טֶבַח – משמעות המילה בספרי המקרא המאוחרים

זהו המשך לפוסט שבו סקרנו את משמעות המילה טבח בתורה ובספרי הנביאים הראשונים.

בספרי הנביאים האחרונים אנו מוצאים את תחילתו של השינוי במובנה של המילה טֶבַח, כאשר הנביאים השונים משתמש במילה טֶבַח כמטאפורה וכדימוי לרצח של בני אדם, ובפרט רצח שיטתי והמוני של מספר גדול של אנשים, באותו האופן השיטתי וההמוני שבו אנשים הורגים בעלי חיים למאכל.

להלן דוגמאות לשימוש במילה טֶבַח כדימוי לרצח רצח או להרג המוני של בני אדם בספרי הנביאים האחרונים והכתובים:

(ספר ישעיה פרק נג ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו:

(ספר ירמיה פרק יא יט) וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבּוֹחַ וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד:

(ספר ירמיה פרק יב ג) וְאַתָּה יְהֹוָה יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה:

(ספר ירמיה פרק נא מ) אֹורִידֵם כְּכָרִים לִטְבֹוחַ כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים:

(ספר תהילים פרק מד כג) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

(ספר משלי פרק ז כב) הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל:

ועוד דוגמאות לשימוש במילה טֶבַח ונגזרותיה כמטאפורה לרצח או להרג המוני של בני אדם:

(ספר ישעיה פרק לד ו) חֶרֶב לַיהֹוָה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהֹוָה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

(ספר ירמיה פרק כה לד) הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבּוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה:

בשלב מסויים, כפי שקרה למטאפורות רבות, המשמעות המטאפורית נוספה למשמעותה המקורית של המילה. וכך אנו מוצאים פסוקים שבהם העובדה שמדובר במטאפורה במקורה כבר אינה כל כך ברורה:

(ספר ישעיה פרק יד כא) הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים:

(ספר ישעיה פרק סה יב) וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם:

(ספר ירמיה פרק מח טו) שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאֹות שמו:

(ספר יחזקאל פרק כא לג) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל חֶרְפָּתָם וְאָמַרְתָּ חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה לְטֶבַח מְרוּטָה לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק:

(ספר תהילים פרק לז יד) חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ:

 בשלב זה אפשר לומר שכבר נוספה למילה טֶבַח המשמעות השלישית אותה מזכיר אבן שושן בהגדרתו:

3.     הרג רב, רציחה של בני אדם: "החרימם, נתנם לטבח" (ישעיה לד ב)

אלא שנדגיש שוב, כפי שאומר אבן שושן בקונקורדנציה שלו לתנ"ך, המשמעות החדשה הזו היא בהשאלה:

ותודה לדוד מילס שהסב את תשומת לבי למקור זה.

המשך גלגולי המילה בפוסט הבא.