האם הטבעונות היא שמאלנית?

דעה קדומה מקובלת מאד בארץ מזהה טבעונות עם שמאלנות, אבל לקביעה זו אין כל בסיס,לא עובדתי ולא רעיוני.

ראשית לגבי העובדות. יש טבעונים רבים גם בשמאל וגם בימין. למיטב ידיעתי לא נערך בארץ סקר מדעי שבחן את הקשר בין טבעונות לעמדות פוליטיות. אבל אם נתבונן בהרכב הכנסת הנוכחי (הכנסת ה21) נראה שהתפלגות הח"כים הטבעוניים מבחינה פוליטית היא די אחידה. יש שני ח"כים טבעוניים במפלגות ימניות (שרן השכל מהליכוד ואלי אבידר מישראל ביתנו), ושני ח"כים טבעוניים במפלגות שמאל-מרכז (מיקי חיימוביץ' בכחול-לבן ותמר זנדברג במרצ). פעילה טבעונית מובילה כמו טל גלבוע התפקדה לליכוד והיא משמשת היום כיועצת האישית של ראש הממשלה נתניהו לקידום זכויות בעלי חיים. ואחת המגישות הותיקות בערוץ 20 הימני, ליטל שמש, היא טבעונית.
בני משפחת נתניהו אף הם "מפלרטטים" (באופן פומבי לפחות) עם הרעיון הטבעוני. ובפרט יאיר נתניהו מגדיר עצמו כצמחוני או טבעוני, אם כי מידת המחוייבות שלו לכך לא ברורה, והאופן שבו הוא מגדיר טבעונות אינו ממש מקובל.

מתוך דף הפייסבוק של ביבי

אפשר למצוא טבעונים גם במפלגות יותר ימניות, ואני באופן אישי נתקלתי באקראי אפילו בשני טבעונים שמצביעים ופעילים למען מפלגת עוצמה יהודית (כאן וכאן).

ומן הצד השני ניתן למצוא הרבה שמאלנים, ואף שמאלנים קיצוניים, שהם אנטי טבעונים במוצהר. יש גם הרבה שמאלנים שמתלוננים על מה שהם מכנים ההתעלמות של רבים מהטבעונים מעוולות הכיבוש. ואת התנהלותו הפרו-טבעונית של ביבי שהזכרנו לעיל הם מכנים למשל vegan washing או green washing.
את עמדתם של אנשי שמאל אלו היטיב לתאר הסופר אייל מגד (ידידו של ביבי וטבעוני אקטיביסטי בעצמו):

גם במובן הרעיוני קשה להבין מדוע אנשים מקשרים טבעונות לשמאלנות. ננסה לעשות רשימה של מה שנחשב בדרך כלל למאפיינים מקובלים של "שמאלנות" בתחום החברתי, כלכלי ומדיני ונבחן את הרלבנטיות שלהם בהקשר הטבעוני:
1. פייסנות כלפי אויבים.

2. תמיכה בכלכלה ריכוזית ומתוכננת.
3. רדיקליות.
4. מיסיונריות.
5. חמלה על חסרי ישע.

מאפיין 1 ודאי אינו רלבנטי לטבעונות. החיות שאנו אוכלים אינן אויבות שלנו בשום צורה. הכבשים אינן שואפות להרוג יהודים, הדגים לא שואפים להשליך אותנו לים, הפרות אינן שואפות להקים את מדינת פריסטן, התרנגולים אינם שואפים להקים פה את מדינת כל אפרוחיה ואווזים אינם נושאים חגורות נפץ.

מאפיין 2 גם הוא לא רלבנטי לטבעונות. בארץ דווקא הבסיס החומרי של אכילת בשר וחלב, כלומר תחום משק החי בישראל, הוא ריכוזי ומתוכנן ביותר. ולמעשה הוא די נשלט היום על ידי אנשי ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים) שהם בעלי נטייה ברורה לצד השמאלי של המפה.

מאפיין 3 אכן רלבנטי לטבעונות, שאכן שואפת לשנות את יחס החברה האנושית לבעלי חיים באופן רדיקלי. אלא שרדיקליות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. גם בימין יש תנועות רדיקליות למדי, ששואפות לחולל שינויים יסודיים במדינה ובחברה בארץ, כמו הליברטראינים וכמו חסידי ארץ ישראל השלמה.

מאפיין 4 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב מיסיונריות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. היא קיימת ברמה כזו או אחרת כמעט בכל תנועה אידאולוגית - דתית או פוליטית, כולל בימין. ודי להזכיר בהקשר זה את משה פייגלין ותנועתו...

מאפיין 5 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב הוא אינו מאפיין של השמאל בלבד. מאחר שזו תכונה חיובית, אפשר להבין מדוע יש אנשי שמאל (טבעונים ולא-טבעונים) שמבקשים לנכס את תכונת "החמלה על חסרי ישע" לשמאל בלבד, אבל קשה להבין מדוע יש אנשי ימין מסויימים שגם חושבים כך. אני חושב שלא ניתן לנכס תכונה זו לאנשי השמאל בלבד.

האם היטלר האמין בשוויון מהותי בין בני אדם ובעלי חיים? לא.

ישנם הטוענים שהיטלר האמין שאין הבדל מהותי בין בני אדם ובעלי חיים ולכן הוא נהג בבעלי חיים מסויימים ביתר חמלה מאשר בבני אדם מסויימים.
אלא שעיון מעמיק בדבריו מראה שלמעשה הוא האמין ביתרון האדם על הבהמה. מבחינה זאת אין הבדל בין השקפתו להשקפת כמעט כל בני האדם (כולל רוב הטבעונים, כפי שאני מסביר במאמר בלינק הזה).
ההבדל בין השקפתו של היטלר לבין דעת רוב בני האדם האחרים, ובמיוחד בינו לבין הטבעונים, היא במסקנה שהוא מסיק מיתרון האדם על הבהמה. בעוד שהטבעונים דוגלים בכך שעל החזק ובעל הכוח (כלומר האדם) לרחם ולחמול על החלשים (כלומר בעלי החיים), היטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. על כך הרחבתי את הדיבור במאמר אחר בלינק הזה.
במאמר הנוכחי אני רוצה להביא כמה ציטטות שמוכיחות את הטענה שטענתי הרגע, ולפיה היטלר האמין שהאדם נעלה בהרבה על חיות אחרות.

מאחורי הקלעים של הסרט "כוכב הקופים". (נחלת הכלל)

הנה ציטוט משיחה של היטלר מהתאריך 25 בינואר 1942 (מתוך ספר שיחות השולחן של היטלר):

The study of nature teaches us that, in the animal kingdom just as much as in the vegetable kingdom, variations have occurred. They've occurred within the species, but none of these variations has an importance comparable with that which separates man from the monkey - assuming that this transformation really took place.

[כהערת אגב, אפשר גם לראות מהמשפט האחרון שהיטלר לא היה בטוח בנכונות תורת האבולוציה ובמוצא האדם מן הקוף].

והנה ציטוט ממיין קאמפף (עמ' 331): 

 Man completed his first discovery by making a second. Among other things he learned how to master other living beings and make them serve him in his struggle for existence. [...]. And all these inventions help man to raise himself higher and higher above the animal world and to separate himself from that world in an absolutely definite way. Hence they serve to elevate the human species and continually to promote its progress. And what the most primitive artifice once did for man in his struggle for existence, as he went hunting through the primeval forest, that same sort of assistance is rendered him to-day in the form of marvelous scientific inventions which help him in the present day struggle for life and to forge weapons for future struggles. [...]. Everything contributes to raise man higher and higher above the level of all the other creatures that surround him, thereby strengthening and consolidating his position; so that he develops more and more in every direction as the ruling being on this earth.

והנה ציטוט מנאום של היטלר מה23 בנובמבר 1937 (מתוך The Essential Hitler: Speeches and Commentary מאת מקס דומרוס, עמ' 315):

For the space of many millenniums, a uniform concept of God did not exist. Yet it is the most brilliant and most sublime notion of mankind, that which distinguishes him most from animals, that he not only views a phenomenon from without, but always poses the question of why and how.

יחסו של היטלר לציד למטרת שעשוע

הטענה שהיטלר סלד מציד היא נכונה אבל מוגזמת ולא מדוייקת. צמחונים על רקע מוסרי מתנגדים כידוע באופן מוחלט לכל סוגי הציד (למעט מקרים קיצונייים ונדירים שהם בגדר פיקוח נפש, כמו ציד של חיות שמסכנות חיי אדם, או אדם ששוהה באי בודד ללא כל מזון והדרך היחידה שלו שלא למות ברעב היא לצוד חיות). לעומת זאת כפי שנראה למטה היטלר התנגד רק לסוגים מסויימים של ציד, אבל לסוגים אחרים של ציד הוא לא התנגד, והיו אף סוגים מסויימים של ציד שהוא עודד.

התמונה "הבזיירית" מאת הצייר האוסטרי מקרט, ניתנה כמתנה מהיטלר לגרינג (נחלת הכלל)

אחד המקורות שמובאים בתור הוכחה להתנגדותו של היטלר לציד היא הציטוט הבא מספר זכרונותיו של אלברט שפאר "בתוככי הרייך השלישי". כאן היטלר מדבר על חיבתו של גרינג השמן לציד:

How can a person be excited about such a thing. Killing animals, if it must be done, is the butcher's business. But to spend a great deal of money on it in addition. ... I understand, of course, that there must be professional hunters to shoot sick animals. If only there were still some danger connected with hunting, as in the days when men used spears for killing game. But today, when anybody with a fat belly can safely shoot the animal down from a distance. . . . Hunting and horse racing are the last remnants of a dead feudal world.

אך כבר בציטוט זה אפשר לראות שההתנגדות של היטלר לציד לא היתה גורפת, אלא מכוונת בעיקר כנגד ציד נטול סיכונים  שנעשה למטרת שעשוע בלבד. ציד כזה נתפש על ידו כציד בתנאים "בלתי הוגנים" שכן לצייד האנושי יש בו יתרון טכנולוגי עצום שאינו תלוי כלל ביכולותיו האישיות, ובו הצייד יורה בחיה ממרחק בטוח ואינו לוקח על עצמו שום סיכון במאבקו מול בעל החיים. לעומת זאת נראה שלא היתה לו התנגדות לציד בתנאים "שוויוניים" שבהם גם האדם לוקח על עצמו סיכון, כפי שהיה בימים קדמונים בהם צדו עם חניתות. כמו כן נראה שהוא לא התנגד לציד שנעשה למטרות שאינן שעשוע, כגון ציד למטרת אספקת מזון.

הבנה זו מתאשרת גם על ידי הדברים הבאים שסיפר הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר בספר זכרונותיו. הוא מתאר כאן כיצד היטלר חש הערכה דווקא לציידים הלא חוקיים (poachers) משום שהללו לקחו על עצמם במהלך הציד סיכון מסויים של הסתבכות עם החוק:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

[אגב, היחידה הצבאית שהוקמה על בסיס גרעין של ציידים לא חוקיים היא חטיבת דירלווגנר, שיועדה בעיקר ללחימה נגד פרטיזנים ונחשבת לאחת היחידות האכזריות והידועות ביותר לשמצה בצבא הנאצי.]

דברים דומים מספר היינריך הופמן שהיה הצלם וידיד קרוב של היטלר. הוא מביא בספרו את הדברים הבאים שאמר היטלר לגרינג:

צילום מהספר Hitler Was My Friend עמ' 205

ודברים דומים אפשר למצוא מצוטטים מפיו של היטלר גם בספר שיחות השולחן שלו:

צילום מעמ' 93-94 בספר שיחות השולחן של היטלר

מעבר לכך מסתבר שלמרות דבריו של היטלר בגנות הצייד הספורטיבי הבלתי הוגן, בפועל הוא לא ניסה למנוע ממקורביו לעסוק בציד כזה, ופעמים שאף עודד אותם לכך ישירות או עקיפות.

כך למשל בספר זכרונותיו של פליקס קרסטן, הפיזיותרפיסט של הימלר, עמ' 112-113, יש ציטוט של הימלר מספר שהיטלר הוא זה ששלח אותו להשתתף בארוע הציד המתואר שם בניגוד לרצונו (עוד על יחסו הצבוע של הימלר לציד ראה כאן):

ועם כל הבקורת שראינו מצד היטלר על תאוות הציד של גרינג, הוא בכל זאת בחר להעניק לו במתנה את התמונה "הבזיירית" שהבאנו למעלה, כפי שניתן לראות בתמונה כאן. וזאת למרות שבזיירות היא כמובן סוג מובהק של ציד למטרות שעשוע, שהוא נטול כל סיכון לצייד האנושי. כמו כן היטלר תמך בהחלטתו של גרינג לארגן תערוכת ציד בינלאומית בברלין בנובמבר 1937, ואף ביקר בה בעצמו ב6 בנובמבר 1937 (Hitler: Speeches and Proclamations מאת מקס דומרוס, כרך ב' עמ' 974). וכאן ניתן לראות את היטלר מצטלם בחברת ציידים בוואריים בתלבושת ציד מסורתית.

במאמרים הבאים נראה שמעבר לכך שיש סוגי ציד שהיטלר לא התנגד להם (ציד מסוכן), היטלר גם תמך ועודד סוגי ציד אחרים (ציד למטרת אספקת מזון).

היטלר עסק בציד בעצמו

במאמרים קודמים ראינו שהיטלר התנגד לסוגי ציד מסויימים אבל היה אדיש כלפי סוגי ציד אחרים, ואף עודד חלק מהם. כאן נראה שהיטלר בעצמו עסק בציד מסוגים מסויימים בצעירותו.

ראשית, היטלר סיפר שבהיותו ילד ירה פעם ברובה ציד לעבר תרנגולות של שכן שחדרו לגינה שהיתה שייכת למשפחתו. אמנם מטרתו כאן לא היתה להרוג את התרנגולות אלא להבריח אותן אבל נראה שלא היה אכפת לו אם הן ייפגעו תוך כדי כך.

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר

כמו כן, בשנת 1904, בהיותו בגיל 15, היטלר נהג לשעשע את עצמו בירי מהחלון (ככל הנראה מרובה אוויר) בחולדות ששרצו בחצר של הבית שבו התגורר באותה עת בעיירה האוסטרית שטייר. כך סיפר שנים רבות לאחר מכן בשיחה שניהל ב8 לינואר 1942. כפי שניתן לראות גם ב1942 הוא לא הביע שום הסתייגות או חרטה על ציד החולדות שבו עסק כנער.

צילום מעמ' 193 בספר שיחות השולחן של היטלר

גם בזמן שרותו בצבא במלחמת העולם הראשונה הוא נהג לצוד חולדות בשוחות, וחיילים ששירתו איתו באותה העת סיפרו שהוא הצטיין במיוחד בציד חולדות באמצעות שיפודן בכידון הרובה שלו.

צילום מהספר HITLER'S MENTOR: DIETRICH ECKART, His Life, Times, & Milieu

היטלר שנא חולדות שנאה עזה, והדבר לידי ביטוי גם בתעמולה האנטישמית שיזם. התעמולה הנאצית הציגה פעמים רבות את היהודים בדמות חולדות המתפשטות בעולם מיבשת ליבשת. והנה דוגמאות לכמה כרזות וקריקטורות אנטישמיות מהתקופה הנאצית.

מסתבר, שחולדות לא היו החיות היחידות השנואות על היטלר, ועל נושא זה נרחיב במאמר הבא.

האם היטלר אהב חיות?

אנשים רבים טוענים שהיטלר אהב חיות. אבל זה לא מדוייק כלל וכלל. היטלר אהב רק חיות מצייתות ונאמנות לו, כשם שהוא אהב רק בני אדם צייתנים ונאמנים לו. לכן הוא אהב כלבים וגידל כמה מהם במהלך חייו. אבל מיותר לומר שעצם העובדה שהיטלר גידל בחיבה רבה כלבים, לא מעידה על כך שהוא גילה אהבה לכל החיות. כולנו מכירים אנשים רבים שאוהבים מאד כלבים אבל הם רחוקים מלאהוב פרות למשל שכן הם אינם צמחונים. מעבר לכך, היטלר גם גילה חיבה לילדים גרמנים טהורי גזע והתייחס יפה לאנשי צוותו, האם זה אומר שהוא אהב את כל בני האדם?

פרשי הSS. הצבא הנאצי השתמש בסוסים ואחר כך השמיד אותם. התמונה מאת פטר אלנדורף

כאמור, היטלר אכן אהב כלבים, אבל רק כשהם היו ממושמעים ונאמנים לו. כאשר הם גילו חוסר משמעת או נאמנות הוא לא היסס להכות אותם באכזריות ואף לאיים בהריגתם כפי שהראיתי במאמר כאן. לכן הוא כנראה גם הורה להמית את כלביהם של היהודים, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר כאן.

מסתבר שהיטלר גם לא אהב סוסים כי הם לא היו ממשומעים מספיק בעיניו, ולא צעדו בצורה מספיק מסודרת במצעדים צבאיים. כך העיד הדיפלומט הנאצי גוסטב פון הלם במהלך שהותו בכלא האמריקאי, כפי שניתן לראות בקטע הבא מהעתון שיקגו טריביון מתאריך 16 למאי 1946(עמ' 8):

ייתכן שיש כאן גם ביטוי של סלידה מצד חייל חי"ר פשוט כלפי החיה המסמלת את חיל הפרשים האריסטוקרטי. ואולי ביחסו של היטלר לסוסים יש גם תוספת הסבר להשמדת הסוסים הסיטונית שבצעו הנאצים בעת נסיגתם מחצי האי קרים ב4 במאי 1944. באותו היום במפרץ סברניה שבקרים, החיילים הנאצים הנסוגים הרגו 30000 מסוסיהם בירי ובהדהרתם משפת צוקים (ראו כאן וכאן), ובלבד שלא יפלו חיים בידי הרוסים.

צילום מהספר Blood Horses עמ' 171

חיה נוספת המפורסמת ב"חוסר המשמעת" שלה היא החתול. ובאופן לא מפתיע מסתבר שהיטלר שנא גם חתולים. הם גרמו לו להיות עצבני והוא היה נראה מבועת כשראה חתול. כך העידה מזכירתו כריסטה שרודר בספרה He Was My Chief, שתקציר שלו ניתן למצוא כאן.

חיה נוספת שהיתה שנואה מאד על היטלר היא החולדה. חיה זאת הוא גם צד בעצמו, ואף השתמש בה רבות בתעמולה האנטישמית שלו. על כך הרחבתי במאמר כאן.

לסיכום נראה אם כן ש"אהבת החיות" של היטלר לא היתה מבוססת על שיקולים אתיים של רחמים ואמפתיה לסבל של יצורים בעלי תודעה, אלא על תאוות שליטה ושיקולים אסתטיים. בהתאם לכך בעלי חיים שהיו צייתניים ויפים בעיניו הוא אהב וטיפח ובעלי חיים אחרים שלא היו ממושמעים או שהיו מכוערים בעיניו הוא שנא ולא היתה לו בעיה לפגוע בהם, בלי קשר לרמת התודעה שלהם.

השקפתו הכללית של היטלר על המאבק בטבע ועל יחסי אדם ובעלי חיים

אנשים מסויימים מנסים לטעון שתפישת העולם של היטלר דגלה ברחמים וחמלה כלפי בעלי חיים. אבל האמת שתפישת העולם הבסיסית שלו היתה הפוכה לחלוטין. הוא האמין שהחוק השולט בעולם כולו הוא המאבק. לפי תפישתו האידאולוגית העולם הוא זירת מאבק בין החזקים והחלשים, ולחלשים אין זכות קיום. ודבר זה היה נכון לדידו בכל הרמות ובכל סוגי מערכות היחסים: בין בני אדם ועמים וגזעים שונים, בין בעלי חיים ממינים שונים, וגם בין בני אדם לבעלי חיים. ברור שתפישה זו מנוגדת לגמרי לתפישה הצמחונית והטבעונית המבוססת על חמלה.

השקפתו האמיתית של היטלר: דגים גדולים אוכלים דגים קטנים. ציור משנת 1556 מאת פיטר ברויגל האב. נחלת הכלל באדיבות ויקימידיה

נביא כאן כעת כמה ציטוטים של היטלר שבהם הוא שוטח את השקפתו נטולת הרחמים על המאבק והמלחמה כעקרון השולט בעולם, על כך שהחלש והמפסיד מאבד את זכותו לחיות, ועל הצורך של בני האדם לשלוט בבעלי החיים בדי חזקה, כי לולי כן בעלי החיים ישלטו עלינו.

נאום מ5 לפברואר 1928 (לקוח מכאן): 

Struggle is the father of all things. Only through struggle has man raised himself above the animal world. Even today it is not by the principles of humanity that man lives or is able to preserve himself above the animal world, but solely by means of the most brutal struggle.

נאום מ1927 (Hitler's Ethic: The Nazi Pursuit of Evolutionary Progress מאת ריצ'רד וייקרט, עמ' 48):

מתוך הספר השני של היטלר, ההמשך של מיין קאמפף שהיטלר הוציא לאור במהדורה מצומצמת למקורבים בלבד (עמ' 9)

And only very late did man finally become visible to himself [...]. This development is characterized by the never-ending battle of humans against animals and also against humans themselves.

נאום מ23 בנובמבר 1939:

Documents on German Foreign Policy סדרה D כרך 8 עמ' 440

שיחה עם משרתו היינץ לינגה ב1939 בעת סיום משבר ממל (מתוך הספר The Hitler Book עמ' 41)

נאום מ1 באפריל 1939 בעת חנוכת האניה טירפיץ (עפ"י Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו, הביוגרף המפורסם של היטלר):

He who does not possess power loses the right to life.

ההשלכה של דברים אלו בהקשר של היחס לבעלי חיים היא ברורה, מאחר שלחיות המשק אין כוח והם נתונות תחת שליטתנו אז לשיטת היטלר הן איבדו את הזכות לחיים.

נאום מ20 לאוגוסט 1941 (הצילום מתוך Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו)

ושוב אין צורך לומר שמנקודת מבט צמחונית מוסרית יש כמובן הבדל עצום בין בעל חיים שמת ממחלה וכזה שנהרג בידי אדם, וזאת כמובן דעה מנוגדת לחלוטין לדעתו של היטלר כאן.

שיחה מ23 בספטמבר 1941 (מספר שיחות השולחן של היטלר):

Men dispossess one another, and one perceives that, at the end of it all, it is always the stronger who triumphs. Is that not the most reasonable order of things? If it were otherwise, nothing good would ever have existed. If we did not respect the laws of nature, imposing our will by the right of the stronger, a day would come when the wild animals would once again devour us — then the insects would eat the wild animals, and finally nothing would exist on Earth but the microbes.

לסיכום אנו רואים שהיטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. וזו כמובן השקפה מנוגדת בצורה קיצונית להשקפה הטבעונית.
 

מה ניתן ללמוד מהתנהגותו של היטלר בעת צפייה בסרטי ציד? כנראה כלום...

אראל סג"ל במאמר שכתב ב2013 בבואו לטעון כי היטלר היה חובב חיות קיצוני מביא את ה"הוכחה" הבאה:

עדי ראיה טענו כי היטלר חובב הסרטים היה עוצם עיניו בסצנות שבהן נפגעו חיות.

המקור לסיפור הזה הוא הקטע הבא מספר זכרונותיו של הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר, שמספר שהיטלר צפה בשוויון נפש בסרטים שבהם רואים בני אדם נטרפים על ידי חיות הטרף שאותן ניסו לצוד, אבל בסרטים אחרים היה עוצם עיניים בסצינות שתיארו מראות של ציד רגיל:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

האם באמת ניתן ללמוד מקטע זה על הבדל בין יחסו של היטלר לחיות ויחסו לבני אדם? אני טוען שלא בהכרח.

צריך לזכור שיש הבדל אחד משמעותי בין הצגת מותם של בני אדם בסרטים עלילתיים לבין הצגת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו. מוות של בני אדם בסרטים כאלו הוא תמיד מבויים ולא אמיתי, לעומת זאת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו עשוי בהחלט להיות אמיתי. אין לנו מושג לאיזה סרטים בדיוק רומז הנס באור בדבריו, וכנראה שלעולם לא נדע זאת כי הוא כבר אינו בחיים. אבל דוגמא מעניינת בהקשר זה היא הסרט המפורסם "חוקי המשחק" של ז'אן רנואר שיצא לאור באותה התקופה (ב1939). בסרט זה יש גם סצנה של רצח אדם וגם סצנות של ציד ארנבים וציפורים (כולל פרפורי הגסיסה של אחד הארנבים). מובן מאליו שהסצנה של הרצח היתה מבויימת ואיש לא נרצח באמת במהלכה. אבל הסצנות של הציד היו אמיתיות, ובמהלך צילומן נהרגו מאות חיות. אולי אלו הסצינות שבהן היטלר עצם את עיניו?

כעת, אפשר לומר שרוב בני האדם בימינו ראו בחייהם לא מעט סרטים עלילתיים שבהם נהרגים בני אדם (באופן מבויים כמובן) ולא הסבו את מבטם. סרטים כאלו אינם זוכים בדרך כלל לצנזור או טשטוש כאשר הם מוקרנים בטלוויזיה הציבורית. לעומת זאת רבים מאותם אנשים שאין להם בעיה לראות סצנות מבויימות של הריגת אדם, לא מסוגלים להתבונן בסצינות לא מבויימות של שחיטת פרות, ומתרגזים כשטבעונים מבקשים מהם לצפות בסרטים כאלו. בעקבות כך, סרטים כאלו אכן זוכים לטשטוש וצנזור בטלוויזיה כפי שראינו לאחרונה (2016) בתחקיר על שחיטת הפרות בפאראגוואי בערוץ 10.

לשם השוואה - סדרה כמו משחקי הכס זוכה לפופולריות עצום למרות ריבוי קטעי הריגת האנשים הגרפיים שבה, בגלל שכולם יודעים שהם מבויימים ולא אמיתיים. הרבה אנשים ראו את הסצינות בסרטון הבא בלי להניד עפעף.

לעומת זאת רבים מאלו שצופים בלי קושי מיוחד בסצינות כאלו לא רוצים לצפות בסצנות של הריגת בעלי חיים שמפיצים טבעונים, בגלל שהם יודעים שסצנות אלו אמיתיות.

התנהגות זו (של צפייה בהריגה מבויימת של בני אדם ואי יכולת לצפות בשחיטת פרות אמיתית) מאפיינת גם אנשים רבים שאינם צמחונים מטעמי מוסר או חובבי חיות באופן מיוחד, ויש אפילו קרניסטים גמורים שנוהגים כך. ברור אם כן שהתנהגות כזו אינה מוכיחה יחס מיוחד לבעלי חיים והעדפתם על פני בני אדם.

רעיון זה יכול להסביר גם את הסתירה לכאורה שיש בין העדות של הנס באור לעדות אחרת של שומר ראשו של היטלר רוכוס מיש. מיש טען שהיטלר לא היה מסוגל להתבונן ישירות בתמונות המתארות סבל של אנשים:

צילום מהספר Hitler's Last Witness, עמ' 128

לפי ההסבר שהעליתי כאן נראה שההבחנה ברורה. היטלר, כמו הרבה בני אדם אחרים, לא היה מסוגל להתבונן במראות של סבל אנושי אמיתי, אבל לא היתה לו בעיה לצפות בסבל אנושי מבויים.

כמובן שכל הטעון שלי נשען כאן על ההנחה שהסרטים שבהם צפה היטלר, ועליהם מדבר טייסו הנס באור, הם סרטים עלילתיים. לא ניתן לדעת זאת מדברי באור כאן, ואני לא מצאתי כל מידע נוסף על סרטים אלו מעבר לכך. אבל קצת קשה להאמין שבימים ההם של ראשית הקולנוע מישהו הצליח לתפוש במצלמת קולנוע אירוע אמיתי שבו חיות מתנפלות על בני אדם וטורפות אותם. לכן נראה שההשערה הסבירה יותר כרגע היא שהיה מדובר בסצינה מבויימת ולא אמיתית. בכל אופן, בין אם ההשערה הזאת מבוססת או לא, לכל הפחות נראה שלא ניתן ללמוד ממקרה זה הרבה על אודות יחסו של היטלר לחיות (כל עוד לא יתגלה מידע נוסף בעניין).