פרשת מנחותיהם של
קין והבל ותגובת האל כלפיהם מהווה מקור ללא מעט תעמולה אנטי-טבעונית, כפי שניתן
למשל לראות בציטוט הבא מכאן.
עוד לפני המבול קין הביא לאל מנחה צמחונית, והבל "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". אלוהים לא רצה את המנה הצמחונית. "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ, וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', פס' ג-ו)
או באופן חריף עוד
יותר כאן:
ויכול להיות שזה פשר סיפור הרצח העתיק ביותר בעולם. סיפור מוזר ביותר על אחד - קין - בחור צמחוני ואבי הקנאים כולם, שקם על הבל אחיו, צולה הצלעות, ויהרגהו. באופן הומניסטי, כמובן.
בפוסט זה ובפוסט
נוסף אעסוק בפרשייה זו, ואראה שלמעשה ניתן לקרוא אותן גם ברוח טבעונית, וזאת בשני
אופנים שונים:
בפוסט זה אשאל,
בהנחה שהבל אכן המית חיות לצורך מנחתו, האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שמנחת
הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה?
בפוסט הבא אשאל -
האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שהבל בכלל המית חיות לצורך מנחתו?
 |
| מנחת קין והבל. התמונה באדיבות http://www.freebibleimages.org |
נניח אם כן שהבל אכן המית בעלי חיים לצורך מנחתו ונתבונן בשאלה הראשונה - האם באמת אפשר לומר באופן חד משמעי שמנחת הבל היתה ראויה בעיני הקב"ה? לכאורה התשובה לשאלה זו היא פשוטה וחיובית. כתוב במפורש "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". האל שעה למנחתו של הבל, כלומר פנה אליה או קיבל אותה, ולא עשה כן לגבי מנחתו של קין.
אלא שבמקרא לא נתפרש כלל מה פרושה של אותה שעיה וכיצד באה לידי ביטוי. ועצם העובדה שהקב"ה שעה למנחת הבל לא אומרת שהיא היתה ראויה בעיני הקב"ה. דוגמא מפורסמת בה הקב"ה שעה למעשהו של אדם למרות שלא היה ראוי בעיניו הוא המקרה של הכאת משה בסלע כדי להוציא ממנו מים. הקב"ה אכן נענה לבקשת משה והוציא מים מן הסלע, אבל האופן שבו ביקש זאת משה לא היה ראוי בעיני האל, ומשה נענש עליו בכך שנמנעה ממנו הכניסה לארץ (במדבר כ' ז'-יב').
האם גם הבל נענש בעקבות מנחתו? כפי שנראה מייד, ייתכן מאד שכן.
ראשית ניתן את הדעת על כך שאם הקב"ה היה סבור שמנחת הבל ראויה
יותר ממנחת קין הרי שהיינו לכאורה מצפים שגורלו של הבל בעקבות מעשה זה יהיה טוב
יותר מגורלו של קין.
אבל האמת היא כמובן הפוכה. התוצאה של הקרבת המנחות הללו היתה
שהבל מת ככל הנראה זמן קצר אחרי הבאת מנחתו (אם כי לא נאמר כמה זמן בדיוק לאחר מכן)
ולא זכה להביא צאצאים לעולם. קין לעומת זאת האריך ימים אחרי הבל, ונולדו לו צאצאים
רבים. לפי אגדת חז"ל הוא חי זמן רב ונהרג לבסוף בשוגג ע"י למך (בן מתושאל) שהיה הנין של נכדו עירד ("שהיה
למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקֶשת
והָרָגו", רש"י על בראשית ד' כג')
כמו כן אין כל סיבה להניח שצאצאיו של קין לא התחתנו עם צאצאי
שת, כך שייתכן שלפי הסיפור המקראי גם אנחנו כולנו מצאצאי קין. למעשה לפי אחת הדעות
בחז"ל אשתו של נח היתה נעמה אחות תובל-קין
מצאצאיות קין ("אמר ר' אבא בר כהנא:
נעמה אשתו של נח הייתה" בראשית רבה כג' ד'), ואם כך עפ"י דעה זו אכן כולנו כיום צאצאי קין, בעוד
שלהבל לא היה כל צאצא גנטי.
באופן מסויים אפשר לומר שהבל נענש בכרת וערירי, בעוד שעונשו של
קין היה גלות בלבד, וזאת למרות שקין רצח אדם והבל לא!
ואם ישאל השואל - מה היה חטאו של החמור של הבל שעליו נענש? נזכיר שלפי כמעט כל הדעות של המפרשים (והדבר נובע כמעט ישירות מפשוטו של מקרא) באותה העת (ועד לאחר המבול) הקב"ה אסר על אדם וצאצאיו לאכול בשר (או לכל הפחות להמית בעלי חיים לצורך מאכל). ואם כך אפשר בהחלט שמבחינת האל איסור זה חל באותה העת אף על המתת קרבנות מן החי, וכיוון שהבל עבר על איסור זה נענש.
כמובן, יטען מיד הטוען, שהבל לא נענש בידי האל אלא נרצח בידי אחיו. אלא שעקרון חשוב ומקובל ביהדות הוא העקרון של צידוק הדין. וגם כאשר אדם נרצח שלא כדין בידי אדם אחר, בהכרח עלינו להניח שהיתה בידיו עוולה כלשהי שבגינה נענש, שאין הקב"ה חשוד על ענישה שלא בדין ("מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא?", ברכות ה' ב'), וכן אמרו חז"ל "אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון" (שבת נה' א').
ואף במקרה של תינוקות שמתו או נהרגו לפני שטעמו טעם חטא, נוהגים
בימינו רבנים מסויימים לומר שהם נענשו כתיקון על חטא שחטאה נשמתם בגלגול קודם
(דוגמא אופיינית ניתן למצוא כאן). אלא
שתירוץ זה אינו תופש במקרה של הבל. הבל היה האדם הראשון שמת אי פעם, וממילא לא
יכלה להתגלגל בו נשמתו של שום חוטא קדום, ואם נהרג בגיל צעיר לפני שהיה סיפק בידו
להביא לעולם צאצאים הרי שנהרג בשל חטא שחטא בעצמו.
אמנם ניתן להשיב שגם אם הבל חטא ונרצח כעונש על חטאו, איננו יודעים האם החטא שבגללו נענש היה קשור למנחה שנתן. וזה כמובן נכון, אלא שזהו המעשה היחיד של הבל שנזכר בתורה. ובאותה הרוח אפשר גם להשיב כנגד מי שמנסים להשתמש בסיפור קין והבל למטרות אנטי-טבעוניות: וכי מנין לכם שהקב"ה שעה למנחת הבל בגלל שהיתה מן החי? אולי הוא שעה אליה בלי קשר להיותה מן החי (או אף למרות שהיתה מן החי) וזאת בשל אישיותו וכוונתו הפנימית של הבל שהיתה משובחת יותר משל קין.
ובדומה לכך אכן מפרש הרב שמשון רפאל הירש: "אין הוא אומר: 'וישע ה' אל מנחת הבל, ואל מנחת קין לא שעה', אלא: 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה'. ההבדל היה תלוי באישיות המקריבים, ולא בקרבנותיהם. קין היה פסול, ומשום כך נפסל קרבנו, ואילו הבל היה רצוי ומשום כך נרצה קרבנו". וכך אומר גם הרב יעקב צבי מקלנבורג בעל פרוש הכתב והקבלה שם: "אל הבל ואל מנחתו. לא אמר אל מנחת הבל, כי יודיענו דלא חשיבות קרבנו משל קין לבד היה הגורם לקבל זה ולרחק זה, כי אם אמנם מעשיהם היה העיקר בזה, זה נתרצה מצד מעשיו המועלים וזה נתרחק מצד מעשיו המגונים, ולכן לא אמר אל מנחת קין".
אבל אפשר בהחלט שלמרות שהאל שעה לקרבנו של הבל, מכיוון שאישיותו וכוונותיו היה רצויות, הרי מכיוון שהבל נטל חיים של בהמות לצורך מנחתו, וזאת בשעה שהאל אסר באותה העת על אדם וצאצאיו להמית חיות לצורך אכילת בשר, הוא נענש על כך. כשם שמשה נענש על האופן שבו ביקש להוציא מים מן הסלע, למרות שהאל שעה לבקשתו.
נ.ב. פוסט זה נכתב
בהשראת רעיון של שלומית אולצ'יק שאותו פיתחתי והרחבתי.
