יום ראשון, 2 בספטמבר 2018

למה השר אורי אריאל וארגוני הטבעונים היהודים לא מוחים כנגד חג הקרבן כמו נגד הכפרות?

בכל ערב יום כיפור כאשר פעילים טבעונים יהודים מוחים כנגד מנהג הכפרות, אחת התגובות המתריסות הנפוצות כנגדם היא "למה אתם לא מוחים נגד שחיטת הכבשים בחג הקרבן"? לאחרונה נמצא גם מי שהעלה טענה דומה כנגד השר אורי אריאל (שהוא רחוק כמובן מלהיות טבעוני), בגלל שהוא יזם קמפיין ממשלתי נגד כפרות עם תרנגולים, אבל לא כנגד חג הקרבן. אין צורך לומר שלאנשים שמתריסים זאת אין כל עניין אמיתי בגורלם של הכבשים בחג הקרבן, והם עושים זאת רק כדי לדחות את הטבעונים בקש, אבל בכל זאת נבחן את הנושא בפוסט זה.
מתוך אתר מידה

תמונה מתוך הפגנה נגד כפרות בירושלים. שימו לב לשלט "צער בעלי חיים מצווה מן התורה". האם זה שלט שיניף אדם טבעוני אנטי-דתי?
מתוך אתר ארגון שב"י
ראשית, צריך להיות ברור שהתפישה הטבעונית היא שיש לאסור בחוק שחיטת בעלי חיים בכלל, גם למטרות אכילת בשר יום-יומית וגם למטרת טקסים דתיים כמו חג הקרבן או כפרות, כשם שהחוק היום אוסר למשל ציד של חיות בר מוגנות. אבל ברור שדבר כזה יוכל לקרות אך ורק כאשר יהיה לטבעונים רוב מוחלט ועצום באוכלוסיה. בעקבות מהפכת הבשר זה יקרה בסופו של דבר, אבל זה ייקח כנראה כמה עשרות שנים. בינתיים כל מה שהטבעונים יכולים לעשות זה למחות באופן סמלי ולנסות לשכנע אנשים להפוך לטבעונים.

שנית, הטענה כלפי הטבעונים היהודים הישראלים כאילו אינם מוחים כלל נגד חג הקרבן אינה נכונה. יש מחאות טבעוניות של יהודים ישראלים כנגד חג הקרבן. הנה לדוגמא פוסט בקורתי מאד שמגנה את מנהג השחיטה בחג הקרבן, שפירסמה הפעילה הטבעונית המפורסמת טל גלבוע לרגל חג הקרבן האחרון (2018). וכאן דוגמא נוספת של כתבה בקורתית מן השנה הזו על חג הקרבן באתר חדשות טבעוני ישראלי.

עם זאת, מבחינה כמותית ההתעסקות של הקהילה הטבעונית היהודית בישראל בחג הקרבן היא אכן קטנה משמעותית מהתעסקותה במנהג הכפרות, והיא גם מתבטאת באופן מילולי ולא בהפגנות פיזיות מול המקומות בהם מתבצעת השחיטה. אבל לכך יש כמה סיבות הגיוניות ביותר:

א. הסיכוי לשכנע
כאשר אתה מבקש לשכנע אנשים לשנות ממנהגם כדי להציל חיים ההגיון התועלתני אומר שכדאי לך לרכז את מרבית המאמצים שלך במקום שבו יש סיכוי גבוה יותר להצלחה בשכנוע. (במאמר מוסגר נעיר שגם ההלכה היהודית מכירה בהגיון הזה באופן כללי באומרה: "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע").
ואין ספק שהסיכוי של מחאה יהודית כנגד כפרות להצליח לשכנע אנשים גדול בהרבה מהסיכוי של מחאה יהודית נגד חג הקרבן.
הסיבה לכך היא שלמחאה כפרות ניתן למצוא סיוע רב בדבריהם של רבנים שמתנגדים למנהג הכפרות, גם מטעמי צער בעלי חיים, וגם בלא כל קשר לנושא של צער בעלי חיים, אם בגלל חשש שזה נראה כדומה במקצת למנהגי עבודה זרה (דרכי האמורי), כפי שאמר לא פחות מאשר מחבר השולחן ערוך שזהו מנהג של שטות שיש למנוע אותו, או בגלל חששות לכשרות השחיטה כשהיא נעשית בצורה סיטונית ברחובה של עיר. עוד על כך בהרחבה כאן.
אמנם רבים מבין הנוהגים במנהג הכפרות בתרנגולים מכירים מקורות אלו ואף על פי כן ממשיכים במנהגם בהסתמך על מקורות רבניים אחרים, ואותם כנראה לא ניתן יהיה לשכנע גם כך. אבל יש גם לא מעט מהם שאינם מכירים את המקורות הללו והחשיפה שלהם אליהם יכולה לפעמים להביא לשינוי בהחלטתם.
מתוך מהדורה ראשונה עם הגהות הרמ"א (אתר HebrewBooks)
מאתר כיכר השבת
מאתר כיכר השבת
משום כך המחאה נגד הכפרות אינה מחאה נגד הדת היהודית אלא הצטרפות לזרם חזק בדת היהודית האורתודוקסית שמתנגד לכפרות באמצעות תרנגולים. כך למשל בשנתיים האחרונות הושק קמפיין פרסום ממשלתי כנגד מנהג הכפרותי דווקא על ידי שר החקלאות אורי אריאל שהוא יהודי דתי אורתודקסי מאד וימני מאד, וגם אדם שלא תמיד בעד זכויות בעלי חיים בנושאים אחרים (כמו למשל בנושא משלוחים חיים).

קמפיין נגד כפרות על תרנגולים ביוזמת השר האנטי-דתי הידוע אורי אריאל מ"הבית היהודי". למה הסמולני צבוע לא עשה גם קמפיין נגד חג הקרבן?
ואכן בהפגנות טבעוניות נגד כפרות תמיד תמצא שלטים ובהם ציטטות של רבנים חשובים (מבעל השולחן ערוך ועד ימינו) שמביעים התנגדות למנהג הכפרות בתרנגולים, ואמירות חיוביות בדבר יחס היהדות לבעלי חיים. 
חומר תעמולה שמחולק בהפכנה נגד כפרות. זה בעצם דף מקורות לשעור תורני... מתוך אתר ארגון שב"י
לעומת זאת אי אפשר למצוא התנגדות כלשהי בקרב חכמי הדת המוסלמית למנהג שחיטת הכבשים בחג הקרבן. אמנם רוב האסכולות בהלכה המוסלמית רואה בשחיטה הזו רק מצווה רצויה אבל לא חובה של ממש, ולכן טבעונים מוסלמים רבים יכולים להמנע משחיטת הכבש ואכילת בשרו בלא לחוש שהם עוברים עבירה דתית של ממש. אבל יש גם אסכולה דומיננטית מאד שרואה בו חובה של ממש, ובעיקר לא ניתן למצוא שום סמכות דתית מוסלמית בעלת משקל כלשהו מכל אסכולה שהיא שמתנגדת למנהג וקוראת לבטל אותו. לכן יציאה כנגד המנהג נתפשת כיציאה כנגד דת האיסלם עצמה, וממילא הסיכוי שהיא תצליח לשכנע מאמינים לבטל את המנהג הוא אפסי. מאותה סיבה גם השר אורי אריאל שאינו חשוד באהדת האיסלם גם כן לא יזם קמפיין ממשלתי נגד שחיטת כבשים בחג הקרבן.

ב. החשש מאלימות
הסיכוי לכך שמחאה של יהודים כנגד מוסלמים תתקל באלימות קשה, במיוחד מחאה כזו שנתפשת כמחאה כנגד דת האיסלם עצמה, הוא גבוה יותר מאשר במקרה של מחאה של יהודים כנגד יהודים. למעשה אפילו במקרה של מחאות כנגד כפרות היו מספר פעמים שבהן המפגינים נתקלו באלימות מן הצד השני (ראו למשל כאן וכאן). אבל ברור שבהפגנות כנגד מוסלמים הסכנה לאלימות קשה גדולה הרבה יותר. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל אם יהודי יתעמת עם מוסלמים שמחזיקים סכין ביד כדי לשחוט כבש, יש סיכוי מסויים (קטן אמנם, אבל לא זניח) שהוא עתיד לסיים את חייו כמו אותו הכבש. וטבעונים אמנם מוכנים להקריב הרבה למען בעלי חיים אבל הם לא בעלי נטיות אובדניות...

ג. קשוט עצמך תחילה
גם בלי קשר לחשש המוגבר מפני אלימות מוסלמית, הטבעונים היהודים רוצים לתקן את העם שלהם לפני שהם מתקנים עמים אחרים. הסדר ההגיוני של הדברים הוא שתיקון העם שלך קודם לתיקון שאר העולם (זה הרי כל הרעיון של "עם סגולה" ו"אור לגויים"). כמו כן אם תבוא לבני עם אחר בדרישות מוסריות לפני שתיקנת את בני עמך אז הם יגיבו כלפיך ב"טול קורה מבין עיניך".

הערת אגב לסיום: חלק מהמתריסים שעניתי להם כאן גם יוצאים מתוך הנחה סמויה או מפורשת שמה שקורה בחג הקרבן גרוע יותר מאשר מה שקורה במנהג הכפרות. אבל גם זה לא מדוייק.

1. מבחינה כמותית מספר החיות הנשחטות במנהג הכפרות במדינת ישראל כנראה גדול ממספר החיות הנשחטות במדינה לרגל חג הקרבן.
לא הצלחתי אמנם למצוא נתונים מדוייקים ואמינים לא על זה ולא על זה. אבל אפשר להעריך שמספר התרנגולות שנשחטים לכפרות גדול יותר ממספר הכבשים שנשחטות בחג הקרבן, מן הטעם הפשוט שמנהג המוסלמי הוא לשחוט בחג הקרבן כבשה אחת למשפחה או חמולה שלמה. נראה שהמספר המדוייק של אנשים שמתקבצים לשחיטת בהמה אחת תלוי ברמת עושרה של כל מדינה. כך למשל באינדונזיה שבה יש 220 מיליון מוסלמים, נשחטו ב2016 שש מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל360 אנשים. בירדן שבה יש כ9 מיליון מוסלמים נשחטים כשלוש מאות חמישים אלף כבשים בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל30 איש. באיחוד האמירויות הערביות יש כ7 מיליון מוסלמים, ושם נשחטים כשבע מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל10 איש.
לעומת זאת במנהג הכפרות מקובל לשחוט תרנגולת אחת עבור כל אדם בנפרד, כולל נשים וילדים ואפילו עוברים ברחם אימם (למרות שלא ברור למה הם זקוקים לכפרה). למעשה כאשר אשה נמצאת בהריון ולא ידוע מין העובר, אז יש הנוהגים לשחוט עבורה 3 עופות - תרנגולת עבור האם ותרנגול ותרנגולת עבור העובר:
"נוהגים לעשות כפרות עם תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית גדולים וקטנים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית. ולאשה מעוברת לוקחים תרנגולת אחת בשבילה, ועוד תרנגול ותרנגולת לעובר כשאין ידוע אם הוא זכר או נקבה (עיין רמ"א תרה. כה"ח שם ס"ק ה)" (הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר)
מה הסיבה להבדל במנהגים? יש להניח שזה נובע בחלקו מכך שבכבשה ממוצעת יש הרבה יותר בשר מאשר בתרנגולת ממוצעת, כמו גם מכך שמנהג הכפרות נועד לכפר ולכן יש צורך בכפרה נפרדת לכל אדם, ואילו מנהג חג הקרבן נעדר מימד של כפרה.
בכל אופן, גם אם נניח שרק 20% מהחרדים והדתיים והמסורתיים-דתיים (שמספרם יחד מגיע לכ2 מיליון, כולל ילדים ותינוקות) מקיימים את מנהג הכפרות באמצעות תרנגולות ביחס של חיה אחת לאדם אחד, בעוד ש99% מהמוסלמים במדינה (שמספרם מגיע לכ1.5 מיליון) מקיימים את מנהג שחיטת הקרבן ביחס של עשר בני אדם לחיה אחת (כמו באיחוד האמירויות הערביות), עדיין מספר התרנגולות הנשחטות יהיה גדול במידה ניכרת ממספר הכבשים הנשחטים ׁ(400 אלף לעומת 150 אלף).

2. מבחינת הסבל לחיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, יש יתרון לשחיטה בכפרות בכך שהיא נעשית על ידי אנשי מקצוע בעלי נסיון, וכמו כן מדובר על חיות קטנות יותר ולכן השחיטה שלהם קלה יותר, ומשתי סיבות אלו המוות שלהן מהיר יותר וכרוך בפחות סבל. לעומת זאת בחג הקרבן מקובל לרוב שהכבש נשחט על ידי המשפחה שאוכלת אותו, שהיא מן הסתם פחות מנוסה ומיומנת משוחט מקצועי. מצד שני, התנאים בהם מוחזקות כיום התרנגולות בימים ובשעות שלפני השחיטה בכפרות הם כנראה פחות טובים בדרך כלל מהתנאים שבהם מוחזקים הכבשים בימים ובשעות שלפני השחיטה שלהם בחג הקרבן. התרנגולות מוחזקות ברחוב כלואות בהמוניהן בארגזים בתנאי חום ובצפיפות ולא תמיד דואגים בצורה מסודרת להשקייתן והאכלתן.

Gertvoprinachenie 1.jpg
חג הקרבן
3. מבחינה חינוכית יש המציינים את האכזריות הרבה אצל המוסלמים ששוחטים את החיות בעצמם, ובמיוחד את המסר החינוכי השלילי שנוצר אצל הילדים שרואים את השחיטה ולפעמים גם משתתפים בה, וזאת לעומת השחיטה בכפרות שנעשית בדרך כלל על ידי בעלי מקצוע מאחורי הקלעים. זה כמובן נכון מאד, אלא שיש לציין שגם במנהג הכפרות לעתים קורה שילדים צופים בשחיטה ואף מסייעים בפרוק ומריטת התרנגולת לאחר שחיטתה. כפי שניתן למשל לראות בתמונה כאן ובסרטונים כאן וכאן.