טֶבַח - המשך גלגולי המילה

בפוסטים הקודמים בנושא זה עמדנו על כך שעיקר השימוש בשורש ט-ב-ח במקרא הוא לתיאור הריגת בעלי חיים לצורך מאכל, ורק באופן מטאפורי להריגת בני אדם.

גם בספרות המשנה והתלמוד עיקר השימוש בשורש ט-ב-ח הוא לתיאור הריגת בעלי חיים לצורך מאכל.

להלן מספר דוגמאות:

·        משנה מסכת חגיגה פרק ב ד: עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם טְבוֹחַ (=היום שבו שחטו את הקרבנות שהביאו עולי הרגל בשבועות) אַחַר הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין יוֹם טְבוֹחַ (אַחַר הַשַּׁבָּת), וּמוֹדִים שֶׁאִם חָל לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת

·        משנה מסכת בבא מציעא פרק ג א: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ, שִׁלֵּם וְלֹא רָצָה לִשָּׁבֵעַ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע וְיוֹצֵא, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן:

·        תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לד/ב: אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור.

·        מדרש זוטא איכה פרשה א: פתח יצחק ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו נמסרו ביד צריהם כצאן לטבח.

גם בימי הביניים עיקר השימוש בשור ט-ב-ח הוא לתיאור הריגת בעלי חיים לצורך מאכל.

בקינה לתשעה באב של הקליר, המתוארכת למאה השביעית:
"ראה כי הוסערתי כאניה / בתאניה ואניה / וקהלי כצאן לטבח מנויה...".

ב"ספר יוסיפון", שפורסם באיטליה במאה ה-10 ומחברו אינו ידוע, שׂם המחבר את הביטוי בפיו של מתתיהו החשמונאי: "חזקו ונתחזקה ונמות במלחמה ולא נמות כצאן לטבח יובל".

בנוסף, מופיע בפיוט הנאמר מדי שני וחמישי ב"תחנון" עם סיום תפילת שחרית:"הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה" (נוסח זה מופיע לראשונה במחזור ויטרי משנת 1208).

אך בעת החדשה חל שינוי. המשמעות המטאפורית של הריגת המוני בני אדם כמו צאן ובקר דחקה כמעט לגמרי את המשמעות המקורית של הריגת בעלי חיים לצורך מאכל, עד כדי כך שהמשמעות המקורית אינה מוכרת כלל לחלק גדול מדוברי השפה. תופעה זו נפוצה מאד כמובן בכל השפות, כפי שאמר ויטגנשטיין השפה היא בית- קברות של מטאפורות מתות. במקרה שלנו למשל ניתן למצוא כיום מילונים מקוונים שאינם מזכירים כלל את המשמעות המקורית של המילה, אלא רק את המשמעות המטאפורית. כך למשל נמצא בויקימילון בערך טבח:

וכן במילון מילוג:

השינויים הללו במשמעות המילה טֶבַח פותחים פתח לשימוש הסברתי מעניין בסיסמה בשר זה טֶבַח, ועל כך בפוסט הבא.