על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ד' - חוסר עקביות בפרטי אמונת הגלגול בבעלי חיים בקבלה

במאמרים הקודמים בסדרה ראינו שרעיון גלגול הנשמות באופן כללי, ובפרט גלגול נשמות של בני אדם בבעלי חיים, זכה לבקורת רבה מצד רבנים רבים לאורך הדורות. במאמר זה נראה שגם בקרב אותם מהמקובלים שהאמינו ברעיון הזה כפשוטו, היו רבים שצמצמו את תחולתו רק לסוגים מסויימים של בעלי חיים, אבל בדרכים שונות. כמו כן נתבונן בחוסר עקביות נוסף בין המקובלים הללו ביחס לשאלה באיזו מידה הנפש האנושית בגוף בעל חיים היא בעלת בחירה ויכולת לשלוט בגופו של בעל החיים.

באדיבות Justin

א. כבר במקורות הקבליים הראשונים שמזכירים את רעיון הגלגול בבעלי חיים מוזכרות דעות שונות לגבי סוגי בע"ח שבהם יכולה להתגלגל נשמת אדם.
דעה אחת קושרת את רעיון הגלגול בבע"ח עם נושא הקרבנות. ולפי דעה זו נשמות אנושיות יכולות להתגלגל רק בבע"ח הכשרים לקרבן, כלומר בהמות טהורות (פרות, כבשים ועזים) ואולי גם יונים ותורים. כך למשל אומר ר' מנחם רקאנטי בפרושו על התורה בסוף המאה ה13:

ולפי דבריהם לא יבוא לעולם בגלגול חיה [=כלומר חיית בר, כמו צבי או יעל] ועל כן אין מקריבים מהם ועל כן חלבם מותר. (רקאנטי, פרשת צו, יז) 

וכך מסביר גם הרדב"ז (רבו של האר"י) במאה ה15-16:

לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה [=כמו חזיר מבויית] ולא בחיה טהורה [=כמו צבי או יעל]. ולכן נדחה מעל המזבח. (מצודת דוד מצוה תכא)

ואריאנט מסויים של דעה זו מדגיש שהגלגול יכול לחול רק בבהמות טהורות ולא בעופות, אפילו כאלו הכשרות לקרבן (כלומר יונים ותורים), ומסביר באופן זה מדוע דין תמורה לא חל בקרבנות עוף. כך אומר הרדב"ז:

אין דין תמורה בעופות. אע״פ שהם קודש לפי הדעת שכתבנו למעלה, שאין האדם בא לא בחיות ולא בעופות. (מצודת דוד מצוה תלה)

אגב, יש להבחין בין השימוש במילה "תמורה" במובן גלגול בבע"ח (מטמורפוזה) ובין המשמעות ההלכתית של "תמורה" במובן החלפת קרבנות בחולין.

ב. דעה אחרת קושרת את רעיון הגלגול בבע"ח עם נושא השחיטה. ולפי דעה זו נשמות אנושיות יכולות להתגלגל רק בבע"ח שנוהגת בהם שחיטה, כמו בהמות, חיות ועופות טהורים, אבל לא בדגים או בחגבים שאינם צריכים שחיטה כדי להאכל.
כך למשל אומר בעל ספר הקנה: 

דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות[...]. ודע בני כל שבאסיפה בעלמא סגי להו אין שם אדם, ואע"פ שבחיות ועופות בקצתם נמצאים בני אדם דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם כי מעט הזדקקות (הזדככות) היו צריכי והרי הם כמלאכי עליון, והדברים הניתרים באסיפה אין שם אדם אחד מהם שצריכין שחיטה (דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות)

וכך מסביר גם הרדב"ז במאה ה15-16:

והוי יודע שאפילו לדעת האומרים שיש גלגול בבעלי חיים, בחגבים ודגים שכל שאסיפתו מתירתו אין שם אדם כלל. (מצודת דוד מצוה קפה)

ואלו הדגים והחגבים אין בהם חזרה [=גלגול], ולפיכך אסיפתן זו היא שחיטתן. [...] ולכן אין טעונין שחיטה שהשחיטה שלא לצורך אכזריות נחשב. (מצודת דוד מצוה רב)

ג. כנגד העמדות הללו יש גם עמדה שלישית שגורסת שנשמות אנושיות יכולות להתגלגל בכל סוגי בעלי החיים, ואפילו בצמחים ובעצמים דוממים. זו היתה למשל עמדת האר"י, ובעקבותיו זו העמדה הדומיננטית יותר היום בקרב המקובלים המאמינים בגלגול נשמות בבע"ח. כך למשל בעוד שלפי שתי העמדות הראשונות אין כלל גלגול בדגים ואולי גם בעופות (או לפחות ברובם), הרי לפי רוב מאמיני הקבלה היום דגים ועופות טהורים הינם גלגול של נשמות צדיקים שחטאו חטאים קלים בלבד וזקוקים רק לעונש קל ולתיקון מועט.
מקרה מעניין בהקשר הזה הוא הרדב"ז שבתחילת ספרו שולל גלגול בשרצים, או לפחות בסוגים מסויימים של שרצים, אבל בהמשכו של הספר חוזר בו ואומר שהוא כן מאמין בגלגול אפילו בשרצים.
כך הוא אומר במקום שהזכרנו לעיל: "לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה ולא בחיה טהורה [=אבל כן בבהמה טהורה]. [...] ויש אומרים שאין בא אלא באדם. ויש אומרים אפילו בתולעים באשפות ומילתא מציעתא עדיף" [= דבר האמצעי (מבחינת הקבוצות) עדיף, כלומר שיש גלגול בבהמות טהורות אבל לא בשרצים ורמשים]. (מצודת דוד, מצוה תכא)
וכן הוא אומר במקום אחר: "ונראה לי כי הנחש ועקרב וצפרדע [נחשבים למיני שרצים] וכיוצא בהם אין בהם תמורה [=גלגול]" (מצודת דוד, מצוה תנג)
אבל במקום שלישי הוא אומר: "ואני מאמין במציאות הגלגול בבעלי חיים, ואפילו בשקצים ורמשים". (מצודת דוד, מצוה תריב)

ד. עוד דוגמא לחוסר עקביות בנוגע לפרטי האמונה בגלגול בבע"ח כפשוטה בקבלה נוגעת לשאלה האם יש לנשמה האנושית בגוף בע"ח יכולת שליטה כלשהי על גופו של בעל החיים, ובחירה כלשהי לגבי אופן התנהגותו של בעל החיים?
מצד אחד, מקורות קבליים מסויימים אומרים שנשמת אדם הנמצאת בתוך בעל חיים אינה יכולה לשלוט בגופו ובהתנהגותו כלל, אלא נמצאת בו כמו בתוך בית סוהר. כך למשל אומר הרמח"ל:

ואולם זולת כל זה, יש מין גלגול אחר, והוא גלגול בזולת מן האדם, והיינו בבעלי חיים או צומחים, או דוממים, ואין עניינו כזה שזכרנו. כי הנה זה שזכרנו [כלומר גלגול באדם], הנפש המתגלגלת תשמש בגוף שתתגלגל - לנפש לו ממש, אך המתגלגלת דרך משל בבעלי חיים אינה משמשת לנפש לו, כי זולתה - תהיה בו נפש הבהמית, אך עומדת שם כמי שעומד בבית הסוהר, ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עוונה. [...]. וכן הגלגול בצומח ודומם כיוצא בזה הוא, שאינה משמשת שם לנפש, ולא נקשרת בגוף ההוא כלל כמו שמתקשרת המתגלגלת באדם. (הרמח"ל, מאמר החכמה)

 וכך אומר ר' משה טייטלבוים, בעל ה"ישמח משה":

נשמת אדם בהיותה בגוף בעלי חיים שאינם מדברים, לא תתחבר עמו בכל מכל כל, כי לא לו יעדה מששת ימי בראשית ולא בן זוגה היא, על כן אינה מתערבת בכחותיו ואיננה כמו גוף בגוף, רק היא כעצם פרדי, וכשכל נבדל עומדת בעצמותה, רק במאסר היא אסורה לפי עונש הקצוב לה [...] כל המתגלגלין בבעלי חיים שאינם מדברין, אינו למען שיתקן הנשמה את עצמה בבחירה, כי אין לה בית יד וכלי הפועל בבחירה ורצון, וכל אשר הוא עושה פעולת הבהמות אשר לו היא [=הנשמה האנושית] מוכרחת לעשות עמו, רק עיקר שכינתה בבעל חי הוא על דרך עונש. (ישמח משה, פרשת נח)

ודברים דומים אומר הרבי מליובאוויטש:

בענין הגלגולים, שנפש האדם מתגלגל בגוף הבהמה, אין זה פועל שינוי ועד שלא ניכר כלל בבהמה, כיון שאינה מוכנה ומוכשרת לקבל את הנשמה המגולגלת בתוכה. וכמשל אדם הקשור בשק, שאינו פועל מאומה בהשק. (תורת מנחם, יט, מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז)

ה. אבל, מן הצד השני אנו מוצאים מקורות רבים שמדברים על בעלי חיים שההתנהגות שלהם נשלטת על ידי הנשמה האנושית המגולגלת בתוכם.
כך למשל אומר הרדב"ז:

שאף אם הם בגוף הבהמה עדיין יש ניצוצות שכל בהם. [...]  ולכן תמצא מקצת בעלי חיים קרובים ומוכנים לקחת תרבות ומוסר יותר מזולתם (מצודת דוד, מצווה שמד)

ור' חיים ויטאל למשל אומר בשם האר"י שנשמות בני אדם המגולגלות בעופות יכולות לדעת את העתידות ולמסור אותן לבני אדם באמצעות ציוציהם. זהו לפי הסברו הבסיס לפרקטיקת הניחוש באמצעות ציפורים, הנקראת במקורות הרבניים בשם טייארין, ובלעז ornithomancy:

ענין צפצוף העופות. כי יש נשמות בני אדם מגולגלות באותם העופות, או בכל מיני בריות שיהיו, והכל לסיבות ידועות כפי ענשם, ואלו הנשמות הנזכרות הן יודעות ממה שהיו יודעות בתחילה, וגם יודעות הרבה עתידות ממה ששומעות מן קול הכרוז מאחורי הפרגוד, ואז הם מגידים אותם הדברים. (שער רוה"ק דרוש ג)

ור' אליהו הכהן מאיזמיר אומר בספרו שבט מוסר: 

כן תראה ביעקב אבינו עליו השלום, כששלח מנחה לעשו שהיה עובד ע"ז חשש על הבהמות שהיה מגולגל בהם איזה נפשות שלא לשולחם לו פן יקריבם לע"ז ונמצא נאבדים. ומה עשה? "וילן שם בלילה הוא ויקח מן הבא בידו עזים מאתים" וכו' כלומר הניח הבחירה ביד הבהמות, שהבאות בידו מאליהם שלח לעשו, וזהו "מן הבא בידו". משום דכל בהמה שיש בקרבה איזה נפש מגולגלת אם רוצים לשולחה לדבר הרשות מפצרת שלא לילך, כי הנפש המגולגלת בקרבה מכריחם שלא תלך. ולכן יעקב אע"ה לא הפציר ליקח בהמה בעל כרחה לשלוח משום חשש זו, אלא ויקח מן הבא בידו מאליו. (שבט מוסר, פרק לו)  

דברים דומים אומרים מקובלים שונים ממאמיני הגלגול בבע"ח (למשל היעב"ץ) בפירושיהם לסיפור המפורסם על רבי יהודה הנשיא והעגל שהובל לשחיטה, אבל על סיפור זה ופרשנותו ארחיב באחד המאמרים הבאים.

ויש כמובן המון סיפורים משלוש מאות השנים האחרונות על גלגולים בבעלי חיים שהעבירו מסרים לבני אדם באמצעות מגוון רחב של התנהגויות. מעשיות כאלו נפוצות במיוחד בספרות החסידית, אבל לא רק. כפי שמוכיח למשל הסיפור הבא המובא בשמו של הרב הליטאי שלמה בלוך, בשם החפץ חיים, בשם רב העיר שאוועל, בשם גבאי אחד מבתי הכנסת שם (שמם של רב העיר והגבאי לא מצויין בסיפור, וגם לא התאריך שבו אירע האירוע כביכול):

רבי שלמה בלוך, תלמידו של "החפץ חיים", סיפר בשם רבו, כי בעיר שאוועל קם השמש בבוקר השכם לפתוח את פתח בית הכנסת והנה מגיע אתו לבית הכנסת חזיר-יער, שרצה אף הוא להיכנס לבית הכנסת. ניסה השמש לגרשו, אך החזיר התעקש, וכשהשמש פתח את הדלת קפץ ורץ פנימה. החזיר ניגש אל עמוד החזן ודפדף בסידור של קלף שעמד שם, עד שהגיע לפיוט "מה לך חזיר היער במתי יער". החזיר קרע את המילים האלה מהסידור וברח משם. השמש המופתע וההמום ניגש בבהלה לרב העיר, שאמר לו שפיוט זה נמשל לעשיו הרשע וכי יש בכך סימן רע. כעבור ימים ספורים אירעה שרפה גדולה בעיירה, וכל בתי היהודים נשרפו. "היה זה גלגול של עשיו", הסביר ה"חפץ חיים". (לקוח מאתר הידברות) 

ו. מהן המסקנות שניתן להסיק מכל העובדות הללו? ראשית, אנחנו רואים שאותם המקובלים שמאמינים בגלגול בע"ח כפשוטו לא סגורים על הפרטים, מה שמחזק כמובן את העמדה הרבנית/קבלית שדוחה את הרעיון הזה כפשוטו ומפרשת אותו כמשל בלבד.שנית, נראה שגם לדעת חלק מהמקובלים שמאמינים בגלגול בבע"ח כפשוטו נראה שרוב הבשר מן החי הנצרך היום ע"י יהודים שומרי מצוות (כלומר עוף, הודו ודגים) אינו מהמינים שנשמות יכולות להתגלגל בהן. ושלישית, למחלוקת בשאלת מידת הבחירה שיש לנשמה אנושית בגוף בעל החיים יש נפקא מינא משמעותית לשאלת אופן התיקון של נשמות אלו, אבל על נקודה זו ארחיב באחד המאמרים הבאים.
ז. כך או כך, למרות חוסר הההתאמה המגוון שראינו בין המקורות הקבליים השונים הדוגלים בגלגול נשמות בבע"ח, כנראה שרוב המקובלים היום מאמינים בגלגול נשמות כפשוטו בכל סוגי בעלי החיים. וזה מוביל לשאלה האם אמונה כזו בפני עצמה מחייבת בהכרח להאמין גם ברעיון של תיקון הנשמות על ידי הריגת החיה ואכילתה? כפי שנראה במאמר הבא ההפך הוא הנכון.