חיבת ציד בקרב גנרלים בSS ומושלים נאצים (גאולייטרים) - חלק ב'

בפוסטים הקודמים הראיתי שרבים מחברי הקבינט של היטלר, וכן רבים מפושעי המלחמה הנאצים הבכירים שהוצאו להורג, היו חובבי ציד. בפוסט זה אעסוק בפושעי מלחמה נאצים בכירים שהצליחו לחמוק מעונש מוות על ידי התאבדות או מוות בתאונה או כאלו שנענשו בעונש מאסר בלבד.

יש עדויות רבות על כך שרבים מאד מהקצינים הבכירים הנאצים היו חובבי ציד. כך למשל היטלר עצמו אמר בשיחה ב7 לספטמבר 1942 שציד עבור הקצינים הגרמנים הוא כמו תכשיטים עבור נשים. (Hitler Table Talk עמ' 451).

אם נתבונן באופן פרטני בגנרלים בSS ומושלים נאציים שהואשמו בפשעי מלחמה ולא הוצאו להורג נגלה שהיו כמה עשרות כאלו. כמובן שאין לי את הזמן והאמצעים לחקור באופן יסודי לגבי כל אחד ואחד מהם האם הוא אישית היה חובב ציד. אבל אגב התחקיר שעשיתי על חיבת הציד בקרב בכירי הקבינט של היטלר גיליתי באקראי גם מידע שמאשר באופן פרטני את חיבת הציד של כמה מאותם פושעי מלחמה מהדרג השני שלא הוצאו להורג. 

1. אריך קוך - עסקן ומושל נאצי. היה מושל על חלק מפולין הכבושה ומושל קומיסריון הרייך אוקראינה. בתפקיד זה קוך היה אחראי על הוצאה להורג של אזרחים ושליחת עובדי-כפייה לעבוד בשטח הרייך ועל השמדתם של יהודי אוקראינה על ידי האיינזצגרופן. לאחר המלחמה נידון למוות בשל פשעי מלחמה, אך עונשו הומר למאסר עולם. מת בכלא הפולני.

על היותו חובב ציד מעידה למשל העובדה שב17 בינואר 1942 ארגן ארוע ציד בהשתתפות הימלר (ראה Heinrich Himmler: A Life מאת Peter Longeric עמ' 554) ובספטמבר 1942 השתתף בארוע ציד שאורגן על ידי הימלר. (The SS Dirlewanger Brigade: The History of the Black Hunters מאת כריסטיאן אינגראו עמ' 103).

2. אודילו לוטאריו גלובוצניק - היה קצין אוסטרי בכיר באס אס בדרגת גרופנפיהרר (=גנרל), ופושע מלחמה נאצי בולט שהיה אחראי לרציחתם של כשני מיליון בני אדם במלחמת העולם השנייה, רובם המוחלט יהודים. בסוף המלחמה התאבד לאחר שנתפש על ידי בעלות הברית.

על היותו חובב ציד מעידה העובדה שהוזמן על ידי הימלר להשתתף בארוע ציד בתחילת המלחמה, ובתגובה הזמין את הימלר להשתתף איתו בארוע ציד שאירגן בלובלין בינואר 1941. (The SS Dirlewanger Brigade: The History of the Black Hunters מאת כריסטיאן אינגראו עמ' 103).

3. פרידריך אלפרס - פוליטיקאי נאצי וקצין SS בדרגת כבוד של אוֹבּר-גרוּפנפיהרר (=גנרל). אחראי למספר רב של מעשי רצח בעת ההשתלטות הנאצית על גרמניה. התאבד בעת נפילתו בשבי בעלות הברית.
היה צייד נלהב, ונשא בתפקיד ממונה על הציד (ייגרמייסטר). כאן ניתן לראות תמונה שלו לצד גרינג בחגיגות יום הוברטוס (4 בנובמבר) שהוא יום חגם של הציידים (הוברטוס הוא הקדוש שנחשב בנצרות לפטרונם של הציידים).

4. אדוארד דיטל - גנרל גרמני בווארמכט שהיה חביב במיוחד על היטלר. היה נאצי אדוק ואנטישמי קיצוני. ישנן טענות שהוא היה מעורב גם בפשעי מלחמה, אם כי העניין לא התברר עד תום מבחינה משפטית משום שהוא נהרג עוד בזמן המלחמה בהתרסקות מטוס שהטיס אותו חזרה מפגישה עם היטלר ב1944. 
על עובדת היותו חובב ציד מושבע מעיד טייסו של היטלר הנס באור בספרו I was Hitler's Pilot:

5. קרל וולף, קצין SS בדרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל). מפקד כוחות הSS באיטליה. השתתף בגירושם של לפחות 300,000 מיהודי גטו ורשה לטרבלינקה, בגירוש יהודי איטליה לאושוויץ ובהרג פרטיזנים איטלקיים. לאחר המלחמה הואשם בפשעי מלחמה וישב בכלא.
על היותו חובב ציד מעידה העובדה שהשתתף בארוע הציד עם הימלר, ריבנטרופ וצ'יאנו, המוזכר בפוסט כאן, וכן בארוע הציד שארגן הימלר בספטמבר 1942 שהוזכר לעיל.

6. גוטלוב ברגר - קצין SS בדרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל) וראש המשרד הראשי של הSS.  לאחר המלחמה הואשם בפשעי מלחמה וישב בכלא.
כאן ניתן לראות אזכור של השתתפותו בציד עופות מסוג חובה גדולה (bustard) לפני המלחמה.

צילום מהספר The SS: A New History

כמו כן, רב המרגלים הגרמני שלנברג מספר על ארוע ציד שארגן ברגר בינואר 1945 ממש לקראת סוף המלחמה. (Hitler's Last Chief of Foreign Intelligence: Allied Interrogations of Walter Schellenberg)

7. אריך פון דם באך-צֶלֶבְסְקִי - פושע מלחמה נאצי אשר תמורת עדותו לא הועמד לדין על פשעי מלחמה. איש ה-SS בעל דרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל), ממדכאי מרד ורשה (הפולני). לאחר המלחמה הורשע ברציחות על רקע פוליטי ונפטר בכלא.

על היותו חובב ציד מעידה העובדה שהוזמן ע"י הימלר להשתתף איתו בארוע ציד שאירגן בספטמבר 1942. (The SS Dirlewanger Brigade: The History of the Black Hunters מאת כריסטיאן אינגראו עמ' 103).

8. אוטו רש - היה בריגדפיהרר (=גנרל) באס אס ופושע מלחמה נאצי. פיקד על איינזצגרופה C שפעלה באוקראינה ורצחה כ-221 אלף אזרחים, רובם ככולם יהודים, והיה ממפקדי הטבח בבאבי יאר. מת בכלא בעלות הברית לפני תום משפטו ב1948 כתוצאה מדמנציה. עסק בציד עוד מנעוריו יחד עם אביו, כפי שסיפר במשפטו. התאור להלן על פי הספר The Eichmann Kommandos שנכתב ע"י מיכאל מוסמנו ששימש כשופט במשפטו של רש:

דבריו של אוטו רש מאלפים במיוחד בצביעותם. מי שחונך מילדותו שהדרך לכבד את יצירי הבורא האילמים היא לטבוח אותם, אולי אין פלא שהפך בבגרותו לרב טבחים של בני אדם...

בפוסט הבא ארד דרגה נוספת בהיררכיה הנאצית, ואעסוק בחיבת הציד בקרב האנשים שעסקו בפעולות ההשמדה והעינויים בשטח, במקום שהפך לסמל של השואה - מחנה אושוויץ.

נ.ב. עוד גנרלים בSS ומושלים נאציים שמצאתי באקראי שהיו חובבי ציד (לאחר פרסום ראשון של מאמר זה):

9. יוזף "זפ" דיטריך -  קצין בכיר בוואפן אס אס בדרגת אוברסט-גרופנפיהרר (=גנרל). היה מקורב אישית להיטלר ושימש כנהגו ושומר ראשו בתחילת דרכו הפוליטית. לאחר המלחמה נשפט כפושע מלחמה בשל מעורבתו ברצח שבויים אמריקאים ונידון למאסר עולם, אך זכה לשחרור מוקדם.

הביוגרפיה שלו (Guarding the Fuhrer: Sepp Dietrich and Adolf Hitler שחוברה ע"י בליין טיילור) מתארת את היותו חובב ציד מושבע, ושם ניתן לראות אף תמונה שלו בארוע ציד עם הימלר והיידריך. לאחר שהשתחרר מהכלא לאחר המלחמה המשיך לעסוק בציד, ופעם ב1960 אף גורש מאתר ציד באוסטריה מאחר ששאר הציידים במקום סירבו לארח בקרבם פושע מלחמה מורשע.

10. מקס אמן - פוליטיקאי נאצי וקצין SS בדרגת כבוד של אוֹבּר-גרוּפנפיהרר (=גנרל). בין האחראים הראשיים על העתונות וההוצאה לאור בגרמניה הנאצית. ידיד ותיק של היטלר ששירת עמו בצבא במלחמת העולם הראשונה.
על חיבתו לציד מעידה העובדה שאיבד את ידו השמאלית בתאונת ציד ב1931.

11. קארל קאופמן - מושל המבורג. המושל הנאצי הראשון בגרמניה שגירש את היהודים משטחו. הורשע בפשעי מלחמה ונידון למאסר.
היה צייד נלהב כפי שניתן לראות בקישור כאן.

מותר האדם מן הבהמה? מאמר דעה מאת איתי שחם

הערה: זהו מאמר דעה שהתקבל מאת איתי שחם. הוא אינו מבטא בהכרח את עמדת בעל הבלוג.

בתור מי שעוסק הרבה בנושא זכויות בעלי חיים, אני תוהה לעיתים תכופות בנוגע לחשיבות חייו של בעל חיים לא-אנושי בהשוואה לחייו של אדם. אישית, אני לא משוכנע שחיי אדם יותר חשובים אובייקטיבית מחיים לא-אנושיים, ואני מאמין שתחושת העליונות של האדם נובעת מהשאיפה הטבעית של המין האנושי לשרוד ולהתרבות גם אם הדבר בא על חשבון מינים אחרים.

טיעון שאני נתקל בו לעיתים קרובות אשר מתיימר להצדיק את תחושת העליונות של האדם באמצעות כלים "רציונליים" הוא שחיים של אדם חשובים יותר מחייו של בעל חיים לא-אנושי משום ש"לאדם יש פוטנציאל גדול יותר לתרום לחברה". דעתי היא שטיעון זה אינו מחזיק מים, מ-4 סיבות עיקריות:

1.   הפוטנציאל הוא אינדיבידואלי ואינו זהה אצל כל בני האדם: אם היינו הולכים עד הסוף עם התפישה לפיה ערך חייו של בעל חיים נקבע לפי הפוטנציאל שלו לתרום לחברה, היינו מייחסים ערך שונה לחייו של אדם מסוים לעומת אדם אחר, משום שלאנשים שונים יש פוטנציאל שונה לתרום לחברה. האם לאדם הסובל מפיגור שכלי פוטנציאל זהה לשל גאון? האם למחלק עיתונים אותו פוטנציאל לתרום לחברה כמו למנתח לב? האם לאדם בסוף ימיו פוטנציאל זהה לילד צעיר ומוכשר?

לפי עקרון זה, יהיה זה מוסרי להרוג אדם חף מפשע הלוקה בשכלו על מנת להציל את חייו של מי שתפקודו השכלי תקין, או מעל הממוצע. האם הייתם מוכנים לקחת את ליבו של אדם עם תסמונת דאון להשתלה בגופו של מדען מוכשר? האם הייתם מונעים טיפול רפואי מקשישים דמנטיים על מנת לפנות משאבים רבים יותר לטיפול בצעירים שתפקודם השכלי תקין?

2.   פוטנציאל הוא דו-כיווני: ככל שהפוטנציאל לעשות טוב גדול יותר, כך גם הפוטנציאל לעשות רע. לאדם הממוצע פוטנציאל גדול יותר מאשר לבעלי חיים אחרים להשפיע לטובה על החברה. אדם עשוי לפתח תרופות מצילות חיים, לנהל מגעים להשגת שלום בין עמים או להקים בתי תמחוי להאכלת עניים. מנגד, לאדם יש פוטנציאל גדול יותר להזיק לחברה, אם יהיה רודן, טרוריסט, מפתח כלי נשק הרסניים או מפתח תעשיות מזהמות. לבעלי חיים לא-אנושיים פוטנציאל קטן יותר לגרום לשינוי משמעותי לטובת החברה, אך גם לרעתה. פרות ותרנגולות לא יביאו לנו את איינשטיין או את גנדי הבאים, אך גם לא את היטלר, סטלין, בן לאדן או אל קפונה הבאים.

3.   בעלי חיים לא-אנושיים חיוניים לקיומנו: החברה דווקא מסתייעת רבות בבעלי חיים לא-אנושיים, במתוכנן או שלא במתוכנן. כלבים ממלאים את חיינו בשמחה ואף מסייעים לעיוורים ככלבי נחייה ולשוטרים בעזרת חוש הריח המפותח שלהם לאיתור סמים או פצצות. האם כלב משטרתי שהציל את חייהם של מאות אנשים כשאיתר פצצה שהוטמנה באזור הומה אדם מועיל לחברה פחות מהאדם שהטמין אותה שם? ומה לגבי מינים החיוניים לקיום המאזן האקולוגי, כגון דבורים המאביקות פרחים ומאפשרות קיום צמחייה שבלעדיה יתמוטט המאזן האקולוגי המקיים אותנו? אם היינו מקריבים את קיום הדבורים כדי להציל את חייו של אדם אחד, חשוב ככל שיהיה, היינו גוזרים על עצמנו הכחדה.

4.   תרומה לאיזו חברה?: כשאנשים מדברים על תרומה ל"חברה", לאיזו חברה הם מתכוונים? בטבע ישנן חברות רבות, כגון עדרי פילים, עדרי איילים, להקות ציפורים, כוורות דבורים, להקות דגים, קיני נמלים וכו'. האם לאדם יש פוטנציאל גדול יותר לתרום לעדר פילים מאשר לפיל מאותו העדר? נראה שכאשר אנשים משתמשים במילה "חברה", הם מתכוונים לחברה האנושית בלבד. אם אותם אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהחברה האנושית חשובה יותר מכל חברה אחרת, אז למעשה הם החליטו מראש שבני אדם יותר חשובים מבעלי חיים אחרים, מה שהופך את הטיעון למעגלי וחסר משקל לוגי. רוב בעלי החיים על פני כדור הארץ אינם אנושיים ואינם מפיקים תועלת מקיומו של האדם, אלא להיפך: הם הולכים ומתמעטים כתוצאה מפעילות אנושית אשר פוגעת בסביבה ומשמידה בתי גידול של בעלי חיים רבים. אנו נמצאים כרגע במהלכה של הכחדה המונית של מינים על פני כדור הארץ אשר פעילות אנושית תורמת לה רבות. אם נסתכל על כל החיים על פני כדור הארץ כעל חברה אחת גדולה, נראה שבני אדם גורמים לה נזק רב יותר באופן ניכר לעומת כל תועלת שהם מביאים לחברה זו. יתרה מכך, פוטנציאל הנזק של בני האדם עולה לאין שיעור על פוטנציאל הנזק של כל מין אחר, כך שלא שבעלי חיים לא-אנושיים חשובים לחברה לא פחות מבני אדם, ויש שיאמרו שהם חשובים הרבה יותר.

חיבת ציד בקרב גנרלים בSS ומושלים נאצים (גאולייטרים) שהוצאו להורג בשל פשעי מלחמה

בפוסטים הקודמים הראיתי שרבים מחברי הקבינט של היטלר היו חובבי ציד, ובכללם כל נושאי התפקידים הבכירים. בפוסט זה ובבא אחריו נרד דרגה אחת בהיררכיה המפלצתית הנאצית ונעסוק בבבכירי הקצונה והמושלים האזוריים הנאציים (גאולייטרים).

יש עדויות רבות על כך שרבים מאד מהמושלים והקצינים הבכירים הנאצים היו חובבי ציד. כך למשל מסופר שבפגישה שערך מרטין בורמן, מזכירו של היטלר, עם המושלים הנאציים בראשית 1942, הגאולייטרים השתוקקו כל כך לספר את סיפורי הציד שלהם עד שבורמן לא היה מסוגל לנהל דיון בנושאים הרציניים שעמדו על הפרק. (The Green and the Brown: A History of Conservation in Nazi Germany מאת Frank Uekoetter, עמ' 106).

אם נתבונן באופן פרטני בגנרלים בSS ומושלים נאציים שהואשמו בפשעי מלחמה והוצאו להורג בשל כך, נגלה שהיו כ20 כאלו. כמובן שאין לי את הזמן והאמצעים לחקור באופן יסודי לגבי כל אחד ואחד מהם האם הוא אישית היה חובב ציד. אבל אגב התחקיר שעשיתי על חיבת הציד בקרב בכירי הקבינט של היטלר גיליתי באקראי גם מידע שמאשר באופן פרטני את חיבת הציד של כמה מאותם פושעי מלחמה מהדרג השני שהוצאו להורג. 

1. ריינהרד היידריך מפקד הגסטפו וקצין SS בדרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל). ידוע לשמצה כאחד האחראים העיקריים לשואת יהודי אירופה. כונה "הקצב מפראג" ו"התליין של היטלר". היה בין מארגני פוגרום ליל הבדולח, שימש כיושב הראש בועידת ואנזה שבה הוחלט על הפתרון הסופי והיה מפקדו הישיר של אייכמן. חוסל ע"י המחתרת הצ'כית ב1942.
בקישור כאן ניתן לראות את היידריך בעת מסע ציד בשנת 1935 (כשלצידו הימלר וקורט דליגה שעליו נספר בהמשך). בשנות המלחמה הקים לעצמו בקתת ציד בשם Stolpshof שבה בילה זמן לא מבוטל. רב המרגלים הגרמני ולטר שלנברג מעיד בספר הזכרונות שלו שנפגש איתו פעמים רבות במהלך המלחמה בקתת הציד שלו. גם אשתו של היידריך, לינה, היתה חובבת ציד כפי שהיא מעידה בכתבה שפורסמה בעתון הגרמני דר-שפיגל ב1950 (התרגום לאנגלית הוא שלי בסיוע גוגל):

At Nauen he [Heydrich] rented the hunting lodge "Stolpshof". He is a huntsman, who can shoot a deer without his breathing getting even harder. Lina: "I too was crazy about hunting."

מאפרה עם שן חזיר בר שניצוד ב1938 ונמצאה בבקתת הציד של היידריך. באדיבות Alexander Historical Auctions

פליקס קרסטן, הפיזיותרפיסט האישי של הימלר, שהיה בעצמו צייד נלהב, אמר על היידריך שהוא היה חייב להרוג את החיה בעת הציד, ואם מסיבה כלשהי לא הצליח הוא היה כועס על האחראי על הציד (gamekeeper) כאילו היתה זו אשמתו. הנה המקור מספר זכרונותיו של פליקס קרסטן:

מתוך The Kersten Memoirs עמ' 92

2. קורט דליגה - קצין SS בכיר בדרגת אוֹבּרסט-גרוּפנפיהרר (=גנרל). בין האחראים המרכזיים לביצוע השואה, כאשר יחידות משטרת הסדר בפיקודו (SD) שימשו בתפקידים חשובים בהשמדת היהודים, ובמיוחד בשואת יהדות ברית המועצות. לאחר המלחמה נשפט כפושע מלחמה והוצא להורג ב1946.
על היותו חובב ציד מעידה למשל התמונה שהוזכרה למעלה שבה הוא נראה בעת מסע ציד יחד עם היידריך והימלר.

3. אוסוולד פוהל - קצין SS בכיר בדרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל). מיולי 1943 נשא בתואר ראש מינהלת הפיקוד העליון של האס אס. לאחר המלחמה הורשע כפושע מלחמה והוצא להורג ב-1951.
על חיבתו לציד מעידה למשל הפיסקה הבאה מהספר KL: A History of the Nazi Concentration Camps מאת Nikolaus Wachsmann עמ' 390:

4. הנס פרנק - פוליטיקאי גרמני נאצי, משפטן בהכשרתו, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן (=שטחי פולין המזרחית הכבושה) ופושע מלחמה, מראשי האחראים מבצעי השמדת היהודים בשואה. הוצא להורג לאחר המלחמה.
בקטע הבא מתוארת השתתפותו בציד יחד עם מוסוליני בגרמניה ב1936.

מתוך הספר Hans Frank, Lebensraum and the Holocaust  עמ'41

ובקטע הבא מסופר שפרנק נהג לצוד פסיונים בפולין החל מ1940.

מתוך ENCYCLOPEDIA OF CAMPS AND GHETTOS כרך 2 חלק א עמ' 739

5. ארתור קארל גרייזר - פוליטיקאי נאצי, וחבר באס אס בדרגת אובר-גרופנפיהרר (=גנרל). ראש המנהל הגרמני בשטחי פולין המערבית הכבושה שסופחו לגרמניה – ה"ורתלנד". הוא היה מראשי האחראים לשואה בפולין, והואשם גם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. בשל אלה הוצא להורג לאחר מלחמת העולם השנייה.
גרייזר היה צייד נלהב. שון לסטר, דיפלומט אירי שהיה נציג חבר הלאומים בדנציג בשנות השלושים ונהג לצאת עם גרייזר ואשתו לציד, סיפר עליו את הדברים הבאים:

מתוך Model Nazi: Arthur Greiser and the Occupation of Western Poland מאת קתרין אפשטיין, עמ' 82

בתאור "מלבב" זה נסיים את הדיון בפושעי מלחמה נאצים בכירים שהוצאו להורג והיו חובבי ציד. בפוסט הבא אעסוק בפושעי מלחמה נאצים בכירים חובבי ציד שהצליחו לחמוק מהוצאה להורג ע"י התאבדות או כאלו שנדונו רק לעונשי מאסר.

האם היטלר נמנע לחלוטין מצריכת בשר בשלושת שנותיו האחרונות? ייתכן, אך לא ודאי.

בפוסט הקודם ראינו שבמשך מרבית השנים שבהן היטלר נחשב ותואר כצמחוני הוא למעשה היה חצימחוני שאכל בשר מדי פעם, גם אם לעתים רחוקות. עם זאת ביחס לשנות המלחמה האחרונות (1942-1945), נראה שיש יותר עדויות לכך שהיטלר היה אז צמחוני גמור. אבל כפי שנראה כאן, גם ביחס לכך יש ספק מסויים.

נקניקיות בוואריות שהיו אהובות מאד על היטלר בצעירותו. האם המשיך לאכול מהן מדי פעם גם בשנותיו האחרונות? באדיבות takeaway ויקימדיה

מצד אחד, ישנן עדויותיהן של מזכירתו של היטלר ואחת מטועמות המזון שלו באותה העת שלפיהן החל משנת 1942 היטלר לא אכל כלל בשר, וגם שומר ראשו שהזכרנו קודם אומר שהפעם היחידה שראה אותו אוכל בשר היתה באפריל 1941.

מאידך, ישנן מספר עדויות שאולי עשויות להתפרש כמעידות על כך שגם בשנותיו האחרונות היטלר לא היה צמחוני אדוק לגמרי.

1. הפסיכיאטר פריץ (פרדריק) רדליך שכתב ספר המנתח את הפסיכולוגיה של היטלר מספר בספרו, שבשנים המאוחרות של המלחמה, רופאו האישי של היטלר ד"ר תאודור מורל הכתיב לו דיאטה, שבמסגרתה הותר לו לאכול כמויות קטנות של בשר חזיר ושומן חזיר.

צילום מעמ' 249 בספרו של רדליך

אמנם יש לסייג את הדברים. ראשית, לא עלה בידי לברר מהו המקור שעליו מסתמך רדליך בתאור זה. ושנית לא ברור אם היטלר אמנם אכל חזיר בעקבות דברי ד"ר מורל. אבל בכל אופן, אם המקור של רדליך אמין, יש בכך להטיל ספק לגבי הטענה שהיטלר היה צמחוני גמור אפילו בשנים האחרונות של חייו. שהרי לו היה צמחוני גמור, מדוע היה צריך הרופא שלו לומר לו שמותר לו לאכול כמויות קטנות של חזיר?

2. עדות אפשרית נוספת לכך שהיטלר אכל לעתים בשר גם בשנות המלחמה האחרונות מופיעה בדברי משרתיו ועוזריו האישיים היינץ לינגה ו/או אוטו גונשה, אם כי גם היא לא חד משמעית. בספר The Hitler Book המבוסס על תיק סודי שהוכן בעבור סטאלין על שנותיו האחרונות של היטלר על סמך חקירתם של שני אנשים אלו שהיו קרובים מאד להיטלר בשל תפקידם, מתואר כיצד בין פברואר ליוני 1944 אווה בראון פילגשו של היטלר היתה מזמינה ארוחת לילה מאוחרת, ככל הנראה עבורה ועבור היטלר, שכללה בין השאר מרק צב ונקניקיות.

ידוע שמרק צב היה מאכל אהוב על אווה בראון. אבל האם ייתכן שהנקניקיות נועדו גם עבור היטלר? איננו יודעים בבירור. אבל כן ידוע לנו בודאות שהיטלר אהב נקניקיות בוואריות בצעירותו, ואף הוסיף לשבח אותן לעתים קרובות גם אחרי 1933, כפי שמעיד אלברט שפר בספרו Inside the Third Reich עמ' 98:

he would go on and on in praise of Munich and— with surprising frequency— in praise of the good sausages to be had in its butcher shops. 

3. בנוסף לכך, מסתבר שבשלושת השנים האחרונות לחייו היטלר קיבל מרופאו ד"ר מורל זריקות הורמונים שהופקו מאשכי פרים. על כך מעידה למשל מזכירתו כריסטה שרודר בספרה He Was My Chief. להלן ציטוט מהספר המובא בכתבה עתונאית בניו יורק פוסט: 

In the autumn of 1944 when Dara and I took tea alone with Hitler, we found him in a strikingly relaxed mood. During a murmured conversation he suddenly threw open his arms and spoke ecstatically of “how lovely it is when two people are in love.”

Dara and I were astonished.Afterwards we sought out Dr. Morell in his hut and asked why the boss was behaving so strangely. Morell looked at us over his glasses and gave us a sly smile: “So you’ve noticed? Yes, I am giving him hormone injections from bulls’ testicles, that should pep him up!”

התרופות שנתן ד"ר מורל להיטלר מתועדות ביומניו של מורל שנמצאו אחרי המלחמה, ובין השאר מופיעה שם ה"תרופה" Orchikrin שהומצאה ע"י מורל עצמו כאפרודיזיאק והיא הופקה מאשכים ומבלוטות יותרת המוח של פרים, וכנראה עליה מדובר כאן (ראו בעמוד האחרון של המאמר Adolf Hitler's medical care שפורסם בכתב העת המדעי Journal of the Royal College of Physicians of Edinburgh). 
שני חוקרים גרמנים (היסטוריון ורופא) משערים בספרם Was Hitler Ill? A Final Diagnosis שמטרת הזריקות היתה לספק להיטלר את ה"אנרגיה" הדרושה בכדי לספק את אווה בראון. חיזוק להשערה זו ניתן ע"י העדות המובאת בספר The Hitler Book (עמ' 20) ולפיה היטלר העניק לד"ר מורל עיטור כבוד על "תרומתו המיוחדת למחקר בהורמוני מין".

אמנם צריך לומר שאיננו יודעים בודאות האם היטלר ידע כיצד מהיכן מגיעות זריקות ההורמונים שהוא מקבל. אבל העובדה שד"ר מורל דיבר על כך בחופשיות עם המזכירה של היטלר מעידה שזה לא נחשב על ידו כסוד, ויתר על כן אם הזריקות אכן נועדו לשמש כמעין "ויאגרה" על פי בקשתו היטלר, אז סביר להניח שהוא ידע מה מקורן. ואם כך אכן היה, הרי מי שמכניס לגוף שלו חומרים המופקים מחיות שהומתו בכוונה, גם אם הוא עושה זאת באמצעות זריקות ולא דרך הפה, לא בדיוק יכול להחשב כצמחוני אדוק. 

בפוסט הבא אעסוק בשאלה מדוע היה היטלר צמחוני או חצימחוני. האם זה היה מטעמי מוסר או מטעמי בריאות? או אולי מטעמים אחרים?

חיבת ציד בקרב הסגל הנאצי של אושוויץ

בפוסטים הקודמים הראיתי שבכירים רבים בהיררכיה הנאצית, החל מחברי הקבינט של היטלר ועד בכירי SS, גסטפו ומושלים נאציים שהואשמו בפשעי מלחמה, היו חובבי ציד. בפוסט הזה ארד דרגה נוספת בהיררכיה הנאצית, ואעסוק בחיבת הציד בקרב האנשים שעסקו בפעולות ההשמדה בשטח במקום שהפך לסמל של השואה - מחנה אושוויץ.

בסמוך לאושוויץ היה מעין אתר נופש בשם סולהוט ששימש את הסגל הנאצי של אושוויץ לצורך פעילויות נופש כגון טיולים בחיק הטבע, השתזפות בשמש בקיץ, מסיבות וכן ציד. אחד מאנשי הSS במחנה בשם קארל הוקר תיאר את הפעילויות הללו באלבום שנחשף בשנים האחרונות, וזכה לכינוי "אלבום הוקר". בין השאר מופיעה שם סדרה של צילומים שעוסקת שבהם ניתן לראות כמה עשרות מאנשי סגל המחנה משתתפים במסע ציד ובחגיגה שנערכה אחריו בבקתת ציד בסולהוט. בתמונות אלו ניתן לזהות כמה מהדמויות הידועות לשמצה בין אנשי הSS במחנה, וכאן נתאר כמה מהם.

1. רודולף הס - המפקד הראשי הידוע ביותר של אושוויץ. הוצא להורג לאחר המלחמה. 
אינו מופיע במסע הציד המסויים שמתועד באלבום הוקר. אבל באקראי גיליתי שגם הוא היה חובב ציד. אריך גרונקה היה אסיר גרמני פלילי שנשלח לעבודה באושוויץ ששוחרר על ידי הס שמינה אותו לאחראי על מפעל עיבוד העורות במחנה. גרונקה סיפק למשפחת הס מוצרי עור שונים ודברים אחרים, והפך לידידו של הס. בעדות שמסר בבית משפט בפרנקפורט ב1963 הוא סיפר שהוא והס יצאו לצוד ביחד. (People In Auschwitz מאת Herman Langbein  עמ' 311)

2. ריכרד בר - אחד משלושת מפקדי אושוויץ הראשיים (לצד רודולף הס וארתור ליבהנשל). היה חובב ציד נלהב. כך למשל מספר עליו רודולף הס בזכרונותיו:

מתוך הספר Death Dealer: The Memoirs of the SS Kommandant at Auschwitz עמ' 234

וכאן ניתן לראות תמונה שלו מתוך אלבומו של הוקר כשהוא מבלה בביקתת ציד. הכיתוב שנתן הוקר לתמונה הוא "חבורת ציד".

3. קארל מקל - קצין SS באוושויץ בדרגה מקבילה לסגן אלוף. הוצא להורג לאחר המלחמה בעוון פשעי מלחמה.

בתמונה הבאה ניתן לראות את קראל מקל (שלישי משמאל) ואת קרל הוקר (בקצה השמאלי) משתתפים בציד ביום שלג. על הקרקע ניתן לראות את גופות החיות שניצודו, ככל הנראה ארנבים.

התמונה באדיבות מוזיאון השואה בוושינגטון

4. אדוארד וירטס - הרופא הראשי של הSS באוושויץ. המפקד הישיר של מנגלה. וירטס היה אחראי לניסויים רפואיים שרירותיים, פסבדו-מדעיים ואכזריים, שהובילו למותם של אסירים רבים, לרבות ניסויים הקשורים בגינקולוגיה ובמחלת הטיפוס. הוא חקר בעיקר גידולים בצוואר הרחם ותהליכי עיקור נשים באמצעות הסרת שחלות וקרינה. הניסויים בוצעו בנשים יהודיות בבלוק 10, וכללו בין השאר הליכי כריתה של צוואר הרחם. באביב 1943 האחריות לניהול הסלקציות במחנה עברה מהמפקדה לצוות הרפואי בראשותו של וירטס, שביצע סלקציות בעצמו. התאבד ב1945 לאחר המלחמה ביודעו שהוא עתיד להיות מואשם בפשעי מלחמה.
בתמונה הבאה ניתן לראות אותו (שני מימין) משתתף באותו מסע ציד המצולם למעלה. ובתמונה שאחריה בחגיגה שנערכה אחרי מסע הציד (שני מימין). כמו כן מצוי בידינו מכתב שכתב לאשתו שבו הוא מתאר כפי הנראה את אותו מסע ציד. הוא מספר לה שהרג 6 ארנבים, ושהוא שולח לה אחד מהם.  (The Nazi Doctors: Medical Killing and the Psychology of Genocide מאת רוברט ג'יי ליפטון עמ' 403).

התמונה באדיבות מוזיאון השואה בוושינגטון

התמונה באדיבות מוזיאון השואה בוושינגטון

5. היינריך יוסטן, אחראי על שומרי המחנה, נידון למוות בתליה אחרי המלחמה. מופיע בצילומים הבאים של מסע הציד כאן וכאן.

6. הורסט שומאן - רופא באושוויץ. עמיתו של מנגלה. השתתף בניסויי העיקור והסירוס במחנה ההשמדה אושוויץ, וערך ניסויים בעיקור המוני של יהודים באמצעות קרני רנטגן.
הורסט שומאן אינו מופיע באלבום הוקר. אבל באקראי גיליתי שגם הוא היה חובב ציד בשל הסיפור הבא. לאחר המלחמה משטרת גרמניה הגדירה אותו כפושע מבוקש, אבל לא טרחה במיוחד לחפש אותו, כך שהוא חי במשך מספר שנים חיים שגרתיים כאזרח מן השורה. אבל חיבתו לציד עלתה לו במחיר כבד, מאחר שב1951 הגיש בקשה לרשויות לקבלת רשיון לרובה ציד, ואז המשטרה עלתה על עקבותיו והוא נאלץ להמלט מגרמניה ולחיות בגלות במשך שנים רבות (The Nazi Doctors: Medical Killing And The Psychology Of Genocide עמ' 283).

7. קארל קלאוברג - רופא באושוויץ. עמיתו של מנגלה. קלאוברג תר אחר שיטה קלה וזולה לעיקור נשים. הוא הזריק חומצה נוזלית לתוך רחמן – בלי סם מאלחש. רוב קורבנות המחקר שלו היו נשים יהודיות או צועניות, והן סבלו מנזק בלתי הפיך ומזיהומים קשים עקב הניסויים האכזריים. שחלות פגומות הוסרו ממקומן ואז נשלחו לברלין לצורך מחקר נוסף. לפעמים הוקרנו הקורבנות בהקרנות רנטגן רבות. חלק מהקורבנות מתו כתוצאה מהניסויים והשאר נרצחו כדי שניתן יהיה לבצע בגופן נתיחה שלאחר המוות.
גם קארל קלאוברג אינו מופיע במסע הציד המסויים שמתועד באלבום הוקר. אבל באקראי גיליתי שגם הוא היה כנראה חובב ציד. המשורר הפולני תדיאוש בורובוסקי שהיה כלוא באושוויץ והוצב לעבודה ב"בית החולים" שבו נעשו ניסויים רפואיים בבני אדם,  תחת פיקוחו של קלאוברג, תיאר אותו כך בספרו  This Way for the Gas, Ladies and Gentlemen (עמ' 108, וראה גם But Enough About You עמ' 134):

8. ויקטור קפסיוס - הרוקח של אושוויץ. היה אחראי בין היתר לאספקת הגז ציקלון B לתאי הגזים. נידון למאסר לאחר המלחמה.  בביוגרפיה שלו מתוארים מסעות ציד רבים שערך בזמן שהותו באושוויץ. 

מתוך The Pharmacist of Auschwitz: The Untold Story by Patricia Ponser 

המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן בעניין טעמי הקרבנות, בתוספת נקודת מבט טבעונית

בשנים האחרונות יש קבוצות בציבור הדתי שמבקשות לחדש את עבודת הקרבנות, או לפחות את קרבן פסח. בעקבות כך החלטתי להזכיר את דברי הרמב"ם ביחס לטעם הקרבנות במורה נבוכים ואת מחלוקת הרמב"ן עליו, ולקשר דברים אלו לכמה פרושים ורעיונות מנקודת מבט טבעונית שפרסמתי בעבר על פרשת קין והבל.

תרגול הקרבת קרבן פסח. שנת תשע"ב. באדיבות מפוכח

ליל סדר טבעוני

טבעונים רבים שרוצים לחגוג את ליל הסדר באופן מסורתי תוהים מה יעשו לגבי הסימנים של זרוע וביצה.

כרובית מבושלת מעוצבת בצורת כבשה (זכר לקרבן פסח). הוראות הכנה בסרטון.