם עם רעיון גלגול הנשמות בבני אדם, היתה בקורת רבה על רעיון הגלגול האנושי בבע"ח.

צולם מאתר מאקו בתאריך 16.6.2020 שעה 14:30. מבלי משים דרעי צדק - דבריו של הרב גזהיי אינם מקובלים על כל המקובלים...

א. המקור הקבלי הראשון שמזכיר את תורת הגלגול הוא ספר הבהיר שהתפרסם בפרובנס לקראת סוף המאה ה12. אבל הוא אינו מזכיר כלל את האפשרות של גלגול בבע"ח. גם המקובלים שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה13 ורומזים על תורת הגלגול (כמו הרמב"ן למשל) אינם מזכירים כלל את רעיון הגלגול בבע"ח.

ב. דומה שחיבור הקבלה הראשון שהתפרסם שבו מוזכר רעיון גלגול הנשמות בבע"ח בצורה ברורה ומפורשת הוא פרוש התורה של ר' מנחם רקאנטי שפעל במאות ה13-14. הוא מזכיר אותו בשם מקצת מבעלי הקבלה האחרונים, אבל הוא בעצמו מסופק בו. כך למשל הוא אומר בפרושו על פרשת שמיני (אות כ): "ויש מן המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות". ובפרשת אמור (אות ט): "אף כי יש לבעלי הקבלה האחרונים עניינים אשר אנו מסופקים בהם בסוד העיבור אם נוהג בבהמות".

ג. הרעיון של גלגול בבע"ח מוזכר גם בתיקוני הזוהר שפורסמו בתחילת המאה ה14. אבל למרות משקלו של הזוהר, אנחנו בכל זאת מוצאים לא מעט מקובלים חשובים שהמשיכו להתנגד בתוקף לרעיון גלגול נשמות אדם בבע"ח גם אחרי פרסום הזוהר. הם פירשו את דברי תיקוני הזוהר באופן סימבולי או שטענו שנפלו שיבושים בקטעים אלו בתיקוני הזוהר. ויש להדגיש שהמקובלים הללו האמינו ברעיון גלגול הנשמות בבני אדם, ואף הגנו עליו מפני הבקורת של אותם רבנים שהתנגדו לרעיון גלגול הנשמות בכלל.
גם מקובלים שהאמינו בגלגול בבע"ח מזכירים את המחלוקת סביב הנושא. כך למשל הרדב"ז, רבו של האר"י, שבעצמו האמין בגלגול בבע"ח, כותב בכמה מקומות על המחלוקת בעניין זה בקרב מקובלי זמנו. לדוגמא: "לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה ולא בחיה טהורה. ולכן נדחה מעל המזבח. ויש אומרים שאין בא אלא באדם". (מצודת דוד מצוה תכא)

נפרט כעת (לפי סדר כרונולוגי) את דבריהם של כמה מאותם מקובלים החולקים על רעיון הגלגול בבע"ח בכללותו:

ד. ר' שם טוב אבן שם טוב (הראשון) שחי בספרד בתחילת המאה ה15 כותב:

דע כי מה שסברו מקצת הקדמונים שיש ההעתק מאדם לבהמה, גם כן מצאתיו למקצת בני אדם דורכין בדרכי הקבלה, אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב [...]. ולא מצאנו שום רמז בתורה ולא בשום מדרש חז"ל [...] ולא ידעתי כללו לבעלי התורה שנמשכו אחר הדעת הזה הקדום ונתנו טעם כי על עונש העברות הקשות הוא מתגלגל בבהמה. וכי חסר לו הגיהנם לקב"ה לפי הקבלה? וחיפשתי בספרים ומצאתי בספרי הזוהר שנשתבשו מהקדמונים הקודמים לר' שמעון בן יוחאי, לפי שנאמר המאמר סתום וטעו בו. ("ספר האמונות", שער ז' פרק ח')

ה. ר' יהודה חייט שחי בספרד ובאיטליה במאות ה15-16 כותב:

ועוד ראיתי להאריך בענין זה שאמרו רוב המקובלים כי נפש הרשע מאחר שהשלימה את גלגוליה ולא זכתה מכניסים אותה בכלב או באריה או בחזיר או באחת מהחיות האחרות. ודבר קשה להאמין, ולא די בחיות אלא אפילו באחד משאר האומות, וקשה הדבר [...] ואם לעם נכרי לא ימשול למכרה, כל שכן ביד החיות הטמאות. הדבר הזה אסור לשמעו וכל שכן להאמינו. ומצאתי בתקון שבעין [=תקון ע' בתקוני הזוהר, עמ' קלב] מאמר על זה ממנו יראה כי, חס וחלילה, שיהיה כך, אלא הדברים האלה יובנו באופן אחר. (פרוש "מנחת יהודה" לספר מערכת האלוהות דף קנ ע"ב)

ו. ר' אליה גינזנו שחי באיטליה בתחילת המאה ה16 כותב:

ומה שאמר שהמקובלים אמרו שנפשות האדם מתגלגלות בגופות הבעלי חיים זה לא נמצאת אלא בקצת בדברי המקובלים האחרונים. ולא מצאתי לזה הדעת סמך מדברי רבותינו. (אגרת חמודות עמ' 13)

ז. ר' מרדכי יפה בעל הלבוש שפעל בבוהמיה במאה ה16-17 כותב:

וי״א אפילו בבהמה טהורה או טמאה חיה ועוף ושרצים [...] אמנם אלו הם דעות רחוקות, כי אפילו הד' יסודות אשר איברי אדם נבראו מהם הם שמורים ואינם משתנים לדבר פחות מהם שיאבדו, כל שכן הנשמה אשר נופחה מאפי השם יתברך. (לבוש אבן יקרה, פרוש על פרוש מנחם רקאנטי לתורה, תחילת פרשת וישב) 

ובמקום אחר הוא כותב את הדברים הבאים: 

ואומרו [=הרקאנטי, על גלגול בבעלי חיים] "ואם קבלה נקבל", כי קשה לו לומר שזאת הבריאה הדקה שהיא עליונית [=נשמת אדם] אפשר שתהיה בטלה ואבודה או שתשוב בהמית. [...] אינו רחוק שתתגלגל מגוף האדם לגוף אדם, אבל בבהמה או דבר אחר הוא פלא מאוד [...] ומצאתי בספר האידרא [בתיקוני הזוהר ע', עמ' קלב] עניין זה אשר בו נוכל ליישב [...] הנה לך מבואר כי מאמרם מעניין גלגול החיות כוונתם באופן אחד בהתדבקות נשמתו [של החוטא] באותן החיות טמאות עליונות אשר מצד הנחש ויצר הרע. (לבוש אבן יקרה, פרוש על פרוש מנחם רקאנטי לתורה, פרשת נח) 

כלומר בעל הלבושים מפרש את דברי תיקוני הזוהר על גלגול בחיות כמשלים ואמירות סימבוליות על התדרדרותה של נשמת החוטא בעודה בגופו האנושי לרמה "חייתית", והתדבקותה בכוחות הרע העליונים המדומים לחיות, ולא כקביעות מטפיזיות על גורלה של הנשמה שלו לאחר המוות. 

ח. לסיום אעיר, שאפשר שאף בימינו ניתן למצוא הסתייגות של מקובלים מסויימים מהבנת רעיון גלגול נשמות בבעלי חיים כפשוטו. הנה למשל דברים שאמר הרב ברוך אשלג:

ואפשר לומר, שמובא בספרים שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר (ראשית חכמה שער הקדושה פרק יב, בשם המקובלים), ויש לפרש על דרך העבודה, שרצונם לומר שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהם פסולת, ועכשיו הוא רוצה לקבל מזונות מהם. (ספר שמעתי, מאמר עניין שכינתא בגלותא, ובנוסח מעט שונה כאן)

בעוד שבעל ראשית חכמה שאליו מתייחסים דברי הרב אשלג נראה כאומר את הדברים כפשוטם, הרב אשלג מפרש אותם כאן באופן סימובלי-פסיכולוגי לגבי תכונות נפש האדם בגוף אנושי.

ט. במאמר הבא נראה שגם בין אותם המקובלים שכן האמינו ברעיון גלגול בבע"ח (כפשוטו) יש רבים שצימצמו את התופעה רק לסוגים מסויימים של בעלי חיים.