טֶבַח – משמעות המילה בספרי המקרא הקדומים

כפי שאומר מילון אבן שושן בערך "טֶבַח" שצילומו מובא בכותרת הבלוג שתי ההוראות הראשוניות והמקוריות של המילה "טֶבַח" בעברית מתייחסות להריגת בעלי חיים דווקא:

1.     שחיטה, המתת בהמה והתקנתה לאכילה: "כשה לטבח יובל" (ישעיה נג ז)

2.     בהמה שנועדה לשחיטה: "טבחה טבחה ... אף ערכה שולחנה" (משלי ט ב)

ואכן אבן שושן יודע על מה הוא מדבר. המילה טֶבַח בהופעתה הראשונה במקרא (למעט הופעה אחת כשמו הפרטי של אחד מבני נחור) פרושה הוא בהמה המיועדת לשחיטה ומאכל:

וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָָּּהֳרָיִם: (בראשית מג' טז')

גם בשאר חומשי התורה הפועל לטבוח מופיע אך ורק בהקשר של הריגת בעלי חיים ולא בני אדם:

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: (שמות כא לז)

שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ: (דברים כח לא)

גם בספרי הנביאים הראשונים מופיע הפועל לטבוח רק בהקשר של הריגת בעלי חיים למאכל:

ְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה: (שמואל א' כה יא)

עניין בפני עצמו הוא המילה טַבָּח. מובן מאליו גם כי המילים טַבָּח (ככינוי לאדם השוחט בעלי חיים למאכל, או ביתר הכללה אדם האחראי על התקנת הבהמה למאכל, כולל ע"י פרוקה, בישולה וכו') ומטבח (ככינוי למקום שבו שוחטים את בעלי החיים ו/או מתקינים אותם לאכילה) נגזרו מן השורש ט-ב-ח במשמעות הריגת בעל חיים לצורך מאכל (ומן השורש הזה נגזרה כמובן גם המילה בית מטבחיים ככינוי למקום שבו שוחטים בהמות רבות).

גם אין ספק שכבר במקרא מופיעה המילה טַבָּח ככינוי לאדם האחראי על הכנת אוכל, כך למשל בפסוקים הבאים:

 (שמואל א' יח יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:

(שמואל א' ט כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ:

אבל למילה טַבָּח ישנה גם משמעות נוספת והיא אדם שהורג אנשים אחרים. אלא שלא ברור האם משמעות זו מופיעה גם בספרים הקדומים במקרא. בספר בראשית מופיע הכינוי שר-טבחים כתוארו של פוטיפר משרי פרעה, ובספרי מלכים וירמיהו מופיע הכינוי רב-טבחים כתוארו של נבוזראדן משרי נבוכדנצר. אלא שבשני המקרים אין זה ברור מה פרוש המילה טבחים – האם הכוונה למכיני מזון או לתליינים או יחידות צבאיות (שתפקידן להרוג אנשים)?

כבר הפרשנים המסורתיים התחבטו בשאלה זו, כך למשל כותב הרמב"ן בפרושו על בראשית לז' לו':

"שר הטבחים שוחטי בהמות המלך, לשון רש"י וכן וירם הטבח (ש"א ט כד), לרקחות ולטבחות (שם ח יג) אבל יותר קרוב דעת אונקלוס, בעבור היות בית הסהר בביתו".

גם לחוקרים המודרניים אין תשובה חד משמעית לשאלה, אבל הם נוטים לכיוון הפרוש הראשון (היינו מכיני המזון). כך למשל נאמר בפרושו של עודד בוסתנאי על מלכים ב' כה' ח' בסדרה עולם התנ"ך:

"תארים כגון רב-טבחים ורב-משקים הם גלגול של תפקידים קדומים, ואין הם משקפים את תפקידם בפועל של נושאיהם, אלא מעידים על משרות רמות, דוגמת רב-שקה (רב המשקים) שנמנה עם מפקדי צבא אשור".

לכל הפחות במקרה של פוטיפר בספר בראשית ייתכן שהאזכור של שר הטבחים באותו פרק שבו מסופר גם על שר האופים ושר המשקים רומז שהפרוש ה"גסטרונומי" הוא הנכון שם. גם תרגום השבעים מתרגם רב-טבחים כἀρχιμάγειρος שזה טבח המכין בשר במטבח.

על המשך גלגוליו של השורש ט-ב-ח בספרות המקראית המאוחרת ובתקופה שלאחר המקרא בפוסט הבא.