יום ראשון, 16 בספטמבר 2018

"אני והתא נשנה את העולם": מהפכת הבשר המתורבת. האם בתוך 100 שנה האנושות כולה תהפוך לטבעונית?

בשר מתורבת (cultured meat) או בשר נקי (clean meat) או בשר מבחנה (in-vitro meat) הוא בשר המיוצר במעבדה או במפעל בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים.

רעיון זה הועלה כבר לפני עשרות שנים על ידי וינסטון צ'רצ'יל שכתב במאמר בשנת 1931:
We shall escape the absurdity of growing a whole chicken in order to eat the breast or wing, by growing these parts separately under a suitable medium.


צ'רצ'יל העריך שזה יקרה עד 1981, ובזאת הוא טעה. אבל כיום כבר ישנם מספר מיזמי מחקר וחברות מסחריות המגדלים בשר במעבדה באופן ניסויי, למרות שעדיין לא יוצר בשר לצריכה ציבורית. דור המוצרים הראשון יהיה דמוי בשר טחון כלומר המבורגרים, כדורי בשר, קציצות ונקניקיות. והמטרה לטווח ארוך היא לגדל רקמת שריר מפותחת לגמרי (סטייק), או אברים שלמים אחרים (כגון כבד אווז).
ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת עובר טיגון ב2013. באדיבות World Economic Forum
יש לעתים בלבול בין בשר מתורבת לבין תחליף בשר, שהוא מוצר צמחוני המופק מחלבון מן הצומח כגון סויה או גלוטן חיטה וקטניות. בשנים האחרונות משווקים תחליפי בשר שטעמם לדעת רבים דומה להפליא לטעם בשר בזכות הוספת מולקלות הם ממקור צמחוני או סינתטי או בזכות אמצעים אחרים (כגון ההמבורגרים של beyond meat או impossible foods). אך יש להבחין בינם לבין בשר מתורבת שאמור להיות בסופו של דבר זהה למעשה לכל דבר ועניין לבשר חיה שנשחטה (להלן "בשר טבח").
תהליך ייצור בשר במעבדה כולל לקיחת תאי גזע חיים מבעל חיים חי או מת. ניתן כעקרון לקחת תאים כאלו במשך מספר דקות או שעות לאחר מותה של חיה או לקחתם מהחיה עוד בחייה כפי שלוקחים דגימות מבני אדם (למשל באמצעות ביופסיה או לקיחת דמים או לקיחת תאים בצמר גפן מן החלק הפנימי של הלחי). לאחר לקיחת תאי הגזע נותנים להם להתרבות לכמות עצומה בתנאי מעבדה. ואז מורים להם באמצעות שימוש בסיגנלים כימיים מתאימים להפוך לתאי שריר. ברגע שנלקחו התאים ההתחלתיים, לא נדרשים בעלי חיים נוספים - בדומה לייצור תרביות יוגורט. די לקחת תאי גזע מהסוג הנכון מחיה פעם אחת ויחידה, וניתן לייצר מהם כמויות בלתי מוגבלות של בשר מתורבת למשך זמן בלתי מוגבל בעתיד.
כדי לייצר "בשר טחון" מספיק לגדל תאי שריר מנותקים או שכבת תאים דקה. באופן עקרוני, קל יחסית לגדל תרבית תאים בתוך מגיב ביולוגי (bio-reagent), ואז לגרום להם להתאחות זה עם זה. הטכנולוגיה לכך קיימת וכבר יוצרו המבורגרים, וכדורי בשר כאלו, אם כי במחיר גבוה.  הצפי כיום הוא שכבר ב2020 או 2021 יתחילו בשיווק מסחרי של בשר כזה, ובעתיד מחירו יהיה בערך חצי מזה של בשר טחון שיוצר באופן הקונבנציונלי. על הירידה התלולה במחירי הייצור של בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן לקרוא בהרחבה בלינק כאן.

לעומת זה גדילת רקמת שריר עבה דורשת מערכת הובלה בדומה למערכת הדם על מנת לספק לרקמה מזון וחמצן, וכן לסלק את תוצרי הפסולת. בנוסף, דרושים סוגי תאים אחרים כמו תאי רקמת חיבור, ויש צורך במדיום כימי שיספק אותות לרקמה הגדלה בנוגע למבנה. ולבסוף, רקמת שריר צריכה להימתח ולעבור "אימון" על מנת להתפתח. כיום עדיין אין טכנולוגיה בשלה לגידול שריר אמיתי במעבדה, אך התקווה היא שבעקבות תהפתחות הטכנולוגיה של יצירת איברים להשתלה ניתן יהיה גם לגדל רקמת שריר מלאה (כלומר סטייק), וכן איברים אחרים (כגון כבד אווז או לשון פרה), לצורך מאכל. לפי הערכות שונות הדבר ייקח עוד כ10 עד 20 שנה מהיום.
מלבד היתרון המוסרי העצום והמובן מאליו של בשר מתורבת עשויים להיות לו גם יתרונות נוספים:
1. מבחינה כלכלית - הצפי הוא שבסופו של דבר מחירו של בשר מתורבת יהיה זול יותר מבשר טבח וזאת כיוון שתהליך הייצור  של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. אמנם במשך אלפי שנות ביות, טיפוח גנטי והשבחה האדם הפך את חיות המשק ל"מכונות" יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור, אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים השגת יעילות גבוהה כפי שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.
2. מבחינה סביבתית - מכיוון שהייצור יהיה יעיל יותר אז הוא ידרוש הרבה פחות משאבים (כמו מים וחומרי הזנה ממקור צמחי או סינתטי להזנת התאים) פר ק"ג בשר, ולכן הוא גם יהיה עדיף מבחינה סביבתית.
3. מבחינה בריאותית - היכולת לשלוט בצורה הדוקה ומדוייקת על כל הרכיבים התזונתיים שבבשר המתורבת עשויה לאפשר ייצור של בשר בריא יותר, ותפור באופן פרטני לדרישות דיאטטיות של אנשים מסויימים. לדוגמא על ידי שליטה בכמות תאי השומן שמוכנסים לתערובת ניתן לייצר בשר דל שומן במיוחד עבור אנשים שסובלים מבעיית עודף כולסטרול.
מבחינת כשרות, הקונצנזוס המקובל כיום בקרב הרבנים שדנו בנושא הוא שבשר כזה שיופק מבעלי חיים כשרים יהיה כשר בודאי, אם כי יש רבנים המציבים תנאים מסויימים לכך. כמו כן ישנה מחלוקת בין הרבנים השונים בשאלה האם בשר מתורבת שיופק מבעלי חיים לא כשרים (כגון חזיר) יהיה גם כן כשר, וכמו כן האם הוא יחשב כבשרי או כפרווה מבחינת דיני בשר וחלב. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בלינק כאן.

ההשלכות ארוכות הטווח של פיתוח הבשר המתורבת הן מרחיקות לכת. זו תהיה מהפכה של ממש. משקיעים רציניים כמו המיליארדר הבריטי ריצ'ארד ברנסון חוזים שבתוך 30 שנה לא יהיה יותר צורך יותר בשחיטת בעלי חיים לבשר.
ייתכן שזו תחזית אובר-אופטימית, מאחר שבלי ספק יהיו גם גורמים שונים שינסו להתנגד למהפכה הזו, החל במגדלי בקר ועופות שיאבדו את מקור פרנסתם, עבור דרך לודיטים ושמרנים קיצוניים שמתנגדים מטעמים אידאולוגיים לכל חידוש טכנולוגי במיוחד בתחום הביולוגיה (כמו מתנגדי ההנדסה הגנטית למיניהם), ועד אנשים שיהיו להם חששות לגיטימיים מפני ההשלכות הבריאותיות של אכילת בשר מתורבת.
עם זאת, מאחר שאני מעריך שאין כל סיבה שבשר מתורבת יהיה פחות בריא מבשר טבח, אז בתוך כמה עשרות שנים גם הספקנים ביותר מבחינה בריאותית ישתכנעו בכך. בתוך כמה עשרות שנים גם הלודיטים ילכו לעולמם או ישתכנעו, ומגדלי הבקר והעופות יצטרכו למצוא מקור פרנסה אחר כפי שקרה עם נהגי הכרכרות, מדליקי פנסי הרחוב, ועוד אינספור מקצועות אחרים שנעלמו בזכות הקדמה הטכנולוגית.

אני חושב שבהערכה זהירה ושמרנית ניתן לומר שבתוך 100 שנים 99% מהאוכלוסיה במדינות המתקדמות תעבור לצריכת בשר מתורבת, ובמצב עניינים כזה די ברור שהמתת בעלי חיים לצורך מאכל תאסר במדינות הללו, כשם שאוסרים היום ציד של חיות בר מוגנות, וכפי שנאסרה ממש לאחרונה אכילת כלבים וחתולים בארצות הברית.

נ.ב. הקרדיט להברקה בכותרת מגיע לקובי ברק מאנשי חברת סופר-מיט.

כשרות בשר מתורבת - "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן"?

בין הרבנים שעסקו בשאלה כשרות בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן למצוא שני דעות עיקריות (מי שאינו יודע מהו בשר מתורבת מוזמן לעיין כאן):
"למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל", ו"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (public domain)
1. הדעה המחמירה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר, אבל רק אם התאים שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף כשרים לאחר שנשחטו כהלכה. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כבשרי.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).
כמו כן לכל הדעות ההלכתיות בשר מתורבת שיופק מדגים כשרים יהיה כשר גם אם התאים הראשוניים יילקחו מהם בעודם חיים (ואפשר בקלות לעשות זאת בדרך שלא תסב שום צער או נזק לחיות עצמן), וזאת מכיוון שהם אינם צריכים שחיטה. כך שגם טבעונים שמחמירים הן בהלכות כשרות והן בהלכות טבעונות יוכלו להנות מסוג זה של בשר מתורבת ללא חשש.

אבל בכל הנוגע לבשר בהמה ועוף, ברור שמבחינה טבעונית הדעה השניה לעיל עדיפה. טבעונים רבים ודאי לא יסכימו לאכול בשר מתורבת שהתאים הראשוניים שהביאו להפקתו נלקחו מבהמה שנשחטה. עם זאת אין זה בהכרח מחסום בלתי עביר. ייתכן שברבות השנים שיעברו מאז אותה השחיטה החד-פעמית ההתנגדות לכך תחלש וזאת מכמה סיבות:
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.

שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.


על אף כל זאת ודאי יהיה עדיף מבחינה טבעונית, ולו ברמה הסימבולית, אם ההלכה תיפסק כגישה המקילה גם ביחס לבהמות ועופות, לפחות ככל שהדבר נוגע ללקיחת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה. 
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים  אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:
משרשי המצוה. כדי שלא נלמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מדה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדול ממי שיחתך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו. (ספר החנוך מצווה תנב)
גם העובדה שמדובר באחת משבע מצוות בני נוח מחזקת את ההנחה שטעם המצווה הוא באמת חינוכי-מוסרי אנושי ולא משהו שטעמו נפלא מאתנו. יהיה זה אם כן מאד פרדוקסלי אם דווקא איסור זה יביא להכרח לשחוט בעלי חיים, כאשר במקום זאת ניתן לקחת מהם תאים בחייהם בלא לגרום להם כל כאב או נזק. במובן הזה אפשר לומר שזוהי חומרא שמביאה לידי קולא בהלכות צער בעלי חיים...
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.


הועלו גם הצעות טכניות שעשויות לעקוף את המחלוקת, לפחות בכל הנוגע לבעיית איבר מן החי בלקיחת תאים מבהמות כשרות חיות. כמו למשל לקחת את תאי הגזע הראשוניים מתוך חלב של בהמות כשרות חיות (כך שיהיה קשה מאד לומר עליהם שיש בהם איסור איבר מן החי מאחר שהחלב עצמו מותר בשתיה) או לקחת את תאי הגזע הללו מבני פקועה חיים (בן פקועה הוא עגל שהיה עובר זמן קצר לפני לידה ברחמה של פרה שנשחטה לפני הלידה, ולפי ההלכה הוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות נחשבים כשחוטים עוד בחייהם, וניתן לאכול אותם גם ללא שחיטה). הצעה פרקטית בכיוון הזה אני מפרט במאמר כאן.

כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב. 
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.

על דרך המליצה אפשר אולי לומר לסיום שמאמרי חז"ל "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו אלינו" (רבינו בחיי), וכן "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה.) רומזים שהדעה השניה, שלפיה בשר חזיר ובשר לוויתן מתורבת יהיו כשרים, למרות שחזיר ולוויתן אינן חיות כשרות, היא הנכונה.

עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.

חוק מור של הבשר המתורבת, וסיבה אפשרית לגאווה ישראלית...

כולנו שמענו על חוק מור שמתאר (בין השאר) את הירידה האקספוננציאלית במחירי כוח מחשוב. מסתבר שבשנים האחרונות מתקיימת תופעה דומה של ירידה אקספוננציאלית במחירי יצור בשר מתורבת. מי שאינו ידוע מהו בשר מתורבת מוזמן לקרוא כאן.
גרף המתאר את הירידה במחיר ייצור בשר מתורבת. יש לשים לב שמדובר בגרף לוגריתמי.
ב2013 נערכה בלונדון הדגמה פומבית ראשונה של אכילת המבורגר מבשר מתורבת. לשם כך יוצרה כמות של כ300 גרם תאי שריר של פרה בעלות של כ400 אלף דולר, כלומר כ1.2 מיליון דולר לק"ג.
ב2016 דיווחה חברת ממפיס מיטס האמריקאית כי עלות הייצור של בשר בקר מתורבת "טחון" ירדה ל40000 דולר לק"ג.
ב2017 דיווחה אותה חברה שעלות הייצור ירדה ל 5280 דולר לק"ג.
ב2018 דיווחה חברת פיוצ'ר מיט הישראלית שעלות הייצור שלה עומדת כרגע על כ800 דולר לק"ג.

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת לפני הבישול. מחירו היה 400000 דולר. היום הוא עולה כ400 דולר. באדיבות World Economic Forum
כפי שניתן לראות בגרף למעלה אם תמשך המגמה הזאת גם בשנים הקרובות כבר ב2020 ירד המחיר לק"ג אל מתחת ל10 דולר וזהו מחיר שהוא כבר דומה ואף זול ממחיר בשר טחון כיום.
למעשה יש מספר חברות שחושבות שתוכלנה להתחיל למכור מוצרי בשר מתורבת במסעדות כבר ב2019, או לכל המאוחר ב2022, וזמן קצר אחר כך גם בסופרמרקטים לשימוש ביתי.
כיום יש כ30 סטארט-אפים בעולם שעוסקים בתחום. ביניהם: פיוצ'ר מיט, אלף פארמס וסופר מיט הישראליות, ממפיס מיטסהמפטון קריקג'אסט אינק ופינלס פוד האמריקאיות, מוסה מיט ומיטייבל ההולנדיות ואינטגריקולצ'ור היפנית.
חיות המקור שהחברות השונות עוסקות בהן הן עוף, בקר, חזיר ודגים.
יש מי שמאמין שהמסעדה הראשונה בעולם שתגיש בשר מתורבת תהיה מחניודה בירושלים, ואם כך יקרה זו תהיה סיבה לגאווה ישראלית אמיתית...

קשה להעריך מהו החסם התחתון למחירו של בשר מתורבת. יש הערכות שונות לכך. אך ודאי הוא שהוא יהיה בסופו של דבר זול יותר מבשר בהמה שחוטה, וזאת כיוון שתהליך הייצור של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. משום כך הגוף שלהם מכיל הרבה חלקים שאינם אכילים כלל (כמו עצמות, פרסות, עור, שערות נוצות וקרניים) או שערכם הקולינרי ירוד (כמו מעיים, קיבה, ריאות, גידים וכד').
אמנם במשך אלפי שנות ביות, הכלאות וברירה מלאכותית האדם הפך את חיות המשק למכונות יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור (במחיר עיוותים גנטיים שהופכים את חיי בעלי החיים לאומללים יותר), אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים את האפשרות להשיג באמצעות גידול בעלי חיים את רמת היעילות של ייצור בשר שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.


יום ראשון, 2 בספטמבר 2018

למה השר אורי אריאל וארגוני הטבעונים היהודים לא מוחים כנגד חג הקרבן כמו נגד הכפרות?

בכל ערב יום כיפור כאשר פעילים טבעונים יהודים מוחים כנגד מנהג הכפרות, אחת התגובות המתריסות הנפוצות כנגדם היא "למה אתם לא מוחים נגד שחיטת הכבשים בחג הקרבן"? לאחרונה נמצא גם מי שהעלה טענה דומה כנגד השר אורי אריאל (שהוא רחוק כמובן מלהיות טבעוני), בגלל שהוא יזם קמפיין ממשלתי נגד כפרות עם תרנגולים, אבל לא כנגד חג הקרבן. אין צורך לומר שלאנשים שמתריסים זאת אין כל עניין אמיתי בגורלם של הכבשים בחג הקרבן, והם עושים זאת רק כדי לדחות את הטבעונים בקש, אבל בכל זאת נבחן את הנושא בפוסט זה.
מתוך אתר מידה

תמונה מתוך הפגנה נגד כפרות בירושלים. שימו לב לשלט "צער בעלי חיים מצווה מן התורה". האם זה שלט אנטי-דתי?
מתוך אתר ארגון שב"י
ראשית, צריך להיות ברור שהתפישה הטבעונית היא שיש לאסור בחוק שחיטת בעלי חיים בכלל, גם למטרות אכילת בשר יום-יומית וגם למטרת טקסים דתיים כמו חג הקרבן או כפרות, כשם שהחוק היום אוסר למשל ציד של חיות בר מוגנות. אבל ברור שדבר כזה יוכל לקרות אך ורק כאשר יהיה לטבעונים רוב מוחלט ועצום באוכלוסיה. בעקבות מהפכת הבשר זה יקרה בסופו של דבר, אבל זה ייקח כנראה כמה עשרות שנים. בינתיים כל מה שהטבעונים יכולים לעשות זה למחות באופן סמלי ולנסות לשכנע אנשים להפוך לטבעונים.

שנית, הטענה כלפי הטבעונים היהודים הישראלים כאילו אינם מוחים כלל נגד חג הקרבן אינה נכונה. יש מחאות טבעוניות של יהודים ישראלים כנגד חג הקרבן. הנה לדוגמא פוסט בקורתי מאד שמגנה את מנהג השחיטה בחג הקרבן, שפירסמה הפעילה הטבעונית המפורסמת טל גלבוע לרגל חג הקרבן האחרון (2018). וכאן דוגמא נוספת של כתבה בקורתית מן השנה הזו על חג הקרבן באתר חדשות טבעוני ישראלי.

עם זאת, מבחינה כמותית ההתעסקות של הקהילה הטבעונית היהודית בישראל בחג הקרבן היא אכן קטנה משמעותית מהתעסקותה במנהג הכפרות, והיא גם מתבטאת באופן מילולי ולא בהפגנות פיזיות מול המקומות בהם מתבצעת השחיטה. אבל לכך יש כמה סיבות הגיוניות ביותר:

א. הסיכוי לשכנע
כאשר אתה מבקש לשכנע אנשים לשנות ממנהגם כדי להציל חיים ההגיון התועלתני אומר שכדאי לך לרכז את מרבית המאמצים שלך במקום שבו יש סיכוי גבוה יותר להצלחה בשכנוע. (במאמר מוסגר נעיר שגם ההלכה היהודית מכירה בהגיון הזה באופן כללי באומרה: "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע").
ואין ספק שהסיכוי של מחאה יהודית כנגד כפרות להצליח לשכנע אנשים גדול בהרבה מהסיכוי של מחאה יהודית נגד חג הקרבן.
הסיבה לכך היא שלמחאה כפרות ניתן למצוא סיוע רב בדבריהם של רבנים שמתנגדים למנהג הכפרות, גם מטעמי צער בעלי חיים, וגם בלא כל קשר לנושא של צער בעלי חיים, אם בגלל חשש שזה נראה כדומה במקצת למנהגי עבודה זרה (דרכי האמורי), כפי שאמר לא פחות מאשר מחבר השולחן ערוך שזהו מנהג של שטות שיש למנוע אותו, או בגלל חששות לכשרות השחיטה כשהיא נעשית בצורה סיטונית ברחובה של עיר. עוד על כך בהרחבה כאן.
אמנם רבים מבין הנוהגים במנהג הכפרות בתרנגולים מכירים מקורות אלו ואף על פי כן ממשיכים במנהגם בהסתמך על מקורות רבניים אחרים, ואותם כנראה לא ניתן יהיה לשכנע גם כך. אבל יש גם לא מעט מהם שאינם מכירים את המקורות הללו והחשיפה שלהם אליהם יכולה לפעמים להביא לשינוי בהחלטתם.
מתוך מהדורה ראשונה עם הגהות הרמ"א (אתר HebrewBooks)
מאתר כיכר השבת
מאתר כיכר השבת
משום כך המחאה נגד הכפרות אינה מחאה נגד הדת היהודית אלא הצטרפות לזרם חזק בדת היהודית האורתודוקסית שמתנגד לכפרות באמצעות תרנגולים. כך למשל בשנתיים האחרונות הושק קמפיין פרסום ממשלתי כנגד מנהג הכפרותי דווקא על ידי שר החקלאות אורי אריאל שהוא יהודי דתי אורתודקסי מאד וימני מאד, וגם אדם שלא תמיד בעד זכויות בעלי חיים בנושאים אחרים (כמו למשל בנושא משלוחים חיים).

קמפיין נגד כפרות על תרנגולים ביוזמת השר האנטי-דתי הידוע אורי אריאל מ"הבית היהודי". למה הסמולני צבוע לא עשה גם קמפיין נגד חג הקרבן?
ואכן בהפגנות טבעוניות נגד כפרות תמיד תמצא שלטים ובהם ציטטות של רבנים חשובים (מבעל השולחן ערוך ועד ימינו) שמביעים התנגדות למנהג הכפרות בתרנגולים, ואמירות חיוביות בדבר יחס היהדות לבעלי חיים. 
חומר תעמולה שמחולק בהפכנה נגד כפרות. זה בעצם דף מקורות לשעור תורני... מתוך אתר ארגון שב"י
לעומת זאת אי אפשר למצוא התנגדות כלשהי בקרב חכמי הדת המוסלמית למנהג שחיטת הכבשים בחג הקרבן. אמנם רוב האסכולות בהלכה המוסלמית רואה בשחיטה הזו רק מצווה רצויה אבל לא חובה של ממש, ולכן טבעונים מוסלמים רבים יכולים להמנע משחיטת הכבש ואכילת בשרו בלא לחוש שהם עוברים עבירה דתית. אבל מצד שני לא ניתן למצוא שום סמכות דתית מוסלמית בעלת משקל כלשהו מכל אסכולה שהיא שמתנגדת למנהג וקוראת לבטל אותו. לכן יציאה כנגד המנהג נתפשת כיציאה כנגד דת האיסלם עצמה, וממילא הסיכוי שהיא תצליח לשכנע מאמינים לבטל את המנהג הוא אפסי. מאותה סיבה גם השר אורי אריאל שאינו חשוד באהדת האיסלם גם כן לא יזם קמפיין ממשלתי נגד שחיטת כבשים בחג הקרבן.

ב. החשש מאלימות
הסיכוי לכך שמחאה של יהודים כנגד מוסלמים תתקל באלימות קשה, במיוחד מחאה כזו שנתפשת כמחאה כנגד דת האיסלם עצמה, הוא גבוה יותר מאשר במקרה של מחאה של יהודים כנגד יהודים. למעשה אפילו במקרה של מחאות כנגד כפרות היו מספר פעמים שבהן המפגינים נתקלו באלימות מן הצד השני (ראו למשל כאן וכאן). אבל ברור שבהפגנות כנגד מוסלמים הסכנה לאלימות קשה גדולה הרבה יותר. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל אם יהודי יתעמת עם מוסלמים שמחזיקים סכין ביד כדי לשחוט כבש, יש סיכוי מסויים (קטן אמנם, אבל לא זניח) שהוא עתיד לסיים את חייו כמו אותו הכבש. וטבעונים אמנם מוכנים להקריב הרבה למען בעלי חיים אבל הם לא בעלי נטיות אובדניות...

ג. קשוט עצמך תחילה
גם בלי קשר לחשש המוגבר מפני אלימות מוסלמית, הטבעונים היהודים רוצים לתקן את העם שלהם לפני שהם מתקנים עמים אחרים. הסדר ההגיוני של הדברים הוא שתיקון העם שלך קודם לתיקון שאר העולם (זה הרי כל הרעיון של "עם סגולה" ו"אור לגויים"). כמו כן אם תבוא לבני עם אחר בדרישות מוסריות לפני שתיקנת את בני עמך אז הם יגיבו כלפיך ב"טול קורה מבין עיניך".

ד. לוגיסטיקה של ריכוז מול פיזור
השחיטה של תרנגולים לכפרות נעשית היום ברובה בצורה מרוכזת במספר קטן של מתחמים קבועים במקומות ציבוריים לאורך כל השבוע שלפני יום כיפור, שאליהם מגיעים אלפי אנשים לעשות כפרות לאורך כל שעות היום. דבר זה הופך את ההפגנה מול אותם מתחמים לעניין פשוט מבחינה לוגיסטית - מארגני ההפגנה יכולים לדעת מראש בדיוק לאן להגיע ויכולים להגיע לשם מתי שנוח להם. לעומת זאת השחיטה של הכבשים והפרות לחג הקרבן נעשית בצורה הרבה יותר מבוזרת. כל משפחה או חמולה שוחטת את הבהמה שלה בחצר שלה או ברחוב הסמוך לביתה, והשחיטה בכל מקום נמשכת זמן קצר יחסית. זה הופך את ההפגנה מול המקומות הללו לבעייתית מבחינה לוגיסטית.
הערת אגב לסיום: חלק מהמתריסים שעניתי להם כאן גם יוצאים מתוך הנחה סמויה או מפורשת שמה שקורה בחג הקרבן גרוע יותר מאשר מה שקורה במנהג הכפרות. אבל גם זה לא מדוייק.

1. מבחינה כמותית מספר החיות הנשחטות במנהג הכפרות במדינת ישראל כנראה גדול ממספר החיות הנשחטות במדינה לרגל חג הקרבן.
לא הצלחתי אמנם למצוא נתונים מדוייקים ואמינים לא על זה ולא על זה. אבל אפשר להעריך שמספר התרנגולות שנשחטים לכפרות גדול יותר ממספר הכבשים שנשחטות בחג הקרבן, מן הטעם הפשוט שמנהג המוסלמי הוא לשחוט בחג הקרבן כבשה אחת למשפחה או חמולה שלמה. נראה שהמספר המדוייק של אנשים שמתקבצים לשחיטת בהמה אחת תלוי ברמת עושרה של כל מדינה. כך למשל באינדונזיה שבה יש 220 מיליון מוסלמים, נשחטו ב2016 שש מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל360 אנשים. בירדן שבה יש כ9 מיליון מוסלמים נשחטים כשלוש מאות חמישים אלף כבשים בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל30 איש. באיחוד האמירויות הערביות יש כ7 מיליון מוסלמים, ושם נשחטים כשבע מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל10 איש.
לעומת זאת במנהג הכפרות מקובל לשחוט תרנגולת אחת עבור כל אדם בנפרד, כולל נשים וילדים ואפילו עוברים ברחם אימם (למרות שלא ברור למה הם זקוקים לכפרה). למעשה כאשר אשה נמצאת בהריון ולא ידוע מין העובר, אז יש הנוהגים לשחוט עבורה 3 עופות - תרנגולת עבור האם ותרנגול ותרנגולת עבור העובר:
"נוהגים לעשות כפרות עם תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית גדולים וקטנים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית. ולאשה מעוברת לוקחים תרנגולת אחת בשבילה, ועוד תרנגול ותרנגולת לעובר כשאין ידוע אם הוא זכר או נקבה (עיין רמ"א תרה. כה"ח שם ס"ק ה)" (הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר)
מה הסיבה להבדל במנהגים? יש להניח שזה נובע בחלקו מכך שבכבשה ממוצעת יש הרבה יותר בשר מאשר בתרנגולת ממוצעת, כמו גם מכך שמנהג הכפרות נועד לכפר ולכן יש צורך בכפרה נפרדת לכל אדם, ואילו מנהג חג הקרבן נעדר מימד של כפרה.
בכל אופן, גם אם נניח שרק 20% מהחרדים והדתיים והמסורתיים-דתיים (שמספרם יחד מגיע לכ2 מיליון, כולל ילדים ותינוקות) מקיימים את מנהג הכפרות באמצעות תרנגולות ביחס של חיה אחת לאדם אחד, בעוד ש99% מהמוסלמים במדינה (שמספרם מגיע לכ1.5 מיליון) מקיימים את מנהג שחיטת הקרבן ביחס של עשר בני אדם לחיה אחת (כמו באיחוד האמירויות הערביות), עדיין מספר התרנגולות הנשחטות יהיה גדול במידה ניכרת ממספר הכבשים הנשחטים ׁ(400 אלף לעומת 150 אלף).

2. מבחינת הסבל לחיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, יש יתרון לשחיטה בכפרות בכך שהיא נעשית על ידי אנשי מקצוע בעלי נסיון, וכמו כן מדובר על חיות קטנות יותר ולכן השחיטה שלהם קלה יותר, ומשתי סיבות אלו המוות שלהן מהיר יותר וכרוך בפחות סבל. לעומת זאת בחג הקרבן מקובל לרוב שהכבש נשחט על ידי המשפחה שאוכלת אותו, שהיא מן הסתם פחות מנוסה ומיומנת משוחט מקצועי. מצד שני, התנאים בהם מוחזקות כיום התרנגולות בימים ובשעות שלפני השחיטה בכפרות הם כנראה פחות טובים בדרך כלל מהתנאים שבהם מוחזקים הכבשים בימים ובשעות שלפני השחיטה שלהם בחג הקרבן. התרנגולות מוחזקות ברחוב כלואות בהמוניהן בארגזים בתנאי חום ובצפיפות ולא תמיד דואגים בצורה מסודרת להשקייתן והאכלתן.

3. מבחינה חינוכית יש המציינים את האכזריות הרבה אצל המוסלמים ששוחטים את החיות בעצמם, ובמיוחד את המסר החינוכי השלילי שנוצר אצל הילדים שרואים את השחיטה ולפעמים גם משתתפים בה, וזאת לעומת השחיטה בכפרות שנעשית בדרך כלל על ידי בעלי מקצוע מאחורי הקלעים. זה כמובן נכון מאד, אלא שיש לציין שגם במנהג הכפרות לעתים קורה שילדים צופים בשחיטה ואף מסייעים בפרוק ומריטת התרנגולת לאחר שחיטתה. כפי שניתן למשל לראות בתמונה כאן ובסרטונים כאן וכאן.

יום שבת, 1 בספטמבר 2018

האם ניתן לעשות כפרות על עציצים?

מנהג הכפרות על תרנגולות (או דגים) חיים הוא כמובן פסול מבחינה טבעונית, כמו כל טבח של בעלי חיים ואכילת בשרם. מעבר לכך יש טענות על כך שצער בעלי החיים הנלווה למנהג כפרות גדול אפילו יותר מזה שנוהג כרגיל בתעשיית הבשר, שכן קורה לעתים שהתרנגולים מוחזקים ברחובה של עיר במשך שעות או ימים, לעתים בשמש קופחת, ללא מזון וללא מים (ראו למשל כאן). גם המנהג של סיבוב התרנגול סביב הראש, אף כי קשה לומר האם הוא גורם לתרנגול סבל ממשי, מן הסתם לא גורם לו הנאה מיוחדת, בפרט אם אוחזים אותו הפוך ברגליו או מהכנפיים.

גם מהבחינה הדתית עצמה המנהג שנוי במחלוקת. כמה מגדולי הראשונים (כמו הרשב"א והרמב"ן) ראו בזה מדרכי האמורי (מה שמכונה בלשון ימינו, בחוסר דיוק מסויים, "פגאניות"). גם בעל השולחן ערוך (באורח חיים סימן תר"ה) כינה זאת מנהג של שטות שיש לבטלו. כך מופיע בדפוסים הראשונים שיצאו לאור בחייו של המחבר. כ150 שנה לאחר מכן צונזרו המילים "מנהג של שטות" (ראו בהרחבה על כך כאן), אבל הפסיקה ש"יש למנוע המנהג" נותרה גם במהדורות השולחן ערוך בימינו.
שולחן ערוך, או"ח סימן תר"ה. מהדורה ראשונה. ונציה 1565. וניתן לראות זאת גם במהדורה הראשונה עם הגהות הרמ"א משנת 1578 כאן
אף על פי כן, בעקבות פסיקות של רבנים אחרים שאמרו שבמקום שנהגו אין לשנות המנהג, המנהג עודנו קיים היום, ונשאלת השאלה בפני שומרי מסורת המבקשים לקיים את מנהג הכפרות ללא הריגת בעלי חיים וללא גרימת צער בעלי חיים - מה ניתן לעשות?
אציין כאן שלוש אלטרנטיבות, כנגד שלושה טעמים שניתנו למנהג הזה.

1. כסף לצדקה.
זהו המנהג האלטרנטיבי המוכר והנפוץ ביותר. הוא מוזכר כבר בספר ההלכה החשוב "חיי אדם" בראשית המאה ה19 (חיי אדם קמ"ד ד'). למעשה נראה שמרבית הנוהגים לקיים את מנהג הכפרות בימינו נוהגים כך, אפילו אלו שאינם צמחונים או טבעונים, וזאת ממספר סיבות. סיבה אחת היא החשש לבעיות כשרות עקב עייפות השוחטים בעת שחיטה המונית ולחוצה של כמות גדולה של תרנגולות בזמן קצר (חיי אדם קמד ד). סיבה שניה היא חשש צער בעלי חיים: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ג' עמ' ס"ז). גם היום יש רבנים חשובים שקראו וקוראים לקיים את המנהג בכסף ולא בתרנגולים (למשל הרב מאזוז והרב שלמה אבינר).

מנהג זה מתאים מאד לשיטת אלו הרואים בכפרות עניין של צדקה בלבד (בחינת "צדקה תציל ממוות"). למעשה יש רבנים, כמו הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף (בעקבות המהר"יל) שאומרים בפרוש שגם מי שנוהג לעשות כפרות בתרנגול עדיף שייתן כסף לצדקה ולא את העופות של הכפרות עצמן. מה שמייתר את כל השימוש בתרנגול מנקודת המבט שרואה בכפרות עניין של צדקה ותו לא.
יש נוהגים לתת את עופות הכפרות לעניים. ויותר נכון לתת להם את דמי הכפרות, כדי שלא יבוש העני, ויחשוב כי נבזה הוא בעיני הנותן, שלאחר שהשליך עוונותיו על העוף נותנו לו. (ילקוט יוסף תר"ה י"ג)

2. עציץ או פרחים.
הרעיון עשוי להשמע תמוה בעיני חלק מהקוראים (אם כי למה שזה יהיה בעצם תמוה יותר משימוש בתרנגולת?). אבל למעשה זהו כנראה המנהג המקורי והקדום ביותר של הכפרות. 
רש"י בפרושו על התלמוד מסכת שבת פ"א ע"ב אומר את הדברים הבאים (בשם הגאונים):
האי פרפיסא. עציץ נקוב שזרעו בו. ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, וכ''ב או ט''ו יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין לו פורפיסא, וצומח. ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר: זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי, ומשליכו לנהר.
אם פירוש רש"י על הגמרא נכון הרי שזהו המקור הקדום ביותר שמזכיר את מנהג הכפרות.

המנהג לעשות כפרות על צמחים מוזכר גם בספרי ההלכה של האחרונים. כך למשל כותב המגן אברהם על שולחן ערוך אורל חיים תר"ה סוף ס"ק ג':
ואיכא בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגים ליקח עציץ עם הזרעים ולהחזירו סביב ראשו בערב יום הכיפורים.
כמו כן מצאתי לפחות משפחה אחת, משפחתו של הרב חרדי-לאומי יואל קטן, שנוהגת היום לקיים כפרות באמצעות פרחים (ראו כאן). יתר על כן הם טוענים שזה היה מנהג הגר"א, אם כי לא מצאתי לכך אסמכתאות ממקורות אחרים.

מנהג זה מתאים מאד לשיטת אלו הרואים בכפרות עניין של כפרה, כלומר שצריך להשחית, להשמיד או להמית דבר אחר במקום ההשחתה והמיתה שהיתה מגיעה לחוטא כעונש (בחינת "כופר נפש" או "שעיר לעזאזל"). כך מסביר חתם סופר בחידושיו על מסכת שבת (פ"א ע"ב): 





אם מישהו חושש שבהשלכת צמחים למים יש משום "בל תשחית" הרי שבמקום זאת ניתן להאכיל בהם בעלי חיים, ברוח הדברים שאומר הקצור שולחן ערוך (בעקבות בעל הט"ז) לגבי מנהג השלכת מעי תרנגולי הכפרות למאכל עופות - "שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים" (קצור שו"ע קל"א א').

3. תרנגולת או גומי או בובה מדממת מפלסטיק. 
יש הטוענים כנגד מנהג הכפרות בכסף או באמצעות מצמחים שהוא אינו מספק את האלמנט הפסיכולוגי שבכפרות. לטענתם העניין במנהג הכפרות הוא פסיכולוגי, כלומר לעורר את האדם לתשובה באמצעות הזעזוע שבצפיה בבעל חיים נשחט. כך מסביר זאת החפץ חיים במשנה ברורה תר"ה ס"ק ב:
ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. [ובהרחבה בשער הציון שם (בעקבות המהרי"ו): כדוגמת ד' מיתות בית דין, שזורקו לעוף אחרי השחיטה הוא כעין סקילה, ומה שהשוחט תופש בצוארו ושוחטו ומחרכין אותו באש הוא דוגמת חנק והרג ושריפה].
אני אישית חושב שיש רק מעטים מאד מבין הנוהגים את מנהג הכפרות שעברו עבירות שהיה ראוי לבוא עליהם עונש מוות (כמו למשל רצח), אבל מי שחושב שיש בידו עוונות כאלו וזקוק להדגמה מוחשית של שחיטה כדי לעורר את עצמו לתשובה על כך יכול להשתמש בעזרי הדמיה בלא לפגוע באף יצור חי. למשל ניתן למלא בובת תרנגולת ראליסטית מגומי בנוזל אדום ואז "לשחוט" אותה. שימוש בבובה דמוית אדם לאותה תכלית יכול להיות אפילו יותר אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית.למעשה מאחר שכיום בהרבה מקומות האנשים הנוהגים לעשות כפרות בתרנגולים כלל אינם רואים את השחיטה במו עיניהם (מאחר שמסיבות לוגיסטיות ובשל תקנות התברואה נאסר במקומות רבים לבצע את השחיטה ברחוב) הרי שהשימוש בתחליף מגומי עשוי להיות אפילו יותר אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית. 
כמו כן כיום קיימים מיצגים של מציאות מדומה שבה אדם יכול להציב את עצמו בנקודת המבט של החיה הנשחטת. טבעונים משתמשים באמצעי זה כדי להמחיש לאנשים את השחיטה על מנת לטבען אותם. אבל גם מי שרוצה לעורר את עצמו לתשובה על ידי חווית שחיטה יוכל לעשות זאת בצורה זאת בהידור, בלי לשפוך דם כלל. הוא לא יצטרך כלל להפעיל את כוח הדמיון שלו על מנת לדמיין כיצד הוא נשחט במקום התרנגול, מאחר שהחוויה של וירטואל ריאלטי תעשה זאת בשבילו באופן עוצמתי ביותר.





וכמובן ניתן לשלב בין האלטרנטיבות השונות כדי לצאת ידי כל הטעמים השונים. למשל "לשחוט" תרנגול מגומי, ואת דמי הפידיון שלו לתת לעני (או לחלופין לתת לעני ארוחה טבעונית איכותית שיוכל לאכול כסעודה מפסקת).

ונסיים שוב בדברי הקיצור שולחן ערוך קל"א א' - "שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים".

גמר חתימה טובה

נ.ב. לכל אלו שרוצים להגיב אוטומטית ב"מה עם חג הקרבן?" עיינו במאמר כאן

יום ראשון, 3 ביוני 2018

האם אדם דתי שחושב שאכילת בשר אינה מוסרית טוען בעצם שהאל שהתיר זאת הוא לא מוסרי?

יש אנשי דת מסויימים שמאשימים לפעמים טבעונים דתיים שבכך שהם טוענים שאכילת בשר אינה מוסרית, הם בעצם רומזים שהאל שהתיר אכילת בשר הוא גם לא מוסרי. וטענה זו חזקה אף יותר ביחס לחלק מהטבעונים הדתיים טוענים שגם ציווים מפורשים על אכילת בשר שמופיעים בדת כמו אכילת בשר קרבן פסח אינם מוסריים (אם כי יש להעיר במאמר מוסגר שאף אחד מציווים אלו לא תקף בימינו).
בפוסט זה נראה שהטענה אינה נכונה בהכרח. וזאת משתי סיבות:
א. המחשבה שחלק מהדברים שהדת מתירה, ואפילו חלק מהדברים שהדת מצווה, אינם מוסריים בקטגוריות אנושיות, היא תפישה רווחת אצל כל האנשים המאמינים, גם כאלו שאינם טבעונים.
ב. בתפישה דתית אמיתית האל נתפש כעומד מעבר לקטגוריות הטוב והרע האנושיות, ולכן גם אדם דתי שחושב שחלק מהיתרי ואיסורי הדת הם לא מוסריים לא יסיק מכך שהאל עצמו אינו מוסרי.


מתוך עקידת יצחק של מנטנייה. באדיבות ויקימדיה. האם אברהם חשב שלשחוט את בנו זה דבר מוסרי או לא?
ראשית יש לשים לב שהבקורת הזו מופנית רק כלפי טבעונים דתיים. טבעונים שאינם דתיים כמובן עשויים לחשוב בלי שום בעיה שדמות האל הדתית אינה מוסרית ואין בכך שום סתירה פנימית בעמדתם, מאחר שהם בכל מקרה לא מאמינים בקיום האל או בכך שהאל, אם הוא קיים, הוא מוסרי בהכרח. אבל כאשר אדם דתי טוען שהיתרים או מצוות מסויימות בדת אינן מוסריות, נראה על פניו שמשתמע מדבריו שגם האל הוא לא מוסרי וזו לכאורה בעיה בתפישתו הדתית.

אלא שלמעשה זו אינה בעיה ייחודית לטבעוני הדתי.


הערת אגב: מאחר שאני יהודי, והבלוג פונה בעיקר ליהודים ישראלים, אז כל הטענות והדוגמאות שיובאו מכאן ואילך מתייחסות לדת היהודית, אבל ניתן להכליל אותן גם לשאר הדתות.


ראשית, ביחס לדברים שהתורה מתירה ודאי שאין איש שטוען שכל מה שהתורה התירה לעשות הוא בהכרח דבר מוסרי. ביהדות קיים מושג של "קדש עצמך במותר לך" ו"לפנים משורת הדין" שפרושן הוא שלפעמים מותר ואף רצוי לאדם להחמיר על עצמו מעבר לדרישות המינימום ההלכתיות. ומעבר לכך יש גם מושג של "נבל ברשות התורה", שפרושו שלפעמים אדם עשוי להתנהג כנבל אף על פי שאינו עובר על אף איסור תורה. כפי שאומר הרמב"ן בפרושו לתורה (ויקרא יט' ב'):

[...] ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים.
 והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה.
 לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות [...]
דוגמא בולטת לכך היא למשל האיסור לקיים יחסי מין עם הבת או אחות מאב. לפי ההלכה היהודית מותר ללא יהודי (ובעקבות כך גם לגר) לקיים יחסי מין ואף להתחתן עם בתו או עם אחותו מאביו, שכן התורה "הפקירה" את זרעם של הגויים ולכן קרבה דרך האב אינה נחשבת אצלם לקרבה. וכך אנו מוצאים לפי אחת הדעות במדרש שבני יעקב נשאו את אחיותיהם מאביהם (מדרש רבה פד' כא': "רבי יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים").
אבל כפי שאנו יודעים היום כמעט בכל התרבויות קיום יחסי מין עם הבת או האחות מאב נחשבים לדבר בלתי מוסרי ובגדר טאבו חמור. כך משתקף הדבר בפרוש הרמב"ן על מעשה בנות לוט ששכבו עם אביהן (בראשית יט' לב'):
והנה היו צנועות ולא רצו לאמר לאביהם שישא אותן, כי בן נח מותר בבתו (סנהדרין נח:), או שהיה הדבר מכוער מאד בעיני הדורות ההם ולא נעשה כן מעולם, וכן רבותינו בהגדות מגנים את לוט מאד (נזיר כג)
ואם תאמר שכל זה נוגע רק לדברים שמותרים על פי ההלכה, אבל דברים שההלכה מצווה עליהם באופן פוזיטיבי ודאי שאסור לאדם דתי לחשוב עליהם שהם אינם מוסריים הרי שגם זה אינו נכון, וניתן למצוא לכך דוגמאות רבות. נביא כאן רק שניים כאלו:
א. לפי ההלכה מותר להחזיק בעבדים כנעניים, ולא עוד אלא שבעקרון נאמר עליהם בתורה (ויקרא כה): "(מה) 
וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה: (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ", כלומר שאסור לשחררם (אלא באמצעות הערמות, כמו למשל אם צריך להשלים מניין ועל ידי שחרורו העבד הופך ליהודי שיכול להשלים מניין). אנחנו יודעים שרבים מגדולי האומה בתנ"ך ובתקופה התלמודית החזיקו בעבדים נכרים, ולמעשה היו יהודים דתיים בדרום ארצות הברית שהחזיקו בעבדים עד המאה ה19. היו אף רבנים אורתודוקסים בארצות הברית לפני מלחמת האזרחים שהגנו על מוסד העבדות שם בנימוקים דתיים.
והנה על אף כל זאת ברור שהיום מרבית היהודים הדתיים יסכימו שהחזקת אדם חף מפשע כעבד לכל חייו בניגוד לרצונו היא בודאי פשע מוסרי, ושחרורו של עבד כזה הוא בודאי מעשה ראוי מוסרית.
ב. לפי ההלכה אסור לחלל שבת כדי להציל גוי. ההיתר היחיד לעשות זאת הוא רק משום איבה, כלומר רק בשל החשש שאם לא נחלל שבת כדי להציל חיי גויים אז הם בתגובה גם כן לא יצילו חיי יהודים או גרוע מזה. וגם ההיתר הזה חל לכאורה רק על איסורים דרבנן ולא על איסורים מדאורייתא, והוא התחדש רק בדורות האחרונים. לפני כן המחשבה ההלכתית היתה שהגויים יבינו שרק על היהודים אפשר להחיל את הרעיון של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור
 שבתות הרבה" שעומד ביסוד ההיתר לחלל שבת כדי להציל חיי יהודי, ולכן לא תתעורר אצלם איבה בגין זה.
ומאחר שההיתר הקיים הוא רק משום איבה, הרי לכאורה משתמע שבמקום שאין חשש כזה כגון באי בודד יחזור האיסור המקורי לתוקפו. כך למשל נדמיין את הסיטואציה הבאה: אתה (יהודי) והודי עובד אלילים,
 שהציל בעבר את חייך תוך סיכון עצמו, מוצאים את עצמכם נטושים לבד באי בודד באוקיינוס הארקטי ללא כל סיכוי סביר שמישהו ימצא אתכם אי פעם.  שבת אחת ההודי נופל לתוך המים הקפואים וכמעט קופא למוות. הדרך היחידה להצילו היא לקושש עצים ולהדליק מדורה כדי לחמם אותו. אבל זהו איסור מדאורייתא, וכמו כן מאחר שאין איש רואה אתכם אז איש לא ידע לעולם שלא הצלת את חיי הגוי, ואם כן הנימוק של משום איבה אינו רלבנטי ומבחינה הלכתית יהיה אסור להדליק מדורה כדי להציל את חיי ההודי.

למרות כל זאת אני מעריך שרוב רובם של היהודים הדתיים בימינו יחשבו שזה בלתי מוסרי במצב כזה לא להציל את חייו של ההודי למרות האיסור הדתי הפורמלי על כך, והם יחללו שבת כדי להצילו.

ככלל דוגמאות אלו ואחרות מראות שיש השתנות של תפישות מוסריות ביחס לציווים ואיסורים בתורה גם בתוך עולמה של היהדות המאמינה בעקבות שינויים במציאות ובתפישות המוסריות הרווחות בכלל האנושות. באופן דומה יכולה להיות גם השתנות של התפישות המוסריות לגבי היתר אכילת בשר וחיוב הקרבת קרבנות. כך למשל אמר הרב קוק שאם וכאשר  הריגת בעלי חיים לצורך אכילת בשר וכיו"ב תיתפש כבלתי מוסרית ע"י כלל האנושות, אז גם ניתן יהיה לבטל את הקרבנות מן החי ולהמיר אותם במנחות מן הצומח (מורה לנבוכי הדור י' יט').


אבל העיקר הוא אולי שמעבר לכך שראינו שדתיים רבים, גם כאלו שאינם טבעונים, חושבים שחלק מהיתרי וציווי ואיסורי התורה אינם מוסריים, הרי שהנקודה העיקרית היא שלשאלה זו (של מוסריות התורה) אין כל קשר לשאלת האם האל הוא מוסרי. וזאת מכיוון שלפי התפישה הדתית האמיתית האל הוא מעבר לטוב ולרע עפ"י הקטגוריות המוסריות האנושיות.כולנו יודעים הרי שהאל עושה לכאורה מדי יום מעשים גרועים הרבה יותר מבחינה מוסרית מאשר להתיר שחיטה של בעלי חיים או אפילו לצוות על שחיטה כזו. מדי שנה מתים בעולם מיליונים של אנשים, כולל תינוקות חפים מפשע, כתוצאה מאסונות טבע ומחלות שנגרמות על ידי האל. אם אדם כלשהו היה מחולל כמות כזו של סבל ומוות היינו רואים בו פושע מלחמה מן הסוג הגרוע ביותר.
התשובה הדתית לכך, עוד מימי ספר איוב, היא שהאל נמצא מעבר לקטגוריות הטוב והרע האנושיות, ואיננו מסוגלים להבין את דרכיו או לשפוט אותו מבחינה מוסרית. הקטגוריות המוסריות האנושיות פשוט לא חלות עליו. הקטגוריות הללו רלבנטיות רק עבורנו כבני אדם.
לכן,
 גם אם אדם דתי רואה בחלק מן הציוויים, שהוא מאמין שהגיעו מאת האל, דבר בלתי מוסרי הוא לא יסיק מכך שהאל עצמו אינו מוסרי, כי הקטגוריות הללו אינן תופשות כלל באל. וכמו אברהם אבינו בעקידת יצחק, אם הוא יקיים את הציוויים הללו זה לא בגלל שהוא חושב שהם מוסריים, אלא למרות שהוא חושב שהם לא מוסריים, וזאת בגלל שהוא מחוייב לציית לאל גם בניגוד לתפישתו המוסרית העצמית.


ובכל מקרה, לטבעוני היהודי הדתי בימינו אין כלל את הדילמה הזאת שעמדה בפני אברהם אבינו, כי בימינו אין כל ציווי הלכתי שמחייב אותו לאכול בשר. ובמה שנוגע לעצם ההיתר לאכול בשר (שהוא רק כנגד יצר הרע כמו היתר אשת יפת תוארהוא נוהג בעצמו "קדש עצמך במותר לך".
וכשנתנה תורה לישראל [...] אסר להם קצת הבעלי חיים המולידים עובי ועכירות בנפש. ואפילו מה שהתיר להם, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמו שהתיר להם יפת תואר על זה הדרך.  (ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר ג פרק טו')

יום שני, 1 בינואר 2018

יחסו של היטלר לציד מסחרי

במאמר הקודם הראינו שהיטלר התנגד רק לציד למטרת שעשוע וללא סיכון לצייד האנושי, אבל לא גילה התנגדות לציד שבו הצייד האנושי לקח על עצמו סיכונים. במאמר זה נראה שביחס לסוג מסויים של ציד, קרי ציד דגים ולוויתנים למטרת מאכל והפקת שומן, היטלר לא רק שלא גילה לו התנגדות אלא אפילו ביקש לעודד ולהגדיל אותו.
ציד של לוויתנית ובנה. היטלר ביקש לעודד את דיג הדגים ואת ציד הלוויתנים בגרמניה. התמונה באדיבות Australian Customs and Border Protection Service

באופן כללי נראה שהיטלר לא התנגד לציד של חיות למטרת מאכל. כך למשל מעיד
צילום מעמ' 138 בספרו של באור

גם גבלס מספר ביומנו כיצד בשלב כלשהו במלחמה, נוצר אילוץ כלכלי לקצץ במנות הבשר המוקצבות לאוכלוסיה (כי מזון צמחוני הוא תמיד חסכוני יותר ממזון מן החי), אבל היטלר במקום לקפוץ על ההזדמנות להעביר את האוכלוסיה למזון צמחוני, כפי שהיינו מצפים אילו הוא היה באמת מחוייב לאידאולוגיה צמחונית, התנגד למהלך (כנראה בשל חששו מההשפעה של מהלך כזה על המורל). ההתנגדות הזו היתה כל כך מנותקת מהמציאות לכלכלית עד שגבלס כינה זאת "מדיניות קצרת רואי וקטסטרופלית".
צילום מGeobbles a Biograpy מאת פיטר לונגריץ'


למעשה, לא רק שהיטלר לא ביקש לצמצם את צריכת המזון מן החי, אלא שהוא שאף להגדיל אותה! כאן מובא ציטוט של דברי היטלר ב1942 שבהם הוא מבקש להגדיל את צריכת כמות הדגים לנפש בגרמניה פי 5 לרמה המקובלת ביפן:
צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר עמ' 230 (ינואר 1942)
ולאור דבריו אלו של היטלר על הצורך לעודד צריכת דגים מוגברת אפשר להבין את עדותו של באור שהיטלר לא הוטרד  משיחותיו של באור על הרפתקאות הדיג שלו, ולא הביע התנגדות לתחביב הזה:
צילום מספרו של באור, עמ' 138
ואם נאמר שאולי היטלר התייחס בצורה שונה לדגים מאשר ליונקים, אז נתבונן כעת ביחסו ללוייתנים שהם יונקים ואף נחשבים לאחת מממשפחות החיות האינטלגנטיות ביותר. ובכן, מסתבר שתחת שלטונו של היטלר הפכה גרמניה לראשונה בתולדותיה לאומה שעוסקת בציד לוויתנים בקנה מידה נרחב, כפי שנאמר במקור כאן:
Unilever was forced by the new Nazi government to finance the building of a German-flagged whaling fleet, making Germany a whaling nation for the first time. The first floating factory built in Germany, the Walter Rau, named for the owner of the main German margarine firm, went to the southern oceans in the mid-1930s. In its first season it processed 1,700 whales. From these it produced 18,264 tons of whale oil, 240 tons of sperm oil, 1,024 tons of meat meal, 104 tons of canned meat, 114 tons of frozen meat, 10 tons of meat extract, 5 tons of liver meal, 22 tons of blubber fiber, and 11 tons of glands for medical experiments. By 1939 the Germans were deploying 5 owned and 2 chartered factory ships. 
וכפי שמסופר במקור כאן, היטלר הוא שדאג אישית לכך שחברת יונילבר תבנה עבור גרמניה את צי ציד הלוויתנים הגדול ביותר באירופה בעת ההיא: 

אלא שמסתבר שלמרות שהיה ברשותו צי ציד הלוויתנים הגדול באירופה באותה עת זאת היטלר לא היה מרוצה, וב1942 התלונן על כך שגרמניה לא צדה מספיק לוויתנים לפני המלחמה כאשר הדבר היה אפשרי ביתר קלות מאשר בתנאי מלחמה:
צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר עמ' 468 (12 מאי 1942)

אנחנו רואים אם כך שגם בתחום הזה המדיניות של היטלר היתה לחלוטין לא מה שהיינו מצפים מדיקטטור המחוייב לאידאולוגיה צמחונית. במאמר הבא נראה שלא רק שהיטלר עודד סוגים מסויימים של ציד מסחרי אלא גם עסק בעצמו בציד (לפחות בצעירותו).
.