סוכת עורו של לוויתן - מה יש לטבעונים לומר על זה?

בברכת המזון של סוכות אומרים "הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן", ויש האומרים זאת גם בעת היציאה האחרונה מהסוכה בסוף החג "יהי רצון שכשם שישבתי בסוכה זו כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן". ונשאלתי על ידי מספר אנשים איך טבעונים דתיים יכולים לומר דבר כזה?

השמדת הלוויתן מאת גוסטב דורה

ראשית יש לציין שמקור הדברים הוא בגמרא: 

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים [...] אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים [...] ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, לא) התמלא בסוכות עורו [...] (בבא בתרא עד:-עה.)

ובנוסח שונה מעט מופיעים הדברים גם במדרש רבה:

מַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא, וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. (ויקרא רבה יג ג)

כיצד אמורים אנו להתייחס לדברים? ראשית צריך לומר שדעת רבים היא שמדובר באגדה ומשל בלבד. כך למשל הרמב"ם ביד החזקה אומר: 

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים [...] וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים [...] וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה [...] (הלכות תשובה ח' ג-ד)

ואף שאינו מזכיר במפורש את עניין הלוויתן ברור שהוא מכוון גם לכך. וממשיכי דרכו התייחסו ללויתן במפורש ופרשו אותו כמשל על עניינים רוחניים שונים.  כך למשל אומר הרב יצחק עראמה בעל ספר עקידת יצחק:

או שיאמר שהרשע יגור מפני עונש חטאתו, והצדיק בהפך, כי יתאווה יגיע לו שכר צדקתו. וזה וזה יבוא, כי תבוא לרשע מגורתו ולצדיק ייתן תאוותו, והכול הולך לעניין אחד. והוא מה שאז"ל פרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ד ב) על לויתן שנברא זכר ונקבה, שסירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. כי לפי הנראה עניין לוויתן במאמר זה להם, הוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם, והם הנבראים זכר ונקבה, כי לווית חן היו ליוצרם. (עקידת יצחק שער ס)

דברים דומים אומרים למשל גם הרשב"א והמהר"ל (אפשר לראות את דבריהם בתלמוד שטיינזלץ על בבא בתרא עד ע"ב).

אלא שכנגד זה יש שטוענים שלצד הנמשל הרוחני, צריך להבין את דברים גם כפשוטם. כך למשל אומר המהרש"א על הגמרא שם (בבא בתרא עד ע"ב): "ודע כי לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודוק". ויש הטוענים כך גם היום (למשל כאן וכאן).

ועל כך יש לענות, שגם אם נבין את הדברים כפשוטם אין כאן כל בעיה מבחינה טבעונית. מבחינה טבעונית אין בעיה מוסרית להשתמש בעורה של חיה או לאכול את בשרה כשהחיה מתה שלא ביד אדם. וזה לא משנה לצורך העניין אם היא מתה באופן טבעי מזקנה או מחלה או תאונה, או שהומתה ישירות בידי האל או שהומתה על ידי חיה אחרת. ואם נשים לב בגמרא ובמדרש שהבאתי לעיל נאמר שהלוויתן לא הומת/יומת בידי אדם, אלא או בידי האל - "הרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא", או בידי חיה אחרת (בהמות או שור הבר) - "בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ". וראה עוד על כך במאמרי כאן.

ולסיום, על דרך המליצה אני מצידי בכלל מוצא פה רמז לבשר מתורבת בכך שנאמר "מבשרו של לוויתן" ולא "מלוויתן". והפרוש שמדובר כאן בבשר מתורבת הוא גם הדרך היחידה להסביר כיצד בשר הלוויתן שאנחנו מכירים היום יכול להיות כשר. הרי הלוויתן המוכר לנו היום, שנתן השראה לתיאור בספר איוב שאל פסוקיו מתייחסת הגמרא שהבאתי לעיל, אינו כשר  כלל, בהיותו חיה ימית בצורה הדומה לדג שיש לה אמנם סנפירים אבל אין לה קשקשת. אלא שלדעת פוסקים רבים בשר מתורבת מבשרו של לוויתן יהיה כשר. וראה על כך בהרחבה כאן.

הערה: נשאלתי לגבי הזיהוי של הלויתן בספר איוב עם הלויתן שלנו. ברור שהתיאור שם הוא תיאור של יצור מיתי, אבל גם ברור שהוא קיבל השראה מהלויתן שאנו מכירים.
הלויתן שלנו היה מוכר לקדמונים באזור כי יש לוויתנים גם בים התיכון, ואין ספק שזה היה בעל החיים הגדול ביותר שהם ראו אי פעם. ויש לשים לב שים לב לפסוקים הללו באיוב פרק מא:
"מנחיריו יצא עשן, כדוד נפוח ואגמון" (איוב מא, יב). זה תאור נשימת הלוויתן שלנו המעלה עמוד של אדים.
"ח דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. ז גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר. ח אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם. ט אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ." זה תיאור של המזיפות של הלוויתן שלנו, שבניגוד לשיני כל בעלי החיים האחרים באמת נראים כאילו אין ביניהם רווח והם דבוקים אחד לשני. (ראה למשל כאן)

"בשר גדי מחלב אמו, ובשר עגל מחלב במקום עגל חלב" - עוד דרך להתיר בשר מתורבת מבהמה כשרה בחייה

כפי שהראיתי במאמר קודם יש פוסקים המתירים בשר מתורבת מכל מקור שהוא, ובפרט גם כאשר תאי הגזע הראשוניים לייצור הבשר נלקחו מבהמה כשרה חיה, ואינם סוברים שיש כאן איסור של איבר מן החי או בשר מן החי, ואילו פוסקים אחרים חוששים לכך.

ברצוני להציע מספר דרכים להפקת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה, במספר אופנים שונים, שיהיו לדעתי כשרים גם לדעת הפוסקים המחמירים יותר. מאמר זה יתאר את הדרך הראשונה ובמאמרים נוספים בעתיד אתאר דרכים נוספות.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.
ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.

הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.

עבור אנשים לא מעטים זו תהיה אולי הפתעה לשמוע שחלב פרה מכיל תאים רבים מגוף הפרה, אבל זהו אכן המצב. המונח הטכני לכך הוא "תאים סומטיים" (טבעונים קוראים לזה "מוגלה" 😉). התקן הבריאותי המקובל בישראל ובאירופה למשל קובע שלחלב פרה מותר להכיל עד 400000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ80 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב.  בארצות הברית מותרים עד 750000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ150 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. פרה שיש לה עד 100000 תאים סומטיים למילילטר בחלב נחשבת בריאה לגמרי, וזהו המצב הנורמלי. מבחינה מציאותית לא ייתכן כלל חלב שיוצא מעטין הפרה כשאינו מכיל כלל תאים סומטיים.

הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב).  אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.

ניתן אם כך לקחת תאי דם לבנים או תאי אפיתל ולהפוך אותם לתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (iPSC) או לחלופין לקחת ישירות את תאי הגזע הפלוריפוטנטים מתוך החלב. ואז להפוך את התאים הללו למיובלאסטים שיהפכו בתורם לתאי שריר.

מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.

והנה לכאורה בתאים הללו יש חשש איסורים רבים - איבר מן החי, בשר מן החי, תערובת בשר בחלב ואכילת דם (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ולמרות זאת אין כל פקפוק בכך שחלב שנחלב מבהמה כשרה הוא כשר למהדרין לכל הדעות, וכך כמובן גם התאים הסומטיים שבתוכו כשרים מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
יתר על כן, היום ניתן טכנית לסנן את התאים הללו באמצעות מסננת מיקרומטרית ו/או צנטריפוגציה ולקבל חלב נקי כמעט לגמרי מתאים סומטיים (שמחירו מעט גבוה יותר אבל לא ברמה בלתי סבירה), והדבר אף נעשה בקנה מידה תעשייתי בייצור של סוגים מיוחדים של חלב (כמו חלב עמיד, או אבקת חלב לתינוקות). אבל לא שמענו על אף פוסק שטען שיש חובה (או אפילו שיש בזה מנהג חסידות) לנהוג כך, ושאסור לשתות חלב שלא עבר תהליכים אלו (שזהו רוב החלב הרגיל הנצרך בימינו).

אפשר להעלות כמה טעמים להיתר זה:

1. כפי שאומרת הגמרא בבכורות ו' ב' לכאורה גם נוזל החלב עצמו צריך היה להחשב כאיבר מן החי (אפילו ללא התאים הסומטיים שבו) ועצם ההיתר לשתות אותו הוא חידוש והיתר מיוחד של התורה, שנלמד מפסוקים כמו "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". ולעניינו נאמר שהיתר מיוחד זה חל גם על התאים הסומטיים שבתוך החלב. חיזוק להסבר זה אפשר למצוא בדברי הש"ך (יו"ד פא ס"ק יב) שמסביר שהיתר מיוחד זה של התורה שמבטל דין איבר מן החי לגבי חלב, חל גם על חלקי החלב שאינם נראים כמו חלב, שמתקבלים כאשר מפרידים את החלב לחלקיו. הש"ך כמובן לא דיבר על התאים הסומטיים, שלא היו ידועים בימים שלפני המצאת המיקרוסקופ, אלא על "מימי חלב" שהוא החלק הנותר מהחלב אחרי שעושים ממנו גבינה (מה שנקרא בימינו מי גבינה), אבל אותו הגיון רלבנטי גם בנידון דידן. 

2. התאים הסומטיים הם מיקרוסקופיים ולא נראים בעין בלתי מזויינת, וישנו כלל ההלכתי שאין עליו חולקים והוא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולכן דיני כשרות אינם חלים על דברים שאינם נראים בעין בלתי מזוינת, וממילא גם איסור איבר מן החי אינו חל התאים הסומטיים שבתוך החלב.

לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.

אלא שביחס להסבר 2 יש מי שהעלה את הסברה שמכיוון שהמדענים מחשיבים את התאים הללו שמהם עתידים לייצר בשר מתורבת ומתעסקים עמהם הרי זה כאילו הם חזרו להיות "נראים לעין", והם חוזרים להיות אסורים משום איבר מן החי (דין "אחשביה"). 
לפי גישה זו לכאורה צריך לומר שאם מדען שתה מכוס החלב תאים כאלו בהיתר גמור ואחר כך לקח מאותה הכוס עצמה כמה תאים מאותו הסוג ממש באמצעות מיקרומניפולטור ומיקרוסקופ (או בעזרת מיקרו מסננים או ננו מסננים) לצורך גידול בשר מתורבת, פתאום התאים הללו הופכים לאסורים.

עצם הרעיון שדין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים אינו מובן מאליו. אלו שתומכים ברעיון הזה מביאים בתור הוכחה את דברי הגרש"ז אויערבאך, בשו"ת 'מנחת שלמה' (חלק ב סימן צז אות כז): "בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים".

ראשית יש לציין שאף בעניין הנדסה גנטית בצמחים עצמה לא כל הפוסקים מקבלים את סברתו זו של הגרש"ז אויערבאך, ויש ביניהם כאלו שאינם מחשיבים זאת כאיסור כלאיים (כמו למשל הרב דב ליאור, והרב יצחק יוסף בילקוט יוסף).

אבל מעבר לכך לעניות דעתי, גם אם נקבל את דעתו של הגרש"ז אויערבאך בעניין הנדסה גנטית בצמחים, אפשר לומר שיש הבדל גדול בין איסור כלאיים לאיסור איבר מן החי, ולכן לא ניתן ללמוד מדבריו בעניין הנדסה גנטית לעניין בשר מתורבת. 

באיסור כלאיים האיסור הוא גם ובעיקר בעצם מעשה ההכלאה עצמו, ואילו בעניין בשר מן החי מדובר באיסור אכילה בלבד. ולכן כאשר מדובר באיסור יצירת כלאיים, שהוא איסור על עצם ההכלאה, אז מכיוון שהמעשה של ההכלאה עצמו בודאי ניכר לעין, הרי העובדה שהגנים שמעבירים הם מיקרוסקופיים אינה רלבנטית לשאלה האם מתבצע איסור, והמעשה עצמו עדיין אסור. לעומת זאת פעולת הריבוי של תאים מיקרוסקופיים לתרבית הניכרת לעין בלתי מזויינת אין בה שום איסור.

או אם ניגש לדברים מזווית אחרת - דבר פשוט הוא שאם אדם הסתכל למשל בכוס המים שלו במיקרוסקופ וראה שם שרצים מיקרוסקופיים עדיין יהיה מותר לו לשתות מאותה הכוס את המים עם השרצים שראה במו עיניו (ראה למשל דברי הראשון לציון הרב שלמה עמאר בסעיף ז' כאן: "לענ"ד אפי' נראה דם [נידה ע"י מיקרוסקופ] אינה טמאה, וגם התולעת [שאדם ראה במיקרוסקופ] מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה [במיקרוסקופ] וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'"). 

אז איך יש להבין את דברי הגרש"ז אויערבאך "כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים"? נראה לי שהכוונה היא בדיוק כפי שפרשתי קודם, שמכיוון שמעשה ההכלאה עצמו (כלומר הפעלת המכשירים שמבצעים את ההרכבה על ידי המדענים) הוא בודאי ניכר לעיניים, אז לא שייך לומר שהמעשה של הפעלת המכשירים יהיה מותר כיוון שהאלמנטים הסופיים שבהם מטפלים המכשירים הם מיקרוסקופיים. אבל כל זה לא רלבנטי לנידון דידן של תאי הגזע שבעצם המעשה של הפיכתם לתרבית ודאי אין כל איסור והשאלה היא רק האם הם עצמם, לפני שהרבו אותם בתרבית, אסורים באכילה משום איבר מן החי או לא.

אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד. 

התאים הסומטיים שבחלב שאנו שותים נבדקים ונמדדים דרך קבע על ידי יצרני החלב ו/או משרד הבריאות כדי לוודא שמספרם אינו עולה על התקן המותר. יותר מכך, גם מספר נמוך מאד באופן קיצוני של תאים סומטיים בחלב עשוי להחשב דבר שלילי מבחינת הרפתנים כיוון שהוא עשוי להעיד על בעיה במערכת החיסונית של הפרה (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ראו כאן וכאן למשל. 

כך שבהחלט אפשר לומר שיצרני החלב מייחסים חשיבות רבה לתאים הסומטיים שבחלב (לטוב ולמוטב) ומתעסקים עמם רבות. הרפתנים עושים מאמצים רבים כדי שמספר התאים הללו לא יעלה מעל הסף המותר, וחברות החלב עושות תחרויות בין הרפתנים מי יספק את החלב עם המספר המועט ביותר של תאים סומטיים. מאידך הרפתנים גם דואגים ממצב שמספרם יהיה הרבה יותר מדי נמוך. למרות זאת איש אינו חושב להחיל על התאים הללו דין "אחשביה" ולאסור לשתות תאים אלו בחלב משום איבר מן החי. ואף אם נניח שהדבר חשוב רק ליצרנים ולא לצרכנים, הרי לא מצאנו גם מי שסובר שליצרני החלב עצמם אסור לשתות חלב מטעם זה. [בהקשר זה יש לציין שדין אחשביה חל גם כאשר התכלית שבגללה מחשיבים את הדבר האסור שונה מהתכלית שבהקשר שלה הוא אסור. זאת אפשר ללמוד כבר בדוגמא המקורית שממנה למדים את הדין הזה במשנה (מסכת שבת צ ע"ב, רש"י ד"ה המצניע בכל שהוא). שם נאמר שמי שהצניע גרעין כדי לזרוע אותו בעתיד, גילה בכך שהוא חשוב בעיניו, ולכן חייבים על הוצאתו בשבת מרשות לרשות, למרות שהוא פחות מכשיעור הרגיל שמתחייבים עליו בהוצאת אוכלים. וזאת למרות שכמובן אין קשר הכרחי בין זריעה להוצאה מרשות לרשות].

על כורחנו אנו חייבים להסיק אחת מן השתיים: או שיש כאן היתר מיוחד של התורה (הסבר 1 שהעלנו לעיל) או שדין אחשביה אינו חל על דברים מיקרוסקופיים. כך או כך ברור שמשעה ששפקע איסור איבר מן החי מתאים אלו לא ניתן להחזיר אותו לתוקפו, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת. [וכן לגבי שאר האיסורים שציינו כמו תערובת בשר בחלב ואכילת דם].

ועוד נקודה אחרונה בהקשר זה, אמרתי כאן הרגע שלאחר שהתאים הסומטיים הופקעו מגדר איבר מן החי הם לא יכולים לחזור לאיסור זה. ואפשר לכאורה לטעון כנגדי שיש דוגמא שסותרת את דברי. שהרי ביצה של תרנגולת הופקעה בהיתר מיוחד של התורה מלהיות איבר מן החי, ואף על פי כן אם היא ביצה שהופרתה על ידי זכר והחל להתרקם בה אפרוח היא שבה ונאסרת לאכילה.

אלא שיש כאן הבדל גדול. הביצה שמתרקמת לאפרוח נאסרת לא משום שהיא כביכול חוזרת למקורה להיות איבר מן החי (מן התרנגולת האם), אלא היא נאסרת משום שהיא הופכת ליצור חי שעומד בפני עצמו.
לדעה אחת - יש כאן איסור נבילה, משום שהביצה הופכת לאפרוח שצריך שחיטה. אם האפרוח השלים את התפתחותו אז ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא אותו חי ובמצב ראוי לשחיטה, ואז לשחוט ולאכול אותו. אבל אם הוא עוד לא סיים את התפתחותו לא ניתן טכנית לשחוט אותו כי לא ניתן להוציא אותו חי מן הקליפה וגם אין לו צוואר וכדומה. אם נשבור את הביצה או נבשל אותה אז הוא ימות ללא שחיטה וזו נבילה שאסורה במאכל.
לדעה אחרת, והיא דעת הרוב, אפילו איסור נבילה אין כאן, שאין האפרוח קרוי עוף עד שיצא מקליפתו, ואיסור נבילה קיים רק בבהמות ועופות. לפי דעה זו (הנזכרת כבר בגמרא חולין סד ע"א-ע"ב) איסורה של ביצת עוף כשר המתרקמת לאפרוח הוא רק מגזירת חכמים, שדימו אותה לשרץ השורץ על הארץ. 
כך או כך ודאי שאין כאן איסור איבר מן החי של התרנגולת האם.

ואשר לשאלה האם יש אם כך אולי לאסור את הבשר המתורבת מדין נבילה (לפי הדעה הראשונה באיסור אפרוח בתוך הביצה)? התשובה היא לא ולא, שהרי בניגוד לביצה המופרית, התאים הסומטיים בחלב והבשר המתורבת המיוצר מהם אינם עומדים להפוך ליצור חי המצריך שחיטה, ולכן לא שייך בהם כלל איסור נבילה. כל הרעיון בבשר המתורבת הוא שהוא יכול להתפתח רק לרקמה או לאיבר שאינו מן החי, ולא לאורגניזם שלם. כפי שהסברתי למעלה את הבשר הזה ייצרו מתאי גזע פלוריפוטנטיים שאינם יכולים בשום אופן להתפתח לעובר שלם אלא רק לרקמות ואיברים נפרדים.
וברור כי איסור אכילת בשר נבילה שייך לכל היותר רק אחרי מוות של אורגניזם מלא (או עובר שאמור להתפתח לאורגניזם מלא) ולא אחרי מוות של איבר של אורגניזם. והראיה שאיבר שנחתך מבהמה חיה ומת (האיבר) כתוצאה מכך, אסור רק באיסור איבר מן החי ולא באיסור נבילה, וזאת בניגוד לאיבר שנחתך מבהמה שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה, שאסור באיסור נבילה. וכעין זה אומר למשל בפירוש הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר בספר אורה ושמחה על הרמב"ם (מאכלות אסורות ד ד): "דליתא נבילה אלא בדבר שהיה חי ומת אבל חתיכה של בשר כיון שלא היה לה חיות בפני עצמו מתחילתו, לא חל עליו שם מת, ולפיכך אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה [...] אי אפשר שיחול שם נבילה אלא בדבר שהיה לו חיות מתחילתו, אבל אם מתחילתו לא חשיבי חיותו לחיות א"כ אי אפשר שיהיה עליו שם נבילה, וכדמוכח מתחילת דברי הרמב"ם בהל' זו דיסוד דין נבילה אינו אלא בדבר שמת, וא"כ דבר שמתחילת יצירתו הוא כמת אי אפשר שיחול ביה דין נבילה, דאין נקרא מת אלא דבר שהיה חי מתחילה".

אם כן, איסור איבר מן החי אין כאן, משום שכפי שהראינו לעיל אין איסור איבר מן החי בתאים הסומטיים שבחלב. אף איסור נבילה אין כאן, משום שאין איסור נבילה אלא בדבר שהיתה לו חיות בפני עצמו מתחילתו, ולא זה המקרה בבשר מתורבת. גם אין סיבה לגזור על בשר מתורבת גזירת שרץ השורץ כפי שגזרו על אפרוח בביצתו, שהרי כפי שאמרנו אין הבשר המתורבת יכול להתפתח לכדי יצור חי ולכן אינו דומה לשרץ השורץ על הארץ, ובכל מקרה אין גוזרים כיום גזירות חדשות. ולכן אין סיבה לאסור את הבשר המתורבת מתאים סומטיים שבחלב.

אפשר לדמות בהקשר הזה את הבשר המתורבת לדם שמופיע בביצים בלתי מופרות (שאלו רוב הביצים בימינו). ביצים כאלו אינן נאסרות גם אם נמצא בהן דם, מכיוון שאנו יודעים שאין להן אפשרות להתפתח לאפרוחים, ומעיקר הדין מותר היה לאכול גם את הדם שבהן. אמנם למעשה נהוג לזרוק את הדם מביצים כאלו ולא לאכול אותו, אלא רק את שאר ביצה, אבל זהו רק משום מראית עין, שמא יבואו הרואים לטעות ולחשוב שאנו אוכלים דם של עוף שנשחט, שהוא ודאי אסור (באופן דומה אסרו משום מראית עין אכילת דם דגים שהוא מותר מעיקר הדין). אבל אין כמובן חשש מראית עין באכילת בשר (שהרי אין אוסרים אכילת בשר כשר רגיל שמא יבואו לחשוב שזהו בשר נבילה או טריפה) ולכן אין סיבה לאסור מטעם זה את הבשר המתורבת.
למעשה לבשר המופק מהתאים הסומטיים שבחלב יש אפילו יתרון משמעותי מבחינה זו על פני דם בביצה בלתי מופרית. כי בביצים לא מופרות שנתגלה בהן דם יש סיכוי קטן מאד שבכל זאת החל להתפתח בהן עובר גם ללא הפריה. אף שאמרנו קודם שביצה בלתי מופרית אינה יכולה להתפתח לאפרוח, למעשה אצל התרנגולים, כמו בהרבה מינים אחרים של בעלי חיים, קיימת תופעה טבעית נדירה שנקראת רביית בתולין, שבה ביצה יכולה להתפתח לאפרוח גם אם לא הופרתה על ידי זכר. לעומת זאת, למיטב ידיעתנו, התאים הסומטיים או הפלוריפוטנטיים שבחלב הפרה אינם יכולים באופן טבעי להתפתח לעגל שלם בשום דרך, כך שחשש מעין זה לא קיים כלל בבשר המתורבת שיופק מהם. ואם כן, ניתן ללמוד את היתרו של בשר כזה בקל וחומר מדם שמופיע בביצה לא מופרית.

הערות:

1. לכאורה ניתן להעלות הסבר אחר לשאלה מדוע מותר לשתות תאים סומטיים בחלב, והוא שהתאים הסומטיים בטלים בשישים לעומת הנוזל של החלב (אפילו 150 מיליון תאים סומטיים בכוס חלב שוקלים רק 0.15 גרם) ואיסור איבר מן החי בטל ברוב של שישים [למעט אם מדובר באיבר שלם שאז דינו כבריה שלמה שאינה בטלה אפילו באלף, אבל ודאי שאין לראות בתאים בודדים איבר שלם, וכמו כן אף שאין מבטלים איסור לכתחילה, הרי כאן מדובר שזהו טבע החלב מעצם ברייתו]. אלא שיש לדחות הסבר זה, משום שכפי שציינו למעלה אפשר היום להפריד את התאים הסומטיים מן החלב בעלות שאינה גבוהה, ולפי ההלכה דבר שאפשר להפרידו מן התערובת ללא מאמץ רב אינו בטל בשישים (רמ"א יו"ד צח ד).

2. נשאלתי מה הרווח הטבעוני ממהלך כזה, שהרי טבעונים הם נגד שימוש בחלב פרה? אלא שזה אינו מדוייק לגמרי. הבעיה שיש לרוב הטבעונים בימינו עם צריכת חלב היא שמשק החלב כרוך בגרימת סבל לפרות, הן בתנאי הגידול, הן בהפרדה שעושים בין הפרה והעגל והן בכך שכאשר תפוקת החלב של הפרות יורדת מתחת לסף הכדאיות הכלכלית הן נשלחות לשחיטה.
אבל לא נראה שיש בעיה ממשית מבחינה טבעונית עם גידול פרה בתנאי רווחה בחוות חופש עד זקנה ושיבה טובה, כשהיא נכנסת להריון באופן טבעי ומגדלת את העגלים שלה. ואם, כדי להציל מיליונים על מיליונים של פרות עתידיות, נחלוב באופן חד פעמי כמה סמ"קים בודדים של חלב ממה שנותר בעטין של הפרה שבעת הרצון הזו אחרי שהעגל שלה סיים לינוק, לא נראה שמישהו יתנגד לכך מבחינה טבעונית.

3. לא נכנסתי כלל לדון בשאלה האם בשר מתורבת שייוצר בדרך הזו יהיה בשרי, פרווה או אולי אפילו חלבי?! הסיבה היא שהדרכים הנוספות לעיבוד התאים הללו (אחרי לקיחתם מן החלב) שאציע במאמרים הבאים ינטרלו לדעתי את השאלה הזו ויהפכו אותו לפרווה בבירור. אבל מי שמעוניין להשתעשע בשאלה זו מוזמן לעשות זאת...

"אני והתא נשנה את העולם": מהפכת הבשר המתורבת. האם בתוך 100 שנה האנושות כולה תהפוך לטבעונית?

בשר מתורבת (cultured meat) או בשר נקי (clean meat) או בשר מבחנה (in-vitro meat) הוא בשר המיוצר במעבדה או במפעל בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים.

רעיון זה הועלה כבר לפני עשרות שנים על ידי וינסטון צ'רצ'יל שכתב במאמר בשנת 1931:

We shall escape the absurdity of growing a whole chicken in order to eat the breast or wing, by growing these parts separately under a suitable medium.

צ'רצ'יל העריך שזה יקרה עד 1981, ובזאת הוא טעה. אבל כיום כבר ישנם מספר מיזמי מחקר וחברות מסחריות המגדלים בשר במעבדה באופן ניסויי, למרות שעדיין לא יוצר בשר לצריכה ציבורית. דור המוצרים הראשון יהיה דמוי בשר טחון כלומר המבורגרים, כדורי בשר, קציצות ונקניקיות. והמטרה לטווח ארוך היא לגדל רקמת שריר מפותחת לגמרי (סטייק), או אברים שלמים אחרים (כגון כבד אווז).

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת עובר טיגון ב2013. באדיבות World Economic Forum

יש לעתים בלבול בין בשר מתורבת לבין תחליף בשר, שהוא מוצר צמחוני המופק מחלבון מן הצומח כגון סויה או גלוטן חיטה וקטניות. בשנים האחרונות משווקים תחליפי בשר שטעמם לדעת רבים דומה להפליא לטעם בשר בזכות הוספת מולקלות הם ממקור צמחוני או סינתטי או בזכות אמצעים אחרים (כגון ההמבורגרים של beyond meat או impossible foods). אך יש להבחין בינם לבין בשר מתורבת שאמור להיות בסופו של דבר זהה למעשה לכל דבר ועניין לבשר חיה שנשחטה (להלן "בשר טבח").

תהליך ייצור בשר במעבדה כולל לקיחת תאי גזע חיים מבעל חיים חי או מת. ניתן כעקרון לקחת תאים כאלו במשך מספר דקות או שעות לאחר מותה של חיה או לקחתם מהחיה עוד בחייה כפי שלוקחים דגימות מבני אדם (למשל באמצעות ביופסיה או לקיחת דמים או לקיחת תאים בצמר גפן מן החלק הפנימי של הלחי). לאחר לקיחת תאי הגזע נותנים להם להתרבות לכמות עצומה בתנאי מעבדה. ואז מורים להם באמצעות שימוש בסיגנלים כימיים מתאימים להפוך לתאי שריר. ברגע שנלקחו התאים ההתחלתיים, לא נדרשים בעלי חיים נוספים - בדומה לייצור תרביות יוגורט. די לקחת תאי גזע מהסוג הנכון מחיה פעם אחת ויחידה, וניתן לייצר מהם כמויות בלתי מוגבלות של בשר מתורבת למשך זמן בלתי מוגבל בעתיד.

כדי לייצר "בשר טחון" מספיק לגדל תאי שריר מנותקים או שכבת תאים דקה. באופן עקרוני, קל יחסית לגדל תרבית תאים בתוך מגיב ביולוגי (bio-reagent), ואז לגרום להם להתאחות זה עם זה. הטכנולוגיה לכך קיימת וכבר יוצרו המבורגרים, וכדורי בשר כאלו, אם כי במחיר גבוה.  הצפי כיום הוא שכבר ב2020 או 2021 יתחילו בשיווק מסחרי של בשר כזה, ובעתיד מחירו יהיה בערך חצי מזה של בשר טחון שיוצר באופן הקונבנציונלי. על הירידה התלולה במחירי הייצור של בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן לקרוא בהרחבה בלינק כאן.

לעומת זה גדילת רקמת שריר עבה דורשת מערכת הובלה בדומה למערכת הדם על מנת לספק לרקמה מזון וחמצן, וכן לסלק את תוצרי הפסולת. בנוסף, דרושים סוגי תאים אחרים כמו תאי רקמת חיבור, ויש צורך במדיום כימי שיספק אותות לרקמה הגדלה בנוגע למבנה. ולבסוף, רקמת שריר צריכה להימתח ולעבור "אימון" על מנת להתפתח. כיום עדיין אין טכנולוגיה בשלה לגידול שריר אמיתי במעבדה, אך התקווה היא שבעקבות תהפתחות הטכנולוגיה של יצירת איברים להשתלה ניתן יהיה גם לגדל רקמת שריר מלאה (כלומר סטייק), וכן איברים אחרים (כגון כבד אווז או לשון פרה), לצורך מאכל. לפי הערכות שונות הדבר ייקח עוד כ10 עד 20 שנה מהיום.

מלבד היתרון המוסרי העצום והמובן מאליו של בשר מתורבת עשויים להיות לו גם יתרונות נוספים:

1. מבחינה כלכלית - הצפי הוא שבסופו של דבר מחירו של בשר מתורבת יהיה זול יותר מבשר טבח וזאת כיוון שתהליך הייצור  של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. אמנם במשך אלפי שנות ביות, טיפוח גנטי והשבחה האדם הפך את חיות המשק ל"מכונות" יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור, אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים השגת יעילות גבוהה כפי שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.

2. מבחינה סביבתית - מכיוון שהייצור יהיה יעיל יותר אז הוא ידרוש הרבה פחות משאבים (כמו מים וחומרי הזנה ממקור צמחי או סינתטי להזנת התאים) פר ק"ג בשר, ולכן הוא גם יהיה עדיף מבחינה סביבתית.

3. מבחינה בריאותית - היכולת לשלוט בצורה הדוקה ומדוייקת על כל הרכיבים התזונתיים שבבשר המתורבת עשויה לאפשר ייצור של בשר בריא יותר, ותפור באופן פרטני לדרישות דיאטטיות של אנשים מסויימים. לדוגמא על ידי שליטה בכמות תאי השומן שמוכנסים לתערובת ניתן לייצר בשר דל שומן במיוחד עבור אנשים שסובלים מבעיית עודף כולסטרול.

מבחינת כשרות, הקונצנזוס המקובל כיום בקרב הרבנים שדנו בנושא הוא שבשר כזה שיופק מבעלי חיים כשרים יהיה כשר בודאי, אם כי יש רבנים המציבים תנאים מסויימים לכך. כמו כן ישנה מחלוקת בין הרבנים השונים בשאלה האם בשר מתורבת שיופק מבעלי חיים לא כשרים (כגון חזיר) יהיה גם כן כשר, וכמו כן האם הוא יחשב כבשרי או כפרווה מבחינת דיני בשר וחלב. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בלינק כאן.

ההשלכות ארוכות הטווח של פיתוח הבשר המתורבת הן מרחיקות לכת. זו תהיה מהפכה של ממש. משקיעים רציניים כמו המיליארדר הבריטי ריצ'ארד ברנסון חוזים שבתוך 30 שנה לא יהיה יותר צורך יותר בשחיטת בעלי חיים לבשר.
ייתכן שזו תחזית אובר-אופטימית, מאחר שבלי ספק יהיו גם גורמים שונים שינסו להתנגד למהפכה הזו, החל במגדלי בקר ועופות שיאבדו את מקור פרנסתם, עבור דרך לודיטים ושמרנים קיצוניים שמתנגדים מטעמים אידאולוגיים לכל חידוש טכנולוגי במיוחד בתחום הביולוגיה (כמו מתנגדי ההנדסה הגנטית למיניהם), ועד אנשים שיהיו להם חששות לגיטימיים מפני ההשלכות הבריאותיות של אכילת בשר מתורבת.
עם זאת, מאחר שאני מעריך שאין כל סיבה שבשר מתורבת יהיה פחות בריא מבשר טבח, אז בתוך כמה עשרות שנים גם הספקנים ביותר מבחינה בריאותית ישתכנעו בכך. בתוך כמה עשרות שנים גם הלודיטים ילכו לעולמם או ישתכנעו, ומגדלי הבקר והעופות יצטרכו למצוא מקור פרנסה אחר כפי שקרה עם נהגי הכרכרות, מדליקי פנסי הרחוב, ועוד אינספור מקצועות אחרים שנעלמו בזכות הקדמה הטכנולוגית.
אני חושב שבהערכה זהירה ושמרנית ניתן לומר שבתוך 100 שנים 99% מהאוכלוסיה במדינות המתקדמות תעבור לצריכת בשר מתורבת, ובמצב עניינים כזה די ברור שהמתת בעלי חיים לצורך מאכל תאסר במדינות הללו, כשם שאוסרים היום ציד של חיות בר מוגנות, וכפי שנאסרה ממש לאחרונה אכילת כלבים וחתולים בארצות הברית.

נ.ב. הקרדיט להברקה בכותרת מגיע לקובי ברק מאנשי חברת סופר-מיט.

כשרות בשר מתורבת - "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן"?

בין הרבנים שעסקו בשאלה כשרות בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן למצוא שני דעות עיקריות (מי שאינו יודע מהו בשר מתורבת מוזמן לעיין כאן):

"למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל", ו"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (public domain)

1. הדעה המחמירה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר, אבל רק אם התאים שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף כשרים לאחר שנשחטו כהלכה. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כבשרי.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).

כמו כן לכל הדעות ההלכתיות בשר מתורבת שיופק מדגים כשרים יהיה כשר גם אם התאים הראשוניים יילקחו מהם בעודם חיים (ואפשר בקלות לעשות זאת בדרך שלא תסב שום צער או נזק לחיות עצמן), וזאת מכיוון שהם אינם צריכים שחיטה. כך שגם טבעונים שמחמירים הן בהלכות כשרות והן בהלכות טבעונות יוכלו להנות מסוג זה של בשר מתורבת ללא חשש.

אבל בכל הנוגע לבשר בהמה ועוף, ברור שמבחינה טבעונית הדעה השניה לעיל עדיפה. טבעונים רבים ודאי לא יסכימו לאכול בשר מתורבת שהתאים הראשוניים שהביאו להפקתו נלקחו מבהמה שנשחטה. עם זאת אין זה בהכרח מחסום בלתי עביר. ייתכן שברבות השנים שיעברו מאז אותה השחיטה החד-פעמית ההתנגדות לכך תחלש וזאת מכמה סיבות:
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.
שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.

על אף כל זאת ודאי יהיה עדיף מבחינה טבעונית, ולו ברמה הסימבולית, אם ההלכה תיפסק כגישה המקילה גם ביחס לבהמות ועופות, לפחות ככל שהדבר נוגע ללקיחת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה. 
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים  אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:

משרשי המצוה. כדי שלא נלמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מדה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדול ממי שיחתך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו. (ספר החנוך מצווה תנב)

גם העובדה שמדובר באחת משבע מצוות בני נוח מחזקת את ההנחה שטעם המצווה הוא באמת חינוכי-מוסרי אנושי ולא משהו שטעמו נפלא מאתנו. יהיה זה אם כן מאד פרדוקסלי אם דווקא איסור זה יביא להכרח לשחוט בעלי חיים, כאשר במקום זאת ניתן לקחת מהם תאים בחייהם בלא לגרום להם כל כאב או נזק. במובן הזה אפשר לומר שזוהי חומרא שמביאה לידי קולא בהלכות צער בעלי חיים...
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.

הועלו גם הצעות טכניות שעשויות לעקוף את המחלוקת, לפחות בכל הנוגע לבעיית איבר מן החי בלקיחת תאים מבהמות כשרות חיות. כמו למשל לקחת את תאי הגזע הראשוניים מתוך חלב של בהמות כשרות חיות (כך שיהיה קשה מאד לומר עליהם שיש בהם איסור איבר מן החי מאחר שהחלב עצמו מותר בשתיה) או לקחת את תאי הגזע הללו מבני פקועה חיים (בן פקועה הוא עגל שהיה עובר זמן קצר לפני לידה ברחמה של פרה שנשחטה לפני הלידה, ולפי ההלכה הוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות נחשבים כשחוטים עוד בחייהם, וניתן לאכול אותם גם ללא שחיטה). הצעה פרקטית בכיוון הזה אני מפרט במאמר כאן.

כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב. 
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.

על דרך המליצה אפשר אולי לומר לסיום שמאמרי חז"ל "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו אלינו" (רבינו בחיי), וכן "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה.) רומזים שהדעה השניה, שלפיה בשר חזיר ובשר לוויתן מתורבת יהיו כשרים, למרות שחזיר ולוויתן אינן חיות כשרות, היא הנכונה.

עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.

חוק מור של הבשר המתורבת, וסיבה אפשרית לגאווה ישראלית...

כולנו שמענו על חוק מור שמתאר (בין השאר) את הירידה האקספוננציאלית במחירי כוח מחשוב. מסתבר שבשנים האחרונות מתקיימת תופעה דומה של ירידה אקספוננציאלית במחירי יצור בשר מתורבת. מי שאינו ידוע מהו בשר מתורבת מוזמן לקרוא כאן.

גרף המתאר את הירידה במחיר ייצור בשר מתורבת. יש לשים לב שמדובר בגרף לוגריתמי.

ב2013 נערכה בלונדון הדגמה פומבית ראשונה של אכילת המבורגר מבשר מתורבת. לשם כך יוצרה כמות של כ300 גרם תאי שריר של פרה בעלות של כ400 אלף דולר, כלומר כ1.2 מיליון דולר לק"ג.
ב2016 דיווחה חברת ממפיס מיטס האמריקאית כי עלות הייצור של בשר בקר מתורבת "טחון" ירדה ל40000 דולר לק"ג.
ב2017 דיווחה אותה חברה שעלות הייצור ירדה ל 5280 דולר לק"ג.
ב2018 דיווחה חברת פיוצ'ר מיט הישראלית שעלות הייצור שלה עומדת כרגע על כ800 דולר לק"ג.

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת לפני הבישול. מחירו היה 400000 דולר. היום הוא עולה כ400 דולר. באדיבות World Economic Forum

כפי שניתן לראות בגרף למעלה אם תמשך המגמה הזאת גם בשנים הקרובות כבר ב2020 ירד המחיר לק"ג אל מתחת ל10 דולר וזהו מחיר שהוא כבר דומה ואף זול ממחיר בשר טחון כיום.
למעשה יש מספר חברות שחושבות שתוכלנה להתחיל למכור מוצרי בשר מתורבת במסעדות כבר ב2019, או לכל המאוחר ב2022, וזמן קצר אחר כך גם בסופרמרקטים לשימוש ביתי.
כיום יש כ30 סטארט-אפים בעולם שעוסקים בתחום. ביניהם: פיוצ'ר מיט, אלף פארמס וסופר מיט הישראליות, ממפיס מיטס, המפטון קריק, ג'אסט אינק ופינלס פוד האמריקאיות, מוסה מיט ומיטייבל ההולנדיות ואינטגריקולצ'ור היפנית.
חיות המקור שהחברות השונות עוסקות בהן הן עוף, בקר, חזיר ודגים.
יש מי שמאמין שהמסעדה הראשונה בעולם שתגיש בשר מתורבת תהיה מחניודה בירושלים, ואם כך יקרה זו תהיה סיבה לגאווה ישראלית אמיתית...

קשה להעריך מהו החסם התחתון למחירו של בשר מתורבת. יש הערכות שונות לכך. אך ודאי הוא שהוא יהיה בסופו של דבר זול יותר מבשר בהמה שחוטה, וזאת כיוון שתהליך הייצור של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. משום כך הגוף שלהם מכיל הרבה חלקים שאינם אכילים כלל (כמו עצמות, פרסות, עור, שערות נוצות וקרניים) או שערכם הקולינרי ירוד (כמו מעיים, קיבה, ריאות, גידים וכד').
אמנם במשך אלפי שנות ביות, הכלאות וברירה מלאכותית האדם הפך את חיות המשק למכונות יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור (במחיר עיוותים גנטיים שהופכים את חיי בעלי החיים לאומללים יותר), אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים את האפשרות להשיג באמצעות גידול בעלי חיים את רמת היעילות של ייצור בשר שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.

למה השר אורי אריאל וארגוני הטבעונים היהודים לא מוחים כנגד חג הקרבן כמו נגד הכפרות?

בכל ערב יום כיפור כאשר פעילים טבעונים יהודים מוחים כנגד מנהג הכפרות, אחת התגובות המתריסות הנפוצות כנגדם היא "למה אתם לא מוחים נגד שחיטת הכבשים בחג הקרבן"? לאחרונה נמצא גם מי שהעלה טענה דומה כנגד השר אורי אריאל (שהוא רחוק כמובן מלהיות טבעוני), בגלל שהוא יזם קמפיין ממשלתי נגד כפרות עם תרנגולים, אבל לא כנגד חג הקרבן. אין צורך לומר שלאנשים שמתריסים זאת אין כל עניין אמיתי בגורלם של הכבשים בחג הקרבן, והם עושים זאת רק כדי לדחות את הטבעונים בקש, אבל בכל זאת נבחן את הנושא בפוסט זה.

מתוך אתר מידה

תמונה מתוך הפגנה נגד כפרות בירושלים. שימו לב לשלט "צער בעלי חיים מצווה מן התורה". האם זה שלט אנטי-דתי?
מתוך אתר ארגון שב"י

ראשית, צריך להיות ברור שהתפישה הטבעונית היא שיש לאסור בחוק שחיטת בעלי חיים בכלל, גם למטרות אכילת בשר יום-יומית וגם למטרת טקסים דתיים כמו חג הקרבן או כפרות, כשם שהחוק היום אוסר למשל ציד של חיות בר מוגנות. אבל ברור שדבר כזה יוכל לקרות אך ורק כאשר יהיה לטבעונים רוב מוחלט ועצום באוכלוסיה. בעקבות מהפכת הבשר זה יקרה בסופו של דבר, אבל זה ייקח כנראה כמה עשרות שנים. בינתיים כל מה שהטבעונים יכולים לעשות זה למחות באופן סמלי ולנסות לשכנע אנשים להפוך לטבעונים.

שנית, הטענה כלפי הטבעונים היהודים הישראלים כאילו אינם מוחים כלל נגד חג הקרבן אינה נכונה. יש מחאות טבעוניות של יהודים ישראלים כנגד חג הקרבן. הנה לדוגמא פוסט בקורתי מאד שמגנה את מנהג השחיטה בחג הקרבן, שפירסמה הפעילה הטבעונית המפורסמת טל גלבוע לרגל חג הקרבן האחרון (2018). וכאן דוגמא נוספת של כתבה בקורתית מן השנה הזו על חג הקרבן באתר חדשות טבעוני ישראלי.

עם זאת, מבחינה כמותית ההתעסקות של הקהילה הטבעונית היהודית בישראל בחג הקרבן היא אכן קטנה משמעותית מהתעסקותה במנהג הכפרות, והיא גם מתבטאת באופן מילולי ולא בהפגנות פיזיות מול המקומות בהם מתבצעת השחיטה. אבל לכך יש כמה סיבות הגיוניות ביותר:

א. הסיכוי לשכנע

כאשר אתה מבקש לשכנע אנשים לשנות ממנהגם כדי להציל חיים ההגיון התועלתני אומר שכדאי לך לרכז את מרבית המאמצים שלך במקום שבו יש סיכוי גבוה יותר להצלחה בשכנוע. (במאמר מוסגר נעיר שגם ההלכה היהודית מכירה בהגיון הזה באופן כללי באומרה: "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע").
ואין ספק שהסיכוי של מחאה יהודית כנגד כפרות להצליח לשכנע אנשים גדול בהרבה מהסיכוי של מחאה יהודית נגד חג הקרבן.

הסיבה לכך היא שלמחאה כפרות ניתן למצוא סיוע רב בדבריהם של רבנים שמתנגדים למנהג הכפרות, גם מטעמי צער בעלי חיים, וגם בלא כל קשר לנושא של צער בעלי חיים, אם בגלל חשש שזה נראה כדומה במקצת למנהגי עבודה זרה (דרכי האמורי), כפי שאמר לא פחות מאשר מחבר השולחן ערוך שזהו מנהג של שטות שיש למנוע אותו, או בגלל חששות לכשרות השחיטה כשהיא נעשית בצורה סיטונית ברחובה של עיר. עוד על כך בהרחבה כאן.
אמנם רבים מבין הנוהגים במנהג הכפרות בתרנגולים מכירים מקורות אלו ואף על פי כן ממשיכים במנהגם בהסתמך על מקורות רבניים אחרים, ואותם כנראה לא ניתן יהיה לשכנע גם כך. אבל יש גם לא מעט מהם שאינם מכירים את המקורות הללו והחשיפה שלהם אליהם יכולה לפעמים להביא לשינוי בהחלטתם.

מתוך מהדורה ראשונה עם הגהות הרמ"א (אתר HebrewBooks)

מאתר כיכר השבת

מאתר כיכר השבת

משום כך המחאה נגד הכפרות אינה מחאה נגד הדת היהודית אלא הצטרפות לזרם חזק בדת היהודית האורתודוקסית שמתנגד לכפרות באמצעות תרנגולים. כך למשל בשנתיים האחרונות הושק קמפיין פרסום ממשלתי כנגד מנהג הכפרותי דווקא על ידי שר החקלאות אורי אריאל שהוא יהודי דתי אורתודקסי מאד וימני מאד, וגם אדם שלא תמיד בעד זכויות בעלי חיים בנושאים אחרים (כמו למשל בנושא משלוחים חיים).

קמפיין נגד כפרות על תרנגולים ביוזמת השר האנטי-דתי הידוע אורי אריאל מ"הבית היהודי". למה הסמולני צבוע לא עשה גם קמפיין נגד חג הקרבן?

ואכן בהפגנות טבעוניות נגד כפרות תמיד תמצא שלטים ובהם ציטטות של רבנים חשובים (מבעל השולחן ערוך ועד ימינו) שמביעים התנגדות למנהג הכפרות בתרנגולים, ואמירות חיוביות בדבר יחס היהדות לבעלי חיים. 

חומר תעמולה שמחולק בהפכנה נגד כפרות. זה בעצם דף מקורות לשעור תורני... מתוך אתר ארגון שב"י

לעומת זאת אי אפשר למצוא התנגדות כלשהי בקרב חכמי הדת המוסלמית למנהג שחיטת הכבשים בחג הקרבן. אמנם רוב האסכולות בהלכה המוסלמית רואה בשחיטה הזו רק מצווה רצויה אבל לא חובה של ממש, ולכן טבעונים מוסלמים רבים יכולים להמנע משחיטת הכבש ואכילת בשרו בלא לחוש שהם עוברים עבירה דתית. אבל מצד שני לא ניתן למצוא שום סמכות דתית מוסלמית בעלת משקל כלשהו מכל אסכולה שהיא שמתנגדת למנהג וקוראת לבטל אותו. לכן יציאה כנגד המנהג נתפשת כיציאה כנגד דת האיסלם עצמה, וממילא הסיכוי שהיא תצליח לשכנע מאמינים לבטל את המנהג הוא אפסי. מאותה סיבה גם השר אורי אריאל שאינו חשוד באהדת האיסלם גם כן לא יזם קמפיין ממשלתי נגד שחיטת כבשים בחג הקרבן.

ב. החשש מאלימות

הסיכוי לכך שמחאה של יהודים כנגד מוסלמים תתקל באלימות קשה, במיוחד מחאה כזו שנתפשת כמחאה כנגד דת האיסלם עצמה, הוא גבוה יותר מאשר במקרה של מחאה של יהודים כנגד יהודים. למעשה אפילו במקרה של מחאות כנגד כפרות היו מספר פעמים שבהן המפגינים נתקלו באלימות מן הצד השני (ראו למשל כאן וכאן). אבל ברור שבהפגנות כנגד מוסלמים הסכנה לאלימות קשה גדולה הרבה יותר. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל אם יהודי יתעמת עם מוסלמים שמחזיקים סכין ביד כדי לשחוט כבש, יש סיכוי מסויים (קטן אמנם, אבל לא זניח) שהוא עתיד לסיים את חייו כמו אותו הכבש. וטבעונים אמנם מוכנים להקריב הרבה למען בעלי חיים אבל הם לא בעלי נטיות אובדניות...

ג. קשוט עצמך תחילה

גם בלי קשר לחשש המוגבר מפני אלימות מוסלמית, הטבעונים היהודים רוצים לתקן את העם שלהם לפני שהם מתקנים עמים אחרים. הסדר ההגיוני של הדברים הוא שתיקון העם שלך קודם לתיקון שאר העולם (זה הרי כל הרעיון של "עם סגולה" ו"אור לגויים"). כמו כן אם תבוא לבני עם אחר בדרישות מוסריות לפני שתיקנת את בני עמך אז הם יגיבו כלפיך ב"טול קורה מבין עיניך".

ד. לוגיסטיקה של ריכוז מול פיזור

השחיטה של תרנגולים לכפרות נעשית היום ברובה בצורה מרוכזת במספר קטן של מתחמים קבועים במקומות ציבוריים לאורך כל השבוע שלפני יום כיפור, שאליהם מגיעים אלפי אנשים לעשות כפרות לאורך כל שעות היום. דבר זה הופך את ההפגנה מול אותם מתחמים לעניין פשוט מבחינה לוגיסטית - מארגני ההפגנה יכולים לדעת מראש בדיוק לאן להגיע ויכולים להגיע לשם מתי שנוח להם. לעומת זאת השחיטה של הכבשים והפרות לחג הקרבן נעשית בצורה הרבה יותר מבוזרת. כל משפחה או חמולה שוחטת את הבהמה שלה בחצר שלה או ברחוב הסמוך לביתה, והשחיטה בכל מקום נמשכת זמן קצר יחסית. זה הופך את ההפגנה מול המקומות הללו לבעייתית מבחינה לוגיסטית.

הערת אגב לסיום: חלק מהמתריסים שעניתי להם כאן גם יוצאים מתוך הנחה סמויה או מפורשת שמה שקורה בחג הקרבן גרוע יותר מאשר מה שקורה במנהג הכפרות. אבל גם זה לא מדוייק.

1. מבחינה כמותית מספר החיות הנשחטות במנהג הכפרות במדינת ישראל כנראה גדול ממספר החיות הנשחטות במדינה לרגל חג הקרבן.

לא הצלחתי אמנם למצוא נתונים מדוייקים ואמינים לא על זה ולא על זה. אבל אפשר להעריך שמספר התרנגולות שנשחטים לכפרות גדול יותר ממספר הכבשים שנשחטות בחג הקרבן, מן הטעם הפשוט שמנהג המוסלמי הוא לשחוט בחג הקרבן כבשה אחת למשפחה או חמולה שלמה. נראה שהמספר המדוייק של אנשים שמתקבצים לשחיטת בהמה אחת תלוי ברמת עושרה של כל מדינה. כך למשל באינדונזיה שבה יש 220 מיליון מוסלמים, נשחטו ב2016 שש מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל360 אנשים. בירדן שבה יש כ9 מיליון מוסלמים נשחטים כשלוש מאות חמישים אלף כבשים בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל30 איש. באיחוד האמירויות הערביות יש כ7 מיליון מוסלמים, ושם נשחטים כשבע מאות אלף בהמות בחג הקרבן, כלומר כבהמה אחת ל10 איש.

לעומת זאת במנהג הכפרות מקובל לשחוט תרנגולת אחת עבור כל אדם בנפרד, כולל נשים וילדים ואפילו עוברים ברחם אימם (למרות שלא ברור למה הם זקוקים לכפרה). למעשה כאשר אשה נמצאת בהריון ולא ידוע מין העובר, אז יש הנוהגים לשחוט עבורה 3 עופות - תרנגולת עבור האם ותרנגול ותרנגולת עבור העובר:

"נוהגים לעשות כפרות עם תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית גדולים וקטנים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית. ולאשה מעוברת לוקחים תרנגולת אחת בשבילה, ועוד תרנגול ותרנגולת לעובר כשאין ידוע אם הוא זכר או נקבה (עיין רמ"א תרה. כה"ח שם ס"ק ה)" (הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר)

מה הסיבה להבדל במנהגים? יש להניח שזה נובע בחלקו מכך שבכבשה ממוצעת יש הרבה יותר בשר מאשר בתרנגולת ממוצעת, כמו גם מכך שמנהג הכפרות נועד לכפר ולכן יש צורך בכפרה נפרדת לכל אדם, ואילו מנהג חג הקרבן נעדר מימד של כפרה.

בכל אופן, גם אם נניח שרק 20% מהחרדים והדתיים והמסורתיים-דתיים (שמספרם יחד מגיע לכ2 מיליון, כולל ילדים ותינוקות) מקיימים את מנהג הכפרות באמצעות תרנגולות ביחס של חיה אחת לאדם אחד, בעוד ש99% מהמוסלמים במדינה (שמספרם מגיע לכ1.5 מיליון) מקיימים את מנהג שחיטת הקרבן ביחס של עשר בני אדם לחיה אחת (כמו באיחוד האמירויות הערביות), עדיין מספר התרנגולות הנשחטות יהיה גדול במידה ניכרת ממספר הכבשים הנשחטים ׁ(400 אלף לעומת 150 אלף).

2. מבחינת הסבל לחיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, יש יתרון לשחיטה בכפרות בכך שהיא נעשית על ידי אנשי מקצוע בעלי נסיון, וכמו כן מדובר על חיות קטנות יותר ולכן השחיטה שלהם קלה יותר, ומשתי סיבות אלו המוות שלהן מהיר יותר וכרוך בפחות סבל. לעומת זאת בחג הקרבן מקובל לרוב שהכבש נשחט על ידי המשפחה שאוכלת אותו, שהיא מן הסתם פחות מנוסה ומיומנת משוחט מקצועי. מצד שני, התנאים בהם מוחזקות כיום התרנגולות בימים ובשעות שלפני השחיטה בכפרות הם כנראה פחות טובים בדרך כלל מהתנאים שבהם מוחזקים הכבשים בימים ובשעות שלפני השחיטה שלהם בחג הקרבן. התרנגולות מוחזקות ברחוב כלואות בהמוניהן בארגזים בתנאי חום ובצפיפות ולא תמיד דואגים בצורה מסודרת להשקייתן והאכלתן.

3. מבחינה חינוכית יש המציינים את האכזריות הרבה אצל המוסלמים ששוחטים את החיות בעצמם, ובמיוחד את המסר החינוכי השלילי שנוצר אצל הילדים שרואים את השחיטה ולפעמים גם משתתפים בה, וזאת לעומת השחיטה בכפרות שנעשית בדרך כלל על ידי בעלי מקצוע מאחורי הקלעים. זה כמובן נכון מאד, אלא שיש לציין שגם במנהג הכפרות לעתים קורה שילדים צופים בשחיטה ואף מסייעים בפרוק ומריטת התרנגולת לאחר שחיטתה. כפי שניתן למשל לראות בתמונה כאן ובסרטונים כאן וכאן.

האם ניתן לעשות כפרות על עציצים?

מנהג הכפרות על תרנגולות (או דגים) חיים הוא כמובן פסול מבחינה טבעונית, כמו כל טבח של בעלי חיים ואכילת בשרם. מעבר לכך יש טענות על כך שצער בעלי החיים הנלווה למנהג כפרות גדול אפילו יותר מזה שנוהג כרגיל בתעשיית הבשר, שכן קורה לעתים שהתרנגולים מוחזקים ברחובה של עיר במשך שעות או ימים, לעתים בשמש קופחת, ללא מזון וללא מים (ראו למשל כאן). גם המנהג של סיבוב התרנגול סביב הראש, אף כי קשה לומר האם הוא גורם לתרנגול סבל ממשי, מן הסתם לא גורם לו הנאה מיוחדת, בפרט אם אוחזים אותו הפוך ברגליו או מהכנפיים.

גם מהבחינה הדתית עצמה המנהג שנוי במחלוקת. כמה מגדולי הראשונים (כמו הרשב"א והרמב"ן) ראו בזה מדרכי האמורי (מה שמכונה בלשון ימינו, בחוסר דיוק מסויים, "פגאניות"). גם בעל השולחן ערוך (באורח חיים סימן תר"ה) כינה זאת מנהג של שטות שיש לבטלו. כך מופיע בדפוסים הראשונים שיצאו לאור בחייו של המחבר. כ150 שנה לאחר מכן צונזרו המילים "מנהג של שטות" (ראו בהרחבה על כך כאן), אבל הפסיקה ש"יש למנוע המנהג" נותרה גם במהדורות השולחן ערוך בימינו.

שולחן ערוך, או"ח סימן תר"ה. מהדורה ראשונה. ונציה 1565. וניתן לראות זאת גם במהדורה הראשונה עם הגהות הרמ"א משנת 1578 כאן

אף על פי כן, בעקבות פסיקות של רבנים אחרים שאמרו שבמקום שנהגו אין לשנות המנהג, המנהג עודנו קיים היום, ונשאלת השאלה בפני שומרי מסורת המבקשים לקיים את מנהג הכפרות ללא הריגת בעלי חיים וללא גרימת צער בעלי חיים - מה ניתן לעשות?
אציין כאן שלוש אלטרנטיבות, כנגד שלושה טעמים שניתנו למנהג הזה.

1. כסף לצדקה.
זהו המנהג האלטרנטיבי המוכר והנפוץ ביותר. הוא מוזכר כבר בספר ההלכה החשוב "חיי אדם" בראשית המאה ה19 (חיי אדם קמ"ד ד'). למעשה נראה שמרבית הנוהגים לקיים את מנהג הכפרות בימינו נוהגים כך, אפילו אלו שאינם צמחונים או טבעונים, וזאת ממספר סיבות. סיבה אחת היא החשש לבעיות כשרות עקב עייפות השוחטים בעת שחיטה המונית ולחוצה של כמות גדולה של תרנגולות בזמן קצר (חיי אדם קמד ד). סיבה שניה היא חשש צער בעלי חיים: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ג' עמ' ס"ז). גם היום יש רבנים חשובים שקראו וקוראים לקיים את המנהג בכסף ולא בתרנגולים (למשל הרב מאזוז והרב שלמה אבינר).

מנהג זה מתאים מאד לשיטת אלו הרואים בכפרות עניין של צדקה בלבד (בחינת "צדקה תציל ממוות"). למעשה יש רבנים, כמו הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף (בעקבות המהר"יל) שאומרים בפרוש שגם מי שנוהג לעשות כפרות בתרנגול עדיף שייתן כסף לצדקה ולא את העופות של הכפרות עצמן. מה שמייתר את כל השימוש בתרנגול מנקודת המבט שרואה בכפרות עניין של צדקה ותו לא.

יש נוהגים לתת את עופות הכפרות לעניים. ויותר נכון לתת להם את דמי הכפרות, כדי שלא יבוש העני, ויחשוב כי נבזה הוא בעיני הנותן, שלאחר שהשליך עוונותיו על העוף נותנו לו. (ילקוט יוסף תר"ה י"ג)

2. עציץ או פרחים.
הרעיון עשוי להשמע תמוה בעיני חלק מהקוראים (אם כי למה שזה יהיה בעצם תמוה יותר משימוש בתרנגולת?). אבל למעשה זהו כנראה המנהג המקורי והקדום ביותר של הכפרות. 
רש"י בפרושו על התלמוד מסכת שבת פ"א ע"ב אומר את הדברים הבאים (בשם הגאונים):

האי פרפיסא. עציץ נקוב שזרעו בו. ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, וכ''ב או ט''ו יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין לו פורפיסא, וצומח. ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר: זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי, ומשליכו לנהר.

אם פירוש רש"י על הגמרא נכון הרי שזהו המקור הקדום ביותר שמזכיר את מנהג הכפרות.

המנהג לעשות כפרות על צמחים מוזכר גם בספרי ההלכה של האחרונים. כך למשל כותב המגן אברהם על שולחן ערוך אורל חיים תר"ה סוף ס"ק ג':

ואיכא בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגים ליקח עציץ עם הזרעים ולהחזירו סביב ראשו בערב יום הכיפורים.

כמו כן מצאתי לפחות משפחה אחת, משפחתו של הרב חרדי-לאומי יואל קטן, שנוהגת היום לקיים כפרות באמצעות פרחים (ראו כאן). יתר על כן הם טוענים שזה היה מנהג הגר"א, אם כי לא מצאתי לכך אסמכתאות ממקורות אחרים.

מנהג זה מתאים מאד לשיטת אלו הרואים בכפרות עניין של כפרה, כלומר שצריך להשחית, להשמיד או להמית דבר אחר במקום ההשחתה והמיתה שהיתה מגיעה לחוטא כעונש (בחינת "כופר נפש" או "שעיר לעזאזל"). כך מסביר חתם סופר בחידושיו על מסכת שבת (פ"א ע"ב): 

אם מישהו חושש שבהשלכת צמחים למים יש משום "בל תשחית" הרי שבמקום זאת ניתן להאכיל בהם בעלי חיים, ברוח הדברים שאומר הקצור שולחן ערוך (בעקבות בעל הט"ז) לגבי מנהג השלכת מעי תרנגולי הכפרות למאכל עופות - "שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים" (קצור שו"ע קל"א א').

3. תרנגולת או גומי או בובה מדממת מפלסטיק. 

יש הטוענים כנגד מנהג הכפרות בכסף או באמצעות מצמחים שהוא אינו מספק את האלמנט הפסיכולוגי שבכפרות. לטענתם העניין במנהג הכפרות הוא פסיכולוגי, כלומר לעורר את האדם לתשובה באמצעות הזעזוע שבצפיה בבעל חיים נשחט. כך מסביר זאת החפץ חיים במשנה ברורה תר"ה ס"ק ב:

ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. [ובהרחבה בשער הציון שם (בעקבות המהרי"ו): כדוגמת ד' מיתות בית דין, שזורקו לעוף אחרי השחיטה הוא כעין סקילה, ומה שהשוחט תופש בצוארו ושוחטו ומחרכין אותו באש הוא דוגמת חנק והרג ושריפה].

אני אישית חושב שיש רק מעטים מאד מבין הנוהגים את מנהג הכפרות שעברו עבירות שהיה ראוי לבוא עליהם עונש מוות (כמו למשל רצח), אבל מי שחושב שיש בידו עוונות כאלו וזקוק להדגמה מוחשית של שחיטה כדי לעורר את עצמו לתשובה על כך יכול להשתמש בעזרי הדמיה בלא לפגוע באף יצור חי. למשל ניתן למלא בובת תרנגולת ראליסטית מגומי בנוזל אדום ואז "לשחוט" אותה. שימוש בבובה דמוית אדם לאותה תכלית יכול להיות אפילו יותר אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית.למעשה מאחר שכיום בהרבה מקומות האנשים הנוהגים לעשות כפרות בתרנגולים כלל אינם רואים את השחיטה במו עיניהם (מאחר שמסיבות לוגיסטיות ובשל תקנות התברואה נאסר במקומות רבים לבצע את השחיטה ברחוב) הרי שהשימוש בתחליף מגומי עשוי להיות אפילו יותר אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית. 
כמו כן כיום קיימים מיצגים של מציאות מדומה שבה אדם יכול להציב את עצמו בנקודת המבט של החיה הנשחטת. טבעונים משתמשים באמצעי זה כדי להמחיש לאנשים את השחיטה על מנת לטבען אותם. אבל גם מי שרוצה לעורר את עצמו לתשובה על ידי חווית שחיטה יוכל לעשות זאת בצורה זאת בהידור, בלי לשפוך דם כלל. הוא לא יצטרך כלל להפעיל את כוח הדמיון שלו על מנת לדמיין כיצד הוא נשחט במקום התרנגול, מאחר שהחוויה של וירטואל ריאלטי תעשה זאת בשבילו באופן עוצמתי ביותר.

וכמובן ניתן לשלב בין האלטרנטיבות השונות כדי לצאת ידי כל הטעמים השונים. למשל "לשחוט" תרנגול מגומי, ואת דמי הפידיון שלו לתת לעני (או לחלופין לתת לעני ארוחה טבעונית איכותית שיוכל לאכול כסעודה מפסקת).

ונסיים שוב בדברי הקיצור שולחן ערוך קל"א א' - "שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים".

גמר חתימה טובה

נ.ב. לכל אלו שרוצים להגיב אוטומטית ב"מה עם חג הקרבן?" עיינו במאמר כאן.