האם היטלר האמין בשוויון מהותי בין בני אדם ובעלי חיים? לא.

ישנם הטוענים שהיטלר האמין שאין הבדל מהותי בין בני אדם ובעלי חיים ולכן הוא נהג בבעלי חיים מסויימים ביתר חמלה מאשר בבני אדם מסויימים.
אלא שעיון מעמיק בדבריו מראה שלמעשה הוא האמין ביתרון האדם על הבהמה. מבחינה זאת אין הבדל בין השקפתו להשקפת כמעט כל בני האדם (כולל רוב הטבעונים, כפי שאני מסביר במאמר בלינק הזה).
ההבדל בין השקפתו של היטלר לבין דעת רוב בני האדם האחרים, ובמיוחד בינו לבין הטבעונים, היא במסקנה שהוא מסיק מיתרון האדם על הבהמה. בעוד שהטבעונים דוגלים בכך שעל החזק ובעל הכוח (כלומר האדם) לרחם ולחמול על החלשים (כלומר בעלי החיים), היטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. על כך הרחבתי את הדיבור במאמר אחר בלינק הזה.
במאמר הנוכחי אני רוצה להביא כמה ציטטות שמוכיחות את הטענה שטענתי הרגע, ולפיה היטלר האמין שהאדם נעלה בהרבה על חיות אחרות.

מאחורי הקלעים של הסרט "כוכב הקופים". (נחלת הכלל)

הנה ציטוט משיחה של היטלר מהתאריך 25 בינואר 1942 (מתוך ספר שיחות השולחן של היטלר):

The study of nature teaches us that, in the animal kingdom just as much as in the vegetable kingdom, variations have occurred. They've occurred within the species, but none of these variations has an importance comparable with that which separates man from the monkey - assuming that this transformation really took place.

[כהערת אגב, אפשר גם לראות מהמשפט האחרון שהיטלר לא היה בטוח בנכונות תורת האבולוציה ובמוצא האדם מן הקוף].

והנה ציטוט ממיין קאמפף (עמ' 331): 

 Man completed his first discovery by making a second. Among other things he learned how to master other living beings and make them serve him in his struggle for existence. [...]. And all these inventions help man to raise himself higher and higher above the animal world and to separate himself from that world in an absolutely definite way. Hence they serve to elevate the human species and continually to promote its progress. And what the most primitive artifice once did for man in his struggle for existence, as he went hunting through the primeval forest, that same sort of assistance is rendered him to-day in the form of marvelous scientific inventions which help him in the present day struggle for life and to forge weapons for future struggles. [...]. Everything contributes to raise man higher and higher above the level of all the other creatures that surround him, thereby strengthening and consolidating his position; so that he develops more and more in every direction as the ruling being on this earth.

והנה ציטוט מנאום של היטלר מה23 בנובמבר 1937 (מתוך The Essential Hitler: Speeches and Commentary מאת מקס דומרוס, עמ' 315):

For the space of many millenniums, a uniform concept of God did not exist. Yet it is the most brilliant and most sublime notion of mankind, that which distinguishes him most from animals, that he not only views a phenomenon from without, but always poses the question of why and how.

יחסו של היטלר לציד למטרת שעשוע

הטענה שהיטלר סלד מציד היא נכונה אבל מוגזמת ולא מדוייקת. צמחונים על רקע מוסרי מתנגדים כידוע באופן מוחלט לכל סוגי הציד (למעט מקרים קיצונייים ונדירים שהם בגדר פיקוח נפש, כמו ציד של חיות שמסכנות חיי אדם, או אדם ששוהה באי בודד ללא כל מזון והדרך היחידה שלו שלא למות ברעב היא לצוד חיות). לעומת זאת כפי שנראה למטה היטלר התנגד רק לסוגים מסויימים של ציד, אבל לסוגים אחרים של ציד הוא לא התנגד, והיו אף סוגים מסויימים של ציד שהוא עודד.

התמונה "הבזיירית" מאת הצייר האוסטרי מקרט, ניתנה כמתנה מהיטלר לגרינג (נחלת הכלל)

אחד המקורות שמובאים בתור הוכחה להתנגדותו של היטלר לציד היא הציטוט הבא מספר זכרונותיו של אלברט שפאר "בתוככי הרייך השלישי". כאן היטלר מדבר על חיבתו של גרינג השמן לציד:

How can a person be excited about such a thing. Killing animals, if it must be done, is the butcher's business. But to spend a great deal of money on it in addition. ... I understand, of course, that there must be professional hunters to shoot sick animals. If only there were still some danger connected with hunting, as in the days when men used spears for killing game. But today, when anybody with a fat belly can safely shoot the animal down from a distance. . . . Hunting and horse racing are the last remnants of a dead feudal world.

אך כבר בציטוט זה אפשר לראות שההתנגדות של היטלר לציד לא היתה גורפת, אלא מכוונת בעיקר כנגד ציד נטול סיכונים  שנעשה למטרת שעשוע בלבד. ציד כזה נתפש על ידו כציד בתנאים "בלתי הוגנים" שכן לצייד האנושי יש בו יתרון טכנולוגי עצום שאינו תלוי כלל ביכולותיו האישיות, ובו הצייד יורה בחיה ממרחק בטוח ואינו לוקח על עצמו שום סיכון במאבקו מול בעל החיים. לעומת זאת נראה שלא היתה לו התנגדות לציד בתנאים "שוויוניים" שבהם גם האדם לוקח על עצמו סיכון, כפי שהיה בימים קדמונים בהם צדו עם חניתות. כמו כן נראה שהוא לא התנגד לציד שנעשה למטרות שאינן שעשוע, כגון ציד למטרת אספקת מזון.

הבנה זו מתאשרת גם על ידי הדברים הבאים שסיפר הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר בספר זכרונותיו. הוא מתאר כאן כיצד היטלר חש הערכה דווקא לציידים הלא חוקיים (poachers) משום שהללו לקחו על עצמם במהלך הציד סיכון מסויים של הסתבכות עם החוק:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

[אגב, היחידה הצבאית שהוקמה על בסיס גרעין של ציידים לא חוקיים היא חטיבת דירלווגנר, שיועדה בעיקר ללחימה נגד פרטיזנים ונחשבת לאחת היחידות האכזריות והידועות ביותר לשמצה בצבא הנאצי.]

דברים דומים מספר היינריך הופמן שהיה הצלם וידיד קרוב של היטלר. הוא מביא בספרו את הדברים הבאים שאמר היטלר לגרינג:

צילום מהספר Hitler Was My Friend עמ' 205

ודברים דומים אפשר למצוא מצוטטים מפיו של היטלר גם בספר שיחות השולחן שלו:

צילום מעמ' 93-94 בספר שיחות השולחן של היטלר

מעבר לכך מסתבר שלמרות דבריו של היטלר בגנות הצייד הספורטיבי הבלתי הוגן, בפועל הוא לא ניסה למנוע ממקורביו לעסוק בציד כזה, ופעמים שאף עודד אותם לכך ישירות או עקיפות.

כך למשל בספר זכרונותיו של פליקס קרסטן, הפיזיותרפיסט של הימלר, עמ' 112-113, יש ציטוט של הימלר מספר שהיטלר הוא זה ששלח אותו להשתתף בארוע הציד המתואר שם בניגוד לרצונו (עוד על יחסו הצבוע של הימלר לציד ראה כאן):

ועם כל הבקורת שראינו מצד היטלר על תאוות הציד של גרינג, הוא בכל זאת בחר להעניק לו במתנה את התמונה "הבזיירית" שהבאנו למעלה, כפי שניתן לראות בתמונה כאן. וזאת למרות שבזיירות היא כמובן סוג מובהק של ציד למטרות שעשוע, שהוא נטול כל סיכון לצייד האנושי. כמו כן היטלר תמך בהחלטתו של גרינג לארגן תערוכת ציד בינלאומית בברלין בנובמבר 1937, ואף ביקר בה בעצמו ב6 בנובמבר 1937 (Hitler: Speeches and Proclamations מאת מקס דומרוס, כרך ב' עמ' 974). וכאן ניתן לראות את היטלר מצטלם בחברת ציידים בוואריים בתלבושת ציד מסורתית.

במאמרים הבאים נראה שמעבר לכך שיש סוגי ציד שהיטלר לא התנגד להם (ציד מסוכן), היטלר גם תמך ועודד סוגי ציד אחרים (ציד למטרת אספקת מזון).

היטלר עסק בציד בעצמו

במאמרים קודמים ראינו שהיטלר התנגד לסוגי ציד מסויימים אבל היה אדיש כלפי סוגי ציד אחרים, ואף עודד חלק מהם. כאן נראה שהיטלר בעצמו עסק בציד מסוגים מסויימים בצעירותו.

ראשית, היטלר סיפר שבהיותו ילד ירה פעם ברובה ציד לעבר תרנגולות של שכן שחדרו לגינה שהיתה שייכת למשפחתו. אמנם מטרתו כאן לא היתה להרוג את התרנגולות אלא להבריח אותן אבל נראה שלא היה אכפת לו אם הן ייפגעו תוך כדי כך.

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר

כמו כן, בשנת 1904, בהיותו בגיל 15, היטלר נהג לשעשע את עצמו בירי מהחלון (ככל הנראה מרובה אוויר) בחולדות ששרצו בחצר של הבית שבו התגורר באותה עת בעיירה האוסטרית שטייר. כך סיפר שנים רבות לאחר מכן בשיחה שניהל ב8 לינואר 1942. כפי שניתן לראות גם ב1942 הוא לא הביע שום הסתייגות או חרטה על ציד החולדות שבו עסק כנער.

צילום מעמ' 193 בספר שיחות השולחן של היטלר

גם בזמן שרותו בצבא במלחמת העולם הראשונה הוא נהג לצוד חולדות בשוחות, וחיילים ששירתו איתו באותה העת סיפרו שהוא הצטיין במיוחד בציד חולדות באמצעות שיפודן בכידון הרובה שלו.

צילום מהספר HITLER'S MENTOR: DIETRICH ECKART, His Life, Times, & Milieu

היטלר שנא חולדות שנאה עזה, והדבר לידי ביטוי גם בתעמולה האנטישמית שיזם. התעמולה הנאצית הציגה פעמים רבות את היהודים בדמות חולדות המתפשטות בעולם מיבשת ליבשת. והנה דוגמאות לכמה כרזות וקריקטורות אנטישמיות מהתקופה הנאצית.

מסתבר, שחולדות לא היו החיות היחידות השנואות על היטלר, ועל נושא זה נרחיב במאמר הבא.

האם היטלר אהב חיות?

אנשים רבים טוענים שהיטלר אהב חיות. אבל זה לא מדוייק כלל וכלל. היטלר אהב רק חיות מצייתות ונאמנות לו, כשם שהוא אהב רק בני אדם צייתנים ונאמנים לו. לכן הוא אהב כלבים וגידל כמה מהם במהלך חייו. אבל מיותר לומר שעצם העובדה שהיטלר גידל בחיבה רבה כלבים, לא מעידה על כך שהוא גילה אהבה לכל החיות. כולנו מכירים אנשים רבים שאוהבים מאד כלבים אבל הם רחוקים מלאהוב פרות למשל שכן הם אינם צמחונים. מעבר לכך, היטלר גם גילה חיבה לילדים גרמנים טהורי גזע והתייחס יפה לאנשי צוותו, האם זה אומר שהוא אהב את כל בני האדם?

פרשי הSS. הצבא הנאצי השתמש בסוסים ואחר כך השמיד אותם. התמונה מאת פטר אלנדורף

כאמור, היטלר אכן אהב כלבים, אבל רק כשהם היו ממושמעים ונאמנים לו. כאשר הם גילו חוסר משמעת או נאמנות הוא לא היסס להכות אותם באכזריות ואף לאיים בהריגתם כפי שהראיתי במאמר כאן. לכן הוא כנראה גם הורה להמית את כלביהם של היהודים, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר כאן.

מסתבר שהיטלר גם לא אהב סוסים כי הם לא היו ממשומעים מספיק בעיניו, ולא צעדו בצורה מספיק מסודרת במצעדים צבאיים. כך העיד הדיפלומט הנאצי גוסטב פון הלם במהלך שהותו בכלא האמריקאי, כפי שניתן לראות בקטע הבא מהעתון שיקגו טריביון מתאריך 16 למאי 1946(עמ' 8):

ייתכן שיש כאן גם ביטוי של סלידה מצד חייל חי"ר פשוט כלפי החיה המסמלת את חיל הפרשים האריסטוקרטי. ואולי ביחסו של היטלר לסוסים יש גם תוספת הסבר להשמדת הסוסים הסיטונית שבצעו הנאצים בעת נסיגתם מחצי האי קרים ב4 במאי 1944. באותו היום במפרץ סברניה שבקרים, החיילים הנאצים הנסוגים הרגו 30000 מסוסיהם בירי ובהדהרתם משפת צוקים (ראו כאן וכאן), ובלבד שלא יפלו חיים בידי הרוסים.

צילום מהספר Blood Horses עמ' 171

חיה נוספת המפורסמת ב"חוסר המשמעת" שלה היא החתול. ובאופן לא מפתיע מסתבר שהיטלר שנא גם חתולים. הם גרמו לו להיות עצבני והוא היה נראה מבועת כשראה חתול. כך העידה מזכירתו כריסטה שרודר בספרה He Was My Chief, שתקציר שלו ניתן למצוא כאן.

חיה נוספת שהיתה שנואה מאד על היטלר היא החולדה. חיה זאת הוא גם צד בעצמו, ואף השתמש בה רבות בתעמולה האנטישמית שלו. על כך הרחבתי במאמר כאן.

לסיכום נראה אם כן ש"אהבת החיות" של היטלר לא היתה מבוססת על שיקולים אתיים של רחמים ואמפתיה לסבל של יצורים בעלי תודעה, אלא על תאוות שליטה ושיקולים אסתטיים. בהתאם לכך בעלי חיים שהיו צייתניים ויפים בעיניו הוא אהב וטיפח ובעלי חיים אחרים שלא היו ממושמעים או שהיו מכוערים בעיניו הוא שנא ולא היתה לו בעיה לפגוע בהם, בלי קשר לרמת התודעה שלהם.

השקפתו הכללית של היטלר על המאבק בטבע ועל יחסי אדם ובעלי חיים

אנשים מסויימים מנסים לטעון שתפישת העולם של היטלר דגלה ברחמים וחמלה כלפי בעלי חיים. אבל האמת שתפישת העולם הבסיסית שלו היתה הפוכה לחלוטין. הוא האמין שהחוק השולט בעולם כולו הוא המאבק. לפי תפישתו האידאולוגית העולם הוא זירת מאבק בין החזקים והחלשים, ולחלשים אין זכות קיום. ודבר זה היה נכון לדידו בכל הרמות ובכל סוגי מערכות היחסים: בין בני אדם ועמים וגזעים שונים, בין בעלי חיים ממינים שונים, וגם בין בני אדם לבעלי חיים. ברור שתפישה זו מנוגדת לגמרי לתפישה הצמחונית והטבעונית המבוססת על חמלה.

השקפתו האמיתית של היטלר: דגים גדולים אוכלים דגים קטנים. ציור משנת 1556 מאת פיטר ברויגל האב. נחלת הכלל באדיבות ויקימידיה

נביא כאן כעת כמה ציטוטים של היטלר שבהם הוא שוטח את השקפתו נטולת הרחמים על המאבק והמלחמה כעקרון השולט בעולם, על כך שהחלש והמפסיד מאבד את זכותו לחיות, ועל הצורך של בני האדם לשלוט בבעלי החיים בדי חזקה, כי לולי כן בעלי החיים ישלטו עלינו.

נאום מ5 לפברואר 1928 (לקוח מכאן): 

Struggle is the father of all things. Only through struggle has man raised himself above the animal world. Even today it is not by the principles of humanity that man lives or is able to preserve himself above the animal world, but solely by means of the most brutal struggle.

נאום מ1927 (Hitler's Ethic: The Nazi Pursuit of Evolutionary Progress מאת ריצ'רד וייקרט, עמ' 48):

מתוך הספר השני של היטלר, ההמשך של מיין קאמפף שהיטלר הוציא לאור במהדורה מצומצמת למקורבים בלבד (עמ' 9)

And only very late did man finally become visible to himself [...]. This development is characterized by the never-ending battle of humans against animals and also against humans themselves.

נאום מ23 בנובמבר 1939:

Documents on German Foreign Policy סדרה D כרך 8 עמ' 440

שיחה עם משרתו היינץ לינגה ב1939 בעת סיום משבר ממל (מתוך הספר The Hitler Book עמ' 41)

נאום מ1 באפריל 1939 בעת חנוכת האניה טירפיץ (עפ"י Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו, הביוגרף המפורסם של היטלר):

He who does not possess power loses the right to life.

ההשלכה של דברים אלו בהקשר של היחס לבעלי חיים היא ברורה, מאחר שלחיות המשק אין כוח והם נתונות תחת שליטתנו אז לשיטת היטלר הן איבדו את הזכות לחיים.

נאום מ20 לאוגוסט 1941 (הצילום מתוך Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו)

ושוב אין צורך לומר שמנקודת מבט צמחונית מוסרית יש כמובן הבדל עצום בין בעל חיים שמת ממחלה וכזה שנהרג בידי אדם, וזאת כמובן דעה מנוגדת לחלוטין לדעתו של היטלר כאן.

שיחה מ23 בספטמבר 1941 (מספר שיחות השולחן של היטלר):

Men dispossess one another, and one perceives that, at the end of it all, it is always the stronger who triumphs. Is that not the most reasonable order of things? If it were otherwise, nothing good would ever have existed. If we did not respect the laws of nature, imposing our will by the right of the stronger, a day would come when the wild animals would once again devour us — then the insects would eat the wild animals, and finally nothing would exist on Earth but the microbes.

לסיכום אנו רואים שהיטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. וזו כמובן השקפה מנוגדת בצורה קיצונית להשקפה הטבעונית.
 

מה ניתן ללמוד מהתנהגותו של היטלר בעת צפייה בסרטי ציד? כנראה כלום...

אראל סג"ל במאמר שכתב ב2013 בבואו לטעון כי היטלר היה חובב חיות קיצוני מביא את ה"הוכחה" הבאה:

עדי ראיה טענו כי היטלר חובב הסרטים היה עוצם עיניו בסצנות שבהן נפגעו חיות.

המקור לסיפור הזה הוא הקטע הבא מספר זכרונותיו של הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר, שמספר שהיטלר צפה בשוויון נפש בסרטים שבהם רואים בני אדם נטרפים על ידי חיות הטרף שאותן ניסו לצוד, אבל בסרטים אחרים היה עוצם עיניים בסצינות שתיארו מראות של ציד רגיל:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

האם באמת ניתן ללמוד מקטע זה על הבדל בין יחסו של היטלר לחיות ויחסו לבני אדם? אני טוען שלא בהכרח.

צריך לזכור שיש הבדל אחד משמעותי בין הצגת מותם של בני אדם בסרטים עלילתיים לבין הצגת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו. מוות של בני אדם בסרטים כאלו הוא תמיד מבויים ולא אמיתי, לעומת זאת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו עשוי בהחלט להיות אמיתי. אין לנו מושג לאיזה סרטים בדיוק רומז הנס באור בדבריו, וכנראה שלעולם לא נדע זאת כי הוא כבר אינו בחיים. אבל דוגמא מעניינת בהקשר זה היא הסרט המפורסם "חוקי המשחק" של ז'אן רנואר שיצא לאור באותה התקופה (ב1939). בסרט זה יש גם סצנה של רצח אדם וגם סצנות של ציד ארנבים וציפורים (כולל פרפורי הגסיסה של אחד הארנבים). מובן מאליו שהסצנה של הרצח היתה מבויימת ואיש לא נרצח באמת במהלכה. אבל הסצנות של הציד היו אמיתיות, ובמהלך צילומן נהרגו מאות חיות. אולי אלו הסצינות שבהן היטלר עצם את עיניו?

כעת, אפשר לומר שרוב בני האדם בימינו ראו בחייהם לא מעט סרטים עלילתיים שבהם נהרגים בני אדם (באופן מבויים כמובן) ולא הסבו את מבטם. סרטים כאלו אינם זוכים בדרך כלל לצנזור או טשטוש כאשר הם מוקרנים בטלוויזיה הציבורית. לעומת זאת רבים מאותם אנשים שאין להם בעיה לראות סצנות מבויימות של הריגת אדם, לא מסוגלים להתבונן בסצינות לא מבויימות של שחיטת פרות, ומתרגזים כשטבעונים מבקשים מהם לצפות בסרטים כאלו. בעקבות כך, סרטים כאלו אכן זוכים לטשטוש וצנזור בטלוויזיה כפי שראינו לאחרונה (2016) בתחקיר על שחיטת הפרות בפאראגוואי בערוץ 10.

לשם השוואה - סדרה כמו משחקי הכס זוכה לפופולריות עצום למרות ריבוי קטעי הריגת האנשים הגרפיים שבה, בגלל שכולם יודעים שהם מבויימים ולא אמיתיים. הרבה אנשים ראו את הסצינות בסרטון הבא בלי להניד עפעף.

לעומת זאת רבים מאלו שצופים בלי קושי מיוחד בסצינות כאלו לא רוצים לצפות בסצנות של הריגת בעלי חיים שמפיצים טבעונים, בגלל שהם יודעים שסצנות אלו אמיתיות.

התנהגות זו (של צפייה בהריגה מבויימת של בני אדם ואי יכולת לצפות בשחיטת פרות אמיתית) מאפיינת גם אנשים רבים שאינם צמחונים מטעמי מוסר או חובבי חיות באופן מיוחד, ויש אפילו קרניסטים גמורים שנוהגים כך. ברור אם כן שהתנהגות כזו אינה מוכיחה יחס מיוחד לבעלי חיים והעדפתם על פני בני אדם.

רעיון זה יכול להסביר גם את הסתירה לכאורה שיש בין העדות של הנס באור לעדות אחרת של שומר ראשו של היטלר רוכוס מיש. מיש טען שהיטלר לא היה מסוגל להתבונן ישירות בתמונות המתארות סבל של אנשים:

צילום מהספר Hitler's Last Witness, עמ' 128

לפי ההסבר שהעליתי כאן נראה שההבחנה ברורה. היטלר, כמו הרבה בני אדם אחרים, לא היה מסוגל להתבונן במראות של סבל אנושי אמיתי, אבל לא היתה לו בעיה לצפות בסבל אנושי מבויים.

כמובן שכל הטעון שלי נשען כאן על ההנחה שהסרטים שבהם צפה היטלר, ועליהם מדבר טייסו הנס באור, הם סרטים עלילתיים. לא ניתן לדעת זאת מדברי באור כאן, ואני לא מצאתי כל מידע נוסף על סרטים אלו מעבר לכך. אבל קצת קשה להאמין שבימים ההם של ראשית הקולנוע מישהו הצליח לתפוש במצלמת קולנוע אירוע אמיתי שבו חיות מתנפלות על בני אדם וטורפות אותם. לכן נראה שההשערה הסבירה יותר כרגע היא שהיה מדובר בסצינה מבויימת ולא אמיתית. בכל אופן, בין אם ההשערה הזאת מבוססת או לא, לכל הפחות נראה שלא ניתן ללמוד ממקרה זה הרבה על אודות יחסו של היטלר לחיות (כל עוד לא יתגלה מידע נוסף בעניין).

מאמרים בנושא יחס הנאצים לחיות ולטבעונות

1. האם בכירי הנאצים היו חובבי חיות? המקרה של הרמן גרינג, סגנו של היטלר
2. האם בכירי הנאצים היו צמחונים או חובבי חיות? חלק ג' - בכירי הקבינט של היטלר
3. האם היו בכירי הנאצים צמחונים או חובבי חיות? המקרה של היינריך הימלר, מפקד הSS
4. האם היטלר היה טבעוני? ממש לא.
5. האם היטלר היה צמחוני? מסתבר שבמשך רוב הזמן שבו נחשב כצמחוני הוא היה רק חצימחוני (flexitarian).
6. האם היטלר נמנע לחלוטין מצריכת בשר בשלושת שנותיו האחרונות? ייתכן, אך לא ודאי.
7. הכשל הלוגי בעניין ה"צמחונות" כביכול של היטלר - reductio ad hitlerum
8. חיבת ציד בקרב גנרלים בSS ומושלים נאצים (גאולייטרים) - חלק ב'
9. חיבת ציד בקרב גנרלים בSS ומושלים נאצים (גאולייטרים) שהוצאו להורג בשל פשעי מלחמה
10. חיבת ציד בקרב הסגל הנאצי של אושוויץ
11. נקודת מבט שונה על יחסו של היטלר לכלבים
12. נקודת מבט שונה על יחסם של הנאצים לכלבים ולחיות מחמד אחרות
13. רודולף הס ורודולף הס

"גידולי דולי שזרעם כלה" - התרת בשר מתורבת מבהמה כשרה חיה בקל וחומר מחיות משוכפלות ועגלים שגדלו בפרות פונדקאיות

הדרך שנתאר במאמר הזה מיועדת לטפל במקרים שבהם התאים המקוריים ליצירת הבשר המתורבת נלקחו ישירות מגוף הבהמה הכשרה החיה, ולא מן החלב כפי שתארתי במאמר קודם. נראה שאפילו אם נאמר שבמקרה זה יש לכאורה צד לומר שהתאים המקוריים הם אכן איבר מן החי, ניתן בכל זאת להכשיר את הבשר המתורבת שגדל מהם. לבשר הזה עצמו ודאי אין דין של איבר מן החי, שהרי הוא לא גדל בתוך בהמה חיה, אבל מה שאראה כאן הוא שגם במה שצמח מאיבר מן החי (מחוץ לבהמה) אין איסור.
כמובן שניתן גם להוסיף את הרעיון וההליך שיתואר כאן כשלב נוסף גם במקרה של לקיחת תאי המקור מחלב, למרות שבמקרה כזה כבר העלינו שאין כל מקום לחשש איבר מן החי, וזאת לרווחא דמילתא.

פוחלץ של הכבשה דולי (נחלת הכלל)

הרעיון כאן הוא להתייחס לתא שנלקח מהבהמה הכשרה החיה (או העוף הכשר החי, בהמשך נציין רק בהמה אך כל הדברים תקפים גם לעופות) כזרע או גרעין ואל הבשר המתורבת שנוצר ממנו כאל הגידולים (או הצמח) שגדל ממנו. והטענה שאני מבקש לטעון כאן היא שגם אם רואים את התא שנלקח מהבהמה כאיבר מן החי של הבהמה התורמת, בשום אופן אין לראות בתאים הצאצאים שלו חלק מן הבהמה התורמת, ולכן התאים הצאצאים הללו אינם איבר מן הבהמה התורמת. מאידך גיסא מכיוון שתאים אלו אינם מתפתחים, ואף אינם יכולים להתפתח לכדי יצור חי שלם אחר, אז הם גם אינם איבר של אף בהמה אחרת. ולכן הם אינם איבר מן החי בשום צורה שהיא. יתר על כן גם אי אפשר לומר שהם אסורים בגלל שהם צמחו מתוך איבר מן החי כפי שאראה מייד בהמשך.

כעת אביא ראיות לעמדה זו. אך תחילה כדי להעמיד את הדיון במסגרת מוגדרת היטב, נתייחס בהמשך המאמר לתהליך הייצור הבא: לוקחים תא גזע פלוריפוטנטי בודד מן הבהמה ומכניסים אותו למיכל תסיסה תעשייתי (זוהי ה"זריעה"). נכניס למיכל חומרי הזנה עבור התא וניתן לו להתרבות. אחרי מספר ימים המיכל כולו יתמלא בטריליונים רבים של צאצאיו של אותו התא ("הגידולים"). אז ניקח מן המיכל תא בודד מצאצאים אלו ו"נזרע" אותו במיכל תסיסה שני ואת התאים שיגדלו ממנו שם נהפוך בסופו של דבר לתאי שריר ושומן וכיו"ב.

והנה במשנה מסכת תרומות נאמר ביחס לזרעים אסורים במאכל משום שהם טבל (כלומר גרעינים שהתחייבו בתרומות ומעשרות ולא הפרישו מהם תרומה): "הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה" (תרומות ט ו).
כלומר אם זרענו גרעיני חיטה שהם טבל , שהם אסורים באכילה באיסור חמור (כרת), החיטה שתצמח מהם מותרת באכילה, מכיוון שהזרע המקורי התכלה ונעלם. והנה אנחנו יודעים שמבחינה מציאותית הזרע המקורי, האסור באכילה מטעם טבל, לא באמת התכלה והתאיין פיזית, אלא רק התכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת. אבל למעשה אם היינו עוקבים אחרי הגרעין בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות לחלק מצמח החיטה שנבט ממנו. שני החלקים העיקריים בגרעין החיטה הם העובר ורקמת האגירה להזנתו. העובר הוא צבר תאי הגזע שצאצאיהם הממויינים לסוגי תאים שונים ירכיבו את הצמח הבוגר, ומאגר המזון הוא זה המספק לעובר את חומרי המזון שהוא זקוק להם בשלבים הראשונים לצמיחתו. אפשר לומר אם כן שהגרעין הוא הדבר המעמיד ונותן טעם בחיטה שצמחה ממנו, ולמרות זאת החיטה מותרת באכילה.
באופן דומה ברור שגם תא הגזע המקורי שלקחנו מהבהמה, האסור אולי באכילה מטעם איבר מן החי (איסור קל יותר מאיסור טבל, ועונשו מלקות בלבד) מתכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת, אבל למעשה אם היינו עוקבים אחריו בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות חלק מטריליוני התאים שנוצרו ממנו במיכל התסיסה. ועל פי האנלוגיה הזו גם תאים אלו צריכים להיות מותרים באכילה.
מבחינת ביולוגית התהליכים העוברים על התא מן הבהמה במיכל התסיסה ועל הגרעין הנזרע באדמה הם דומים ביותר. בשני המקרים מדובר למעשה על תא גזע שמתרבה והתאים שמתרבים ממנו עוברים בסופו של דבר התמיינות לסוגים שונים של תאים. הקרקע והנוזל שבמיכל התסיסה הם רק המצע שבו גדלים הצאצאים של התא המקורי, והמקור למזון ולמים שמספקים להם את האנרגיה וחומרי הבניין כדי לגדול.

מעבר לכך שניתן ללמוד את היתר הבשר המתורבת בקל וחומר מגידולי טבל מבחינת חומרת האיסור, אפשר להתיר אותו גם בקל וחומר מבחינת כמות החומר האסור שנותר בבשר המתורבת לעומת גידולי הטבל. אפשר להראות שהסיכוי שאטומים מהמקור האסור ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 29 (מאה מיליארד מיליארד מיליארדים!!! מספר הגדול פי מיליון בערך ממספר הכוכבים ביקום הנצפה) במקרה של חיטה שצמחה מגרעין טבל לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה. 
כדי לראות זאת נעשה את החישוב הבא:
תא ממוצע של בעל חיים שוקל כננוגרם (מילארדית הגרם) ומספר האטומים בו הוא כ10 בחזקת 14. נכניס תא כזה למיכל תסיסה תעשייתי שיש בו מקום ל10 טונות של תאים ונמלא אותו במים, חמצן, ומזון כדי שיתרבה, אז בסוף יהיו שם 10 טונות של תאים, כלומר 10 בחזקת 16 תאים (10 מיליוני מילארדים של תאים). מכאן ניתן להסיק בנקל שאם נוציא כעת באופן אקראי תא בודד ממיכל התסיסה אז יש סיכוי של לפחות 99% שהתא הזה לא יכיל אפילו אטום אחד מהתא המקורי שהכנסנו למיכל. אם נכניס את התא החדש למיכל תסיסה שני ונחזור על התהליך, אז הסיכוי שימצא אטום בודד בק"ג אחד של בשר מתורבת שנוציא מהמיכל השני (שהוא 0.001 מכלל הבשר שבמיכל השני) יהיה פחות מ0.001%, כלומר פחות מ1 למיליון.
לעומת זאת משקלו הממוצע של גרעין חיטה הוא כ30 מיליגרם (0.03 גרם) ומשקלו הממוצע של צמח חיטה שצומח מגרעין אחד הוא בערך 20 גרם, כלומר פי 667 ממשקל הגרעין. מכאן ניתן להסיק שבכל קילוגרם של גרעיני חיטה שצמחו מגרעיני טבל עשוי להיות בערך 1.5 גרם של חומר מגרעיני הטבל המקוריים, שהם כ10 בחזקת 23 אטומים.
למעשה כמות האטומים מן החומר המקורי האסור תהיה קטנה בהרבה בשני המקרים מהערכים שציינתי כאן. זאת מכיוון שבנוסף לכך שהבשר המתורבת והצמח הגדל קולטים במהלך גידולם מים, חמצן (או פחמן דו חמצני עבור הצמחים), וחומרי מזון "כשרים" מסביבת הגדול שלהם, הם גם פולטים החוצה תוצרים של חילוף החומרים שמתבצע בהם (כמו פחמן דו חמצני שנפלט מתאי הבשר המתורבת בעת נשימתם ויוצא מן המערכת). קשה להעריך במדויק את ההשפעה של חילוף החומרים על כמות האטומים מהמקור האסור שנותרים בתוצר הסופי. אבל ברור שההשפעה היא די דומה בשני המקרים, ולכן היחס בין הסיכויים שיישארו אטומים מהמקור האסור בתוצר הסופי נותר בערך כפי שציינתי.

ואם יטען הטוען שהדוגמא של גידולי טבל היא רק דוגמא אחת שלא ניתן ללמוד ממנה, אז מסתבר שכיוצא בזה נאמר גם לגבי גידולי פרי ערלה. פרי ערלה, היינו פרי שצמח לעץ בן פחות מ3 שנים, אסור באכילה והנאה עולמית, גם אם נשתמר אחרי שמלאו לעץ 3 שנים. אבל אם פרי ערלה נזרע באדמה (בין אם כתוצאה מנפילה טבעית או על ידי גוי בהיתר או על ידי יהודי באיסור) וצמח ממנו עץ, הוא אינו אסור עולמית, ודינו כעץ רגיל שפירותיו מותרים באכילה אחרי 3 שנים (רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי י כא).
גם ביחס לגידולי תרומה (שאסורים לזר ולכהן טמא) מעיקר הדין היו גידוליהם מותרים לכל אדם, ורק בגלל גזירת חכמים  מיוחדת אסרו את גידוליהם והתירו רק את גידולי גידוליהם.

ואם יטען הטוען שלא ניתן ללמוד מדוגמאות מתחום הצומח לדוגמאות מתחום החי, הרי שניתן למצוא גם דוגמאות דומות מתחום החי, ובמיוחד בהקשר של איסור איבר מן החי:
א. בעל חיים משוכפל: ב1996 שוכפלה הכבשה דולי, ומאז שוכפלו עוד כמה סוגי חיות כשרות כמו פרות, עזים ויעלים. ב20 השנים שעברו מאז היו הרבה מאמרים ודיונים הלכתיים סביב שאלת שכפול גנטי בבני אדם. אבל למיטב ידיעתי איש מעולם לא דן בשאלה האם בעל חיים כשר ששוכפל גנטית כשר למאכל (ע"י שחיטה). נראה שזה פשוט לכולם כביעתא בכותחא שהיא מותרת לאכילה, ולכן איש לא טרח להעלות את השאלה לדיון. 
והנה, האופן שבו נוצרה דולי היה על ידי לקיחת גרעין של תא גוף רגיל שנלקח מכבשה חיה אחת והכנסתו לביצית לא מופרית שנלקחה מכבשה חיה אחרת במקום הגרעין שהיה בה. כלומר דולי נוצרה למעשה מתאים שהוצאו משני בעלי חיים בחייהם, כלומר משני איברים מן החי. ואילו גידולי איבר מן החיה היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז דולי היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן. שכן דין פשוט הוא שלאחר שאיבר מן החי ניתק והוצא מבהמה בחייה הוא אסור עולמית, ולא ניתן להתיר אותו למפרע על ידי שחיטת הבהמה שממנה נלקח. למשל אם חתכנו את חלקה התחתון של רגל של בהמה (מתחת לברך) בחייה, הרגל החתוכה תהיה אסורה עולמית גם אחרי שנשחוט את אותה בהמה, למרות שהבהמה עצמה אינה טריפה ומותרת באכילה.
ואם יטען הטוען שחיות משוכפלות עודן נדירות ביותר ויקרות מאד, ולכן כנראה לא נראה אותם לעולם מובלות לשחיטה, וזו הסיבה שלא דנו הפוסקים בכשרותן, הרי שניתן להביא דוגמא נוספת שהיא הרבה יותר נפוצה ומסחרית כבר היום.
ב. בעלי חיים שנולדו בהפריית מבחנה (IVF): הפריית מבחנה היא היום טכניקה נפוצה בקרב מגדלי פרות וכבשים למאכל או לתעשיית החלב. הדבר נכון הן בעולם בכלל, והן במדינת ישראל בפרט. כאן למשל ניתן למצוא מדריך מעשי למגדלי בקר כיצד לבצע IVF בפרה. והנה גם בשאלה זו שהיא שאלה הלכה למעשה לגבי מעשים שבכל יום לא מצאנו אף פוסק שאוסר אכילת פרות או כבשים שנולדו באמצעות IVF. ושוב האופן שבו נוצרת בהמה שכזו הוא שלוקחים תאי זרע מהאב החי וביצית לא מופרית מהאם החיה ומזווגים אותם יחד במבחנה. הביצית המופרית שמתקבלת היא אם כן צאצאית של איברים מן החי, ואילו גידולי איבר מן החי היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז כל חיה שנולדה באמצעות IVF היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן.
גם כאן אגב אפשר להראות שיש קל וחומר, מבחינה כמותית, להיתר בשר מתורבת מהיתר פרה שנולדה בIVF. הסיכוי שאטומים מהמקור האסור כביכול ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 20 (מאה מיליארד מיליארדים!!!)  במקרה של פרה שגדלה מביצית מופרית בIVF לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה. לשם כך די לדעת שמשקלה של ביצית הוא בערך מיקרוגרם (מיליונית הגרם) ומשקלה של פרה בוגרת בערך טון אחד. ואידך זיל וחשב.
אלא על כורחנו עלינו להסיק שגידולי איבר מן החי אינם נחשבים אסורים משום שגדלו מאיבר מן החי, או שתאים בודדים אינן נחשבים לאיבר מן החי. כך או כך נקבל שבבשר מתורבת אין חשש איבר מן החי גם אם התאים הראשוניים נלקחו מגופה ובשרה של בהמה חיה.

יהיו כאלו שיטענו שדברי כאן סותרים את הכלל ההלכתי "כל היוצא מן הטמא טמא". לפי כלל זה למשל, אם חזירה ילדה ולד שצורתו זהה לעגל של פרה ויש לו את כל סימני הטהרה של פרה, הוא עדיין יהיה אסור כמו החזירה שילדה אותו. אבל למעשה, כפי שכבר העירו כמה מן האחרונים, וביניהם ר' חיים מבריסק, הכלל הזה חל רק לגבי איסור  שחל במהות הבהמה, כמו למשל האיסור בחזיר שהוא טבעו במהות המין (species) הביולוגי.
האחרונים הללו למדו את ההבחנה הזאת מכמה דוגמאות (בנוסף לדוגמאות של גידולי טבל וערלה שהזכרתי למעלה):

א. ולד של טריפה: פרה שנעשתה טריפה עוד בחייה (ככגון שנכרתה רגלה מעל הברך) אסורה במאכל גם אם נשחטה כהלכה. אבל אם היא ילדה עגל לאחר שנעשתה טריפה, אין על העגל דין טריפה (אלא אם כן נטרף בעצמו) והוא מותר באכילה כמו בהמה רגילה (שולחן ערוך יו"ד עט ג). אפילו אם נמצא הולד חי בן תשעה חודשים ברחמה בזמן שמתה או נשחטה, הוא אינו נחשב טריפה, וניתן לשחוט אותו ולאכול אותו (שולחן ערוך יו"ד יג ג).

ב. אפרוח שבקע מביצה שהטילה תרנגולת טריפה (או ביצה שנמצאה בתוך התרנגולת הטריפה בעת שחיטתה) מותר במאכל, אף שהביצה עצמה אסורה במאכל. (שו"ע יו"ד פו ג ושו"ע יו"ד פו ז).

וכך כתב הרב חיים מבריסק ביחס להיתר ולד של טריפה שהכלל כל היוצא מן הטמא טמא אינו אלא כשהאיסור משום מין טמא, וחשוב הוא עצמו מין טמא, מה שאין כן בטריפה שדבר אחר גורם את איסור האם ולא בא לה מעצמה, ואין שייך לומר בה שיהא הולד כמוה ויהא חשוב אף הוא טריפה. (חידושי ר"ח הלוי מאכלות אסורות פ"ג הי"א, ודברים דומים נאמרו באמרי משה (ר' משה סוקולובסקי) סימן ד אות יז, ובמרחשת (ר' חנוך העניך אייגש)  ח"א סי' כט אות ד).

נראה שהכלל למעשה הוא כזה. כאשר האיסור הוא במהות החיה, כלומר כאשר מדובר במין טמא כמו חזיר, אז האיסור הוא בכל מה שיוצא ממנו, ולכן גם ולד של בהמה טמאה שנראה כמו בהמה כשרה ויש לו את סימני הכשרות יהיה אסור בכל אופן.
אבל אם החיה אינה אסורה במהותה, כלומר היא ממין כשר כמו פרה או תרנגולת, אז הכלל של כל "היוצא מן הטמא" אינו חל באופן אוטומטי. ואז יש לדון בשאלה האם כל גידולו של ה"יוצא מן האיסור" נובע רק מתוך האיסור, ואז יהיה גם הגידול אסור, או שמקורו של הגידול גם מגורמים אחרים מותרים, ואז לפי הכלל זה וזה גורם יהיה הגידול מותר.
לכן למשל ביצים וחלב שמקבלים מזון ואנרגיה רק מתוך האם, יהיו אסורים גם במקרה של חלב טריפה וביצי טריפה. ואילו ולד של פרה טריפה, או אפרוח שיצא מן הביצה של טריפה, שממשיכים לגדול גם מחוץ לאם באמצעות חומר ואנרגיה שמקורם גם מחוץ לאם, יהיו מותרים למרות שראשיתם בטריפה. [כבר ברגע שהעובר מוציא את ראשו מחוץ לפרה ומתחיל לנשום בכוחות עצמו הוא מתחיל לקבל חומר ואנרגיה מבחוץ ולגדול באופן שאינו תלוי רק בפרה האם (במהלך תהליך הנשימה החמצן שבאוויר מתרכב עם מימן והופך למים בגוף), בניגוד למצב שהיה כאשר היה עובר (שאז כל החומר והאנרגיה ששימשו לגדילתו הגיעו דרך הפרה האם)]. ומאותה הסיבה גם לא יחול דין איבר מן החי על ולד שנולד בהפריה חוץ גופית או באמצעות שכפול גנטי (ואפילו על עובר חי ובשל ללידה, שכבר יצא מגדר נפל, שנמצא ברחם של בהמה שאינה טריפה, שכן הוא גדל גם בזכות מזון שמגיע מהפרה הכשרה וזה וזה גורם).

וברור לענייננו שבשר מתורבת שגדל מתא שנלקח מבהמה כשרה חיה דומה בעניין זה יותר לולד טריפה מאשר לולד חזיר, שהרי הוא בא מתא שמקורו במין כשר, ואיסורו של התא מטעם איבר מן החי הוא מקרי בלבד ולא במהותו, ולכן הכלל "כל היוצא מן הטמא" אינו חל עליו. כמו כן הבשר המתורבת הזה דומה יותר לולד או לאפרוח, מאשר לחלב או ביצה, מכיוון שהוא ממשיך לגדול גם מחוץ לבהמה, ובאמצעות חומר ואנרגיה שמקורם מחוץ לתא המקורי שנלקח מהבהמה, ולכן גם ביחס אליו חל הכלל של זה וזה גורם. 

הערות:  

1. הרב אריאל הביא במאמר (בתחומין לו), את הדוגמא שהזכרתי למעלה של גידולי טבל דווקא כראיה לכך שבשר מתורבת מתא שנלקח מן החי יהיה אסור משום איבר מן החי:

המשנה תרומות ט, ו: הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה – כגון הלוף והשום והבצלים.וכן פסק הרמב"ם מעשר ו, ו: הזורע את הטבל…אם צמח אין מחייבין אותו לעקור והגידולין חולין, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות והרביעי מותר.בשר מתורבת דומה לכאורה לטבל שזרעו כלה שגידוליו מותרין. אלא שיש לחלק. בגידולי טבל לא כל הגידול נוצר מכוח הזרע הראשון, הקרקע היא שמוסיפה כוח גידול משלה והזרע שמשתרש בקרקע מתבטל בה ונוצר זרע חדש, ופנים חדשות באו לכאן, לכן י"ל שההיתר מעלה את האיסור. משא"כ בבשר מתורבת. כל ההתרבות נוצרת מיניה וביה בלבד, ולכן אין בכוחה לבטל את העיקר. אדרבה מכיון שכל ההתרבות היא רק מכוח העיקר – דינה כעיקר.וליתר הסבר. גדרה של זריעה הוא התמזגותם של הזרעים בקרקע והתבטלותם בה […] שההשרשה מבטלת את הזרעים בקרקע.מה שאין כן בנידון דנן – אמנם העיקר נעלם ואיננו וא"כ דינו לכאורה כדבר שזרעו כלה, אך מאידך, דבר שזרעו כלה בטל לקרקע ופנים חדשות באו לכאן, ואילו בנ"ד אין השתרשות במצע ואין כאן גידול חדש. הגידול הוא מיניה וביה, ומצע הגידול הוא רק המזון והתנאים המאפשרים לתאי הבשר הראשוניים להתרבות. לכן אין הגידול מבטל את העיקר.

אלא שכפי שכבר העיר מנחם ברונפמן במאמרו באתר "עלי ספר", נראה שדבריו של הרב אריאל אינם הולמים את האופן שבו באמת גדל בשר המתורבת, ונראה שמי שהסביר לו את התהליך לא דק. למעשה מבחינה המציאות הביולוגית אין באמת שום הבדל בין גדול צמח מתוך זרעו לבין גדול בשר מתורבת מתוך התא המקורי שנלקח מהחי. 
בניגוד לדבריו של הרב אריאל אין זה נכון לומר שבבשר מתורבת "כל ההתרבות נוצרת מניה וביה בלבד". למעשה ההתרבות של הבשר המתורבת נוצרת גם בכוח המזון, המים והאוויר שמסופקים לתאים על ידי מצע הגידול וסביבת הגידול, בדיוק באותו האופן שהקרקע והאוויר מספקים לזרע הצומח מים וחומרי מזון. מבחינה ביולוגית אין שום הבדל בין התפקיד שממלאת הקרקע בגידול הצמח והתפקיד שממלא מצע הגידול או סביבת הגידול עבור הבשר המתורבת, ולכן ההבחנה שעושה ביניהם הרב אריאל היא חסרת בסיס במציאות.
גם הטענה כאילו אין בגידול בשר מתורבת כל שינוי פנים אינה נכונה. כפי שהסברנו למעלה בגידול בשר מתורבת יש בסופו של התהליך שינוי פנים של התאים מתאי גזע פלוריפוטנטים לתאי גזע מולטיפוטנטים ומתאי גזע מולטיפוטנטים לתאי שריר ושומן, בדיוק כשם שבגידול צמח תאי הגזע העובריים שבגרעין משתנים לאורך תהליך הגידול לסוגי התאים השונים שמרכיבים את הצמח.

סוכת עורו של לוויתן - מה יש לטבעונים לומר על זה?

בברכת המזון של סוכות אומרים "הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן", ויש האומרים זאת גם בעת היציאה האחרונה מהסוכה בסוף החג "יהי רצון שכשם שישבתי בסוכה זו כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן". ונשאלתי על ידי מספר אנשים איך טבעונים דתיים יכולים לומר דבר כזה?

השמדת הלוויתן מאת גוסטב דורה

ראשית יש לציין שמקור הדברים הוא בגמרא: 

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים [...] אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים [...] ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, לא) התמלא בסוכות עורו [...] (בבא בתרא עד:-עה.)

ובנוסח שונה מעט מופיעים הדברים גם במדרש רבה:

מַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא, וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. (ויקרא רבה יג ג)

כיצד אמורים אנו להתייחס לדברים? ראשית צריך לומר שדעת רבים היא שמדובר באגדה ומשל בלבד. כך למשל הרמב"ם ביד החזקה אומר: 

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים [...] וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים [...] וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה [...] (הלכות תשובה ח' ג-ד)

ואף שאינו מזכיר במפורש את עניין הלוויתן ברור שהוא מכוון גם לכך. וממשיכי דרכו התייחסו ללויתן במפורש ופרשו אותו כמשל על עניינים רוחניים שונים.  כך למשל אומר הרב יצחק עראמה בעל ספר עקידת יצחק:

או שיאמר שהרשע יגור מפני עונש חטאתו, והצדיק בהפך, כי יתאווה יגיע לו שכר צדקתו. וזה וזה יבוא, כי תבוא לרשע מגורתו ולצדיק ייתן תאוותו, והכול הולך לעניין אחד. והוא מה שאז"ל פרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ד ב) על לויתן שנברא זכר ונקבה, שסירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. כי לפי הנראה עניין לוויתן במאמר זה להם, הוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם, והם הנבראים זכר ונקבה, כי לווית חן היו ליוצרם. (עקידת יצחק שער ס)

דברים דומים אומרים למשל גם הרשב"א והמהר"ל (אפשר לראות את דבריהם בתלמוד שטיינזלץ על בבא בתרא עד ע"ב).

אלא שכנגד זה יש שטוענים שלצד הנמשל הרוחני, צריך להבין את דברים גם כפשוטם. כך למשל אומר המהרש"א על הגמרא שם (בבא בתרא עד ע"ב): "ודע כי לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודוק". ויש הטוענים כך גם היום (למשל כאן וכאן).

ועל כך יש לענות, שגם אם נבין את הדברים כפשוטם אין כאן כל בעיה מבחינה טבעונית. מבחינה טבעונית אין בעיה מוסרית להשתמש בעורה של חיה או לאכול את בשרה כשהחיה מתה שלא ביד אדם. וזה לא משנה לצורך העניין אם היא מתה באופן טבעי מזקנה או מחלה או תאונה, או שהומתה ישירות בידי האל או שהומתה על ידי חיה אחרת. ואם נשים לב בגמרא ובמדרש שהבאתי לעיל נאמר שהלוויתן לא הומת/יומת בידי אדם, אלא או בידי האל - "הרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא", או בידי חיה אחרת (בהמות או שור הבר) - "בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ". וראה עוד על כך במאמרי כאן.

ולסיום, על דרך המליצה אני מצידי בכלל מוצא פה רמז לבשר מתורבת בכך שנאמר "מבשרו של לוויתן" ולא "מלוויתן". והפרוש שמדובר כאן בבשר מתורבת הוא גם הדרך היחידה להסביר כיצד בשר הלוויתן שאנחנו מכירים היום יכול להיות כשר. הרי הלוויתן המוכר לנו היום, שנתן השראה לתיאור בספר איוב שאל פסוקיו מתייחסת הגמרא שהבאתי לעיל, אינו כשר  כלל, בהיותו חיה ימית בצורה הדומה לדג שיש לה אמנם סנפירים אבל אין לה קשקשת. אלא שלדעת פוסקים רבים בשר מתורבת מבשרו של לוויתן יהיה כשר. וראה על כך בהרחבה כאן.

הערה: נשאלתי לגבי הזיהוי של הלויתן בספר איוב עם הלויתן שלנו. ברור שהתיאור שם הוא תיאור של יצור מיתי, אבל גם ברור שהוא קיבל השראה מהלויתן שאנו מכירים.
הלויתן שלנו היה מוכר לקדמונים באזור כי יש לוויתנים גם בים התיכון, ואין ספק שזה היה בעל החיים הגדול ביותר שהם ראו אי פעם. ויש לשים לב שים לב לפסוקים הללו באיוב פרק מא:
"מנחיריו יצא עשן, כדוד נפוח ואגמון" (איוב מא, יב). זה תאור נשימת הלוויתן שלנו המעלה עמוד של אדים.
"ח דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. ז גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר. ח אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם. ט אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ." זה תיאור של המזיפות של הלוויתן שלנו, שבניגוד לשיני כל בעלי החיים האחרים באמת נראים כאילו אין ביניהם רווח והם דבוקים אחד לשני. (ראה למשל כאן)

"בשר גדי מחלב אמו, ובשר עגל מחלב במקום עגל חלב" - עוד דרך להתיר בשר מתורבת מבהמה כשרה בחייה

כפי שהראיתי במאמר קודם יש פוסקים המתירים בשר מתורבת מכל מקור שהוא, ובפרט גם כאשר תאי הגזע הראשוניים לייצור הבשר נלקחו מבהמה כשרה חיה, ואינם סוברים שיש כאן איסור של איבר מן החי או בשר מן החי, ואילו פוסקים אחרים חוששים לכך.

ברצוני להציע מספר דרכים להפקת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה, במספר אופנים שונים, שיהיו לדעתי כשרים גם לדעת הפוסקים המחמירים יותר. מאמר זה יתאר את הדרך הראשונה ובמאמרים נוספים בעתיד אתאר דרכים נוספות.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.
ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.

הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.

עבור אנשים לא מעטים זו תהיה אולי הפתעה לשמוע שחלב פרה מכיל תאים רבים מגוף הפרה, אבל זהו אכן המצב. המונח הטכני לכך הוא "תאים סומטיים" (טבעונים קוראים לזה "מוגלה" 😉). התקן הבריאותי המקובל בישראל ובאירופה למשל קובע שלחלב פרה מותר להכיל עד 400000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ80 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב.  בארצות הברית מותרים עד 750000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ150 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. פרה שיש לה עד 100000 תאים סומטיים למילילטר בחלב נחשבת בריאה לגמרי, וזהו המצב הנורמלי. מבחינה מציאותית לא ייתכן כלל חלב שיוצא מעטין הפרה כשאינו מכיל כלל תאים סומטיים.

הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב).  אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.

ניתן אם כך לקחת תאי דם לבנים או תאי אפיתל ולהפוך אותם לתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (iPSC) או לחלופין לקחת ישירות את תאי הגזע הפלוריפוטנטים מתוך החלב. ואז להפוך את התאים הללו למיובלאסטים שיהפכו בתורם לתאי שריר.

מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.

והנה לכאורה בתאים הללו יש חשש איסורים רבים - איבר מן החי, בשר מן החי, תערובת בשר בחלב ואכילת דם (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ולמרות זאת אין כל פקפוק בכך שחלב שנחלב מבהמה כשרה הוא כשר למהדרין לכל הדעות, וכך כמובן גם התאים הסומטיים שבתוכו כשרים מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
יתר על כן, היום ניתן טכנית לסנן את התאים הללו באמצעות מסננת מיקרומטרית ו/או צנטריפוגציה ולקבל חלב נקי כמעט לגמרי מתאים סומטיים (שמחירו מעט גבוה יותר אבל לא ברמה בלתי סבירה), והדבר אף נעשה בקנה מידה תעשייתי בייצור של סוגים מיוחדים של חלב (כמו חלב עמיד, או אבקת חלב לתינוקות). אבל לא שמענו על אף פוסק שטען שיש חובה (או אפילו שיש בזה מנהג חסידות) לנהוג כך, ושאסור לשתות חלב שלא עבר תהליכים אלו (שזהו רוב החלב הרגיל הנצרך בימינו).

אפשר להעלות כמה טעמים להיתר זה:

1. כפי שאומרת הגמרא בבכורות ו' ב' לכאורה גם נוזל החלב עצמו צריך היה להחשב כאיבר מן החי (אפילו ללא התאים הסומטיים שבו) ועצם ההיתר לשתות אותו הוא חידוש והיתר מיוחד של התורה, שנלמד מפסוקים כמו "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". ולעניינו נאמר שהיתר מיוחד זה חל גם על התאים הסומטיים שבתוך החלב. חיזוק להסבר זה אפשר למצוא בדברי הש"ך (יו"ד פא ס"ק יב) שמסביר שהיתר מיוחד זה של התורה שמבטל דין איבר מן החי לגבי חלב, חל גם על חלקי החלב שאינם נראים כמו חלב, שמתקבלים כאשר מפרידים את החלב לחלקיו. הש"ך כמובן לא דיבר על התאים הסומטיים, שלא היו ידועים בימים שלפני המצאת המיקרוסקופ, אלא על "מימי חלב" שהוא החלק הנותר מהחלב אחרי שעושים ממנו גבינה (מה שנקרא בימינו מי גבינה), אבל אותו הגיון רלבנטי גם בנידון דידן. 

2. התאים הסומטיים הם מיקרוסקופיים ולא נראים בעין בלתי מזויינת, וישנו כלל ההלכתי שאין עליו חולקים והוא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולכן דיני כשרות אינם חלים על דברים שאינם נראים בעין בלתי מזוינת, וממילא גם איסור איבר מן החי אינו חל התאים הסומטיים שבתוך החלב.

לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.

אלא שביחס להסבר 2 יש מי שהעלה את הסברה שמכיוון שהמדענים מחשיבים את התאים הללו שמהם עתידים לייצר בשר מתורבת ומתעסקים עמהם הרי זה כאילו הם חזרו להיות "נראים לעין", והם חוזרים להיות אסורים משום איבר מן החי (דין "אחשביה"). 
לפי גישה זו לכאורה צריך לומר שאם מדען שתה מכוס החלב תאים כאלו בהיתר גמור ואחר כך לקח מאותה הכוס עצמה כמה תאים מאותו הסוג ממש באמצעות מיקרומניפולטור ומיקרוסקופ (או בעזרת מיקרו מסננים או ננו מסננים) לצורך גידול בשר מתורבת, פתאום התאים הללו הופכים לאסורים.

עצם הרעיון שדין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים אינו מובן מאליו. אלו שתומכים ברעיון הזה מביאים בתור הוכחה את דברי הגרש"ז אויערבאך, בשו"ת 'מנחת שלמה' (חלק ב סימן צז אות כז): "בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים".

ראשית יש לציין שאף בעניין הנדסה גנטית בצמחים עצמה לא כל הפוסקים מקבלים את סברתו זו של הגרש"ז אויערבאך, ויש ביניהם כאלו שאינם מחשיבים זאת כאיסור כלאיים (כמו למשל הרב דב ליאור, והרב יצחק יוסף בילקוט יוסף).

אבל מעבר לכך לעניות דעתי, גם אם נקבל את דעתו של הגרש"ז אויערבאך בעניין הנדסה גנטית בצמחים, אפשר לומר שיש הבדל גדול בין איסור כלאיים לאיסור איבר מן החי, ולכן לא ניתן ללמוד מדבריו בעניין הנדסה גנטית לעניין בשר מתורבת. 

באיסור כלאיים האיסור הוא גם ובעיקר בעצם מעשה ההכלאה עצמו, ואילו בעניין בשר מן החי מדובר באיסור אכילה בלבד. ולכן כאשר מדובר באיסור יצירת כלאיים, שהוא איסור על עצם ההכלאה, אז מכיוון שהמעשה של ההכלאה עצמו בודאי ניכר לעין, הרי העובדה שהגנים שמעבירים הם מיקרוסקופיים אינה רלבנטית לשאלה האם מתבצע איסור, והמעשה עצמו עדיין אסור. לעומת זאת פעולת הריבוי של תאים מיקרוסקופיים לתרבית הניכרת לעין בלתי מזויינת אין בה שום איסור.

או אם ניגש לדברים מזווית אחרת - דבר פשוט הוא שאם אדם הסתכל למשל בכוס המים שלו במיקרוסקופ וראה שם שרצים מיקרוסקופיים עדיין יהיה מותר לו לשתות מאותה הכוס את המים עם השרצים שראה במו עיניו (ראה למשל דברי הראשון לציון הרב שלמה עמאר בסעיף ז' כאן: "לענ"ד אפי' נראה דם [נידה ע"י מיקרוסקופ] אינה טמאה, וגם התולעת [שאדם ראה במיקרוסקופ] מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה [במיקרוסקופ] וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'"). 

אז איך יש להבין את דברי הגרש"ז אויערבאך "כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים"? נראה לי שהכוונה היא בדיוק כפי שפרשתי קודם, שמכיוון שמעשה ההכלאה עצמו (כלומר הפעלת המכשירים שמבצעים את ההרכבה על ידי המדענים) הוא בודאי ניכר לעיניים, אז לא שייך לומר שהמעשה של הפעלת המכשירים יהיה מותר כיוון שהאלמנטים הסופיים שבהם מטפלים המכשירים הם מיקרוסקופיים. אבל כל זה לא רלבנטי לנידון דידן של תאי הגזע שבעצם המעשה של הפיכתם לתרבית ודאי אין כל איסור והשאלה היא רק האם הם עצמם, לפני שהרבו אותם בתרבית, אסורים באכילה משום איבר מן החי או לא.

אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד. 

התאים הסומטיים שבחלב שאנו שותים נבדקים ונמדדים דרך קבע על ידי יצרני החלב ו/או משרד הבריאות כדי לוודא שמספרם אינו עולה על התקן המותר. יותר מכך, גם מספר נמוך מאד באופן קיצוני של תאים סומטיים בחלב עשוי להחשב דבר שלילי מבחינת הרפתנים כיוון שהוא עשוי להעיד על בעיה במערכת החיסונית של הפרה (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ראו כאן וכאן למשל. 

כך שבהחלט אפשר לומר שיצרני החלב מייחסים חשיבות רבה לתאים הסומטיים שבחלב (לטוב ולמוטב) ומתעסקים עמם רבות. הרפתנים עושים מאמצים רבים כדי שמספר התאים הללו לא יעלה מעל הסף המותר, וחברות החלב עושות תחרויות בין הרפתנים מי יספק את החלב עם המספר המועט ביותר של תאים סומטיים. מאידך הרפתנים גם דואגים ממצב שמספרם יהיה הרבה יותר מדי נמוך. למרות זאת איש אינו חושב להחיל על התאים הללו דין "אחשביה" ולאסור לשתות תאים אלו בחלב משום איבר מן החי. ואף אם נניח שהדבר חשוב רק ליצרנים ולא לצרכנים, הרי לא מצאנו גם מי שסובר שליצרני החלב עצמם אסור לשתות חלב מטעם זה. [בהקשר זה יש לציין שדין אחשביה חל גם כאשר התכלית שבגללה מחשיבים את הדבר האסור שונה מהתכלית שבהקשר שלה הוא אסור. זאת אפשר ללמוד כבר בדוגמא המקורית שממנה למדים את הדין הזה במשנה (מסכת שבת צ ע"ב, רש"י ד"ה המצניע בכל שהוא). שם נאמר שמי שהצניע גרעין כדי לזרוע אותו בעתיד, גילה בכך שהוא חשוב בעיניו, ולכן חייבים על הוצאתו בשבת מרשות לרשות, למרות שהוא פחות מכשיעור הרגיל שמתחייבים עליו בהוצאת אוכלים. וזאת למרות שכמובן אין קשר הכרחי בין זריעה להוצאה מרשות לרשות].

על כורחנו אנו חייבים להסיק אחת מן השתיים: או שיש כאן היתר מיוחד של התורה (הסבר 1 שהעלנו לעיל) או שדין אחשביה אינו חל על דברים מיקרוסקופיים. כך או כך ברור שמשעה ששפקע איסור איבר מן החי מתאים אלו לא ניתן להחזיר אותו לתוקפו, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת. [וכן לגבי שאר האיסורים שציינו כמו תערובת בשר בחלב ואכילת דם].

ועוד נקודה אחרונה בהקשר זה, אמרתי כאן הרגע שלאחר שהתאים הסומטיים הופקעו מגדר איבר מן החי הם לא יכולים לחזור לאיסור זה. ואפשר לכאורה לטעון כנגדי שיש דוגמא שסותרת את דברי. שהרי ביצה של תרנגולת הופקעה בהיתר מיוחד של התורה מלהיות איבר מן החי, ואף על פי כן אם היא ביצה שהופרתה על ידי זכר והחל להתרקם בה אפרוח היא שבה ונאסרת לאכילה.

אלא שיש כאן הבדל גדול. הביצה שמתרקמת לאפרוח נאסרת לא משום שהיא כביכול חוזרת למקורה להיות איבר מן החי (מן התרנגולת האם), אלא היא נאסרת משום שהיא הופכת ליצור חי שעומד בפני עצמו.
לדעה אחת - יש כאן איסור נבילה, משום שהביצה הופכת לאפרוח שצריך שחיטה. אם האפרוח השלים את התפתחותו אז ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא אותו חי ובמצב ראוי לשחיטה, ואז לשחוט ולאכול אותו. אבל אם הוא עוד לא סיים את התפתחותו לא ניתן טכנית לשחוט אותו כי לא ניתן להוציא אותו חי מן הקליפה וגם אין לו צוואר וכדומה. אם נשבור את הביצה או נבשל אותה אז הוא ימות ללא שחיטה וזו נבילה שאסורה במאכל.
לדעה אחרת, והיא דעת הרוב, אפילו איסור נבילה אין כאן, שאין האפרוח קרוי עוף עד שיצא מקליפתו, ואיסור נבילה קיים רק בבהמות ועופות. לפי דעה זו (הנזכרת כבר בגמרא חולין סד ע"א-ע"ב) איסורה של ביצת עוף כשר המתרקמת לאפרוח הוא רק מגזירת חכמים, שדימו אותה לשרץ השורץ על הארץ. 
כך או כך ודאי שאין כאן איסור איבר מן החי של התרנגולת האם.

ואשר לשאלה האם יש אם כך אולי לאסור את הבשר המתורבת מדין נבילה (לפי הדעה הראשונה באיסור אפרוח בתוך הביצה)? התשובה היא לא ולא, שהרי בניגוד לביצה המופרית, התאים הסומטיים בחלב והבשר המתורבת המיוצר מהם אינם עומדים להפוך ליצור חי המצריך שחיטה, ולכן לא שייך בהם כלל איסור נבילה. כל הרעיון בבשר המתורבת הוא שהוא יכול להתפתח רק לרקמה או לאיבר שאינו מן החי, ולא לאורגניזם שלם. כפי שהסברתי למעלה את הבשר הזה ייצרו מתאי גזע פלוריפוטנטיים שאינם יכולים בשום אופן להתפתח לעובר שלם אלא רק לרקמות ואיברים נפרדים.
וברור כי איסור אכילת בשר נבילה שייך לכל היותר רק אחרי מוות של אורגניזם מלא (או עובר שאמור להתפתח לאורגניזם מלא) ולא אחרי מוות של איבר של אורגניזם. והראיה שאיבר שנחתך מבהמה חיה ומת (האיבר) כתוצאה מכך, אסור רק באיסור איבר מן החי ולא באיסור נבילה, וזאת בניגוד לאיבר שנחתך מבהמה שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה, שאסור באיסור נבילה. וכעין זה אומר למשל בפירוש הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר בספר אורה ושמחה על הרמב"ם (מאכלות אסורות ד ד): "דליתא נבילה אלא בדבר שהיה חי ומת אבל חתיכה של בשר כיון שלא היה לה חיות בפני עצמו מתחילתו, לא חל עליו שם מת, ולפיכך אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה [...] אי אפשר שיחול שם נבילה אלא בדבר שהיה לו חיות מתחילתו, אבל אם מתחילתו לא חשיבי חיותו לחיות א"כ אי אפשר שיהיה עליו שם נבילה, וכדמוכח מתחילת דברי הרמב"ם בהל' זו דיסוד דין נבילה אינו אלא בדבר שמת, וא"כ דבר שמתחילת יצירתו הוא כמת אי אפשר שיחול ביה דין נבילה, דאין נקרא מת אלא דבר שהיה חי מתחילה".

אם כן, איסור איבר מן החי אין כאן, משום שכפי שהראינו לעיל אין איסור איבר מן החי בתאים הסומטיים שבחלב. אף איסור נבילה אין כאן, משום שאין איסור נבילה אלא בדבר שהיתה לו חיות בפני עצמו מתחילתו, ולא זה המקרה בבשר מתורבת. גם אין סיבה לגזור על בשר מתורבת גזירת שרץ השורץ כפי שגזרו על אפרוח בביצתו, שהרי כפי שאמרנו אין הבשר המתורבת יכול להתפתח לכדי יצור חי ולכן אינו דומה לשרץ השורץ על הארץ, ובכל מקרה אין גוזרים כיום גזירות חדשות. ולכן אין סיבה לאסור את הבשר המתורבת מתאים סומטיים שבחלב.

אפשר לדמות בהקשר הזה את הבשר המתורבת לדם שמופיע בביצים בלתי מופרות (שאלו רוב הביצים בימינו). ביצים כאלו אינן נאסרות גם אם נמצא בהן דם, מכיוון שאנו יודעים שאין להן אפשרות להתפתח לאפרוחים, ומעיקר הדין מותר היה לאכול גם את הדם שבהן. אמנם למעשה נהוג לזרוק את הדם מביצים כאלו ולא לאכול אותו, אלא רק את שאר ביצה, אבל זהו רק משום מראית עין, שמא יבואו הרואים לטעות ולחשוב שאנו אוכלים דם של עוף שנשחט, שהוא ודאי אסור (באופן דומה אסרו משום מראית עין אכילת דם דגים שהוא מותר מעיקר הדין). אבל אין כמובן חשש מראית עין באכילת בשר (שהרי אין אוסרים אכילת בשר כשר רגיל שמא יבואו לחשוב שזהו בשר נבילה או טריפה) ולכן אין סיבה לאסור מטעם זה את הבשר המתורבת.
למעשה לבשר המופק מהתאים הסומטיים שבחלב יש אפילו יתרון משמעותי מבחינה זו על פני דם בביצה בלתי מופרית. כי בביצים לא מופרות שנתגלה בהן דם יש סיכוי קטן מאד שבכל זאת החל להתפתח בהן עובר גם ללא הפריה. אף שאמרנו קודם שביצה בלתי מופרית אינה יכולה להתפתח לאפרוח, למעשה אצל התרנגולים, כמו בהרבה מינים אחרים של בעלי חיים, קיימת תופעה טבעית נדירה שנקראת רביית בתולין, שבה ביצה יכולה להתפתח לאפרוח גם אם לא הופרתה על ידי זכר. לעומת זאת, למיטב ידיעתנו, התאים הסומטיים או הפלוריפוטנטיים שבחלב הפרה אינם יכולים באופן טבעי להתפתח לעגל שלם בשום דרך, כך שחשש מעין זה לא קיים כלל בבשר המתורבת שיופק מהם. ואם כן, ניתן ללמוד את היתרו של בשר כזה בקל וחומר מדם שמופיע בביצה לא מופרית.

הערות:

1. לכאורה ניתן להעלות הסבר אחר לשאלה מדוע מותר לשתות תאים סומטיים בחלב, והוא שהתאים הסומטיים בטלים בשישים לעומת הנוזל של החלב (אפילו 150 מיליון תאים סומטיים בכוס חלב שוקלים רק 0.15 גרם) ואיסור איבר מן החי בטל ברוב של שישים [למעט אם מדובר באיבר שלם שאז דינו כבריה שלמה שאינה בטלה אפילו באלף, אבל ודאי שאין לראות בתאים בודדים איבר שלם, וכמו כן אף שאין מבטלים איסור לכתחילה, הרי כאן מדובר שזהו טבע החלב מעצם ברייתו]. אלא שיש לדחות הסבר זה, משום שכפי שציינו למעלה אפשר היום להפריד את התאים הסומטיים מן החלב בעלות שאינה גבוהה, ולפי ההלכה דבר שאפשר להפרידו מן התערובת ללא מאמץ רב אינו בטל בשישים (רמ"א יו"ד צח ד).

2. נשאלתי מה הרווח הטבעוני ממהלך כזה, שהרי טבעונים הם נגד שימוש בחלב פרה? אלא שזה אינו מדוייק לגמרי. הבעיה שיש לרוב הטבעונים בימינו עם צריכת חלב היא שמשק החלב כרוך בגרימת סבל לפרות, הן בתנאי הגידול, הן בהפרדה שעושים בין הפרה והעגל והן בכך שכאשר תפוקת החלב של הפרות יורדת מתחת לסף הכדאיות הכלכלית הן נשלחות לשחיטה.
אבל לא נראה שיש בעיה ממשית מבחינה טבעונית עם גידול פרה בתנאי רווחה בחוות חופש עד זקנה ושיבה טובה, כשהיא נכנסת להריון באופן טבעי ומגדלת את העגלים שלה. ואם, כדי להציל מיליונים על מיליונים של פרות עתידיות, נחלוב באופן חד פעמי כמה סמ"קים בודדים של חלב ממה שנותר בעטין של הפרה שבעת הרצון הזו אחרי שהעגל שלה סיים לינוק, לא נראה שמישהו יתנגד לכך מבחינה טבעונית.

3. לא נכנסתי כלל לדון בשאלה האם בשר מתורבת שייוצר בדרך הזו יהיה בשרי, פרווה או אולי אפילו חלבי?! הסיבה היא שהדרכים הנוספות לעיבוד התאים הללו (אחרי לקיחתם מן החלב) שאציע במאמרים הבאים ינטרלו לדעתי את השאלה הזו ויהפכו אותו לפרווה בבירור. אבל מי שמעוניין להשתעשע בשאלה זו מוזמן לעשות זאת...